פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10012/05
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
חנן מורנו
נ ג ד
המשיבות:
1. נגה חברה
לביטוח בע"מ
2. אבנר חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
18.9.05 בבר"ע 816/05 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו
בשם המבקש: עו"ד
שלמה-נוני עבדי
בשם המשיבות: עו"ד אבנר
קלוזנר
החלטה
המבקש נפגע בגופו בתאונת דרכים, ובגין כך הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). במסגרת התביעה, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה שיורה על מינוי מומחים רפואיים בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי, על מנת שיחוו דעתם באשר לנזקים שהסבה לו התאונה. בית משפט השלום (כבוד השופט א' טובי) דחה את בקשתו של המבקש, על שני ראשיה: אשר לתחום האורתופדי, כך קבע, לא נמצאה בתיעוד הרפואי ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה; אשר לתחום הנפשי, נקבע כי העובדה שבעיותיו של המבקש בתחום זה תועדו לראשונה שנתיים לאחר התאונה שוללת את האפשרות שישנו קשר סיבתי בין התאונה לבינן. כנגד החלטה זו פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור, בה הדגיש כי קביעות המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו הנפשית מהוות "ראשית ראייה" המצדיקה מינוי מומחה בתחום הנפשי ובתחום הנוירולוגי, ובפרט, ששאלת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה צריכה להיקבע על-ידי מומחה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה את בקשתו של המבקש בציינו כי המבקש כלל לא עתר לבית משפט השלום בבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, וכי אין בקביעותיו של המוסד לביטוח לאומי כדי להצביע על קשר סיבתי בין תלונותיו של המבקש בתחום הנפשי לבין התאונה. בית המשפט המחוזי ציין כי בתיעוד הרפואי כפי שהוגש לבית משפט השלום לא נמצאה ולו ראשית ראיה לטענת המבקש, וכי חלף זמן רב ממועד התאונה ועד המועד בו החל המבקש להתלונן על פגיעה נפשית. גם במסמכי המוסד לביטוח לאומי, כך הדגיש בית המשפט המחוזי, אין כדי להצביע - ולו באופן ראשוני - על קשר סיבתי בן הפגיעה הנפשית לבין התאונה. כנגד החלטה זו מופנית בקשתו של המבקש לרשות לערער שבפני.
לטענת המבקש, המסמכים הרפואיים שצירף וקביעתו של המוסד לביטוח לאומי לפיה הוא סובל מנכות בשיעור של 40% בתחום הנפשי ו-10% בתחום הנוירולוגי, מהווים "יותר מ'ראשית ראיה' בדבר האפשרות לקיומה של נכות נפשית ונכות נוירולוגית", וכי שאלת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה צריכה להיבחן על ידי מומחה רפואי. המשיבות טוענות כי מן התיעוד הרפואי עולה שההפרעות הנפשיות מהן סובל המבקש אינן קשורות לתאונה, וכי הפרעות אלה, מבחינת סוגן, כלל אינן מתיישבות עם הפרעות שמקורן בטראומה. לעניין זה, הן מפנות לקביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר סוג ההפרעה הנפשית ממנה סובל המבקש.
דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, ומשכך היא איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". מעבר לצריך אציין כי הבקשה נבחנה היטב על ידי שתי ערכאות ומסקנתן הייתה זהה. סבורני, כי עצם העובדה שבעיותיו של המבקש בתחום הנפשי תועדו לראשונה שנתיים לאחר התאונה איננה שוללת, כשלעצמה, את האפשרות שישנו קשר סיבתי בינן לבין התאונה. עם זאת, לאחר שעיינתי במסמכים שהביאו הצדדים בפני, התרשמתי כי אין עילה להתערב בהחלטתן של הערכאות הקודמות. זאת, לאור האמור בדו"ח המוסד לביטוח לאומי מיום 1.9.2004 ומכיוון שהמבקש כלל לא עתר לבית משפט השלום בבקשה כי ימונה מומחה בתחום הנוירולוגי.
הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינן של המשיבות בסכום כולל של 5000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ג באדר
התשס"ו (23.3.06).
ש
ו פ ט