רע"א 4292/16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.5.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ברע"א 24679-04-16 (כב' הנשיא י' אלון ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 13.3.2016 של בית משפט השלום באשדוד בת"א 52798-07-15 (כב' השופטת א' סנדלר-איתן ).

רקע

1.המשיבה הגישה נגד המבקשת ונגד רכבת ישראל בע"מ (להלן ביחד: המבקשות ) תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ), בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 21.5.2014 בעת נסיעתה ברכבת בשובה מיום עבודה לביתהּ, בעקבות בלימה פתאומית שארעה במהלך הנסיעה והביאה לנפילתה (להלן: התאונה ). המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) הכיר בתאונה כתאונת עבודה והוועדה הרפואית מטעמו (להלן: הוועדה ) קבעה למשיבה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19 אחוזים. המבקשות הגישו בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה לפי סעיף 6ב לחוק, בטענה כי המשיבה הציגה מצג שגוי בפני הוועדה באשר למצבה הרפואי עובר לתאונה הנטענת. לחלופין ביקשו המבקשות למנות מומחים שיקבעו את נכותה של המשיבה שלא נגרמה כתוצאה מהתאונה, בטענה כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה מהווה את ראשית הראייה הדרושה לשם כך.

2.ביום 13.1.2016 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשות. צוין, כי בפני הוועדה היה כרטיס קופת החולים של המשיבה ובו כלל המסמכים הרפואיים הנוגעים לעברה הרפואי. נקבע, כי חזקה שהוועדה נתנה דעתה למסמכים שעמדו בפניה, וכי החלטותיה של זו האחרונה התקבלו בשים לב לכלל החומר הרפואי הרלוונטי. עוד נקבע, כי תשובתה של המשיבה לוועדה, לפיה לא סבלה בעבר ממגבלות או מכאבים דומים לאלו שתוארו על-ידה לאחר התאונה, אינה נסתרת בחומר הרפואי שצרפו המבקשות.

3.בהמשך הגישו המבקשות בקשה נוספת, בגדרה התבקש בית המשפט ליתן "החלטה מלאה" בבקשתן המקורית, תוך התייחסות לסעד החלופי המצוין בה – מינוי מומחים רפואיים לקביעת שיעור נכותה של המשיבה שאינה נובעת מהתאונה. בית המשפט הורה למבקשות לסמוך את בקשתן החלופית על אסמכתאות המתייחסות לנסיבות דומות, ובהתאם הגישו המבקשות רשימת אסמכתאות, במסגרתה, בין היתר, הפנו לרע"א 8796/99

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בן יאיר ים , פ''ד נד(2) 460 (2000), בהבהירן כי בקשתן החלופית הוגשה לפי סעיף 6א לחוק, וכי הזכות לבקש מינוי מומחה אינה זכות השמורה רק לתובע אלא עומדת גם לנתבע, בפרט כאשר זה האחרון טוען לקיומה של נכות שאינה נובעת מן התאונה.

4.בהחלטתו מיום 13.3.2016 דחה בית משפט השלום גם את בקשתן החלופית של המבקשות. צוין, כי כאשר מוגשת תביעה לפי החוק לאחר שכבר קיימת קביעה על-פי דין לעניין דרגת נכותו של הנפגע בתאונת הדרכים, ניתן לתקוף את אותה הקביעה בשני מסלולים שונים – תקיפה ישירה באמצעות קבלת היתר לפי סעיף 6ב לחוק להבאת ראיות לסתור את הקביעה האמורה; או תקיפה עקיפה על-ידי הבאת ראיות המוכיחות כי שיעור הנכות התפקודית אינה זהה לשיעור הנכות הרפואית. נוכח האמור, נקבע כי במקרה דנא אין למנות מומחים רפואיים בדרך זו. עוד צוין, כי בקשת המבקשות להבאת ראיות לסתור נדחתה בהחלטה קודמת, ועל כן כל שנותר הוא לבחון האם יש מקום למינוי מומחים רפואיים לשם תקיפה עקיפה של קביעות המל"ל בעניינה של המשיבה, באמצעות הבאת ראיות הנוגעות לשיעור נכותה התפקודית. עם זאת הובהר, כי במסלול תקיפה מעין זה אין מקום לכך שהראיות שיובאו, ובכללן חוות דעת מומחה, יחרגו ממסגרת הקביעה של המל"ל או שיסתרו אותה בפועל. מכל מקום הובהר, כי יש לצמצם את קשת המקרים בהם ימונו מומחים רפואיים במסגרת בחינת הפגיעה התפקודית, שאחרת תסוכל תכלית החקיקה ונפקותה של הקביעה על-פי דין. בהקשר של המקרה דנא נקבע, כי בפועל המבקשות אינן מבקשות להוכיח את ההשלכות התפקודיות של קביעת הנכות הרפואית מטעם המל"ל, כאשר בקשתן מהווה ניסיון לעקוף את קביעת המל"ל לעניין נכותה הרפואית של המשיבה בעקבות התאונה. מכל מקום הובהר, כי המבקשות לא הביאו ראשית ראייה שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחים רפואיים בתחומים המבוקשים.

