רע"א 1543-23 רע"א 1543-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט גלעד הס) בת"א 37602-06-21 מהימים 3.1.2023 ו-19.1.2023, במסגרתן הורה בית המשפט למבקשות להעביר לעיון המשיב 1 דוחות חשבונאיים שלהן, ודחה בקשה לעיון חוזר בעניין זה.

העובדות הצריכות לעניין

1.ואלו, בתמצית, הצדדים הרלוונטיים לבקשה דנן והקשרים ביניהם: המבקשת 1, עידן כץ פיננסים בע"מ, היא חברה פרטית בבעלות מלאה של המשיב 4, מר עידן כץ; המבקשת 2, בן ישי שירותים פיננסים בע"מ, היא חברה פרטית בבעלות מלאה של המשיב 5, מר אילן בן ישי; והמבקשת 3, גולדן הולדינגס נטו בע"מ, היא חברה פרטית שהמבקשות 2-1 מחזיקות כל אחת בכ-35% ממניותיה והמשיבים 5-4 מכהנים כדירקטורים שלה (להלן יכונו יחד שלוש החברות: המבקשות). המבקשת 3 והמשיב 6, מר ירון פיטארו, הם בעלי מניותיה של המשיבה 7, אלד יזמות (ב.פ.כ) בע"מ. המשיבה 7, יחד עם המשיב 2, מר שמגר ואקנין – שהוא בעל המניות של המשיבה 3, גשם בוטיק ניהול בע"מ – מחזיקים בקבוצת חברות (המשיבה 8 והמשיבות 24-12) העוסקות בייזום, הקמה וניהול פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית. למען שלמות התמונה יצוין גם כי, על פי המידע שמסרו הצדדים, המשיבים 6-4 הם מייסדים ומנהלים של קרן השקעות בשם וולת'סטון, שלטענת המשיב 1, עו"ד רועי פריד (להלן: עו"ד פריד), עוסקת בין היתר בגיוס השקעות לטובת פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית.

2.עו"ד פריד הגיש נגד המבקשות והמשיבים 24-2 תביעה בגין אי-תשלום שכר טרחה, אשר לטענתו התחייבו לשלם לו בתמורה לקבלת שירותים משפטיים ביחס לפרויקטים של התחדשות עירונית (להלן: שכר הטרחה ו-הפרויקטים, בהתאמה). יוער כבר עתה כי לטענת עו"ד פריד, שיעור שכר הטרחה עליו סוכם נגזר, בין היתר, משווי המכירות בפרויקטים, כאשר לצד ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה עמדה אף התחייבות כלפיו לפעול בשקידה ראויה להוצאת הפרויקטים לפועל – התחייבות בה הנתבעים בהליך קמא לא עמדו, לגישתו.

3.ביום 15.3.2022 שלח עו"ד פריד למבקשות ולמשיבים 7-4 (להלן יחד: הקבוצה או קבוצת כץ) בקשה לגילוי מסמכים, וביניהם "מסמכי הנהלת חשבונות של כל אחת מהנתבעות ובתוך כך, כרטסות, מאזני בוחן, ודוחות שנתיים של כל נתבעת" (להלן: המסמכים החשבונאיים) (סעיף 6.11 לדרישת גילוי מסמכים מיום 15.3.2023). בתשובתה לדרישה לגילוי המסמכים החשבונאיים, טענה קבוצת כץ כי "המדובר בדרישה כללית, סתמית ומכבידה לקבלת מסמכים שאינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים. יתרה מכך, מתיאור המסמכים במכתב הדרישה עולה כי המדובר במסמכים אשר מהווים סוד מסחרי ומשכך הינם חסויים" (סעיף 1.4 לתצהירים של מר אילן בן ישי ומר עידן כץ). נוכח טענותיה של קבוצת כץ, פנה עו"ד פריד לבית משפט קמא בבקשה להורות לקבוצה להגיש לו תצהיר גילוי מסמכים ספציפי ולהעביר לעיונו את המסמכים שיגולו (להלן: הבקשה לגילוי ספציפי). במסגרת הבקשה לגילוי ספציפי, הסביר עו"ד פריד שדוחותיהן החשבונאיים של המבקשות רלוונטיים לתביעה שהגיש, שכן היא מבוססת על טענות בדבר התנהלותם הרשלנית של המשיבים 6-4 ביחס לכספי הפרויקטים, שנעשתה על פי הנטען תוך שימוש בחברות השייכות להם – הן המבקשות דכאן.

