רע"א 1533-23 רע"א 1533-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי) מיום 11.1.2023 ומיום 5.2.2023 בת"א 6763-03-22, במסגרתן התקבלה בקשת המשיבים להורות למבקשים להשיב לשאלה בשאלון שנשלח אליהם ביחס לזהותו של צד שלישי להליך; ונדחתה בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות.

רקע והחלטות בית משפט קמא

1.בחודש מרץ 2020 נכרת בין הצדדים "הסכם רכישת מניות והסכם בעלי מניות" (להלן: הסכם המניות), במסגרתו מכרו המבקשים 1 ו-3 – חברת א.מ גליל גרופ בע"מ ומר עמאד סייד אחמד, למשיבה 1 – חברת בון תור בע"מ, את מניותיהם במשיבה 2 – חברת ב.ג מוטורס (2017) בע"מ (להלן: החברה).

בשל חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים ביחס להסכם המניות, הם פנו להליך גישור אשר בסופו נכרת ביניהם הסכם גישור (להלן: הסכם הגישור). בסעיף 4.2 להסכם הגישור נקבע כי במקרה שבו החברה תתקשר עם חברת Karsan Otomotiv Sanayii ve Ticaret A.S. (להלן: קארסן) בהסכם לרכישת כלי רכב, המבקשים יהיו זכאים לעמלה של 5% מעלות הרכב נטו, וזאת בגין 10,000 הרכבים הראשונים שיירכשו מקארסן ויימכרו על ידי החברה, ללא הגבלת זמן. כן נקבע כי ההסכם ממצה את ההסכמות בין הצדדים, וכי אין כל תוקף לכל הסכמה אחרת ביניהם (סעיף 7 להסכם הגישור).

2.בחלוף כשנה מהחתימה על הסכם הגישור, הגישו המבקשים ביום 3.3.2022 תביעה נגד המשיבה 1, החברה ומר ערן כץ – אשר מחזיק בשרשור ברוב המניות במשיבה 1 (שביחד יכונו להלן: המשיבים). בתביעה עתרו המבקשים לסעדים הצהרתיים לפיהם הסכם הגישור מבוטל והסכם המניות תקף. לחלופין התבקש סעד כספי של 5 מיליון ₪, בגין הנזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה מהחתימה על הסכם הגישור ומביטול הסכם המניות.

בכתב התביעה נטען כי לפני החתימה על הסכם הגישור, המשיבים הציגו למבקשים, ובפרט למבקש 3, מצג שווא לפיו "[]החברה מתעתדת לרכוש מקארסן אלפי רכבים, וכי במסגרת ההסכם שעתיד להיחתם בין החברה לקארסן, תהיה החברה מחויבת לרכוש מקארסן כמות משמעותית של רכבים, מחויבות אשר משמעה הלכה למעשה בלעדיות רכישת רכבים מקארסן" (סעיף 43 לכתב התביעה). על פי הנטען, מצג שווא זה הוא שהביא את המבקשים לחתום על הסכם הגישור ולוותר על זכויותיהם מכוח הסכם המניות. ואולם, כך נטען, בניגוד למצג שהוצג להם, בפועל רכשה החברה מקארסן 10 מכוניות בלבד במהלך השנה שחלפה ממועד החתימה על הסכם הגישור.

עוד ציינו המבקשים בכתב התביעה כי לאחרונה נודע למבקש 3 כי בניגוד למצג שהוצג לו, ההסכם שנחתם בין החברה לקארסן (להלן: הסכם קארסן) לא מחייב את החברה לרכוש מכוניות כלל, אלא רק "להשתדל" לרכוש מקארסן כמות זניחה של 150 מכוניות במשך שלוש שנים.

יצוין כי אין חולק שעובר להגשת התביעה סירבו המשיבים לחשוף בפני המבקשים את הסכם קארסן, הואיל ולטענתם הוא כולל סודות מסחריים.

