רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ. ד"ר טטיאנה וסילבסקי

1.

המבקשת, חברת הביטוח, חויבה בתשלום שכר טרחת המומחים שמונו על ידי בית משפט השלום בקרית גת בתביעה שהוגשה נגדה בגין תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. המבקשת עתרה לבית משפט השלום לשינוי ההחלטה ובקשה נדחתה. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע והערעור נדחה אף הוא. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

המבקשת טוענת כי כיוון שתאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, ולפני המשיבה פתוח מסלול חלופי לבירור תביעתה, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), יש מקום לחייב את המשיבה בהוצאות המומחים. המבקשת סבורה כי מסקנה זו מתבקשת גם לאור הוראת סעיף 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות הפיצויים ), הקובע כי על התובע להפקיד עירבון להבטחת שכר המומחים.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כמו כן, החלטתי לקבל את הערעור.

2.

תקנות הפיצויים קובעות הליך בן שני שלבים לעניין תשלום שכר המומחים – הפקדת התשלום הראשוני והזמני, לאחר מתן ההחלטה בדבר מינוי המומחים, וקביעה סופית לעניין התשלום, בסיום ההליך. סעיף 7(ב) לתקנות הפיצויים מקים את חובת התשלום הראשוני. הסעיף קובע כי: "תובע יפקיד בבית המשפט פיקדון, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם, להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות לפי תקנה 2, אולם רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את התובע מההפקדה האמורה". בהתאם להוראות הסעיף, כלל הוא שהתובע ישא בשלב הראשוני בשכר המומחים לאחר ההחלטה על מינויים, למעט במקרים חריגים, שבהם בית המשפט סבור כי יש הצדקה לחרוג מן הכלל. הסעיף נועד "להבטיח איזון מסוים בין החשש מפני הגשת בקשות גורפות למינוי מומחים, מצד התובע, לבין החשש שמא אי מינוי מומחה רפואי בתחום מסוים יביא לחסימת דרכו של התובע בכל הקשור להוכחת נכותו באותו תחום" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 616 (מהדורה שלישית, 1999)).

סעיף 16(א) לתקנות הפיצויים, שעניינו שכר המומחה והוצאותיו, קובע כי: "בית המשפט יקבע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם, ויטילם על בעלי הדין או על אחד מהם". סעיף זה מותיר אפוא את הקביעה הסופית בדבר זהותו של בעל הדין הנושא בסופו של יום בתשלום שכר טרחת המומחים לשיקול דעתה של הערכאה המבררת.

שתי ההוראות יוצרות יחדיו איזון ראוי המביא בחשבון את השיקולים השונים בעניין, ועל הערכאות המבררות לנהוג, ברגיל, בהתאם לדרך המתוות בתקנות.

מן החומר שלפנינו עולה כי פעמים מפעילות הערכאות המבררות את הליך שני השלבים באופן הסותר את דרך המלך שנקבעה בתקנות, כך שככלל מוטל התשלום הראשוני על חברות הביטוח ואילו בסיום ההליך, אם יתברר שיש לכך מקום, עשוי התובע להיות מחויב בתשלום כלשהו. בענייננו, כך נראה, סבר בית משפט השלום כי די בכך שקיימת ראשית ראייה לאפשרות שתקבע נכות, כדי להטיל את התשלום הראשוני (ובדרך כלל גם הסופי) על שכמן של חברות הביטוח. עמדה זו מצאה ביטוי בטופס של החלטה שבו מולא התורף בפרטים המתאימים, ואשר על פיו ברירת המחדל היא הטלת הוצאות המומחים מלכתחילה על הנתבעים – בניגוד גמור לברירת המחדל המתוארת בתקנות. עמדה זו אין לקבל, היא מעמידה את הדברים על ראשם והופכת כלל לחריג וחריג לכלל. אכן, בנסיבות המתאימות יש מקום לפטור את התובע מחובת הפקדת הפיקדון וגם התקנות מורות כן. במקרים אלה על בית המשפט לנמק זאת ב"טעמים מיוחדים שירשמו" – כמצוות המחוקק. הצדדים עצמם יכולים להסכים על זהות המשלם הזמני של ההוצאות – וגם בכך אין פסול. בית המשפט עצמו עשוי להפעיל שיקול דעת במקרים הראויים והמתאימים ולהטיל את חובת התשלום הראשוני על הנתבעים. לא הוכח כי זה המצב בענייננו. כאמור, נעשה במקרה זה שימוש בטופס ובברירת המחדל שנבחרה בו. על כן דין הבקשה להתקבל והמשיבה תחויב בהפקדת פיקדון להבטחת תשלום המומחים לפי סעיף 7(ב) לתקנות הפיצויים, אלא אם תבוא בקשה מתאימה לבית משפט השלום שיכריע בה לגופה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת לפי האמור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.