רע"א 2798/15 גד ורקשטל נ. בנק לאומי לישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ר' שמולביץ) מיום 6.4.2015 בה נדחתה בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים.

1.

בחודש פברואר 2001 הגיש המשיב (להלן: הבנק ) תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לתשלום יתרת חוב שהצטברה בחשבון הבנק של המבקש 1 (להלן: המבקש ) בסך של 1,394,933 ש"ח, בתוספת ריבית בנקאית.

המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אמו של המבקש, נתבעה לשלם מיליון ש"ח, בתוספת ריבית, כערבה לחובות המבקש. למבקשים ניתנה רשות להתגונן מפני התביעה והם אף הגישו מצדם תביעה שכנגד. ההליך עבר מספר גלגולים שאין צורך לפרטם, ובשנת 2007 הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי מרכז אשר מחק ביום 26.10.2011 את כתבי הטענות של המבקשים בשל אי קיום צווים לגילוי מסמכים, ונתן פסק-דין נגדם. ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה התקבל בהסכמת הצדדים (ע"א 9116/11, 29.5.2014), והתיק הוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי אשר קבע מועדים לשמיעת הוכחות.

לפני שמיעת ההוכחות עתרו המבקשים למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים ולהשלמת המענה על שאלון, וכן עתרו לדחיית המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם. בבקשה נטען כי במשך כחמש עשרה שנים נעשו פעולות שונות בחשבון שהתנהל על שם המבקשת (אותו כינו המבקשים – "החשבון העסקי") כמו קיזוז דיבידנדים או פתיחת פיקדונות, שהיו צריכות להביא ליתרת זכות או לחשבון מאוזן בחשבון המבקש (אותו כינו המבקשים – "החשבון הפרטי"). משכך, תבעו המבקשים, בין היתר, כי הבנק ימציא להם מסמכים שונים הקשורים בפעולות אלו, וכן ביקשו לדחות את המועד להגשת תצהירי העדות מטעמם.

2.

בהחלטתו מיום 6.4.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בחלקה. בית המשפט קבע כי הטענות לקיזוז דיבידנדים או פיקדונות בחשבון המבקשת לא נכללו בכתבי הטענות, כי הן מגלות מסכת עובדתית חדשה לגמרי ועל כן מהוות הרחבת חזית. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקשים עומדים על טענותיהם בהקשר זה, עליהם לנקוט הליך נפרד לבירור הזיכויים בחשבון המבקשת. בית המשפט העיר עם זאת, כי ככל שהזיכויים הנטענים בוצעו לאחר הגשת התביעה לא ברור מדוע הבנק לא היה רשאי לבצע קיזוזים מהחוב וכי אין בכך כדי לגרוע מטענות המבקשים נגד הבנק לעניין זה. בית המשפט דחה, אפוא, את בקשת המבקשים להמצאת מסמכים שונים בהקשר זה. עם זאת, הוסיף בית המשפט וציין כי הבנק לא התנגד להמצאת דפי החשבונות העסקי והפרטי לשנים 2000-1997 אף שטען כי המציא מסמכים אלה בעבר, ולכן הורה לו להמציאם עד ליום 15.4.2015. בית המשפט הוסיף ודחה את הבקשה לקבל מסמכים שונים ובהם הוראות חתומות למכירת מניות וכן פרוטוקולים והסכמים בין המבקש לבנק, בקבלו את טענת הבנק כי המסמכים הללו אינם קיימים או שהומצאו למבקשים וכי אין בידיו מסמכים נוספים. עוד הורה בית המשפט לנציג הבנק (שהשיב לשאלון המבקשים) להמציא עד ליום 15.4.2015 את המסמכים הנוגעים לגובה הריביות אליהן התייחס בתשובותיו בציינו כי פרט לכך המענה שניתן לשאלון מספק, וכי הבנק אף הגיש בינתיים את תצהירי העדות מטעמו. בית המשפט דחה, אפוא, את הבקשה ברובה והורה למבקשים להגיש את תצהירי העדות מטעמם עד ליום 3.5.2015. כמו כן, לא שינה בית המשפט ממועדי ההוכחות שנקבעו.

3.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי הפעולות שבוצעו בניירות הערך, בפיקדונות ובחשבונות נעשו בתקופה הרלוונטית לתביעה (משנת 1997 ועד 2001) ועל כן שגה בית המשפט בקבעו כי הטענות מהוות הרחבת חזית. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי היה על הבנק להמציא להם את המסמכים משהודה שהמסמכים בידיו, וכי המסמכים נדרשים להם לצורך הכנת תצהירי העדות והוכחת טענותיהם וייתכן שגם לתיקון כתב התביעה שכנגד שהגישה המבקשת. המבקשים מדגישים כי מעולם לא הומצאו להם המסמכים המבוקשים בבקשה וכי המסמכים שהמציא להם הבנק בעקבות החלטתו של בית המשפט אינם מספקים. המבקשים מלינים על כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלדון בטענותיהם לפיהן הבנק ניצל לרעה הליכי משפט, יצר נזק ראייתי באופן המונע מהם להוכיח את טענותיהם ופעל בחוסר תום לב.