3.במסגרת ההליכים המקדמיים בין הצדדים, שלחו המשיבים ביום 13.9.2022 שאלון למבקשים. בהתייחס לטענה כי נודעו למבקש 3 פרטים על תוכנו של הסכם קארסן, הועלתה בסעיף 5.1 לשאלון השאלה "מי מסר לך פרטים על ההסכם בין קארסן ל[חברה]?" (להלן: שאלה 5.1). בתצהיר התשובה לשאלון מיום 31.10.2022 השיב המבקש 3 כי "המידע נמסר לי על ידי גורם, שאינו מקארסן, עליו אני סומך, שאינני מעוניין למסור את פרטיו".

4.בהתאם להסדר דיוני עליו הסכימו הצדדים, לפיו לאחר המענה לדרישות המקדמיות הם יוכלו לדרוש השלמת מענה, המשיבים חזרו ביום 16.11.2022 על דרישתם להשיב על שאלה 5.1 (להלן: דרישת ההשלמה). הם ציינו כי הטענות לפיהן נמסר למבקש 3 מידע מגורם כלשהו ביחס להסכם קארסן עומדות במוקד התביעה, והמשיבים זכאים להתגונן בפניהן. במענה לדרישה חוזרת זו, השיבו המבקשים, שלא בליווי תצהיר, כי "שמו של האדם אשר מסר ל[מבקש 3] את המידע אינו רלוונטי בעליל למחלוקות בין הצדדים. נזכיר, [המשיבים] לא הכחישו את נכונות מידע זה עד היום, ולא בכדי לא הסכימו עד היום לחשוף את הסעיפים הרלוונטיים של [הסכם קארסן]" (סעיף 3.1 למכתב התשובה מיום 14.12.2022).

5.בהמשך, הגישו המשיבים ביום 22.12.2022 רשימת בקשות, במסגרתה התבקש בית המשפט בין היתר להורות למבקשים להשיב על שאלה 5.1. בתשובתם לרשימת הבקשות מיום 8.1.2022, טענו המבקשים ביחס לשאלה 5.1 כי זהותו של הגורם שמסר להם את המידע ביחס להסכם קארסן אינה רלוונטית למחלוקות בין הצדדים ביחס לתוכנו של הסכם זה. לטענתם, המשיבים יכולים לסתור על נקלה את טענת המבקשים באשר לתוכן ההסכם, ללא תלות בזהות מוסר המידע; וזהותו של מוסר המידע ממילא לא תוכל לקדם את ההכרעה בשאלת התוכן של הסכם קארסן. כן נטען כי התעקשות המשיבים על מסירת זהותו של מוסר המידע מונעת ממטרות זרות להליך, ובהן "סגירת חשבון" עם אותו גורם.

6.ביום 11.1.2023 התקיימה ישיבת קדם משפט בה נדונו בקשות הצדדים. במהלך הדיון, הסכימו הצדדים כי המשיבים ימסרו לעיונם של המבקשים את החלק בהסכם קארסן הנוגע לתקופת ההסכם ולכמות המכוניות בלבד (כאשר כל יתר סעיפיו של ההסכם יושחרו).

בתום הדיון, דן בית המשפט בבקשת המשיבים להורות למבקשים להשיב על שאלה 5.1, והחליט להיעתר לה (להלן: ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע). הוא ציין כי במוקד המחלוקת בין הצדדים מצגים אשר הוצגו "מחוץ" להסכם הגישור ואשר הם שהובילו לכריתתו. מצגים אלה הופרכו, לטענת המבקשים, על ידי צד שלישי שמסר להם מידע. בית המשפט סבר משום כך כי זהות הגורם שהעביר את המידע יכולה להקרין על השאלה שבמחלוקת, ובכלל זה על טיב המצג שהוצג ועל הפער בין המצג לכאורה לבין העובדות שהתבררו. כן ציין בית המשפט כי לאחר שתתברר זהותו של אותו גורם שמסר את המידע, יוכלו המשיבים לזמנו לעדות ולברר את השאלות האמורות. זאת ועוד, בית המשפט הוסיף כי לשיטת המשיבים, מה שהניע את המבקשים לניהול ההליך הנוכחי הוא אינטרסים מסחריים הקשורים בצדדים שלישיים. משכך, המענה על שאלה 5.1 הוא רלוונטי גם לבירור טענה זו והמוטיבציות של המבקשים בהגשת התביעה.

מעבר לאמור, ציין בית המשפט כי טענת "העדר הרלוונטיות" לא נטענה על ידי המבקשים במסגרת תצהיר המענה לשאלון הראשוני אלא רק בשלב מאוחר יותר, כך שנדמה שאף המבקשים עצמם לא סברו בזמן אמת שהשאלה אינה רלוונטית. לבסוף, ציין בית המשפט כי טענת המבקשים לפיה ככל שתתגלה זהותו של מוסר המידע קיים חשש כי ייגרם לו נזק, נטענה בעלמא ללא הסבר מספק. אשר על כן, הורה בית המשפט למבקשים להשיב לשאלה 5.1 בתצהיר ערוך כדין בתוך 45 ימים.

7.ביום 18.1.2023 העבירו המשיבים לידי המבקשים את הסעיפים הרלוונטיים מהסכם קארסן. בתוספת הרביעית להסכם נכתב כך: "The Distributer shall make its best commercial efforts to sell in the Territory a total of 105 Vehicles during the first three Calendar years as of the Effective Date ('Minimum Sales Quantity'). The minimum purchase quantities of Vehicles shall be renewed by the Parties every year after the first three years".

8.בהמשך, הגישו המבקשים ביום 22.1.2023 בקשה לעיון חוזר בהחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע. בבקשה נטען כי מעיון בהסכם קארסן עולה כי כל שהתחייבה החברה הוא לעשות את מיטב המאמצים למכור 105 מכוניות במהלך שלוש השנים הראשונות; וכי בכך יש כדי לאשרר את טענת המבקשים בדבר המידע שנמסר להם ביחס להסכם. על כן, טענו המבקשים כי משנחשף תוכנו האמתי של הסכם קארסן, ברור כי אין עוד צורך בחשיפת זהותו של מוסר המידע.

המבקשים הוסיפו כי אומנם בתצהיר התשובה לשאלון לא צוינה במפורש סיבת התנגדותם למענה על שאלה 5.1, ואולם כבר במענה לדרישת ההשלמה שנשלחה על ידי המשיבים הם הבהירו כי התנגדותם למענה על השאלה נובעת מחוסר רלוונטיות. כן נטען לעניין זה כי שאלת הרלוונטיות היא שאלה משפטית ולכן אינה צריכה להיתמך בתצהיר. עוד הוסיפו המבקשים כי הם אינם רשאים לוותר על פרטיותו של אותו צד ג' מוסר המידע, ועל החיסיון שחל בינם לבינו בכל הנוגע למסירת המידע. זאת בפרט כאשר מתוכן הסכם קארסן עולה כי המידע שהוא מסר הוא מידע מהימן וכי התעקשות המשיבים לחשיפת שמו נובעת ממניעים זרים להליך.

9.ביום 5.2.2023 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר). בהחלטה צוין כי עובדת גילויו של הסכם קארסן – שהייתה ידועה כבר כאשר ניתנה ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע – אינה עובדה חדשה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה. כן ציין בית המשפט כי גם תוכנו של הסכם קארסן אינו עובדה חדשה המצדיקה את שינוי ההחלטה. להיפך – תוכנו של ההסכם מלמד דווקא כי חשיפת זהותו של מוסר המידע נדרשת ביתר שאת בהינתן הפער בין המידע שנמסר לבין האמור בו. עוד הוסיף בית המשפט כי לא נפלה כל טעות טכנית, טעות סופר או השמטה מקרית המצדיקות עיון חוזר בהחלטה; וכי ככל שבפי המבקשים טענה לטעות מהותית בהחלטה – הרי שעליה להתברר בערכאת הערעור.

לצד האמור, ציין בית המשפט כי המבקשים עותרים בתביעתם לחזור בהם מהסכם הגישור שנכרת אך לאחרונה בעודם מיוצגים על ידי עורכי דין, וזאת בין השאר על יסוד מצג שהוצג להם על ידי מאן דהוא. לכן, גם מבחינה מהותית נכון שכלל העובדות תהיינה פרושות בפני בית המשפט, לרבות זהות מוסר המידע והאפשרות לזימונו לעדות. כן צוין כי גם הטענה לפיה מדובר למעשה בסכסוך מסחרי ולא בהטעיה או בתרמית – טעונה בירור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, המופנית הן נגד ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע והן נגד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. יצוין כי ביום 22.2.2023 ניתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע עד למתן החלטה אחרת.