5.כלפי החלטה זו הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 22.5.2016. הובהר, כי בקשתן החלופית של המבקשות אינה אלא ניסוח אחר לבקשתן העיקרית להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, כאשר על ההחלטה שניתנה בעניין זה לא הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור. לפיכך נקבע, כי אין מקום לעקוף את הוראת סעיף 6ב לחוק על-ידי מינוי מומחה אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין דרגת נכותה של המשיבה לבין התאונה, שכן קביעות הוועדה הרפואית של המל"ל כוללות בתוכן גם קביעות לעניין הקשר הסיבתי.

6.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי הזכות למינוי מומחים רפואיים לפי סעיף 6א לחוק עומדת למבקשת גם אם קיימת קביעה על-פי דין, כאשר בקשתה מצומצמת ומתייחסת לעניין הערכת נכותה של המשיבה שאינה נובעת מהתאונה. בהקשר זה צוין, כי הוועדה הרפואית של המל"ל ממילא לא נדרשה לעניין זה, ועל כן אין בבקשה דנא כל ניסיון לעקוף את קביעותיה. המבקשת מדגישה, כי לא עומדת לה האפשרות לזמן את חברי הוועדה לחקירה באשר לקביעותיהם הישירות או ביחס למצבה הרפואי של המשיבה שאינו נובע מהתאונה, ועל כן אין באפשרותה להוכיח את טענותיה שלא בדרך של מינוי מומחה רפואי לפי סעיף 6א לחוק. המבקשת מבהירה כי היא אינה חולקת על דרגת הנכות שנקבעה על-ידי הוועדה, אלא רק מבקשת להוכיח את מצבה הרפואי של המבקשת עובר לתאונה.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. מדובר ב בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת ב"גלגול שלישי", וכידוע, במקרים כגון-דא תינתן רשות ערעור רק מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית, החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ (12.8.2012)). במקרה דנא לא מצאתי כי מתקיים התנאי האמור.

8.אף לגופם של דברים סבורני שאין לבקשה זו על מה שתסמוך, וכי לא היה כל מקום להגישה. בבקשתן המקורית של המבקשות שהוגשה לבית משפט השלום, נטען כי יש להתיר להן להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המל"ל או לחלופין למנות מומחה רפואי שיבחן את נכותה של המשיבה שאינה נובעת מהתאונה, שכן מצבה הרפואי של המשיבה עובר לתאונה לא הוצג כראוי בפני הוועדה ולא נשקל על-ידה בטרם שנקבעה נכותה הרפואית הנובעת מהתאונה. על כן, ברי כי המבקשות ביקשו להשיג על קביעות הוועדה ביחס ל קשר הסיבתי שבין שיעור הנכות שנקבע למשיבה לבין התאונה, ולטעון כי חלק משיעור הנכות שנקבע אינו נובע מהתאונה. ואולם, משנדחתה בקשת המשיבות להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה לפי סעיף 6ב לחוק, החלטה עליה לא השיגו המבקשות, אין כל מקום לנסות ולערער את קביעות הוועדה באשר לקשר הסיבתי בין נכות המשיבה לבין התאונה בדרכים עקיפות, באמצעות שימוש בסעיף 6א לחוק. ודוק - בית משפט זה כבר ציין בעבר כי העובדה שהחלטת וועדה רפואית מטעם המל"ל שניתנה בענף נכות מעבודה אינה כוללת קביעה מפורשת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין שיעור הנכות שנקבע לנפגע לבין התאונה, אינה מלמדת כי הוועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר לעניין זה ( רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (11.9.2014)), ויש בקביעת הוועדה כדי

"לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות"

(רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה , פ"ד נ(1) 556 (1996)) . יובהר, כי בבקשה שבפנַי מנסות המבקשות לטעון כי הן אינן מבקשות לחלוק על קביעות הוועדה ביחס לשיעור הנכות שנבעה מהתאונה, בהתחשב בכך שנדחתה בקשתן להבאת ראיות לסתרה, אלא אך מבקשות להוכיח טענות רפואיות ביחס למצבה הרפואי של המשיבה עובר לתאונה. ואולם, אין להלום ניסיון זה "לשפץ" את בקשתן המקורית, כאשר ממילא לא הובהרה הרלוונטיות של נכותה הרפואית של המשיבה שאינה נובעת מהתאונה לתיק הנדון, ככל שאין בה כדי להשפיע או להשליך על שיעור הנכות שנקבע למשיבה כתוצאה מהתאונה.

במילים אחרות – קביעת הנכות על-ידי הוועדה הרפואית מקפלת בתוכה בהכרח גם את המסקנה שלפיה זה שיעור הנכות שנגרם עקב התאונה גם בהתחשב במצב רפואי קודם (ככל שהיה), והאפשרות להוכיח בבית המשפט קיומו של מצב קודם תתיכן רק כאשר ניתנת רשות להביא ראיות לסתור.

9.מעבר לדרוש אוסיף, כי ספק אם בענייננו היה מקום להידרש לשאלות הנוגעות להוכחת נכות תפקודית במצב שבו נקבעה נכות על-פי-דין, כפי נעשה בהחלטת בית משפט השלום, ולשם דחיית בקשת המבקשת די באמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.