להשלמת התמונה יצוין כי לצד הגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי ולהארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, אשר נדחתה על-ידי ביום 22.4.2015.

4.

בתגובתו מציין הבנק כי הצדדים הגישו לבית המשפט המחוזי את תצהירי העדות מטעמם, וכי לגישתו מוצו הליכי הביניים לאחר שהתיק הוחזר על-ידי בית משפט זה אל בית המשפט המחוזי על מנת שידון בו לגופו. עוד טוען הבנק כי המסמכים שהתבקשו אינם קשורים כלל למחלוקת המוגדרת בכתבי הטענות שכן תביעת הבנק כלפי המבקשים הינה בעניין חוב המבקש וערבותה של המבקשת לחוב זה, ואילו התביעה שכנגד שהגיש המבקש היא לפיצוי כספי בעקבות הפרת הסכם שנערך לכאורה בינו ובין נציג הבנק והתביעה שכנגד שהגישה המבקשת נוגעת לנזקים שנגרמו לה עקב אי ביצוע הוראת מכירה של ניירות ערך מיום 2.4.2000 ועוד טוענת המבקשת כי הבנק החתים אותה על כתב הערבות בגינו נתבעה במרמה ובהטעיה. הבנק מוסיף כי המבקשים מודים שנמסרו להם מסמכים ובהם דפי חשבון, ריכוז יתרות וסולמות ריבית וכי התנהלותם נועדה לעכב את הדיון בתביעה, כפי שהם עושים מזה למעלה מ-14 שנים מאז הוגשה. אשר לטענות בדבר הפעולות שבוצעו בחשבון המבקשת טוען הבנק כי חלק עיקרי מהפעולות שבוצעו הוא זיכויים והפקדות לפיקדונות, ודיבידנדים שזוכו בחשבונה הועברו לחשבון המבקש להקטנת חובותיו על פי ייפוי כוח שהיה לו בחשבון. על-כן טענתם של המבקשים בהקשר זה אינה ברורה והיא אף התיישנה זה מכבר.

5.

דין הבקשה להידחות. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ב עניינים שבסדרי דין בכלל ובהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים בפרט, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו למשל רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן , פיסקה 14 (19.8.2013)

והאסמכתאות שם; רע"א 6746/13 מטאנס נ' ח'ורי , פיסקה 6 (30.12.2013); רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר , פיסקה 6 (27.3.2014); רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק

(1966) בע"מ , פיסקה 6 (14.4.2015) (להלן: עניין שמש )).

המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

בהחלטתו המנומקת דן בית המשפט בפירוט במסמכים שגילויים התבקש וקבע כי מרבית המסמכים המבוקשים חורגים מגדר המחלוקת בין הצדדים בהליך והוסיף וקיבל את טענת הבנק לפיה חלק מן המסמכים הומצאו למבקשים. קביעה זו אינה מגלה עילה להתערבות. אדרבה, מן הבקשה דנן עולה כי גם לשיטת המבקשים לפחות חלק מהמסמכים שנתבקשו על-ידם אינם רלוונטיים לטענות הנטענות על-ידם במסגרת ההליך דנן וכי בכוונתם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד בעניין זה (סעיף 50 לבקשה). טעם נוסף התומך במסקנה זו הוא השיהוי הרב בהגשת הבקשה. זאת בהינתן העובדה כי עוד בשנת 2011 נוהלו בין הצדדים הליכי גילוי מסמכים (בעקבותיהם הוחלט על מחיקת כתבי הטענות של המבקשים). למרות זאת הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים הוגשה זמן קצר בלבד לפני שהמבקשים נדרשו להגיש את תצהירי העדות מטעמם ולאחר שנקבעו מועדים לשמיעת הוכחות. ראוי לזכור כי מדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2001 (!) ודומה כי הגיעה העת לבררה סוף סוף ולהכריע בה לגופם של דברים ויפה שעה אחת קודם . עוד ראוי לציין כי בכל מקרה אין מקום לחייב את הבנק בהמצאת מסמכים שהוא מכחיש את דבר קיומם

וכי ככל שיתברר בהמשך כי איזה מאותם מסמכים היו ברשות הבנק, ניתן יהיה לזקוף את הדבר לחובתו בהיבט הראייתי וכל טענותיהם של המבקשים לעניין זה שמורות להם, לרבות בשאלת הנזק הראייתי הנטען (ראו: רע"א 4234/11 גוטקינד נ' אלקרא ,

פיסקה 4 (2.8.2011); עניין שמש , פיסקה 7).

הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.