רע"א 8731/21 ביטלמן אדריכלים בע"מ נ. שלמה אזולאי ובניו בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט ) בת"א 69006-05-18 מיום 2.11.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו לעיון במסמך המצוי בחזקתה של המשיבה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 31.5.2018 הגישה חברת גבעת שחמון בע"מ (המשיבה הפורמאלית 1. להלן: גבעת שחמון ) כתב תביעה נגד ביטלמן אדריכלים בע"מ (המבקשת. להלן: ביטלמן ), גל-אור פישביין אדריכלים בע"מ (המשיבה הפורמאלית 2), פשה הנדסה בע"מ (המשיבה הפורמאלית 3), רוני סתיו-פשה (המשיב הפורמאלי 4), י. ארדיטי מהנדסים בע"מ (המשיבה הפורמאלית 5), יוסף ארדיטי (המשיב הפורמאלי 6) ונעאמנה פאוזי בע"מ (המשיבה הפורמאלית 7) (להלן ביחד: הנתבעים ).

2.

בכתב התביעה נטען כי גבעת שחמון יזמה את הקמת פרויקט הבנייה למגורים "מפלים" בעיר אילת (להלן: הפרויקט ), ולשם כך התקשרה עם חברת שלמה אזולאי בע"מ (המשיבה. להלן: חברת אזולאי ) על מנת שזו תשמש כקבלנית הראשית לביצוע הפרויקט. עוד הוסבר בכתב התביעה כי בהמשך גבעת שחמון התקשרה, הן בעצמה והן באמצעות חברת אזולאי, במערך של הסכמים עם הנתבעים, כל אחד מהם לפי תחום מומחיותו, לצורך התכנון וההקמה של הפרויקט. ואולם, לטענת גבעת שחמון, הנתבעים התרשלו בביצוע עבודתם, בייחוד בכל הקשור לתכנון ולהקמה של הבריכות הפרטיות הממוקמות בכל אחת מהיחידות בפרויקט, וכתוצאה מרשלנותם זו נגרמו לגבעת שחמון נזקים כבדים.

3.

לאחר הגשת התביעה, ביום 5.9.2018 הגישה ביטלמן הודעת צד שלישי נגד חברת אזולאי, במסגרתה נטען כי חברת אזולאי, כקבלנית הראשית בפרויקט, בחרה לעשות שימוש בחומרי בנייה באיכות ירודה ולא פעלה בהתאם להנחיות בעלי המקצוע, ובכך גרמה לנזקיה הנטענים של גבעת שחמון. בהתאם לכך, ביטלמן טענה כי חברת אזולאי אחראית כלפי גבעת שחמון ביחס לאותם הנזקים באופן ישיר, ולחלופין עליה לשפות את ביטלמן בכל חיוב שזו תחוב כלפי גבעת שחמון בגין נזקים אלו. עוד צוין במסגרת ההודעה כי בהתאם לדו"חות רשם החברות, מר יצחק אזולאי (להלן: מר אזולאי ), אשר מחזיק ב-100 אחוזים ממניות חברת אזולאי, מחזיק גם ב-49 אחוזים ממניות גבעת שחמון, וכי הבנת מארג יחסים זה היא קריטית לצורך הבנת התובענה שהוגשה על ידי גבעת שחמון. יצוין כי הודעת צד שלישי דומה במהותה הוגשה גם על ידי המשיבים הפורמאליים 3 ו-4 נגד חברת אזולאי (להלן יכונו יחד: ההודעות לצדדים שלישיים ).

4.

ביום 2.7.2019 הגישה חברת אזולאי כתב הגנה להודעות לצדדים שלישיים שהוגשו נגדה (להלן: כתב ההגנה ), בו הוסבר, בין היתר, כי בשנת 2006 נוסדה גבעת שחמון על ידי עופר גלזר (להלן: מר גלזר ) ומר אזולאי. במעמד ההקמה מר גלזר קיבל לידיו 51 אחוזים ממניותיה ומר אזולאי קיבל לידיו את 49 האחוזים הנוספים ממניות החברה. ואולם, בשנת 2018 נפרדו דרכיהם של מר אזולאי ומר גלזר, ובמסגרת הסכם פירוד שנחתם, מר אזולאי העביר לידיו של מר גלזר את כל מניותיו בחברה (להלן: הסכם הפירוד ). עוד צוין בכתב ההגנה כי ההחלטה על הפירוד התקבלה עוד בטרם הוגשה התובענה נגד הנתבעים, כאשר כחלק מהפירוד המחתה חברת אזולאי לגבעת שחמון את זכויות התביעה הקיימות לה נגד הנתבעים. בנוסף, בכתב ההגנה נטען כי בשים לב לכך שהסכם הפירוד כלל, לבקשת מר גלזר, סעיף סודיות, נמנעה חברת אזולאי מלצרפו לכתב ההגנה, ואולם ככל שיורה בית המשפט על גילוי ההסכם – כך ייעשה.

