רע"א 3816/15ב.ש ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ. ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ

1.

המשיבים הגישו כנגד המבקשים תביעה כספית בסכום של כ-6 מיליון ₪, בטענה להפרה של מערכת יחסים עסקית שהתנהלה ביניהם. במסגרת ההליכים המקדמיים שהתנהלו בין הצדדים, עתרו המשיבים לחייב את המבקשים בגילוי מסמכים ובתשובה למאות (!!!) שאלות (בקשה 16).

בהחלטתו מיום 28.1.2015 התייחס בית משפט קמא באופן פרטני למאות השאלות, ולגבי חלקן הורה למבקשים להשיב. בנוסף, הורה בית משפט קמא על תצהיר גילוי מסמכים הדדי, ועל המצאת כל המסמכים בעניינים הנכללים בשאלות לגביהן נקבע שעל המבקשת 1 (להלן: ברוש ) להשיב עליהן. אקדים ואומר כי אחת השאלות שעליה בית המשפט חייב את המבקשים להשיב, היתה שאלה 75 שזו נוסחה:

"נא לפרט את כל סכומי התקבולים ששולמו על ידי מזמיני העבודות בפרויקטים בתקופת התפר (שהיו בעבר מבוצעים על ידי חטיבת הפרויקטים בחב' התכוף על ידי חב' תקש), החל מתאריך 1.3.2011 ואילך.

נא לצרף לתשובה זו ולהעביר לעיון את כל כרטסות הנח"ש של חב' התכוף

לגבי כל מזמיני העבודה הנוגעים לפרויקטים בתהליך וכן לצרף ולהעביר לעיון את כל חשבוניות המס שהנפיקה חב' התכוף

עבורם. כמו כן לצרף את כל מסמכי ההתחשבנות שנערכו בין חב' ברוש לבין חב' התכוף בגין כספים שהתקבלו מפרויקטים אלה שבתהליך, לרבות כרטיסת הנח"ש וחשבוניות מס של חב' ברוש מול חב' התכוף " (הדגשות הוספו – י"ע).

2.

בהמשך להחלטת בית המשפט בבקשה 16, הגישו המשיבים בקשה נוספת (בקשה 23), היא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו. המשיבים טענו בבקשתם כי הם לא קיבלו את מלוא המסמכים הקשורים לשאלה 75.

המבקשים התנגדו לבקשה בטענה כי המסמכים הנדרשים אינם ברשותם ובשליטתם, ומדובר במסמכים ממערכת הנהלת חשבונות של חברה אחרת בשם "התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ" (להלן: התכוף ), שביני לביני שונה שמה ל"כארמור – פתרונות משולבים לרכב בע"מ". לטענת המבקשים, התכוף היא בעלת אישיות משפטית נפרדת, ועל אף שהמבקשת 2 (להלן: ברנד ) מחזיקה ב-50.01% ממניות התכוף, היא אינה יכולה לכפות על התכוף לחשוף את מסמכי הנהלת החשבונות שלה.

טענת המשיבים נדחתה על ידי בית משפט קמא, שקבע בהחלטתו מיום 4.5.2015 כי בהתחשב בכך שברנד מחזיקה למעלה מ-50% ממניות התכוף, ובהתחשב בכך שמדובר בחברה ציבורית החייבת בדיווח אודות עסקיה, סביר שיש בכוחם של המבקשים להמציא מסמכים שהונפקו על ידי התכוף. בית המשפט הבהיר בהחלטתו, כי היה על המבקשים להעביר את המסמכים זה מכבר לאור שאלה 75 לשאלון, כפי שאושרה על ידו.

3.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בבקשה נטען, כי אין באפשרות המבקשים לבצע את ההחלטה מן הטעם שהתכוף היא חברת אג"ח שחלים עליה חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 וחוק החברות, התשנ"ט-1999. על פי חוקים אלה, אין בעלי המניות ובעלי השליטה יכולים לעשות בחברה כרצונם ועליהם לקבל את אישורם של האורגנים המוסמכים בחברת התכוף.

