רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע,מ נ. אליעזר כשרי

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב ), שבה התקבלה בקשת המשיב למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירואופטלמולוגי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום המטבולי.

המשיב נפגע ביום 6.9.2001 בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. המשיב הגיש, בגין נזקי התאונה, תביעה נגד המבקשות בבית המשפט המחוזי. בהליך שניהל המשיב במוסד לביטוח לאומי נקבעה לו נכות צמיתה בתחום האורטופדי אך לא התבררה נכותו בתחומים אחרים. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי מומחים רפואיים במספר תחומים, ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בטענה שהבקשה צריכה להתברר במסגרת ההליך המתקיים במוסד לביטוח לאומי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ובית המשפט העליון קבע, בהסכמת המבקשות, כי בית המשפט המחוזי ידון בבקשה למינוי מומחים רפואיים לגופה. ביום 13.5.2009 קבע בית המשפט המחוזי כי יש למנות מומחים רפואיים בתחום הנוירואופטלמולוגי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום המטבולי. בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחומים האמורים וכי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה, אלא שזו צריכה להתברר על ידי המומחים הרפואיים עצמם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי שכר טרחת המומחים יוטל על המבקשות, על אף הקביעה בפסק הדין ברע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' וסילבסקי (לא פורסם, 24.3.2009) (להלן: עניין וסילבסקי ). לשיטתו, בנסיבות המקרה, משנקבעה כבר למשיב נכות צמיתה בתחום האורטופדי, יש לחרוג מן הכלל שנקבע בעניין וסילבסקי שלפיו יושתו הוצאות מינוי המומחים בשלב הראשוני על התובע. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

2.

המבקשות טוענות כי אין בתיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט המחוזי כדי לבסס ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכויות הרפואיות הנטענות לבין התאונה. לדבריהן, המשיב לא הביא כל ראיה לכך שנפגע בראשו בתאונה, ובמסמכים שהוגשו מן ההליך שהתנהל במוסד לביטוח לאומי אין זכר לפגיעה כזו. אשר למסמכים שעליהם הושתתה הבקשה, טוענות המבקשות כי אין בהם כדי לבסס קשר סיבתי בין הפגיעות לבין התאונה. המבקשות מציינות כי מ דובר

במסמכים מאוחרים, המבוססים על הנחה שהמשיב סבל מפגיעת ראש בתאונה, וכי חלקם ערוכים כחוות דעת שאין להתבסס עליהן. עוד טוענות המבקשות כי לא היה מקום לחייב אותן לשלם את שכר המומחים בשלב הראשוני. לדבריהן, אין בעובדה שנקבעה למשיב נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי כדי להצדיק סטייה מן הכלל שנקבע בעניין וסילבסקי . המבקשות סבורות בהקשר זה כי עוצמת הראיות המוצגות ביחס לקיומה של נכות ולקשר הסיבתי שבין נכות זו לבין התאונה משליכה על האפשרות שבית המשפט יחרוג מן הכלל שלפיו יושתו ההוצאות בשלב הראשוני על התובע. בענייננו, כך נטען, חולשת הראיות מחייבת את השתת ההוצאות על התובע במקרה שמינוי המומחים יוותר על כנו.

3.

המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדבריו, התיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט המחוזי מקים ראשית ראיה הן לקיומה של נכות הן לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, זאת בתחומים שאליהם התייחסה הבקשה. עוד טוען המשיב כי לאור מצבו הכלכלי הקשה, שאינו מאפשר לו לשאת בעלות שכר המומחים, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות תישאנה בעלות זו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור בחלקו כמפורט להלן.

4.

מומחה רפואי ימונה על ידי בית המשפט לפי מסלול הדיון הקבוע בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם קיימת ראשית ראיה לנכות שנגרמה לתובע עקב תאונת הדרכים (ראו, לדוגמא, רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(2) 216, 220-219 (1990)) (להלן: עניין מטלון ). ודוק: הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (ראו רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006)). אכן, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית-המשפט

להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 25.2.1991)). עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. כך, למשל, במקרה בו

המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בחלקים מסוימים בגופו של התובע, ואילו האחרון מבקש למנות מומחים רפואיים בגין פגיעות בחלקים אחרים בגופו שאין ראיה לכך כי נפגעו בתאונה, אין להתיר את הדבר. על הבדיקה להיעשות בזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, לבחון את סבירות היתכנותו של קשר סיבתי ולנמק את החלטתו. בקשה למינוי מומחים אינה משמשת כלי לדֵייג ראיות רפואיות שאין להן כל אחיזה.

