רע"א 8710/20 תים נטקום בע"מ נ. עו"ד אורי גיל- הנאמן ליישום הליכי חדלות פי

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר ) בחדל"ת 39625-03-20 מיום 29.11.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו להעברת נכס לחזקתה בטענת "שיור בעלות".

1.

המבקשת, חברת מחשבים וטכנולוגיות, התקשרה ביום 17.7.2018 בהסכם למכירת מכונת הדפסה מסוג Ricoh pro c9200

(להלן בהתאמה: ההסכם ו- המכונה ) עם חברת דוט.-שירותי קדם דפוס מתקדמים בע"מ (להלן: החברה ). בין היתר, נקבע בהסכם כי ככל שלא תשולם מלוא התמורה עבור המכונה, תהיה המבקשת זכאית לתפוס בה חזקה ולממשה. לצד האמור נקבע בהסכם, כי כבטוחה לסילוק מלוא התמורה תהא המכונה כפופה לשעבוד מדרגה ראשונה לטובת המבקשת בהתאם להוראות חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון ).

2.

לאחר שנקלעה החברה להליכי חדלות פירעון, וניתן בעניינה ביום 24.6.2020 צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק ), הגישה המבקשת, אשר טענה כי לא שולמה לה מלוא תמורת המכונה "בקשה לצו להעברת נכס לחזקת בעלים ... הכפוף לשימור בעלות". בבקשה נטען כי על פי ההסכם, הבעלות במכונה נותרה בידיה ולפיכך התבקש בית המשפט להורות על הוצאתה מידי צד שלישי המחזיק בה, ולהעבירה לידיה.

3.

בעקבות הגשת הבקשה, הורה בית המשפט על מינוי משיב 1 כנאמן (להלן: הנאמן ) לצורך בחינת מצבת נכסי החברה. בדו"ח שהוגש על ידי הנאמן ביום 22.10.2020 הוא טען, בין היתר, כי מההסכם עולה כי הצדדים בחרו לשעבד את המכונה ולא לשמר את הבעלות בה בידי המבקשת, ומשלא נרשם שעבוד לטובתה, המבקשת נותרה כנושה רגילה של החברה.

4.

ביום 29.11.2020 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת. צוין כי הצדדים נחלקו אם המכונה היא נכס אשר עומד לפירעון כחלק מקופת הנשייה של החברה על פי סעיף 25 לחוק, או שמא חל החריג הקבוע בסעיף 251 לחוק הדן בשיור בעלות המקנה למבקשת מעמד של נושה מיוחד. בית המשפט קיבל את עמדת הנאמן כי מלשון ההסכם עולה כי הצדדים בחרו במנגנון של שעבוד המכונה לטובת המבקשת בהתאם להוראות חוק המשכון. נקבע כי בנסיבות שבהן נקבע בהסכם מנגנון מפורש לשעבוד נכס כבטוחה, כאשר הצדדים הפנו מפורשות להוראות חוק המשכון, לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 251 לחוק לעניין קיומה של תניית שיור בעלות, ומשלא נרשם שעבוד על המכונה, מעמדה של המבקשת הוא כשל נושה רגיל. בית המשפט קבע כי מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שביחס למכונה קודמת שנמכרה לחברה על ידי המבקשת, אכן נרשם שעבוד כדין; מכך שהמבקשת הגישה תביעת חוב רגילה מבלי שהעלתה טענה להיותה נושה בעלת מעמד מיוחד; ומכך שהמבקשת הגישה תביעה כספית נפרדת (ת"א 17047-07-20) בגין החוב הנטען עבור יתרת תמורת המכונה שלא שולמה, מבלי שדרשה סעד הצהרתי לבעלות עליה. עוד נקבע כי לא הוכחו מבחני המשנה שנקבעו בפסיקה להכרה בקיומה של תניית שיור בעלות, לרבות קיומו של מנגנון פיקוח להוכחת התנייה. זאת כאשר המבקשת אף לא העלתה טענה כי מתקיימים התנאים האמורים.

5.

מכאן לבקשה שלפנַי. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי די בסעיף תניית שיור הבעלות שנקבע בהסכם כדי ליתן לו תוקף, ומכאן כי הבעלות במכונה נשארה בידיה כל עוד לא שולמה מלוא התמורה. לטענת המבקשת, גם התנהגות הצדדים לאחר מסירת המכונה לידי החברה שיקפה באופן עקבי את העובדה כי הם הכירו בכך שהבעלות נותרה בידי המבקשת והיא אף נהגה בו מנהג בעלים. בית המשפט צריך היה ליתן משקל לנסיבות אלו ולהורות כי הבעלות על המכונה נותרת בידי המבקשת, חרף העובדה שלא נרשם לגביה שעבוד.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת הנאמן.

7.

סעיף 251 לחוק קובע כך:

251.נכס הכפוף לשיור בעלות הוא נכס שמתקיימים בו כל אלה:

(1) הנכס נמכר לחייב והועבר לחזקתו, לפני מתן הצו לפתיחת הליכים;

(2) הבעלות בנכס נותרה בידי המוכר, לפי הסכם המכירה, עד לתשלום התמורה בעדו;

(3) הוראות סעיף 2(ב) לחוק המשכון, לא חלות על עסקת המכר.

הסדר זה בא תחת ההסדר שהיה קבוע בסעיף 350א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) שבוטל עם כניסת החוק לתוקף, ואשר קבע כך:

"תניית שימור בעלות" – הוראה בחוזה למכירת נכס לחברה, שלפיה הבעלות בנכס הנמכר תישאר בידי המוכר עד לאחר תשלום התמורה בעדו.

"בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות" – מי שמכר נכס לחברה והעביר לחברה את החזקה בנכס, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידו בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, לא חלות על העסקה;

"נכס שחלה עליו תניית שימור בעלות" – נכס שנמכר לחברה והועבר לחזקתה, לפני מתן צו הקפאת הליכים לגביה, לפי חוזה הכולל תניית שימור בעלות, והבעלות בנכס הנמכר נותרה בידי המוכר בשל אותה תניה, ובלבד שהוראות סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, לא חלות על העסקה;

המשווה בין שני דברי החקיקה יגלה כי קיימים ביניהם שינויים קלים, אך השינויים אינם במהות אלא רק בניסוח. למשל, בחוק החברות התנייה כונתה "שימור" בעלות ואילו בחוק כינויה "שיור" בעלות. הלכה למעשה, כפי שגם צוין בדברי ההסבר להצעת החוק, ההסדר הקבוע בסעיף 251 (ובסעיף 252 הדן בגורל הנכס בהליך) מעגן בחוק את ההסדר שהיה קבוע בסעיף 350א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (וראו: הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 ה"ח הממשלה 1027, עמ' 727; דוד האן דיני חדלות פירעון , 591 (מהדורה שנייה, 2018)). כפועל יוצא מכך, פסיקת בתי המשפט שהשתרשה עם השנים בקשר לפרשנות ומשמעות התנייה לא נס ליחה.

8.

משמעותו של שיור בעלות היא חריגה מברירת המחדל הקבועה בסעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, על פיו " הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו". לעומת זאת, בעסקת מכר שכלול בה שיור בעלות, הבעלות על הנכס הנמכר נשארת בידי המוכר. החזקה בממכר אמנם עוברת לידי הקונה, אך הבעלות בו אינה עוברת לידי הקונה אלא נשארת בידי המוכר. כפועל יוצא מכך הממכר לא ייחשב בתוך כלל נכסי הקונה, ואם הקונה ייכנס להליכי חדלות פירעון, המוכר יוכל לקבל (בכפוף להוראות סעיף 252 לחוק) את הנכס חזרה לרשותו.

9.

ברם, טענת שיור בעלות, אינה בגדר "מילת קסם" שיש בכוחה לשנות את סדרי הנשייה הקוגנטיים בעצם קיומה בהסכם, ונדרשת בחינה עובדתית דקדקנית אם הצליח המוכר הטוען לשימור בעלות להוכיח שהצדדים הסכימו על כך (ע"א 46/11 ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ נ' עו"ד חנית נוב, כונסת נכסים , פ"ד סו(3) 312, 336 (13.11.2013) (להלן: עניין ויטה פרי גליל ); וראו עוד: ע"א 455/89 קולומבו, מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ , פ"ד מה(5) 490 (1991); רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ , פ"ד נז(4) 385 (2003)).

10.

הואיל וכך, נקבע כי נדרשת בדיקה זהירה וקפדנית על אודות קיומה של שיור הבעלות. וכך נקבע בעניין ויטה פרי גליל :

"אשר לנטל ההוכחה המוטל על הטוען לשימור בעלות [...]. מדובר בנטל ההוכחה הרגיל המוטל על תובע במשפט אזרחי בהתאם למאזן ההסתברויות, וכי אין מקום לקבוע נטל הוכחה "מוגבר" או "מיוחד" כפי שנקבע בחלק מפסקי הדין בבתי המשפט המחוזיים. עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בטענה בעלת אופי קנייני מובהק אשר נטענת במרבית המקרים כנגד בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון, ואשר קבלתה משמעותה הוצאת נכסים שנחזים להיות נכסי הגוף חדל הפירעון וצמצום מאסת הנכסים שתיוותר לחלוקה לנושיו. בשים לב לכך, הגישה הזהירה בה נקטו בתי המשפט המחוזיים, לפיה טענה זו מחייבת "בירור עובדתי זהיר וקפדני" מקום בו מצוי הרוכש בהליכי חדלות פירעון, הינה גישה נבונה ונכונה. ודוק, לא מדובר בהליך אזרחי אדברסרי "רגיל" בו מתברר לפני בית המשפט סכסוך בין הצדדים הישירים לעסקת המכר, אלא בהליך חדלות פירעון קולקטיבי, כאשר מול המוכר הטוען לשימור בעלות עומד בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון, אשר אמון על האינטרס של כלל נושי הרוכש, ואשר לעיתים קרובות מצוי בנחיתות אינפורמטיבית וראייתית בנוגע לעסקאות שערך הרוכש טרם נקלע להליכי חדלות פירעון [השוו: רע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited

נ'

Max Donnelly

(29.9.2013); רע"א 1885/13 שחם נ' כח עצמה בע"מ

(7.7.2013) ]. משכך, סבורני כי ראוי שבית המשפט שדן בהליך חדלות הפירעון ידריך עצמו לבחון בזהירות ובקפדנות את רצינוּת הראיות המובאות על ידי הטוען לשימור בעלות [...]" (שם, עמ' 348-347).