ואכן, ועדת הביקורת של חברת התכוף התכנסה והחליטה שלא לאשר את הגילוי והמסירה של מסמכי התכוף לגורם כלשהו, כפי שעולה ממכתבה מיום 13.5.2015 של

באת כוח ומזכירת חברת התכוף.

בעקבות מכתב זה, שבו המבקשים ופנו לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו בבקשה 23. בהחלטתו מיום 2.7.2015 דחה בית המשפט את הבקשה (להלן: ההחלטה המשלימה ), ומשכך הגישו המבקשים "השלמת טיעון" לבקשת רשות הערעור דכאן, ובה הלינו על ההחלטה המשלימה.

4.

טרם אדרש לגופם של דברים, אומר כי בקשת רשות הערעור אוחזת 6 עמודים והשלמת הטיעון אוחזת 3 עמודים. תשובת המשיבים אוחזת 60 עמודים ותיק מוצגים עב כרס. לא אכחד כי שקלתי להחזיר למשיבים את תשובתם, על מנת שיערכו אותה מחדש בהיקף מצומצם שלא יעלה על 15 עמודים, אך לבסוף לא מצאתי לעשות כן, באשר סברתי כי הדברים כבר יצאו מכל פרופורציה.

5.

לגופה של בקשה.

דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם שהיה על המבקשים להגיש ערעור כבר על ההחלטה מיום 28.1.2015 (בקשה 16), באשר על פי החלטה זו היה עליהם להשיב על שאלה 75 כפי שצוטטה לעיל, ולהמציא המסמכים הקשורים אליה, הם המסמכים מושא הבקשה שלפנינו.

6.

דין הבקשה להידחות גם לגופה.

הלכה פסוקה עמנו, והדברים ברורים וידועים, כי הליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד, ועל כן בסכסוך בין ראובן לשמעון, בית המשפט לא יתן צו גילוי מסמכים המופנה כנגד לוי: " כבר בשנת 1897 אמר שומר המגילות לינדלי כי 'יהא זה מפלצתי' להניח שבגדר הליך שבין ראובן לבין שמעון תינתן לבעלי הדין גישה חפשית לעיין בחשבונותיהם הבנקאיים של צדדים שלישיים" (ע"א 174/88 הילדה גוזלן

ואח' נ. קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון , פ"ד מב(1) 563, 565 (1988 ) (להלן: עניין גוזלן ); רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי , פ"ד מז(5) 764, 777 (1993)). " חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו " ומטעם זה אף אין מחייבים בעל דין לייצר ולהפיק מסמכים עבור בעל הדין שכנגד (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג

בפסקה 7 (1.11.2005)).

הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא אפוא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים כאמור בתקנות 178 ו-183 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (רע"א 4028/97 הלסקו ישראל בע"מ נ' גלאון (29.9.1997); רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ פ"ד נג(1) 621 (1999)).

אלא שלכלל לפיו גילוי מסמכים נוהג בין בעלי הדין עצמם, מספר חריגים (ראו, לדוגמה, עניין גוזלן לעיל; ב ע"מ 3542/04 פלוני נ' פלוני (20.6.2005); רע"א 8873/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלחדף , פיסקה 8 (20.9.2005). מנגד, ראו רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' קרטה (27.2.07); רע"א 621/13 גרגור ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (17.4.2013)). אחד החריגים הוא מקום בו הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין ( רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ ישראל , פ"ד מט (5) 793 (1998)). כאמור, המבקשים טענו כי חברת התכוף אינה בשליטתם, והם אינם יכולים להשיג את המסמכים המבוקשים. ברם, בהחלטתו המשלימה, נדרש בית משפט קמא לטענה זו, וקבע עובדתית , בין היתר, בעקבות דברי רואה החשבון פנקר מטעם המבקשים, כי :