4.ביום 3.11.2022, לאחר קבלת תגובת הקבוצה, הכריע בית משפט קמא בבקשה לגילוי ספציפי (וכן בבקשות נוספות לגילוי מסמכים שהגישו הצדדים). בית המשפט קבע כי המסמכים החשבונאיים רלוונטיים לכאורה, אך כי ניתן להסתפק במסמכים החשבונאיים של תקופה בת שנתיים עובר להגשת התביעה, על מנת שלא להכביד על המבקשות יתר על המידה. עוד קבע בית משפט קמא, כי לאור הטענה להימצאותם של סודות מסחריים במסמכים החשבונאיים, על המבקשות להעביר את המסמכים לעיונו בטרם יועברו למשיב, כדי שיכריע בעניין.

5.תחילה, הגישו המשיבות את המסמכים החשבונאיים בעותקים מושחרים, ועל כן, ביום 13.12.2022 התבקשו להגיש עותקים לא מושחרים על מנת שהמסמכים ייבחנו "כראוי" על ידי בית משפט קמא. ביום 3.1.2023, לאחר עיון במסמכים החשבונאיים המלאים, הורה בית המשפט למבקשות להעביר אותם לעיונו של עו"ד פריד, תוך שהוא קובע שעל עו"ד פריד חל איסור לעשות במידע העולה מהם כל שימוש שאינו לצורך התובענה הנוכחית (להלן: ההחלטה הראשונה).

6.על החלטה זו הגישה קבוצת כץ בקשה לעיון חוזר, בה נטען כי עו"ד פריד הפר את צו איסור הפרסום שניתן על ידי בית המשפט ביום 17.6.2021, כאשר חשף מידע מההליך שהתפרסם בשתי כתבות שונות – ביום 20.6.2021 וביום 27.12.2022 (להלן: הכתבות). לנוכח התנהלות זו, טענה הקבוצה כי אין לאפשר לעו"ד פריד לעיין במסמכים החשבונאיים אשר כוללים, לגישתה, מידע רגיש וסודי. כמו כן, הקבוצה טענה להעדר יריבות בין עו"ד פריד לבין המבקשות והמשיבה 7.

7.בהחלטתו מיום 19.1.2023 (להלן: ההחלטה השנייה), דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר בקבעו כי פרסום הכתבות אינו בבחינת "נסיבה חדשה" המצדיקה היעתרות לבקשה לעיון חוזר. בית המשפט ציין כי עו"ד פריד הכחיש כל קשר לפרסום הכתבות, ואין מקום לבירור עובדתי של שאלת מעורבותו בפרסום בשלב זה של ההליך, בהיותה שאלה צדדית ושולית למחלוקות הרבות בתיק. בית המשפט הוסיף והעיר כי הקבוצה לא הלינה על פרסום הכתבות במסגרת תשובתה לבקשה לגילוי ספציפי, על אף שהכתבה הראשונה פורסמה זה מכבר. לגופו של עניין, נקבע כי "קרן ההשקעות וולת'סטון", מושא הכתבות האמורות, כלל אינה צד להליך, ולפיכך כי אין בנסיבה החדשה הנטענת כדי להשפיע על ההחלטה מושא הבקשה לעיון מחדש. לבסוף, בית משפט קמא דחה אף את טענת המבקשות והמשיבה 7 להעדר יריבות, מהנימוק כי טענה זו לא הועלתה בתשובת הקבוצה לבקשה לגילוי ספציפי.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.במסגרת בקשתן מלינות המבקשות הן על ההחלטה הראשונה של בית משפט קמא, בה התיר לעו"ד פריד לעיין במסמכים החשבונאיים, והן על ההחלטה השנייה, בגדרה דחה את בקשת הקבוצה לעיון חוזר.

