רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות' נ. עו"ד ליעד וטשטיין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא איתן אורנשטיין ) בת"א 24478-11-17 מיום 11.12.2019, במסגרתה נדחתה טענת המבקשים לפיה המשיב 1 לא קיים במלואו את צו הגילוי והעיון במסמכים שניתן על ידי בית המשפט קמא ביום 27.2.2019. יצוין כי הבקשה שלפניי הוגשה ביחס לחלק מסוים בהחלטה האמורה, העוסק בסעיף 6(ו) לצו הגילוי והעיון (פסקה 3.2 להחלטת בית המשפט קמא).

1.

הרקע הצריך לעניין תואר במסגרת החלטתי מיום 11.11.2018, בה דחיתי בקשת רשות ערעור קודמת שהגישו המבקשים על החלטה של בית המשפט קמא, אשר עסקה גם היא בהליכי גילוי מסמכים (ראו: רע"א 7206/18 ד"ר שלמה כהן ושות' נ' עו"ד וטשטיין (11.11.2018)). משכך, איני מוצא צורך לחזור על הדברים. בקצרה, אציין כי בין המבקשים (להלן: " כהן ") לבין המשיבים (להלן: " וטשטיין ") מתנהלות שלוש תביעות מאוחדות בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שעניינן סכסוך שנתגלע בין הצדדים בקשר עם עזיבתו של וטשטיין את משרד עורכי הדין " ד"ר שלמה כהן ושות' " בשנת 2014 (להלן: " משרד כהן ") (ת"א 54476-03-15, ת"א 24478-11-17, ת"א 8753-04-17; הנשיא איתן אורנשטיין ) (להלן: " ההליך המאוחד "). התביעה שבמוקד בקשת רשות הערעור שלפניי היא תביעה שהגיש כהן נגד וטשטיין, במסגרתה נטען כי לאחר עזיבתו של וטשטיין את משרד כהן, המשיך הלה "לגזול" ממשרד כהן את לקוחותיו, שלא כדין (ת"א 24478-11-17. להלן: " התביעה ").

2.

במסגרת התביעה, הגיש כהן בקשה למתן צו לגילוי ועיון ב" תכתובות ומסמכים שהוחלפו בין וטשטיין לבין לקוחות משרד כהן בקשר עם הענקת שירותים משפטיים על ידי וטשטיין " (סעיף 6(ו) לבקשת כהן מיום 20.12.2018). ביום 27.2.2019 נעתר בית המשפט קמא לבקשה, והורה לוטשטיין לגלות כל תכתובת שהוחלפה עם לקוחות משרד כהן אשר עוסקת במתן שירות משפטי על ידו. כן הובהר כי ככל שאותם לקוחות העבירו את הייצוג למשרדו של וטשטיין, הוא אינו נדרש להעביר את התכתובות שהוחלפו עמם לאחר מועד העברת הייצוג (פסקה 6 להחלטת בית המשפט קמא מיום 27.2.2019) (להלן: " צו הגילוי והעיון "). בחלוף מספר חודשים, במהלכם התנהלו הליכי גילוי בין הצדדים, ביום 26.6.2019 הגיש כהן בקשה להורות לוטשטיין לקיים את צו הגילוי והעיון במלואו (להלן: " הבקשה "). במסגרת הבקשה, נטען, בין היתר, כי וטשטיין לא העביר לכהן תכתובות ומסמכים שנוצרו לאחר מועד הגשת התביעה (12.11.2017) וע ובר למועד חתימת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו (להלן: " המסמכים המבוקשים "), ובכך הפר את הצו.

3.

ביום 11.12.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בהחלטתו המנומקת, קבע בית המשפט כי אין בידו לקבל את עמדת כהן, לפיה הליך הגילוי נמשך עד למועד חתימת תצהיר הגילוי, וזאת נוכח מספר טעמים עיקריים: ראשית , קבלת עמדה זו תוביל להימשכות ההליכים המקדמיים ולשימוש בלתי הולם בהם, באופן שיסכל את יכולתו של בית המשפט להגיע לעיקר המחלוקת ולדון בה לגופה; שנית , הדבר יוביל להכבדה משמעותית על הנתבעים; שלישית , וודאותם של הליכי הגילוי תיפגע; ו רביעית , העלות הכספית של הליכי הגילוי תגדל באופן ניכר. בית המשפט קמא ציין כי אמנם בית המשפט רשאי לאפשר גילוי מסמכים שנוצרו מאוחר למועד הגשת התביעה במקרים המתאימים, ואולם בענייננו לא קיימת הצדקה לכך.

4.

על החלטה זו מלין כהן בבקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענתו של כהן הוא כי במסגרת הליכי גילוי מסמכים אין לבחון את מועד היווצרותם של המסמכים, אלא את הרלוונטיות שלהם בלבד. היות שאין מחלוקת ביחס לרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, הרי שלא הייתה הצדקה לפטור את וטשטיין מגילוים אך מאחר שנוצרו מאוחר למועד הגשת התביעה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים. מושכלות יסוד הן כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובפרט בהחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים (ראו: רע"א 6706/19 יונה חדד ואחיו נכסים והשקעות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ , פסקה 3 (23.12.2019) (להלן: " עניין מפעלי ים המלח "); רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (17.11.2019) (להלן: " עניין יאסין ")). זאת למעט מקרים חריגים, אשר ענייננו אינו נמנה עמם.

6.

כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, עליו לבחון בראש ובראשונה את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שהותוו על ידם במסגרת כתבי הטענות. ככלל, נוהגת הפסיקה לפרש את דרישת הרלוונטיות באופן רחב, וזאת על מנת לקיים את ההליך המשפטי, ככל הניתן, "בקלפים פתוחים", ולהגיע אל חקר האמת (ראו: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות , פסקה 11 (5.11.2019); רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך , פסקה 12 (24.1.2016); רע"א 425/11 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ נ' סובל , פסקה 4 (31.3.2011)). עם זאת, עקרון הגילוי איננו חזות הכול – אל מולו ניצבים שיקולים נוספים אותם על בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה, ביניהם יעילות ההליך והיקף ההכבדה של הליך הגילוי על בעל הדין שכנגד (עניין מפעלי ים המלח , בפסקה 4; עניין יאסין , ב פסקה 11; רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 195 (2002)). זאת ועוד, בית משפט זה עמד לא פעם על הצורך בתחימת היקפם ומשכם של הליכי הגילוי המוקדם, לבל יתהפכו היוצרות והשלב המקדמי יהפוך עיקר (עניין יאסין , פסקה 9; רע"א 1739/19 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (1.4.2019); רע"א 4729/17 לוי נ' אברג'ל ואח' , פסקה 22 (22.5.2018)).

7.

בענייננו, טענתו המרכזית של כהן היא שדי ברלוונטיות (הנטענת) של המסמכים המבוקשים כדי להורות על גילויים, יהא מועד היווצרותם אשר יהא. טענה זו מוקשית בעיניי – אכן, רלוונטיות המסמכים היא תנאי הכרחי לצורך גילוי המסמכים, אך היא איננה תנאי מספיק. אל מול הרלוונטיות הנטענת של המסמכים המבוקשים, ניצבים שיקולים מנוגדים, ובראשם היעילות הדיונית. ויודגש: עסקינן בהליך שהחל לפני קרוב ל-5 שנים, וטרם חצה את המשוכה של סיום ההליכים המקדמיים. קבלת הבקשה שלפניי צפויה להוביל להתארכות נוספת של ההליך. אין חולק כי גילוי מסמכים עשוי לתרום לחקר האמת, אך כך גם בירור תביעות בזמן סביר, בסמוך ככל הניתן למועד הגשתן. בהקשר זה, יש לזכור כי היקף הגילוי נגזר מגדר המחלוקת, כפי שנתחמה בכתבי הטענות של הצדדים, ובפרט בכתב התביעה הפותח את ההליך. כתב התביעה, מטבעו, עוסק באירועים שהתרחשו עובר להגשתו, ולכן, על דרך הכלל, הרלוונטיות של מסמכים אשר נוצרו לאחר מועד הגשת התביעה , צפויה להיות פחותה. כך, ודאי בענייננו, ככל שאנו מתרחקים מהמועד בו עזב וטשטיין את משרד כהן (ודוק, הבקשה מתייחסת לתכתובת שהוחלפה מעל לשלוש שנים לאחר האירוע האמור). לפיכך, אף שיקול הרלוונטיות, אשר מצדיק לשיטת כהן את גילוי המסמכים המבוקשים בענייננו, איננו בעל כוח משכנע במקרה זה, ועליו לסגת מפני שיקולים אחרים המצדיקים את דחיית הבקשה. לאור כל האמור, סבורני כי החלטתו המנומקת של בית המשפט קמא מבטאת איזון ראוי בין הערכים המתנגשים, ולבטח איננה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח, והוצאות לטובת המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.