5.

ביום 15.10.2020 הגישה ביטלמן לבית המשפט קמא בקשה למתן צו להשלמת הליכים מקדמיים. במסגרת הבקשה ציינה ביטלמן כי בימים 30.12.2019 ו-1.1.2020 העבירה לחברת אזולאי דרישה לקיום הליכים מקדמיים, ואולם זו השיבה לדרישה באופן חסר, ולא מסרה לביטלמן את הסכם הפירוד. עוד צוין בבקשה כי גם גבעת שחמון השיבה לדרישה לקיום הליכים מקדמיים שנשלחה אליה על ידי ביטלמן ביום 30.12.2019 באופן חסר, וגם היא לא מסרה לביטלמן את הסכם הפירוד. אי לכך, התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות הן לחברת אזולאי והן לגבעת שחמון למסור לעיונה של ביטלמן את המסמך האמור. למחרת, ביום 16.10.2020 בית המשפט קמא קבע כי על חברת אזולאי וגבעת שחמון להגיש תגובה לבקשה זו, ואולם אלו לא הגישו תגובות מטעמן.

6.

לאחר כן, ביום 11.3.2021 הגישה ביטלמן הודעת עדכון לבית המשפט קמא במסגרתה נטען, בין היתר, כי נכון למועד הגשת ההודעה חברת אזולאי טרם השלימה את ההליכים המקדמיים כנדרש על פי הדין, ובכלל זאת לא העבירה לעיונה את הסכם הפירוד. בנוסף, בדיון שהתקיים ביום 21.3.2021 עמדה ביטלמן פעם נוספת על העובדה כי הסכם הפירוד טרם הועבר לעיונה.

7.

בהמשך, ומשחברת אזולאי המשיכה להימנע מלהעביר לעיונה את הסכם הפירוד, ביום 1.6.2021 הגישה ביטלמן בקשה למחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידי חברת אזולאי עקב אי קיום הליכים מקדמיים כדין. לחלופין, בית המשפט התבקש להורות לחברת אזולאי להשלים את הליכי הגילוי והעיון כנדרש, ובכלל זאת להעביר לעיונה של ביטלמן את הסכם הפירוד (להלן: הבקשה למחיקת כתב ההגנה ). ביום 8.6.2021 הורה בית המשפט קמא לחברת אזולאי להגיב לבקשה זו. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 22.7.2021, ולאחר שחלף המועד להגשת תגובתה של חברת אזולאי לבקשה ולא הוגשה כל תגובה מטעמה, בית המשפט קמא קבע כי חרף התנהלותה של חברת אזולאי אין מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה, וזאת כיוון שהמדובר בסעד דרסטי ולא מידתי אשר שמור למצבי קיצון יוצאי דופן, והמקרה דנן אינו בא בגדר מצבים אלו (להלן: ההחלטה מיום 22.7.2021 ).

8.

כשבוע לאחר מכן, ביום 30.7.2021, הגישה חברת אזולאי את תגובתה לבקשה למחיקת כתב ההגנה, במסגרתה נטען כי אין ברשותה אף מסמך אשר לא הועבר לביטלמן, וכי כל דרישה לעיון במסמכים נוספים, לרבות הסכם הפירוד, יש להפנות ישירות לגבעת שחמון.

9.

למחרת, ביום 1.8.2021 הגישה ביטלמן בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 22.7.2021. בבקשה זו ביטלמן הפנתה את תשומת ליבו של בית המשפט כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה כללה סעד חלופי אשר במסגרתו התבקש בית המשפט להורות לחברת אזולאי להשלים את ההליכים המקדמיים בעניינם. אי לכך, בית המשפט התבקש פעם נוספת להורות לחברת אזולאי לעשות כן.

10.