9.ראשית, המבקשות טוענות כי בית משפט קמא לא ייחס משמעות הולמת לחשיפת פרטים מהתובענה לעיני הציבור בשתי כתבות שונות חרף צו איסור הפרסום, ובמקביל, כי הוא נתן להכחשתו של עו"ד פריד בדבר מעורבותו בפרסום הכתבות משקל מופרז. לשיטתן, חשיפת המידע בכתבות במועדים "אסטרטגיים", מעידה על קיומו של "גורם בעל עניין" אשר מעוניין בדליפת מידע נוסף, משיקולים זרים – הלא הוא עו"ד פריד. בהמשך לכך, המבקשות משיגות על קביעתו של בית משפט קמא לפיה קבוצת כץ לא העלתה טענה כלשהי בנוגע לכתבות במסגרת תשובתה לבקשה לגילוי ספציפי. לטענתן, עניין הפרת צו איסור הפרסום הועלה כבר בכתב ההגנה שהוגש מטעמן, ומכל מקום, הכתבה השנייה, אשר היא "הנסיבה החדשה" שביסוד הבקשה לעיון מחדש, פורסמה לאחר הגשת התשובה לבקשה לגילוי ספציפי, כך שלא היה ביכולתן להתייחס אליה. מהאמור עולה, לשיטתן של המבקשות, כי בית משפט קמא לא התייחס לכתבה הרלוונטית, ובפרט למהות הכתבה, הכוללת פרטים ונתונים סודיים שגולו במסגרת ההליך.

10.ביחס לטענת היעדר היריבות בינן לבין עו"ד פריד, המבקשות טוענות כי זו הועלתה הן בכתב ההגנה שהוגש מטעם הקבוצה והן בתשובה לבקשה לגילוי ספציפי, ועל כן, כי לא היה מקום לדחותה מבלי לדון בה לגופה. בהקשר זה טוענות המבקשות, כי עו"ד פריד לא העמיד תשתית ראייתית מינימלית לביסוס היריבות בינו לבין המבקשות, וכי משעה שנדרש גילוי סודות מסחריים, יש להקדים ולערוך בירור בטענת "העדר היריבות" בטרם חשיפת המסמכים לעיונו של עו"ד פריד. מעבר לכך, המבקשות סבורות כי בית משפט קמא לא נימק דיו את החלטתו להתיר לעו"ד פריד לעיין במסמכים החשבונאיים.

11.עו"ד פריד טוען, מנגד, כי שאלת רלוונטיות המסמכים החשבונאיים הוכרעה בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 3.11.2022, אשר הפכה לחלוטה משלא הוגשה לגביה בקשת רשות ערעור. עוד מוסיף עו"ד פריד, כי בית משפט קמא עיין במסמכים החשבונאיים, ערך את האיזונים הנדרשים, וקבע את אשר קבע. עו"ד פריד מציין עוד, כי המבקשות לא פירטו אודות הנזק שייגרם להן, לשיטתן, בשל גילוי המסמכים, מה שמותיר את טענתן בעניין זה חסרת בסיס. אשר לטענת העדר היריבות, עו"ד פריד גורס כי הדרך לדון בטענה זו היא בבקשה לסילוק על הסף, ומשעה שהמבקשות לא הגישו בקשה כגון דא, אזי אין להידרש לטענתם זו בשלב זה של ההליך, ובוודאי לא אגב דיון הנוגע להליכים מקדמיים. מכל מקום, לשיטתו, טענה זו הועלתה מפורשות ונדחתה במסגרת החלטת בית משפט קמא מיום 1.9.2021. לבסוף, עו"ד פריד טוען כי עסקינן בסוגיה דיונית גרידא, אשר ככלל, אין דרכו של בית משפט זה להתערב בה.

12.בתגובתן לתשובת עו"ד פריד, חולקות המבקשות על טענתו כי טענת העדר יריבות יש להעלות במסגרת בקשה לסילוק על הסף, וחוזרות על עמדתן כי ניתן להעלותה בכל שלב משלבי ההליך. לגופו של עניין, חוזרות המבקשות על טענתן כי אין בסיס ראייתי ליריבות בינן לבין עו"ד פריד, וכי האחרון לא הציג ולו בדל של ראייה לביסוס יריבות כאמור. כמו כן, הן חולקות על עו"ד פריד כי טענת העדר היריבות נדחתה על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 1.9.2021.

