רע"א 1037/14 י.ת עזדן 2001 בע"מ נ. SLOVAKFINANCE GROUP S.R.O

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.1.2014 (רע"א 20227-06-13, השופטת ע' צ'רניאק ). ההחלטה דחתה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 16.5.2013 (ת"א 37889-05-10, הרשם הבכיר צ' אלמוג ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת 1, י.ת עזדן 2001 בע"מ (להלן: עזדן ) היא חברה בבעלותו של המבקש 2, יעקב תגר (להלן: תגר ). המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) היא חברה זרה המאוגדת בסלובקיה. ביום 24.5.2010 הגישה המשיבה תביעה נגד

המבקשים וחברה נוספת בשם מ.ו.ר פיננסים בע"מ (להלן: מור ). בעיקרו של דבר, תבעה המשיבה השבה של סכום בסך 2.2 מיליון שקל אשר לטענתה העבירה לידי עזדן (להלן: התביעה ), במסגרת חוזה השקעה שנכרת בין המבקשים לבין המשיבה (לשם הקמת מיזם שנועד לפעול באמצעות מור).

3.

עם הגשת התביעה הגישה המשיבה גם בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד על נכסים של המבקשים. ביום 25.5.2010 נתן רשם בית משפט השלום צו עיקול זמני לבקשת המשיבה. כתנאי למתן צו העיקול נדרשה המשיבה ליתן כתב התחייבות עצמית, להפקיד עירבון בסך 50,000 שקל ולהמציא ערבות צד שלישי בלתי מוגבלת בסכום לשיפוי המבקשים על נזקים שעשויים להיגרם להם. בהתאם לכך, המשיבה הפקידה את סכום העירבון הנדרש וכן המציאה ערבות חתומה על-ידי יואב גרטל (להלן: גרטל ). כתנאי לקבלתו כערב המציא גרטל תלושי שכר המעידים על העסקתו בחברת מורימפקס שירותים בע"מ (להלן: מורימפקס ) בשכר חודשי נטו של 10,000 שקל.

4.

המבקשים עתרו לביטולו של צו העיקול הזמני. ביום 13.3.2011, בתום הדיון בעתירה שהגישו המבקשים בעניין זה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני (להלן: ההסדר הדיוני ), במסגרתו בוטלו העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיהם של המבקשים, למעט עיקול על זכויות של תגר במגרש בישוב מבוא בית"ר (להלן: המגרש ). כן נקבע בהסדר הדיוני שתחת צו עיקול זה יוצא בהמשך צו לפיו תיאסר כל דיספוזיציה במגרש ללא אישור בית המשפט. בנוסף, סוכם שעזדן תפקיד בנאמנות אצל המשיב 2, בא-כוח המשיבה דאז, אגרות חוב של חברת תעשיות רוגוזין בע"מ (להלן: אגרות החוב ) בערך נקוב של 210,000 שקל. ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה של רשם בית משפט השלום בהרצליה (כתוארו אז) צ' אלמוג ביום 13.3.2011 . בהחלטה זו נקבע כי הצדדים יגישו הודעה משותפת בעניין ביטול צו העיקול על המגרש והמרתו בצו איסור פעולות, בהתאם להסדר הדיוני. ככל הנראה, הודעה כאמור לא הוגשה, וצו העיקול על המגרש נותר על כנו.

5.

ביום 9.7.2012 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשה לעיון מחדש בהחלטה על ההסדר הדיוני (להלן: הבקשה לעיון מחדש ), מכוח תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ). הבקשה נומקה בשינוי קיצוני בנסיבות שחל לטענתם מאז עריכתו של ההסדר הדיוני. שינוי זה, לטענת המבקשים, בא לידי ביטוי בשני היבטים עיקריים. ראשית, כך נטען, קיימת "סחבת" בניהול התביעה כתוצאה מעיכובים מכוונים מצד המשיבה, ובכלל זה חילופים תכופים של עורכי הדין המייצגים אותה והגשת בקשות לדחיית דיונים ולמתן ארכות למכביר. שנית , נטען כי בינתיים נחשפו נתונים שלא היו ידועים למבקשים עובר לחתימה על ההסכם הדיוני, המעידים, לטענתם, על קשיים כלכליים שאליהם נקלעה מורימפקס ומטילים ספק באשר לכושר הפירעון של חברה זו, אשר בה הועסק הערב גרטל. המבקשים טענו בהמשך לכך כי עצם העסקתו של גרטל במורימפקס והעובדה כי הוא משתכר שכר חודשי בסך 10,000 שקל נטו עמדו בבסיס הסכמתם להסדר הדיוני. בדיון שנערך בפני בית משפט השלום במסגרת הבקשה לעיון מחדש אישר גרטל כי הוא כבר אינו מועסק על-ידי מורימפקס, וציין כי עבר לעבוד כעובד שכיר בחברה אחרת, תמורת שכר של 9,000 שקל ברוטו לחודש.

6.

יצוין כי ביום 22.10.2012, עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה לעיון מחדש, חייב בית משפט השלום (השופטת א' מני-גור ) את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 120,000 שקל להבטחת הוצאותיהם של המבקשים בהליך העיקרי (להלן: הערובה להוצאות ). בית משפט השלום נימק את ההחלטה בכך שהמשיבה היא חברה זרה בעירבון מוגבל וכן בכך שלא הוכח כי לחברה נכסים נזילים בישראל. בית משפט השלום אף ציין כי העובדה שמנהל המשיבה לא הצטרף כתובע לתביעה שהוגשה נגד המבקשים מהווה שיקול נוסף לחייב את המשיבה בהפקדת הערובה להוצאות.

7.