11.

בענייננו המבקשת נתלית בשני סעיפים בהסכם. סעיף 5.2.1 הקובע כך:

"סיום מוקדם של ההתקשרות יעמיד את מלוא יתרת התמורה שטרם שולמה לתים [המבקשת – ד.מ] תחת הסכם זה, לפירעון מיידי. תים תהא רשאית לנקוט בכל האמצעים שתמצא לנכון לגביית יתרת התמורה לרבות תפיסת חזקה בציוד ומימושו בכל דרך מותרת על פי דין על חשבון הלקוח ומבלי שתהא חייבת לממש קודם ערבויות ו/או בטוחות אחרות אם ישנן."

וסעיף 4.8 הקובע כך:

"זכויות הבעלות במערכת יועברו ללקוח רק לאחר קבלת מלוא התמורה בגינה ועד אז מתחייב הלקוח שלא להעביר ו/או לשעבד לאחר את הציוד ו/או כל רכיב שלו, ללא הסכמת תים."

12.

על פניו, אין בסעיף 5.2.1 דבר התומך בעמדת המבקשת כי יש בידה תניית שיור בעלות. לעומת זאת, בסעיף 4.8 אכן נקבע כי זכויות הבעלות בממכר יועברו ללקוח רק לאחר קבלת מלוא התמורה ממנו. אלא שהמבקשת לא הרימה אף לוּ את קצה נטל ההוכחה הרובץ על כתפיה, להוכחת הטענה לשיור בעלות. כך למשל, המבקשת כלל לא העלתה טענה כלשהי להתקיימות אחד ממבחני המשנה שנקבעו בעניין ויטה פרי הגליל לבחינת הטענה לשימור בעלות. דהיינו שהיא שמרה בידיה כלים המצביעים על שימור בעלותה, כגון: קביעת מנגנון המגביל את יכולתה של החברה למכור את הנכס לצדדים שלישיים; קביעת מנגנון פיקוח ומעקב על הנכס שהועבר לחברה; וקביעת מנגנון אשר ימנע מהנכס "להתערבב" עם יתר נכסי החברה בטרם שולמה כל התמורה (שם, עמ' 338-337).

13.

יתר על כן, וזאת עיקר, עיון במכלול הוראות ההסכם מגלה כי המבקשת ביקשה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, לשעבד את המכונה לצורך הבטחת תשלום מלוא התמורה עבורה (סעיף 4.11 להסכם שעניינו "שעבוד/משכון"). טענת המבקשת לשיור בעלות, בעוד סעיפי הסכם אחרים "זועקים" לכוונה ליצור שעבוד, אינה יכולה אפוא להתקבל (השוו: פש"ר (מחוזי ב"ש) 3302/02, 11583/02 משקי ליסינג להתיישבות בע"מ נ' שקמה תעשיות נייר בע"מ , פסקה 8 (30.9.2003); פש"ר (מחוזי חי') 453/03 תרמועוז אחזקות בע"מ נ' שף הים (1994) בע"מ (בכינוס נכסים) , פסקה 13 (2.9.2004)). מדובר למעשה בטענות שאינן יכולות לדור יחדיו בכפיפה אחת.

14.

סעיף 1 לחוק המשכון קובע כי מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב והוא מזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב. ביסודו של המשכון מונחת הסכמה בין המלווה לבין הלווה על פיה נכס מסוים בבעלות החייב יעמוד לרשות הנושה באופן בלעדי לפרוע ממנו את החוב כלפיו אם החייב לא יעמוד בהסכם ההלוואה עמו (ע"א 3042/19 עו"ד אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב יצחק יפה נ' רייכמן , פסקה 25 (29.12.2020)). לעומת זאת שיור בעלות כשמו כן הוא. הבעלות על הנכס נשארת בידי הנושה וממילא לא ניתן למשכנו לטובתו (וראו סעיף 251(3) לחוק על פיו נכס הכפוף לשיור בעלות איננו

נכס המשועבד לטובת המוכר כערובה לפירעון התמורה עבור הנכס).

15.

על פני הדברים אפוא, המבקשת גילתה את דעתה המפורשת כי כוונתה הייתה בהבטחת תשלום מלוא התמורה בלבד. זאת בדרך של שעבוד, אשר לבסוף, לא נרשם לטובתה. העובדה שהמבקשת הגישה תביעת חוב רגילה במסגרת הליך חדלות הפירעון של החברה ואף הגישה תביעה אזרחית כספית נפרדת נגד החברה מבלי שנטען בה דבר לעניין הבעלות, מצביעות אף הן על כך. בנסיבות אלה, את טענת המבקשת כי יש בהתנהלות הצדדים כדי ללמד על שיור הבעלות בידיה, לא ניתן לקבל.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.