13.המשיבים 3-2 והמשיבים 24-8 לבקשת רשות הערעור הותירו את ההכרעה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

15.כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים, בהיותן סוגיות דיוניות מובהקות המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. נוכח בקיאותה של הערכאה הדיונית בנבכי התיק וביריעת המחלוקת בין הצדדים, נקבע כי ההתערבות בהחלטות כאמור תוגבל למקרים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, בפסקה 9 (20.1.2015); רע"א 3177/20 יצחקי נ' יצחקי, בפסקה 20 (28.6.2020); רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, בפסקה 16 (16.7.2020) (להלן: עניין די.בי.אס)). כפי שיבואר להלן, המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו, ועל כן לא שוכנעתי כי טענותיהן של המבקשות מצדיקות מתן רשות ערעור.

16.בהליכים אזרחיים, עקרון הגילוי הוא נקודת המוצא המאפשרת את ניהול ההליך "בקלפים פתוחים" (ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5), 196-195 (2002) (להלן: עניין שמשון); עניין די.בי.אס, בפסקה 17)). בגדרי חובת הגילוי שצומחת מעקרון זה, נכללים המסמכים הרלוונטיים לתובענה – קרי, מסמכים העשויים לתרום לבירור המחלוקת שבין הצדדים (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, בפסקה 7 (15.10.2008) (להלן: עניין גרבר); רע"א 7206/18 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' וטשטיין, בפסקה 9 (11.11.2018)). הנטל להוכיח את קיומה של רלוונטיות כאמור מוטל על כתפי המבקש את גילויים (ראו: עניין שמשון, בעמ' 197-196; רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, בפסקה 12 (24.1.2016); עניין די.בי.אס, שם), אולם נטל זה אינו כבד. די על המבקש להוכיח שהמסמך עשוי להיות רלוונטי (ראו: עניין גרבר, שם; רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה, בפסקה 5 (15.3.2011); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 60 (2021) (להלן: עמית)).

17.מכל מקום, בחינת רלוונטיות המסמכים הנדונים אינה מספיקה לשם ביסוס חשיפתם לצד השני. אל מול יסוד הרלוונטיות, על בית המשפט לשקול את האינטרסים התומכים באי-גילוי המסמכים, או במניעת העיון בהם, דוגמת טענות חיסיון והחשש מפני חשיפת סודות מסחריים. במקרים אלה, בית המשפט יבחן תחילה אם המבקש הניח תשתית ראייתית מינימלית לצורך בגילוי (ראו: רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, בפסקה 11 (10.11.2014); רע"א 2960/22 פ.ד מלונאות בע"מ נ' מנו הולידייס בע"מ, בפסקה 11 (11.7.2022)), אך לאחר בחינה זו, עליו לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים על מנת לקבוע את היקף העיון הראוי ((ראו: 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ, בפסקה 29 (12.6.2018); רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ, בפסקה 8 (17.11.2021)). בתוך כך, על מנת לצמצם את הפגיעה בבעל הדין הנדרש לגלות סודות מסחריים, בפני בית המשפט פתוחה הדרך ליתן צו המחייב את בעלי הדין שלא לעשות שימוש במסמכים שיגולו, במישרין או בעקיפין, שלא לצורך ההליך הקונקרטי שבמסגרתו גולו המסמכים (ראו: רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, בפסקה 17 (29.3.2016); רע"א 7515/16 לוזון נ' ברקוביץ', בפסקה 25 (5.12.2016)).

18.בענייננו, בית משפט קמא בחן את השיקולים הרלוונטיים מכאן ומכאן, ומצא לנכון להתיר את העיון במסמכים החשבונאיים תוך הגבלת השימוש במידע המצוי בהם על ידי עו"ד פריד. בהכרעתו זו, בית המשפט המחוזי איזן בין אינטרס המשיב בחקר האמת וניהול ההליך בקלפים גלויים לבין אינטרס המבקשות בשמירה על סודותיהן המסחריים, ועשה זאת באופן שאיני מוצא בו פגם המצדיק התערבות. כך בוודאי על רקע הכלל המצמצם את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות כאלו למקרים חריגים. אפרט בקצרה את טעמיי.