"...די באמור עד כאן, כדי ללמד שענייניה של התכוף היו שלובים בענייני ברוש וברנד תעשיות, למצער בתקופה הרלבנטית, ובפועל מר חיים ברנד ומר אלישע פנקר זכאים ואף חייבים להיות בעלי נגישות לכל המסמכים הכספיים והתפעוליים של התכוף, ולצורך כך אינם זקוקים לאישור מצד מי ממנהלי התכוף, ובוודאי אינם זקוקים לאישור ועדת הביקורת של חברת התכוף, אשר ספק בכלל אם היא מוסמכת לדון בשאלה הנוגעת לחשיפת מסמכים מהנהלת החשבונות של התכוף בפני מר חיים ברנד ורו"ח אלישע פנקר".

המדובר בקביעה עובדתית שאיני רואה להתערב בה. לכך יש להוסיף את הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ככל שהדבר נוגע להחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים "אלא במקרים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן " (רע"א 1869/15 עופר שמש נ' פארם אפ שיווק (1996) בע"מ בפסקה 6 והאסמכתאות שם (14.4.2015); רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ' ' Deutsche Apotheker und Arztebank

בפסקה 12 והאסמכתאות שם (16.3.2015)).

ולבסוף, עיינתי במכתבה של באת כוח ומזכירת חברת התכוף המופנה אל המבקשים, וכל שנאמר שם הוא כי סירובה של התכוף (כיום כארמור) להמציא את המסמכים נובע "בין היתר, היות וכארמור אינה צד להליך משפטי זה". למעט הנמקה זו, לא נטען על ידי התכוף כי גילוי המסמכים יגרום לפגיעה בסודות מסחריים שלה או לפגיעה באינטרס נוגד אחר.

7.

הערה לפני סיום.

עיון בנספחים שצורפו לבקשה ובנספחים שצרפו המשיבים לתשובתם, מעלה כי המשיבים הציפו את המבקשים בשאלון הכולל מאות שאלות ומתייחס למסמכים רבים. כמעט כל שאלה זכתה להתייחסות פרטנית בהחלטתו של בית משפט קמא ביום 28.1.2015 (בקשה 16). שאלון מעין זה ודרישה כה מקיפה לגילוי מסמכים דורשים מהצד שכנגד משאבים ניכרים ומחייבים את בית המשפט להקדיש משאבי שיפוט על מנת ליישב את המחלוקות בין הצדדים בנושאים אלה. על בית המשפט לעמוד על המשמר, כדי שההליכים המקדמיים לא ישיגו את גבולו של

ההליך העיקרי ולא יעכבו עד בלי די את בירור המשפט. בספרו של המלומד יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי (2015), מציין המחבר כי מחקר שנערך בארצות הברית גילה שהעלויות של גילוי המסמכים מהוות בחלק מן המקרים 25% מהעלויות שהצדדים מוציאים על ההליך כולו, והדבר עלול להתפתח לטקטיקות של שימוש לרעה בגילוי מסמכים ( abusive discovery )

(שם, עמ' 159 ה"ש 214-213). אכן, כפי שמציין המחבר "קשה למצוא פתרונות אפקטיביים שיהפכו את גילוי המסמכים לזול יותר או ימנעו שימוש לרעה בו", אולם לטעמי ניתן להציע מספר פתרונות, שאחד מהם הוא השימוש בהוצאות משפט. אם וככל שלא עולה בידי הצדדים להגיע להסכמה בהליכי הגילוי המוקדמים ביניהם, עליהם לקחת בחשבון כי אם וכאשר בית המשפט יפסוק לזכותו של מי מהצדדים לגבי שאלה זו או אחרת בשאלון, או לגבי מסמך זה או אחר בבקשה לגילוי מסמכים, הדבר עלול לבוא לידי ביטוי בהוצאות משפט.

8.

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה ומבטל את עיכוב הביצוע כאמור בהחלטתי מיום 16.7.2015.

בהתחשב בכך שתשובת המשיבים השתרעה ללא כל הצדקה על פני 60 עמודים, לא יעשה צו להוצאות.