ואולם, כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 13.9.2021, קבע בית המשפט קמא כי מעיון בתיק עולה שהבקשה לעיון מחדש התייתרה. בתגובה, ביום 4.10.2021 הגישה ביטלמן הודעה לבית המשפט במסגרתה טענה כי הבקשה לעיון מחדש לא התייתרה, וביקשה פעם נוספת כי בית המשפט יורה לחברת אזולאי למסור מענה מלא לדרישת ביטלמן לקיום הליכים מקדמיים, ובכלל זאת למסור לעיונה את הסכם הפירוד. ביום 1.11.2021 הגישה חברת אזולאי תגובה מטעמה לבקשה זו. בתגובה, אשר גובתה בתצהירו של מר אזולאי, נטען כי ביטלמן מתעקשת פעם אחר פעם שחברת אזולאי תגלה לה מסמכים ספציפיים אשר כלל אינם מצויים ברשותה, אלא ברשות גבעת שחמון, ולכן על ביטלמן לפנות לגבעת שחמון בנוגע למסמכים אלו. לאור תגובה זו, ביום 1.11.2021 החליט בית המשפט קמא כי בקשתה של ביטלמן בעניינה של חברת אזולאי התייתרה.

11.

ביום 2.11.2021 הגישה ביטלמן הודעה לבית המשפט קמא במסגרתה טענה כי הבקשה שהוגשה מטעמה לא התייתרה, וכי חברת אזולאי מסרבת הלכה למעשה למסור לעיונה מסמך אשר נזכר בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, הוא הסכם הפירוד. משכך, בית המשפט התבקש פעם נוספת להורות לחברת אזולאי למסור לאלתר את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן. עוד באותו היום, בית המשפט קמא קבע כי, בין היתר, נוכח תגובת חברת אזולאי מיום 1.11.2021 אשר שללה את הנטען על ידי ביטלמן, ואשר גובתה בתצהיר, אין מקום להיעתר לבקשתה של ביטלמן.

טענות הצדדים

12.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענת ביטלמן כי יש לחייב את חברת אזולאי למסור את הסכם הפירוד לעיונה. לגישת ביטלמן, משחברת אזולאי בחרה להזכיר את הסכם הפירוד בכתב ההגנה, לא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר במסמך רלוונטי אשר חובה על אזולאי למוסרו לעיון. עוד טוענת ביטלמן כי סביר מאוד להניח שבהסכם הפירוד הוסכם בין מר אזולאי לבין מר גלזר על חלוקה כספית כלשהי בנוגע לנזקיה הנטענים של גבעת שחמון, וכי עצם ההתעקשות של חברת אזולאי להסתיר את הסכם הפירוד מלמדת על כך שמדובר במסמך שעשוי להזיק לה. לגישת ביטלמן, החלטת בית המשפט קמא היא החלטה חריגה, אשר נוגדת את הדין, נעדרת הנמקה קונקרטית ועלולה לגרום לה לעיוות דין, ומשכך מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

13.

בהחלטתי מיום 23.12.2021 קבעתי כי הבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה. ביום 30.12.2021 הגישה חברת אזולאי את תשובתה, במסגרתה טענה כי היא מעולם לא התנגדה לכך שהסכם הפירוד יימסר לביטלמן, אלא כל שביקשה, בשים לב לסעיף הסודיות, הוא שהבקשה לעיון בהסכם תופנה ישירות לגבעת שחמון, וכי גבעת שחמון היא שתמסור את ההסכם לידי ביטלמן. עוד טענה חברת אזולאי כי ביטלמן לא הסבירה, וממילא לא הוכיחה, מה הצורך שלה בהסכם הפירוד לצרכי הגנתה בתביעה שהוגשה על ידי גבעת שחמון, ומדוע קיים לה צורך לקבל את ההסכם מחברת אזולאי עצמה ולא מגבעת שחמון. בנוסף, לגישת אזולאי, בהגשת בקשת רשות הערעור דנן יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט, כיוון שביטלמן בחרה שלא לפנות לגבעת שחמון ישירות בבקשה לעיון בהסכם הפירוד, על אף שהדבר הוצע לה מספר פעמים. חברת אזולאי הוסיפה כי הבקשה לעיון בהסכם הפירוד שהוגשה על ידי ביטלמן נדחתה בעבר לא פחות מחמש פעמים על ידי בית המשפט קמא. אי לכך, הרי שהגשת בקשת רשות הערעור בשלב זה, לאחר שביטלמן כבר הגישה בהליך קמא תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה, לוקה בשיהוי ניכר, ואך מסיבה זו יש לדחותה.

14.

