פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4021/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
עיריית נוף הגליל
נ ג ד
המשיבה:
קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות
דרכים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בתיק רעא
029628-04-20 שניתנה ביום 04.06.2020 על ידי כבוד הנשיא רון שפירא
בשם המבקשת:
עו"ד אוריאנה מנחם-פרץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.6.2020 (רע"א 29628-04-20, כב' הנשיא ר' שפירא ), בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום מיום 23.3.2020 (ת"א (שלום חיפה) 59660-09-19, כב' השופט א' כנעאן ), ולפיה נדחתה בקשת עיריית נוף הגליל, היא המבקשת, למחיקת סעיפים מכתב הגנתה של קרנית, היא המשיבה.
1.
ביום 13.2.2012 נפגע עובד של המבקשת בתאונת פגע וברח שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והמבקשת שילמה את שכרו בתקופה שלא עבד. ביום 8.9.2019, כשבע שנים וחצי לאחר התאונה, פנתה המבקשת אל המשיבה במכתב דרישה להשיב לה את הטבת השכר ששילמה לעובד, מאחר שהמשיבה אחראית לנזקיו שאירעו כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב. המשיבה דחתה את הבקשה בטענה שהתביעה התיישנה (להלן: מכתב הדחייה ). בעקבות כך, המבקשת הגישה תביעת שיפוי בסך של 10,427 ₪ נגד המשיבה בבית משפט השלום. המשיבה העלתה בכתב הגנתה טענות דחייה נוספות מעבר לטענת התיישנות, ביניהן טענה של מעשה בית דין, מאחר שקרנית פיצתה את העובד בתביעתו נגדה באופן סופי, כולל הפסדי השכר ולרבות כל תביעות מיטיבים.
2.
המבקשת ביקשה למחוק מכתב ההגנה את הטענות המתייחסות לנימוקים אשר לא הועלו במכתב הדחייה. נטען כי העלאת הטענות האמורות לראשונה במסגרת כתב ההגנה עומדת בניגוד לחובתה של קרנית מכוח הנחיית הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון מיום 9.12.1998, לפיה "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה" (להלן: הנחיית הממונה ).
בהחלטתו מיום 23.3.2020 דחה בית משפט השלום את הבקשה. נקבע כי המבקשת אינה מוגדרת כ"תובע" לעניין הנחיות הממונה, בהתאם לאמור בסעיף 2 לחוזר גופים מוסדיים 2016-9-9 "בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור" מיום 5.7.2016 (להלן: חוזר בירור ויישוב תביעות ). בסעיף זה מוגדר תובע כ"מי שהציג תביעה לגוף מוסדי, למעט גוף מוסדי ולמעט מי שהיטיב במסגרת עיסוקו נזק שנגרם לאחר ובא בתביעה כלפי הגוף המוסדי להיפרע את הטבת הנזק כאמור", ומשכך הנחיות הממונה אינן חלות על מערכת היחסים שבינה לבין המשיבה.
בית המשפט עמד על כך שהרציונל העומד ביסוד הנחיית הממונה הינו צרכני, להגן על מבוטחים חלשים נוכח פערי הכוחות, כך שהנחייה זו אינה חלה כשמדובר בתובע מוסדי. אך גם אם ההנחיות היו חלות, הרי שחל החריג שנקבע בפסיקה ולפיו כאשר המבטחת מעלה בתום לב טענת סף, אין לדרוש ממנה להעלות כבר בשלב מכתב הדחייה את כל טענות הסף החלופיות שיכולות לעמוד להגנתה.
3.
על החלטה זו הוגשה בקשה רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כאילו ניתנה רשות ערעור, ודחה את הערעור בפסק דינו מיום 4.6.2020 (רע"א 29628-04-20, כב' הנשיא ר' שפירא ). בית המשפט אימץ את נימוקיו של בית משפט השלום, והוסיף כי החלטתו סבירה בנסיבות העניין, באשר הצדדים הם שני גופים מוסדיים שאינם זקוקים להגנה וראוי לאפשר לכל צד לטעון את כל טענותיו.