טענות המבקשים

10.לטענת המבקשים, בית משפט קמא שגה בהחלטתו להורות על חשיפת זהותו של מוסר המידע. ראשית, נטען כי זהות מוסר המידע אינה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים ואינה נחוצה לבירור התביעה. המבקשים מציינים לעניין זה כי בכתב התביעה הועלו שתי טענות מרכזיות: הראשונה – כי בטרם החתימה על הסכם הגישור, המשיבים הטעו אותם או הציגו בפניהם מצג שווא לפיו הסכם קארסן מחייב את החברה לרכוש אלפי מכוניות; והשנייה – כי בפועל הסכם קארסן מחייב את החברה רק להשתדל לרכוש כמות זניחה של מכוניות. ביחס לטענה הראשונה, נטען כי זהותו של הגורם אשר מסר למבקשים מידע על הסכם קארסן כשנה לאחר החתימה על הסכם הגישור, אינה יכולה ללמד דבר על טיב המצג שהוצג למבקשים בטרם החתימה על הסכם הגישור. באשר לטענה השנייה, טוענים המבקשים כי ניתן לברר אותה מתוכנו של הסכם קארסן עצמו, ואין כל צורך בעדות חיצונית.

שנית, נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי זהות מוסר המידע תסייע בבירור המוטיבציה של המבקשים בהגשת התביעה וטענת המשיבים לפיה ההליך מונע מאינטרסים מסחריים. זאת שכן לשיטתם, המניעים שהובילו אותם להגשת התביעה אינם רלוונטיים לבירור המחלוקת בין הצדדים, מחלוקת הנוגעת לשאלה האם הסכם הגישור נחתם כתוצאה מהטעיה או הצגת מצג שווא. כן מוסיפים המבקשים כי אף אם ייקבע שמניעים אלה רלוונטיים למחלוקת, משנחשף הסכם קארסן והוכחה טענתם כי אכן כל שהתחייבה החברה הוא להשתדל לרכוש מספר קטן של מכוניות – הרי שהוכח גם כי התביעה הוגשה בעקבות מחלוקת אמתית ולא ממניעים מסחריים.

שלישית, נטען כי בית המשפט שגה בקביעתו כי המבקשים לא העלו טענה של היעדר רלוונטיות. זאת שכן כבר במענה לדרישת ההשלמה שהופנתה אליהם ובטרם הוגשה לבית המשפט בקשה בעניין, הם הבהירו כי התנגדותם נובעת מחוסר רלוונטיות. עוד נטען בהקשר זה כי שאלת הרלוונטית לא הייתה צריכה להיתמך בתצהיר הואיל ומדובר בשאלה משפטית.

רביעית, נטען כי בית המשפט כלל לא נתן דעתו לטענת המבקשים בדבר הפגיעה הצפויה בפרטיותו של מוסר המידע. לגישתם, לא יכול להיות חולק כי הצד השלישי שמסר להם את המידע עשוי להיפגע אם יידעו המשיבים את זהותו, שכן הוא חשף מידע אשר לא אמור היה להגיע לידי המבקשים ואשר הוביל להגשת התביעה הנוכחית. כן נטען כי מוסר המידע לא השמיע את טענותיו ולא יוכל להשמיען. לכן סבורים המבקשים כי אף אם ישנה רלוונטיות לזהותו של מוסר המידע, הרי שמדובר ברלוונטיות חלשה ולכן יש להעדיף את זכותו לפרטיות.

לבסוף, טוענים המבקשים כי ענייננו נמנה עם המקרים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים. זאת שכן בהיעדר התערבות תיחשף זהותו של גורם חיצוני שאינו צד להליך, באופן שייצור מצב בלתי הפיך. מעבר לכך, מדגישים המבקשים כי ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע מוחרגת מצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו). בהקשר זה, מעלים המבקשים שתי טענות: הראשונה כי סעיף 1(10) לצו – הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (העוסקות בהודיות, שאלונים וגילוי מסמכים) – מחריג מתחולתו החלטות בעניין טענת חיסיון. לטענתם, חריג זה פורש בפסיקה ככולל גם החלטה המורה לצד לחשוף את זהותו של צד שלישי. הטענה השנייה היא כי יש להחריג את ההחלטה מגדרי הצו גם לנוכח תכליתו. זאת הואיל והותרת החלטת בית משפט קמא על כנה תיצור כאמור מצב בלתי הפיך, אשר לא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין.

טענות המשיבים

11.המשיבים מצדם טוענים כי יש לסלק את בקשת רשות הערעור על הסף לנוכח סעיף 1(10) לצו בתי המשפט. אף שסעיף זה מחריג החלטות בעניין טענת חיסיון שפורשה בפסיקה ככוללת גם טענה לפגיעה בפרטיות, מדגישים המשיבים כי טענת המבקשים לפגיעה בפרטיותו של מוסר המידע הועלתה על ידיהם לראשונה רק בבקשה לעיון חוזר. מדובר לכן בהרחבת חזית ברורה. כן נטען כי אף כאשר הטענה הועלתה – היא הועלתה בשולי הדברים וללא כל פירוט. בנסיבות אלה סבורים המשיבים כי יש לדחות את טענת הפגיעה בפרטיות, ובהתאם לקבוע כי חל בענייננו סעיף 1(10) לצו בתי המשפט.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי התנהלות המבקשים נגועה בחוסר תום לב, שכן בבקשת רשות הערעור הם הטעו את בית המשפט לחשוב שטענת הפגיעה בפרטיות היא הטענה המרכזית שהועלתה בהליך בבית משפט קמא, והסתירו את העובדה שטענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה לעיון חוזר.

לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי לא נפל כל פגם בהחלטות בית משפט קמא. בין היתר, נטען כי טענת המבקשים לפיה זהות מוסר המידע אינה רלוונטית לא הועלתה על ידיהם בתצהיר התשובה לשאלון כמתחייב על פי הדין, אלא נטענה לראשונה במסגרת המענה לדרישת ההשלמה, מבלי שנתמכה בתצהיר. מכך ניתן ללמוד, לשיטת המשיבים, כי בעת המענה על השאלון לא סברו המבקשים כי זהות מוסר המידע אינה רלוונטית.

עוד נטען כי זהות מוסר המידע אכן רלוונטית לבירור המחלוקות בין הצדדים. זאת, שכן טענות המבקשים ביחס למידע שנמסר להם מגורם כלשהו בנוגע לתוכנו של הסכם קארסן מצויות במוקד תביעתם לביטול הסכם הגישור. למעשה, מידע זה הוא שהביא להגשת התביעה. משכך, ברי כי גילוי זהותו של אותו גורם שמסר את המידע נחוצה כדי לאפשר למשיבים להתגונן מפני התביעה.

בפרט, טוענים המשיבים כי לאחר שתתברר זהותו של מוסר המידע, הם יוכלו לזמנו לעדות או לפנות אליו באופן ישיר כדי לברר עמו את מלוא נסיבות מסירת המידע, לרבות המועד המדויק בו נמסר. מידע זה עשוי לטענת המשיבים להשליך על שאלת התקיימות רכיבי עילת ההטעיה, לה טוענים המבקשים. עוד מוסיפים המשיבים כי דווקא על רקע חשיפת הסכם קארסן – ממנו עולה פער בין המידע שנמסר למבקשים לבין תוכנו האמתי – מתחדדים הצורך והחשיבות שבגילוי זהותו של מוסר המידע. זאת כדי לעמוד על טיב המצג שמסר אותו גורם ועל הסיבות שהובילו לפער האמור. מעבר לכך, מדגישים המשיבים כי גילוי זהותו של מוסר המידע רלוונטית גם לצורך בירור טענתם בדבר המניעים הפסולים שהובילו להגשת התביעה על ידי המבקשים. טענה זו, אשר הועלתה על ידי המשיבים כבר בכתב ההגנה, היא בהחלט רלוונטית להכרעה בתביעה.