ביום 16.5.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיון מחדש. בהחלטתו זו, שהיא המקור להליך הנוכחי, הדגיש בית משפט השלום את האיזון שביטא ההסדר הדיוני – שבו אל מול ההסכמה בכל הנוגע לעיקול המגרש ולהפקדת אגרות חוב כאמור עמדה הסכמת התובעת לבטל את צווי העיקול שהוטלו על הנכסים האחרים של המבקשים. בית משפט השלום אף דחה את טענות המבקשים כי הסכמתם להסדר הדיוני התבססה על ההנחות לפיהן לא ייגרם עיכוב בניהול ההליכים ובדבר כושר הפירעון של מורימפקס, וקבע כי אילו שיקולים אלה אכן עמדו בבסיס ההסכמה על ההסדר הדיוני היה עליהם לבוא לידי ביטוי בנוסחו. לגופם של דברים, דחה בית משפט השלום את טענת המבקשים כי התארכות ניהולו של ההליך מצדיקה את ביטול ההסדר הדיוני וקבע כי המבקשים היו צריכים לצפות התארכות זו. בית משפט השלום אף דחה את טענות המבקשים כי לא יוכלו להיפרע מהמשיבה או מגרטל בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהותרת העיקול על המגרש על כנו. בהקשר זה, התבסס בית משפט השלום על הצהרתו של גרטל בדיון שנערך בפניו לפיה הוא עודנו עובד ומשתכר. בית משפט השלום הוסיף כי ממילא אין בהפחתה בשכרו של גרטל כדי לאיין את הבסיס להסכמה במסגרת ההסכם הדיוני. לבסוף, בית משפט השלום הצביע על העובדה שהמבקשים עצמם לא הפקידו את מלוא אגרות החוב שאותן התחייבו להפקיד בנאמנות במסגרת ההסדר הדיוני, כשיקול נוסף לדחיית הבקשה לעיון מחדש.

8.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים טענו כי בית משפט השלום שגה כאשר לא הורה על ביטול ההסדר הדיוני עקב השינויים שחלו לטענתם בנסיבות. המבקשים טענו עוד כי אם ההסדר הדיוני נותר על כנו, יש להורות על הפקדת עירבון בסכום נוסף על-ידי המשיבה, ולחייבה להמציא עוד ערב בנוסף על גרטל.

9.

בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לביטול ההסדר הדיוני. במסגרת כך, הצביע בית המשפט המחוזי על כך שבדיון מיום 13.3.2011, אשר בסופו נערך ההסדר הדיוני, ניסו המבקשים להציג את מורימפקס כחברה אשר כבר אז הייתה חייבת כסף לצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי מצא בכך חיזוק למסקנת בית משפט השלום כי הפגיעה בשכרו של גרטל אינה מאיינת את בסיס ההסכמה להסדר הדיוני. גם בעניין התארכות ההליכים מצא בית המשפט המחוזי כי היא נובעת מבקשות חוזרות של שני הצדדים, ומכאן שאין בה כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר הדיוני. בית המשפט המחוזי אף קבע כי אי עמידתם של המבקשים בתנאיו של ההסדר הדיוני, כפי שצוין בהחלטתו של בית משפט השלום, מהווה צידוק נוסף שלא להתערב בו. בשולי הדברים, ציין בית המשפט המחוזי כי ההחלטה אינה מונעת מהמבקשים לעתור בעניין נאותות הערבויות של המשיבה בבית משפט השלום.

תמצית טענות המבקשים

10.

בעיקרם של דברים, הבקשה דנן מבוססת על הטענות שהעלו המבקשים כבר בהליכים הקודמים שתוארו לעיל. המבקשים שבים ומתארים את העיכובים בניהול התביעה מיום ההסכמה על ההסדר הדיוני ועד למועד הגשת הבקשה. כן הם מצביעים על הנתונים שמעידים, לטענתם, על היעדר האפשרות להיפרע מהמשיבה ומגרטל, נתונים אשר התבררו להם, לטענתם, רק לאחר שחלפו מספר חודשים מאז נעשה ההסדר הדיוני. לבסוף, המבקשים טוענים כי שינוי ההסדר הדיוני מתחייב נוכח ההחלטה לחייב את המשיבה להפקיד 120,000 שקל בגין הערובה להוצאות בהליך העיקרי. לשיטתם של המבקשים, יש הצדקה להענקת רשות ערעור במקרה זה, מאחר שהותרת ההסדר הדיוני על כנו גורמת לעיוות דין חריף בעניינם.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. כלל הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמת המידה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים שעניינה סעד זמני היא מחמירה אף יותר. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (ראו: 5072/00 איזי

יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307, 310 (2001); רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ , פסקה 23 (18.3.2010)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים הענקתה של רשות ערעור לפי אמות המידה המחמירות שפורטו לעיל.

12.

הבקשה שלפני נטועה בנסיבות המקרה הספציפי והיא אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. תקנה 368 לתקסד"א מקנה לבית המשפט סמכות לעיין מחדש בצו זמני שניתן בשל נסיבות שהשתנו, עובדות חדשות שהתגלו, או אם ראה בית המשפט כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הסעד. במסגרת עיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל את החלטתו הקודמת (ראו: אורי גורן

סוגיות בסדר דין אזרחי 936 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). בענייננו, רשם בית משפט השלום דן בבקשה לעיון מחדש לגופה, ולא מצא מקום לשנות או לבטל את ההסדר הדיוני חרף טענותיהם של המבקשים. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהחלטה זו של הרשם היא החלטה מנומקת וסבירה, ולכן לא מצא הצדקה להתערב בה. מטעמים דומים אין מקום להיעתר אף לבקשה שבפני.

13.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.