רע"א 7798/18 פלוני נ. עדי שושנה

1.

המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בעת התאונה הייתה המבקשת תלמידת תיכון בת 18. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בכושר הפעולה של הזרוע. בית משפט השלום העמיד את גריעת השכר על שיעור של 5% מהשכר הממוצע במשק, ובהתאם לכך חישב את הפסדי הפנסיה. לסופו של יום פסק בית המשפט לזכותה של המערערת סך של 193,227 ₪ (164,727 ₪ בגין הפסדי שכר ופנסיה).

2.

המשיבות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה נתקבל באופן חלקי, לאחר שבית המשפט מצא כי במקרה דנן, נוכח שיעור הנכות הנמוך של 5%, יש לפסוק את הפיצוי באופן גלובלי – כ-70% מהחישוב האריתמטי – ולא על פי חישוב אריתמטי, משלא הוכח כי לנכות הרפואית הייתה השפעה על תפקודה. משכך, העמיד בית המשפט קמא את סכום הפיצוי הגלובלי בגין הפסדי שכר ופנסיה על 112,500 ₪ (הפחתה של כ-52,000 ₪ מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט השלום).

3.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפני, בה נטען כי בית המשפט המחוזי שינה את ההלכה ויצר קטיגוריה חדשה של נפגעים שנכותם נמוכה (10%-5%) ולגביהם יש לפסוק פיצוי גלובלי. לטענת המבקשת, בכך חרג בית המשפט מהפסיקה שקבעה חזקה, לפיה ה כלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים הוא שיעור הנכות הרפואית (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.2.2008)).

4.

דין הבקשה להידחות.

ענייננו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואיני רואה להכביר מילים על כך שככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים מקום שמתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך. בקשות רשות ערעור בנושא נזק, אינן נכנסות על פניהן לגדר אותם מקרים.

5.

מכל מקום, נוכח טענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי קבע הלכה חדשה וסטה מהלכות קודמות, אומר מילים מספר לגופה של בקשה. אקדים ואומר כי המבקשת לא הייתה קטינה בעת התאונה (יום הולדתה ה-18 היה כשבועיים לפני התאונה), אך לצורך הבקשה אני נכון להתעלם מכך ולראותה כקטינה.

אכן, מקום בו מדובר בקטינים הנטייה היא לזהות את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית, וליתר דיוק, עם הגריעה מהשכר (ראו, לדוגמה, ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן (27.1.2014)). אך כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי. כך עשה בית המשפט המחוזי, ודומה כי כערכאת ערעור, אף נמנע "מלמצות" את מידת התערבותו.

5.

סוף דבר, שהבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות.