רע"א 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ. מחזור פלדה בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.6.2017 בת"א 22267-11-13 (כב' השופטת א' אלון ) אשר דחתה את בקשת המבקשים להסיר עיקול זמני שהוטל זה מכבר על מספר רכבים.

רקע והליכים קודמים

1.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור ניתנה במסגרת הליך שמתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה זה מספר שנים. ביום 12.11.2013 הגישה המשיבה, חברה העוסקת במיחזור ועיבוד גרוטאות ברזל, תביעה שבמרכזה הטענה כי חברת מתכות טמרה למסחר בע"מ, מנהליה ובעלי המניות שלה – הנתבעים 3-1 בהליך העיקרי (כולם יכונו להלן: מתכות טמרה ) – ביצעו מעשי מרמה והונאה נגדה.

2.

המבקשים (הנתבעים 7-4 בהליך העיקרי) צורפו לתביעה נוכח טענות המשיבה כי סייעו למעשי המרמה וההונאה, בין השאר על ידי רכישה פיקטיבית של כלי רכב ומקרקעין. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המבקשים, כדי למנוע הברחת נכסים. הבקשה התקבלה, והוטל עיקול זמני על שורת נכסים בבעלות המבקשים, ובתוכם שישה כלי רכב (להלן: כלי הרכב ).

3.

לאחר הטלת העיקול הזמני, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לביטולו. ביום 17.11.2014 נתן בית המשפט המחוזי (השופטת ש' שטמר ) החלטה (מתוקנת) אשר לפיה העיקול הזמני על כלי הרכב יעמוד בעינו, וזאת על סמך התשתית הראייתית שהניחה המשיבה לעניין זה – הן מבחינת סיכויי התביעה לכאורה והן מבחינת ההכבדה הצפויה על מימוש פסק הדין, אם תתקבל התביעה. בין השאר, קבע בית המשפט כי "אינני מוצאת לנכון לבטל את העיקול ככל שהוא מתייחס לכל רכוש שהועבר למשיבים 4-7 בסמוך לגילוי הפרשה על ידי התובעת " (פסקה 20 להחלטה, ההדגשה אינה במקור – י.ד. ).

4.

ביום 11.5.2017 (למעלה משלוש שנים לאחר הטלת צו העיקול) הגישו המבקשים בקשה ל"יישום החלטה בדבר העיקולים". טענתם המרכזית של המבקשים הייתה שמההחלטה מיום 17.11.2014 עולה כי העיקול יחול רק על כלי הרכב שהבעלות בהם הועברה למבקשים סמוך לגילוי הפרשה על ידי המשיבה. המבקשים הציגו לפני בית המשפט נתונים של משרד הרישוי (אשר נמסרו להם לבקשתם בהוראת פסיקתא של בית המשפט מיום 3.4.2017), אשר מוכיחים לכאורה שתי טענות: הראשונה, שחלק מכלי הרכב נרכשו מצד שלישי שאינו מתכות טמרה, והשנייה, שהבעלות בכלי הרכב שאכן נרכשו ממתכות טמרה הועברה למבקשים זמן רב לפני גילוי הפרשה, ולא "בסמוך" לכך. בנסיבות אלה, המבקשים טענו כי יש לקבוע שבהתאם להחלטה מיום 17.11.2014 העיקול הזמני לא חל על כלי הרכב, ויש להורות על ביטולו.

בתגובה, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, לא מדובר ב"יישום החלטה" גרידא; לו היה זה המקרה, הרי שלא הייתה נדרשת החלטה שיפוטית נוספת להסרת העיקול הזמני. ממילא, טענה המשיבה, הבקשה הוגשה בשיהוי רב, ולאחר שההחלטה בדבר מתן צו העיקול הזמני הפכה לחלוטה.

5.

ביום 23.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' אלון ) את הבקשה, בהחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, וזאת משני נימוקים: ראשית, לא מדובר בבקשה טכנית ל יישום החלטה, אלא בבקשה ל פרשנות

החלטה. בנוסף, בית המשפט קיבל את טענת המשיבה בדבר השיהוי שנפל בהתנהלות המבקשים, תוך שהוא מצביע על כך שהמבקשים הגישו בעבר מספר בקשות להסרת העיקול הזמני – שנדחו אף הן – ובהן לא נזכרו הטענות המועלות על ידם כעת. שנית, בית המשפט קבע כי אין הוא מקבל את הפרשנות המצמצמת שהציעו המבקשים לתקופת הזמן שהיא "סמוך לגילוי הפרשה", והבהיר כי לשיטתו הפרשנות הנכונה מתייחסת גם לתקופה של מספר חודשים עובר לבקשת העיקול, שבהם הועברו כלי הרכב לבעלות המבקשים. סיכומו של עניין, בית המשפט הותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

בקשת רשות הערעור

6.

בתמצית, לצד הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, שבו המבקשים וטענו כי יש לפרש את החלטת בית המשפט מיום 17.11.2014

בדבר הטלת צו עיקול זמני על רכוש שהועבר לבעלות המבקשים "בסמוך לגילוי הפרשה" כמחריגה את כלי הרכב, מפני שארבעה מכלי הרכב לא נרכשו ממתכות טמרה, ואילו שני כלי רכב, שכן נרכשו ממתכות טמרה, לא נרכשו "בסמוך" לחשיפת הפרשה אלא מספר חודשים לפני כן (דבר המאיין את החשש להברחת נכסים). במישור הדיוני, טענו המבקשים כי שגה בית המשפט משעה שקבע כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה. לטענת המבקשים, מרגע שהגיע לידיהם המידע בדבר היסטוריית הבעלות של כלי הרכב, מיהרו והגישו את הבקשה; זאת כאשר ממילא לא קיימת מניעה להגיש בקשה חדשה להסרת העיקול בעקבות גילוי מידע חדש בכל שלב לאחר הטלת צו העיקול. במישור המהותי, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את משמעות המונח "סמוך" בהחלטת בית המשפט מיום 17.11.2014.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובצרופותיה, אני סבור שיש מקום לדחותה, ללא צורך בתגובה.

8.

הלכה היא

כי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים, רק במקרים חריגים [ראו: רע"א 1162/17

ארבוב נ' Gennarino Caspasso , פסקה 8 (19.2.2017); רע"א 5289/14 ארבוב נ' דליות , פסקה 6 והאסמכתאות שם (11.8.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012) והאסמכתאות שם ]. לא מצאתי כי המקרה שלפני מצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

9.

בפתח הדברים אציין, כי צודקים המבקשים בטענתם שההחלטה בעניין העיקול הזמני של הרכבים אינה החלטה "חלוטה". ואכן, בהתאם להוראת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לשוב ולעיין לבקשת הצדדים בצו זמני שהוצא בהינתן שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או אם מצא בית המשפט כי לא היה מוצדק מלכתחילה לתת את הצו [ראו למשל: רע"א 8019/15 אינדיג נ' חברת טקסס אחזקות בע"מ ( Texas Holdings Ltd ) , פסקה 12 והאסמכתאות שם (24.12.2015); השוו: רע"א 1037/14 י.ת. עזדן 2001 בע"מ נ' SLOVAK FINANCE GROUP S.R.O , פסקה 12 (6.4.2014)]. עם זאת, לא זה לא המקרה לפנינו. מועד העברת הבעלות בכלי הרכב היה – או יכול היה להיות – בידיעתם של המבקשים כבר במועד הטלת העיקול, ובמובן זה השיהוי בהעלאת הטענה יש בו כדי להביא לדחייתה כעת, כשלוש שנים לאחר הטלתו, בשים לב לכך כי כבר בהחלטה המקורית מיום 12.11.2013 להטלת צו העיקול נקבע כי הוא יחול על כלי רכב שבעלותם הועברה "בסמוך" לגילוי הפרשה.

10.

זאת ועוד. במוקד הבקשה שהגישו המבקשים לבית המשפט, עומדת הטענה כי מדובר ביישום החלטה שלשונה ברורה, ותו לאו. הם אף חוזרים על טענה זו בבקשה רשות הערעור. אולם, אין בידי לקבל טענה זו. כפי שצוין לעיל, המונח "רכוש שהועבר בסמוך לגילוי הפרשה" הופיע כבר בהחלטה המקורית מיום 12.11.2013 וחזר על עצמו בהחלטה מיום 17.11.2014. ברי כי המונח נתון לפרשנות ואינו נוקב במועד מסוים שממנו ואילך כלי הרכב "חסינים מעיקול". בית המשפט התייחס בהחלטתו המקורית למתן צו העיקול הזמני לשיקול של הכבדה על מימוש פסק הדין ועל החשש להברחת נכסים על ידי המבקשים ויתר הנתבעים, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהעברת כלי הרכב לבעלות המבקשים. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט בקבעו כי הנתונים הנלמדים ממשרד הרישוי אינם מערערים את התשתית שעל בסיסה ניתן צו העיקול הזמני מלכתחילה.

11.

יודגש, כי אינני מקל ראש בטענה כי העיקול ארוך השנים על כלי הרכב מטיל עול כבד על המבקשים, נוכח הפגיעה בקניינם. אולם, על מנת להביא לביטול העיקול, היה עליהם לבסס טענות בנוגע לשינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות, או לטעון כי לא היה מקום להטיל את העיקול, כנדרש במסגרת הבקשה לעיון מחדש, וזאת לא עשו במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי.

12.

לסיום, לאחר שלא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, אני דוחה את בקשת רשות הערעור. משלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.