4.
על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
המבקשת עמדה על כך כי היא מוגדרת כ"תובע" לעניין חוזר בירור ויישוב תביעות, שכן "גוף מוסדי" המוחרג מההגדרה הינו חברת ביטוח או חברה מנהלת של קרנות פנסיה. עוד נטען, בין היתר, כי הקביעה לפיה הרציונל הצרכני בבסיס הנחיות הממונה רלוונטי רק ביחס לתובע בשר ודם הינה מוטעית, ומכל מקום מדובר בקביעה תקדימית; כי המיטיב נכנס לנעלי הניזוק ובכך הרציונל חל גם על המיטיב; כי בבסיס הנחיות הממונה קיים אינטרס ציבורי והוא מניעת התדיינות שיפוטית מיותרת אשר חל גם על גופים מוסדיים כפי שפורשו בערכאות קמא; כי במועד כתיבת מכתב הדחייה היו בידי המשיבה מלוא העובדות הקשורות בתאונה, וכך עילות הדחיה הנוספות שהועלו במסגרת כתב ההגנה, וכי קביעת הערכאות קמא שאין לצפות מהמשיבה כי תשקיע משאבים ותעלה את כל טענות הסף החילופיות מאיינת את הנחיית הממונה.
5.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובה.
אכן, דומה כי יש ממש בטענתה של המבקשת לפיה במילים "גוף מוסדי" בחוזר בירור ויישוב תביעות, הכוונה לחברת ביטוח או חברה מנהלת של קרנות פנסיה. אלא שדין הבקשה להידחות ממילא מהטעם הנוסף שציינו ערכאות קמא בהחלטותיהן.
6.
הנחיית הממונה זכתה להכרה בפסיקתו של בית משפט זה (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין
(4.5.2006); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד אייש (8.7.2014); רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22.7.2014) (להלן: עניין קסליו ); רע"א 629/20 פרץ נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (6.5.2020). כן ראו בש"א (מחוזי חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב נ' נטופה (15.12.2002)). לחובת ההנמקה של דחיית התביעה יש מספר חריגים (ראו ירון אליאס דיני ביטוח 993-980 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: אליאס )). אחד מהחריגים נקבע בעניין קסליו , ולפיו מקום בו העלה המבטח טענת סף בתום לב, אין לדרוש ממנו להעמיק חקר בטענות חלופיות שיכולות לעמוד לזכותו. במקרה דנן, טענת ההתיישנות הועלתה על ידי קרנית כטענת סף, ולכאורה היה בה ממש, בהינתן שחלפו למעלה משבע שנים וחצי מאז התאונה.
די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה, ואיני נדרש לשאלה אם המבקשת נכנסת לחריג של "מי שהיטיב במסגרת עיסוקו נזק שנגרם לאחר". אף איני נדרש לנפקות של השמטת סעיף 8(ב)
בחוזר בירור ויישוב תביעות משנת 2009 (חוזר גופים מוסדיים 2099-9-18) הקובע את הסנקציה למבטח שהפר את חובת ההנמקה , מהחוזר העדכני משנת 2016 הקובע את חובת ההנמקה בלבד ללא הסנקציה לצידה (לעניין זה ראו אליאס , עמ' 966 ה"ש 3, הגורס כי החוזר משנת 2011 אינו מבטל את הנחיית הממונה שנותרה על כנה, לרבות הסנקציה הקבועה בה) .
7.
ולבסוף, לא למותר להזכיר כי ענייננו ברשות ערעור ב"גלגול שלישי", הניתנת רק מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו, מבין רבים, רע"א 1254/17 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 4 (13.02.2017); רע"א 3663/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , בפסקה 4 (19.06.2017); רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה , בפסקה 4 (22.11.2018)).
8.
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג באב התש"ף (3.8.2020).
ש ו פ ט