19.במסגרת החלטתו מיום 3.11.2022 נדרש בית משפט קמא לרלוונטיות של המסמכים החשבונאיים להליך שלפניו. על קביעתו זו של בית משפט קמא, לפיה המסמכים החשבונאיים מהשנתיים האחרונות עובר להגשת התביעה "רלוונטיים לכאורה" להליך דנן, לא הגישו המבקשות, או מי מקבוצת כץ, בקשת רשות ערעור במועד, ולא הוצגה כל הצדקה לדון בה בעת הנוכחית. כבר מטעם דיוני זה ניתן היה לדחות את בקשת רשות הערעור ביחס לקביעה זו. מכל מקום, אף לגופם של דברים, נראה כי המסמכים החשבונאיים אכן רלוונטיים לתביעה, שכן, כזכור, זו נשענת בין היתר על טענות בדבר השימוש שעשו המשיבים 6-4 במבקשות כחלק מההתנהלות הרשלנית הנטענת בניהול כספי הפרויקטים – התנהלות אשר עמדה בניגוד להתחייבות שניתנה לעו"ד פריד, על פי טענתו.

20.בהמשך לכך, אין ספק כי בית משפט קמא לא הסתפק בבחינת הרלוונטיות האמורה, אלא גם שקל את האינטרסים הפועלים נגד מתן זכות העיון בטרם החליט לאפשרו. כמתואר לעיל, נוכח הטענה לקיומם של סודות מסחריים, בית המשפט הורה על העברתם של המסמכים החשבונאיים לעיונו, ועמד על הגשתם אליו במלואם כדי שיוכל לבחון את רגישות המידע מכלי ראשון. חשוב מכך, בית משפט קמא נתן משקל לרגישות הנטענת של המסמכים החשבונאיים לא רק בפעולותיו קודם מתן ההחלטה הראשונה, אלא גם במסגרתה, עת הכפיף את צו העיון לאיסור החל על עו"ד פריד "לעשות שימוש כלשהו במידע המצוי בדוחות הכספיים" שלא במסגרת הליך זה.

21.בית משפט קמא צעד איפוא בדרך שסולל הדין בענייננו, ועל בסיס בחינת החומר הרלוונטי, והיכרותו עם פרטי התיק, החליט להציב את נקודת האיזון בין השיקולים השונים היכן שהציב. בהיעדרו של פגם משמעותי בהחלטה זו של בית המשפט – אין כל הצדקה להתערב בה. ודוק, כפי שנקבע בעבר, אף כאשר סבורה ערכאת הערעור כי נכון היה להציב את נקודת האיזון האמורה במקום אחר מזה בו הוצבה על ידי הערכאה הדיונית, אין הדבר מצדיק התערבות בהחלטתה של האחרונה, וזאת בשל בקיאותה של הערכאה הדיונית בנבכי התיק, והיכרותה העדיפה עם יריעת המחלוקת ורלוונטיות המסמכים הנדונים. בענייננו, משלא שוכנעתי כי נפלה טעות באיזון שביצע בית משפט קמא, קל וחומר שהתערבות כאמור אינה נדרשת.

22.זאת ועוד, גם בהחלטתו השנייה של בית משפט קמא, בגדרה דחה את בקשת המבקשות לעיון חוזר, איני מוצא מקום להתערב. כלל ידוע הוא כי בקשה לעיון חוזר תתקבל במקרים בהם חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו: רע"א 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ, בפסקה 9 (25.3.2018); רע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר, בפסקה 11 (3.3.2022)). בענייננו, כמתואר לעיל, דחיית הבקשה לעיון חוזר כללה דחייה של שתי טענות עיקריות: זו שעניינה פרסום הכתבות, שהיוו לטענת המבקשות "נסיבה חדשה" המצדיקה את שינוי היתר העיון שניתן; וזו שעניינה היעדר יריבות בין המבקשות לבין עו"ד פריד. כפי שאסביר כעת, אני סבור כי דחייתן של טענות אלו אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

23.אשר לפרסום הכתבות, לא מצאתי פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעתו של בית משפט קמא כי אלו אינן מהוות נסיבה חדשה, המצדיקה עיון מחדש בהחלטה הראשונה. קביעתו של בית משפט קמא לפיה אין מקום לפתוח בהליך בירור עובדתי לגבי מעורבותו של עו"ד פריד בפרסום בשלב זה של ההליך, מקובלת עלי, ודומה כי היא מתבקשת מהשאיפה לנהל הליכים אזרחיים בצורה מהירה ויעילה (ראו תקנות 2 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). כמו כן, בל נשכח כי חששן של המבקשות מפני דליפת מידע רגיש, שעמד אף בלב בקשתם לעיון חוזר, קיבל מענה מסוים בדמות המנגנון שכונן בית המשפט לצורך התמודדות עם דליפת מידע עתידית, באופן שיצור איזון מתקבל על הדעת בין הצורך להגן על סודותיהן המסחריים של המבקשות לבין חשיבות ניהול ההליך בקלפים פתוחים. לבסוף, למותר לציין כי בעל דין, לא כל שכן עורך דין, מוחזק כמי שיכבד קביעות בית משפט בדבר שמירה על סודיות מסמכים המועברים לעיונו במסגרת הליך משפטי. אף אין צורך לומר כי להפרה של חובת סודיות שכזו עשויות להיות תוצאות קשות, הן ביחס להליך הקונקרטי והן מעבר לכך – ודומה שהדברים ברורים וידועים.

24.לבסוף, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא גם לעניין טענת המבקשות להעדר יריבות. גם אם נקבל את טענת המבקשות לפיה הן העלו את טענת היעדר היריבות במסגרת תשובתן לבקשה לגילוי מסמכים, הרי שבית משפט קמא כבר עסק בעניין בשלב מוקדם יותר של ההליך, וקבע כי קיימת יריבות בין הצדדים הרלוונטיים. בהחלטה מיום 1.9.2021, אשר עסקה בבקשת הנתבעים בהליך קמא לביטול צו העיקול הזמני שהוטל על חלקם, התייחס בית משפט קמא (כב' השופטת עינת רביד) לטענת המבקשות והמשיבים 7-4 להיעדר יריבות בינם לבין עו"ד פריד. בית המשפט קבע, בהקשר זה, כי כחלק מהסכם היפרדות שנחתם בין המשיבים 6-4 והמשיבה 7 לבין "קבוצת פרקש" (המשיבים 11-9 דכאן), במסגרתו הועברו לראשונים הזכויות בחברת אלד פסגות בע"מ (המשיבה 3 דכאן, בשמה הקודם), הועברו להם גם ההתחייבויות כלפי עו"ד פריד. יתרה מכך, נקבע אף כי במסגרת הסכם ההיפרדות האמור נדרשו המשיבים 6-4 להמציא ערבויות אישיות להבטחת שכר הטרחה (ראו פסקאות 85-84 להחלטת בית משפט קמא מיום 1.9.2021). בהינתן קביעות אלו, ובשים לב לקביעתו של בית משפט קמא באותה החלטה לפיה הסכמי שכר הטרחה מחייבים לא רק את החתומים עליהם, אלא גם את החברות שבשליטתם (ראו פסקה 77 להחלטה זו), נראה כי לצורך ההכרעה בסוגיית העיון במסמכים, בוססה היריבות בין עו"ד פריד לבין המבקשות בשלב קודם של ההליך במידה מספקת, באופן שלא חייב את בית משפט קמא להיזקק לעניין זה בשנית לעת הזו. למותר לציין כי המדובר בבחינה לכאורית בלבד של הסוגיה לצורך ההליכים המקדמיים, וכי טענות הצדדים לגביה שמורות להם עת יטענו לגופם של דברים.

25.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות עו"ד פריד בסך כולל של 7,500 ש"ח (בחלקים שווים ביניהן).