תקנות פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות ) נוצרו מלכתחילה על מנת לאזן בין הצורך שלא לחסום את דרכו של נפגע מפני האפשרות להוכיח את נכותו, מצד אחד, לבין הצורך להפחית את האפשרות של ביקוש חסר בסיס אחר חוליים ספקולטיביים מצד אחר. איזון זה הושג באותן תקנות בדרך של נקיטה בגישה ליברלית באשר לעצם מינוי המומחים (די בקיומה של ראשית ראיה), ובמקביל, חיוב הנפגע-התובע, בשלב הראשוני של ההליכים, להפקיד את שכר המומחה שהוא מבקש את מינויו. הפקדה ראשונית זו, שהיו לה חריגים בהתקיים, למשל, קושי כלכלי ממשי אצל התובע, נועדה להפחית מן החשש מפני ניצול לרעה של הגישה הליברלית. באיזון זה היה טעם של ממש והוא נועד לחסוך במשאבים מיותרים, למקד את הדיון במחלוקות ממשיות ולהבטיח עם זאת את האפשרות לנקוט בגישה ליברלית בכל עת שהתובע עצמו מפגין התייחסות רצינית לטענותיו הוא – בדרך של הפקדה זמנית של הפקדון האמור. אלא שבינתיים, ולאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, הוצע להתקין את תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) (תיקון), התשס"ט-2009. הצעה זו, לכשתתקבל, תעניק לבית-המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה. הסטת נקודת האיזון, כפי שהיא עומדת להתגבש בתקנות המוצעות, מגבירה ביתר שאת את הצורך להקפיד עם מילוי הדרישה לראשית ראיה. כשאלה –

כולם – לפנינו, נבחן את ההחלטה שבמחלוקת.

5.

בענייננו, ניתן להבין כי בית המשפט המחוזי ביסס את מינויים של המומחים על קיומה של ראשית ראיה לעצם קיום נכות אצל התובע והותיר את שאלת הקשר הסיבתי, בינה לבין התאונה, לבחינת המומחים בחוות דעתם. מן ההחלטה עולה כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן אם קיימת ראשית ראיה לגבי הקשר הסיבתי. בנסיבות אלה אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשאלת קיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי במקרה שלפנינו קיים ספק אם בהיעדר מסמכים כלשהם מזמן התאונה, המעידים על פגיעת ראש, די במסמכים הרפואיים המאוחרים המבוססים על ההנחה שהמשיב טוען לה כי נפגע בראשו בתאונה כדי לבסס את קיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הקיימת בהקשר זה לבין התאונה. אולם יש כמובן לבחון עניין זה באופן פרטני, בהתאם לראיות שהוצגו ולטענות שנשמעו ויושמעו (במידת הצורך) לפני בית המשפט המחוזי.

6.

אשר לשכר המומחים, התקנות המוצעות משנות כאמור את נקודת האיזון. עם זאת, ועל אף שיקול הדעת הרחב המוענק בהן לבית המשפט, אין בהן כדי לשלול את החובה לשמור, למצער, על ליבו של הצורך לאזן בין הדרישה המקלה ל"ראשית ראיה" לבין החשש כי

יוגשו בקשות גורפות ובלתי מבוססות למינוי מומחים בשטחי רפואה שאין להם דבר עם הפגיעה המסתברת. בענייננו, שבו נסמכת הבקשה, כאמור, על ראיות גבוליות ביותר, נראה כי אפילו אם ייקבע בית המשפט המחוזי שהמשיב עמד בנטל הוכחת ראשית ראיה, הרי שלעניין תשלום שכר המומחים, יש מקום לסבור כי באם לא תשתנה התשתית הראייתית יטה בית-המשפט להטיל את הוצאות מקצת מן המומחים על התובע – בשלב הראשוני. יודגש כי יש קושי בקביעת בית המשפט המחוזי בהקשר זה כי די בקביעת נכות צמיתה קודמת, מטעם המוסד לביטוח לאומי, בתחום רפואי אחד, כדי להצדיק, מניה וביה, את הטלת הוצאות כל המומחים על המבקשות. שהרי, בחינת שאלת הטלת ההוצאות צריכה להיבחן על פי האיזון בין השיקולים שהוזכרו לעיל ביחס לצורך במינוי המומחה הספציפי, ואין להשליך מן הצורך במינוי מומחה אחד על מינויו של מומחה אחר.

ולבסוף – המשיב טוען היום בדבר מצבו הכלכלי הקשה, ובית המשפט המחוזי יידרש גם לכך.

אשר על כן, מתקבל הערעור בחלקו במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשאלת קיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה. אשר לשכר המומחים, יפעל בית המשפט המחוזי בהתאם להנחיות המופיעות בתקנות שיהיו בתוקף במועד החלטתו – כמפורט בפסק דין זה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.