כן מתייחסים המשיבים לטענות המבקשים בדבר פגיעה בפרטיותו של מוסר המידע. לעניין זה, הם חוזרים ומציינים כי טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה לעיון חוזר, וגם זאת באופן סתמי ומבלי שנתמכה בדבר. לשיטתם, די בכך כדי לדחותה. בנוסף, נטען כי אף בהנחה שחשיפת זהותו של מוסר המידע תביא לפגיעה מסוימת בפרטיותו, הרי שנוכח הרלוונטיות של מידע זה והנחיצות שלו להתגוננות המשיבים בפני עילת ההטעיה – יש להעדיף את חשיפת המידע. זאת בפרט בשים לב לעובדה שהמבקשים בחרו לעשות שימוש במידע שמסר אותו גורם במסגרת תביעתם.

דיון והכרעה

12.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של צו בתי המשפט ביחס לבקשת רשות הערעור דנן – אני סבורה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

מושכלות יסוד הן כי החלטות שעניינן הליכי גילוי ועיון במסמכים הן מסוג ההחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. משכך, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו, למשל: רע"א 1208/23 בק נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 7 (23.2.2023); רע"א 2960/22 פ.ד. מלונאות בע"מ נ' מנו הולידייס בע"מ, פסקה 10 (11.7.2022) (להלן: עניין פ.ד. מלונאות); רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 9 (28.6.2020)).

13.זאת ועוד – לא אחת עמד בית משפט זה על כך ש"נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית... היא כי יש לאפשר גילוי מרבי של מידע רלוונטי, וזאת במטרה לקדם את חקר האמת ועל מנת שההליך יתנהל ב'קלפים פתוחים'" (ראו: עניין פ.ד. מלונאות, פסקה 11 וההפניות שם). דרישת הרלוונטיות פורשה בפסיקה באופן רחב וליברלי, כך ש"כל מסמך הנוגע לטענות שהעלה מי מהצדדים ומשליך על הפלוגתאות נושא ההליך, וכל מסמך שיכול לסייע (ולו גם בעקיפין) בהוכחתן או הפרכתן של הטענות הללו, ייחשב כמסמך רלוונטי, אשר בהעדר נימוקים אחרים – הוא בר גילוי" (שם. ראו גם: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 66-59 (2021) (להלן: עמית)). אמות מידה דומות יש להחיל גם ביחס למענה על שאלונים (ראו: עמית, בעמוד 84).

14.אכן, עקרון הגילוי אינו עומד לבדו והוא עשוי לעיתים לסגת מפני ערכים אחרים הראויים להגנה. על כן, על בית המשפט לערוך איזון בין עוצמת הרלוונטיות של המידע שגילויו מבוקש לבין שיקולים מנוגדים, ובכלל זה מידת ההכבדה הכרוכה בגילוי והפגיעה האפשרית באינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ושל צדדים שלישיים (ראו: רע"א 208/23 גית נ' עו"ד ברומברג, פסקה 12 (23.2.2023) עמית, בעמודים 67-66).

15.בענייננו, מעלים המבקשים שתי טענות עיקריות: הראשונה – כי זהותו של מוסר המידע אינה רלוונטית לבירור המחלוקות בין הצדדים; והשנייה – כי אף אם זהות מוסר המידע רלוונטית, אין לגלותה בשל הפגיעה בפרטיותו.

באשר לטענה הראשונה, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא כי זהות מוסר המידע עשויה להיות רלוונטית לבירור המחלוקות בין הצדדים. כזכור, במסגרת תביעתם העלו המבקשים טענות ביחס למידע שנמסר להם לגבי הסכם קארסן ממוסר המידע. טענות אלה שימשו בסיס לטענת המבקשים כי המשיבים הטעו אותם או הציגו בפניהם מצג שווא. למעשה, נראה כי מידע זה הוא שהוביל אותם להגשת התביעה. בנסיבות אלה, עשויה זהותו של הגורם שמסר את המידע להיות רלוונטית למחלוקת בין הצדדים, וחשיפתה עשויה להיות נחוצה כדי לאפשר למשיבים להתגונן מפני טענות המבקשים.

כך, גילוי זהותו של מוסר המידע תאפשר למשיבים לזמנו לעדות ולחקור אותו ביחס לנסיבות מסירת המידע, לרבות המועד בו נמסר המידע (שאף לו עשויה להיות רלוונטיות) וטיבו המדויק של המידע שנמסר. פרטים אלה בתורם עשויים להשליך על שאלת התקיימותה של עילת ההטעיה, ובכך לסייע למשיבים בהפרכת טענותיהם של המבקשים.

16.גם בטענה השנייה אין כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא להורות על חשיפת זהותו של מוסר המידע. בראש ובראשונה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקשים לא העלו כל טענה לפגיעה בפרטיותו של מוסר המידע – לא במסגרת תצהיר המענה לשאלון, לא במסגרת המענה לדרישת ההשלמה ואף לא במסגרת המענה לרשימת הבקשות שהגישו המשיבים לבית משפט קמא. הפעם הראשונה בה העלו המבקשים טענה זו הייתה במסגרת הבקשה לעיון חוזר, לאחר שכבר ניתנה ההחלטה על חשיפת זהות מוסר המידע. בכך יש כדי ללמד כי אף המבקשים בעצמם לא סברו כי אכן חשיפת זהותו של מוסר המידע צפויה להביא לפגיעה כלשהי בפרטיותו, לא כל שכן פגיעה משמעותית. ככל שהיו סבורים כן, יש להניח כי הם היו מעלים טענה זו בהזדמנות הראשונה.

עוד יש להוסיף כי מעבר לטענה כללית בדבר פגיעה בפרטיות, לא הניחו המבקשים כל בסיס לכך שעצם חשיפת זהותו של מוסר המידע תביא לפגיעה בפרטיותו. כדי שבית המשפט יוכל לקבוע כי יש לחסות את זהותו של מוסר המידע על אף שהמידע הנוגע לכך עשוי להיות רלוונטי לבירור המחלוקות בין הצדדים, מוטל על המבקשים, הטוענים לכך, להבהיר ביתר פירוט את הטעמים בשלהם הם מבקשים שבקשת המשיבים תידחה. המבקשים לא עשו כן – לא טענו לצורך הדוגמה לחשש כזה או אחר של מוסר המידע מפני חשיפת זהותו, או לעובדות אחרות שעשויות היו להצדיק בנסיבות מסוימות שלא להיעתר לבקשה. כאשר הטענה הועלתה כפי שהועלתה, אין די בה, ולכן אין בכוחה של טענת המבקשים זו כדי לגבור על הרלוונטיות שבחשיפת זהותו של מוסר המידע לבירור המחלוקות בין הצדדים.

17.בשולי הדברים אזכיר כי המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה גם מכוח סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, שעל פיו לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". יצוין במאמר מוסגר כי כיום יש לראות את ההוראה כהפניה לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), הכולל בתוכו בקשות שעניינן מענה לשאלונים (ראו תקנות 56 ו-59 לתקנות החדשות. כן ראו: רע"א 2672/22 מחצבי אבן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 10 (26.5.2022)).

לאור העובדה שבקשת רשות הערעור נדחתה לגופה, אין מקום לקבוע מסמרות בנושא זה. יחד עם זאת יצוין בקצרה כי החריג לסעיף זה שעוסק ב"טענת חיסיון" עשוי להתפרש בצורה רחבה, כך שהוא יכלול בתוכו גם טענה לפגיעה בפרטיותו של צד ג' שאינו צד להליך – כפי שהעלו המבקשים במקרה דנן (ראו והשוו: רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, פסקה 5 (5.3.2017)). מנגד יש להזכיר את המועד המאוחר בו העלו המבקשים את טענתם, וכן את הספק ביחס לשאלה האם אכן מדובר ב"טענת חיסיון" לאור העדר הפירוט בבקשת המבקשים לקיומו של חיסיון והמקור לו. כאמור, הדברים הללו נאמרים רק למעלה מן הצורך.

18.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך של 5,000 ש"ח.