פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1254/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק רעא 059716-12-16 שניתנה ביום 08.01.2017 על
ידי כבוד השופט צ' ויצמן
בשם המבקש:
עו"ד נתנאל בירן ועו"ד חן קוזינץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטה בית המשפט המחוזי שלא ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ).
1.ביום 8.1.2014, עת נהג המבקש ברכבו בדרך למקום עבודתו, פגע ברכבו מאחור רכב צד ג' (להלן: התאונה ). התאונה הוכרה כתאונת עבודה וביום 15.1.2015 קבעה ועדה רפואית של המל"ל (להלן: הוועדה הרפואית )
כי נגרמה למבקש נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בעמוד השדרה המותני . לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קביעה זו מחייבת גם בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגיש המבקש ביום 31.12.2015 לבית משפט השלום.
2.ביום 13.4.2016 הגיש המבקש בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. בבקשה נטען כי חלה החמרה במצבו הרפואי בדמות פגיעה בעמוד השדרה הצווארי , ולעניין זה צרף בין היתר תוצאות בדיקות רפואיות. בית משפט השלום (כב' השופטת ש' צנציפר-הלמן ) דחה הבקשה משמצא כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שמדובר בפגיעה שמקורה בתאונה. בין היתר צוין כי התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה נסב כולו על פגיעה בעמוד השדרה המותני; כי אין בו זכר לתלונה על פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, אותה העלה המבקש רק בחלוף חודשים רבים לאחר התאונה; כי המסמכים שנלוו לבקשה להבאת ראיות לסתור לא צורפו לתביעה אף שהיו בידי המבקש שעה שהגישה, וכי במסגרתם לא נזכרת כל זיקה בין התלונה החדשה לבין התאונה . בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' ויצמן ) שמצא כי החלטת בית משפט השלום מנומקת היטב ואינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
3.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה נטען כי מתעוררת סוגיה עקרונית במקרה דנן והיא הדרישה לראשית ראיה לקשר סיבתי בין הפגיעות להן טוען תובע לבין התאונה. נטען כי אין אחידות בפסיקה בעניין זה – כך שלעיתים מסתפקים בתי המשפט בראשית ראיה לנכות ומותירים את שאלת הקשר הסיבתי למומחה הרפואי שממונה לבחון אותה, ולעיתים נוהגים אחרת.
4.לא מצאתי כי המקרה דנן בא בשערי ההלכה לפיה רשות ערעור על החלטה אחרת ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 4292/16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית , פס' 7 (7.8.2016); רע"א 3403/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' אבו שרקי , פס' 4 (17.8.2014); רע"א 2371/12 ח'שאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פס' 5 (23.4.2012) (להלן: עניין ח'שאן )).
בהחלטתו, יישם בית משפט השלום את פסיקתו של בית משפט זה, בגדרה נקבע כי "לא די להראות שמדובר בנושא רפואי שכלל לא נדון בוועדות של המל"ל, אלא צריך גם לבסס 'ראשית ראיה' לפיה מדובר בפגימה שמקורה בתאונת הדרכים. נדרשת 'ראשית ראיה' לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה [...] ולו ברמת סבירות נמוכה" (עניין ח'שאן , פס' 7, הדגשה במקור; רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (23.3.2006)). עמד על כך גם השופט א' ריבלין
בספרו תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים , כדלקמן:
"ראוי עם זאת להדגיש כי הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. אכן, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. [...] בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי. עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה . כך, למשל, במקרה בו המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בחלקים מסוימים בגופו של התובע, ואילו האחרון מבקש למנות מומחים רפואיים בגין פגיעות בחלקים אחרים בגופו שאין ראיה לכך כי נפגעו בתאונה, אין להתיר את הדבר" (מהדורה רביעית - 2012, בעמ' 648; הדגשה הוספה).
לאמיתו של דבר, לא נסבה הבקשה דנן על השאלה העקרונית – שמענה לה מצוי כאמור בפסיקת בית משפט זה, הידועה ומוכרת לבאי-כוח המבקש – אלא על יישומה של ההלכה בעניין זה. הלכה למעשה, טענת המבקש היא כי לא הוחלה בעניינו-שלו גישה "ליברלית" דיה לדרישת הקשר הסיבתי. יישום ההלכה בנסיבות הקונקרטיות איננו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לכך יש להוסיף כי אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות בעניין הבאת ראיות לסתור, אלא "לעתים רחוקות ובנסיבות יוצאות דופן" (רע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר (30.12.2014); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי
(27.2.2006)).
למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין שותף אני למסקנתו של בית משפט קמא כי בהחלטת בית משפט השלום (על טעמיה שפורטו בתמצית לעיל) לא נפל פגם המצדיק התערבות. אוסיף כי בקשה להבאת ראיות לסתור תתקבל רק במקרים חריגים. כך למשל, מקום בו חל שינוי משמעותי
במצבו של הניזוק לאחר שנקבעה נכותו על-ידי המל"ל, ולא זה המקרה שבפנינו (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור , פס' 6 (21.12.2010)) .
5.אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
משלא נתבקשה תגובה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז
בשבט התשע"ז (13.2.2017).
ש
ו פ ט