רע"א 3651/22פלוני נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' קולה ) ברע"א 6864-05-22 מיום 9.5.2022, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשם הבכיר א' כרמי ) בת"א 5276-12-21 מיום 14.4.2022.

1.

המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ) נגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית או המשיבה ), בטענה כי נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.1.2021, לאחר שרכב שזהותו אינה ידועה התנגש בו עת שחצה כביש במעבר חצייה. לבקשת המבקש, קבע בית משפט השלום ביום 14.4.2022, בהחלטת פתקית אשר לא צורפה לבקשה דנן, כי יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, כאשר שכר טרחתו יושת על המבקש. בהחלטה זו נקבע כי אמנם אין בחומר הרפואי שצירף המבקש לתביעתו כדי להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה, אך יש למנות מומחה בתחום האורתופדי משום שזו הדרך היחידה העומדת למבקש להוכחת נכותו. עם זאת, נקבע כי נוכח דלות הממצאים כאמור, שכר טרחת המומחה יושת על המבקש, וזאת בין היתר תוך התבססות על ההחלטה שניתנה ברע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ'

כשרי

(29.7.2009) (להלן: עניין כשרי ), במסגרתה נקבע כי יש לאזן בין עוצמת ראשית הראיה לבין הטלת מימון ביניים. בהחלטת מינוי המומחה שניתנה מאוחר יותר באותו היום, הועמד שכר טרחת המומחה על 5,000 ₪ לא כולל מע"מ, ונקבע כי המבקש יישא בו.

2.

המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט השלום לפיה עליו החובה לשאת בתשלום שכר טרחת המומחה, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי מדובר בהחלטה שהיא בליבת שיקול הדעת של בית משפט השלום, ואין מקום להתערב בה בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מקובלת עליו מסקנת בית משפט השלום לפיה הממצאים אשר עולים מהמסמכים הרפואיים אותם צירף המבקש לתביעתו הם דלים, ויש קושי לראות בהם כמספקים לשם הוכחת נכות צמיתה.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

3.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי משום שהחלטת בית משפט השלום התבססה על ההלכה שנקבעה בעניין כשרי , אשר בוטלה זה מכבר, או לכל הפחות "כורסמה" בפסיקה מאוחרת שקבעה כי דרך המלך הינה הטלת שכר טרחת המומחה על המשיבה כאשר קיימת ראשית ראיה לנכות עקב תאונה. המבקש מפנה לפסקי הדין שניתנו ב רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012) (להלן: עניין פלונית ) וברע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.2.2015) (להלן: עניין פלוני ). בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא התערב בהחלטת בית משפט השלום להטיל את תשלום שכר טרחת המומחה על המבקש, שעה שהוצגו מסמכים רפואיים המהווים יותר מראשית ראיה לקיומה של נכות (צילומי רנטגן, סיכומי ביקור אצל רופא אורתופד וגיליון טיפול פיזיותרפיה); וכי

הטלת שכר המומחה על המבקש, שיכולת השתכרותו נפגעה, מהווה חסם בפניו להוכחת נכותו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית משפט השלום ובהחלטת בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, שכן אין היא עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, וממילא לא שוכנעתי כי קבלת הבקשה דרושה למניעת עיוות דין.

5.

נקודת המוצא היא כי לבית המשפט שיקול דעת בבואו להחליט על מי מבעלי הדין להשית את תשלום שכר טרחת המומחה שמינה מטעמו (ראו סעיף 6א(ב)(3) לחוק וכן תקנה 16(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי למעט במקרים בהם קיים "ספק של ממש" באשר לסיכוייו של תובע להוכיח את תביעתו או באשר לתום לבו, יוטל מימון הביניים של שכר טרחת המומחה על המבטחת. זאת, בהתחשב בכך שמינוי מומחה מטעם בית המשפט הוא האפשרות היחידה העומדת בפני תובע להוכחת עניין שברפואה (ראו: רע"א 5299/19 פלוני נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב , פסקה 13 והאסמכתאות שם (24.10.2019)). בענייננו, נוכח דלות הראיות העולה מהחומר הרפואי עליו מתבסס המבקש בתביעתו, כפי שקבעו הערכאות קמא, ונוכח האיזון שערך בית משפט השלום בין דלות הראיות לבין הרצון לאפשר לתובע להוכיח נכותו, ההחלטה להטיל את שכר טרחת המומחה על המבקש אינה מקימה עילה להתערבות, בפרט לא בגלגול שלישי, בהיותה החלטה המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

6.

אין בפסקי הדין בעניין פלונית ובעניין פלוני כדי לסייע למבקש. כאמור, המבקש טוען כי בהתבסס על פסקי דין אלו יש לבטל את החלטת הערכאות דלמטה ולקבוע כי על המבטחת, ולא עליו, לשאת בתשלום שכר טרחת המומחה. עם זאת, בפסק הדין שניתן בעניין פלונית , נקבע כי אמנם הפרקטיקה הנוהגת היא הטלת שכר המומחה על המבטחת, אך לצד זאת, ישנם מספר מקרים אשר בהתקיים אחד מהם יהא מקום לשקול חיובו של התובע, ולא המבטחת, במימון שכר טרחת המומחה. כך למשל, מקום בו קיים ספק שמא לתובע כלל לא נגרמה נכות בתחום בו מתבקש מינוי מומחה, או כאשר אין קשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה. בענייננו, הערכאות דלמטה קבעו כי קיים קושי לראות בחומר הרפואי עליו מתבסס המבקש בתביעתו ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה. נוכח זאת, השית בית משפט השלום את שכר טרחת המומחה על המבקש. קביעה זו, המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואשר נומקה כדבעי, עולה בקנה אחד עם הקבוע בעניין פלונית באשר להשתת תשלום שכר טרחת המומחה על התובע, ואין מקום להתערב בה. פסק הדין בעניין פלונית אף עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין כשרי , שכן במסגרתו נקבע כי אם התשתית הראייתית נסמכת על "ראיות גבוליות" אזי ניתן להטיל את שכר טרחת המומחה על התובע. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

7.

לכך יוסף, כי מהחלטת בית משפט השלום עולה כי לא נעלם מעיני בית המשפט הקושי שעליו מצביע המבקש, בכל הנוגע להוכחת מצבו הרפואי. עם זאת, בהתחשב בכך שההחלטה למנות מומחה התקבלה מלכתחילה חרף הקביעה כי אין ראשית ראיה במקרה דנן, אזי אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, גם מטעם זה. ההחלטה למנות מומחה מטעם בית המשפט משקפת את האיזון הראוי בין דלות הממצאים שעולה מהחומר הרפואי שצירף המבקש לתביעתו, והקושי לראות באלה ראשית ראיה להוכחת נכותו, לבין הרצון לאפשר לתובע להוכיח נכותו. למותר לציין כי ממילא מדובר במימון ביניים, וככל שהמבקש יזכה בתביעתו, הוא צפוי לקבל את הסכום שישלם למומחה במסגרת פסיקת ההוצאות.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ענייננו בבקשה ב"גלגול שלישי" לבית המשפט העליון, בקשה שעניינה מימון ביניים בסך 5,000 ₪, כאשר הערבון שהופקד בתיק זה עומד על 25,000 ₪. על רקע ההלכות הידועות הנוגעות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; בהינתן שווי נשוא הבקשה; ובהינתן ההלכות המוכרות והידועות בנושא – בהינתן כל אלה, לא היה מקום להגשת הבקשה מלכתחילה. המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.