מנגד, המשיבים הפורמאליים 2-6 הצטרפו לנימוקי ביטלמן בבקשת רשות הערעור. בתוך כך, המשיבים הפורמאליים 4-3 הוסיפו מטעמם כי על מנת שבעל דין יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלוונטית המצויה באמתחתו, עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין המאפשר לו לחסותה. ואולם, חברת אזולאי, כך נטען, לא טענה לקיומו של חיסיון במקרה דנן או הציגה כל טענה שבדין לאי מסירת הסכם הפירוד.

למען שלמות התמונה, יצוין כי גבעת שחמון והמשיבים הפורמאליים 8-7 לא הגישו כל תשובה מטעמם לבקשת רשות הערעור.

15.

בתגובתה לתשובת חברת אזולאי, טענה ביטלמן כי בניגוד לנטען על ידי אזולאי, החלטת בית המשפט קמא מיום 2.11.2021 לא דחתה בפעם החמישית את בקשת ביטלמן לעיון בהסכם הפירוד, אלא זו הייתה הפעם הראשונה שבקשה זו נדחתה, ומשכך לא נפל כל שיהוי בהגשת בקשת רשות הערעור. עוד הוסיפה ביטלמן כי בניגוד לנטען, היא אכן פנתה לגבעת שחמון בבקשה לעיון בהסכם הפירוד, ואף הגישה בקשות בעניין זה לבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כפי שיבואר להלן .

17.

הלכה היא כי החלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, ולמעט במקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן. כלל זה חל ביתר שאת ביחס להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים, אשר בהן תתערב ערכאת הערעור אך במקרים בהם ההחלטה איננה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו: רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר

בע"מ , פסקה 9 (28.6.2020); רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' עו"ד וטשטיין , פסקה 5 (4.2.2020); רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (17.11.2019)). סבורני כי המקרה דנן אכן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

18.

כידוע, בשיטתנו קנתה לה שביתה התפיסה לפיה על הליכים אזרחיים להתנהל ב"קלפים פתוחים", ונדבך מרכזי בהקשר זה הוא הטלת חובה על בעלי הדין לצרף לכתבי טענותיהם מסמכים רלוונטיים (רע"א 5649/16 מדינת ישראל נ' אגרסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) , פסקה 5 (13.10.2016); רע"א 4821/20

אבו ראס נ' רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 8 (11.4.2021)). כך, תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א הישנות ), מורה כי " בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו ". הוראה דומה במהותה מופיעה גם בתקנה 15(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות ), אשר קובעת כי לכתב טענות יצורף, בין היתר, " העתק של מסמך מהותי וכל כתב אחר המשמש ביסוד הנטען בכתב הטענות ".

19.

במקרה דנן, חברת אזולאי טענה בכתב הגנתה כי המחתה את זכויות התביעה נגד הנתבעים לגבעת שחמון "במסגרת הפירוד", ומכאן שהסכם הפירוד במסגרתו עשתה כן עשוי להיות בעל רלוואנטיות לתביעה, ונראה שאף היה מקום לצרפו לכתב ההגנה לאור האמור בתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 75 לתקסד"א הישנות ותקנה 15(א)(1) לתקסד"א החדשות). זאת ועוד, ניכר כי חברת אזולאי הייתה ערה לכך, וזאת לאור הבהרתה בסעיף 71 לכתב הגנתה כי היא נמנעת מלצרף את הסכם הפירוד, בשל קיומו של סעיף סודיות אשר הוכנס להסכם לבקשת מר גלזר, ובלשונה שלה: " בשים לב לעובדה שהסכם הפירוד הנ"ל כלל, לבקשת [מר] גלזר, גם סעיף סודיות (למעט עצם הפירוד) – נימנע הח"מ מלצרף כעת העתק של הסכם הפירוד ". ואולם, כלל הוא שאין בכוחה של חובת סודיות אשר מוטלת על אדם או על חברה מכוח התחייבות חוזית כדי לגבור על חובה הקיימת בדין – בענייננו, זו המעוגנת בחובות הגילוי של מסמכים במסגרת הליך משפטי. חובת סודיות מסוג זה חלה עד לנקודת הזמן שבה נדרשת הגשת ראיה על פי דין, ובאותה נקודת זמן הדין מבטל את חובת הסודיות (ראו: רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ , פ"ד סג(3) 88, 107 (18.11.2009) (להלן: עניין יוחנן ); עע"מ 5089/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנק ישראל , פסקה 8 (30.5.2018); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 408 (2021)).

20.

אכן, ייתכנו מקרים שבהם זכותו של בעל דין לעיין במסמכים של הצד שכנגד תיסוג לנוכח קיומו של חיסיון או ערך נוגד אחר אשר בגינו ראוי להעדיף את חיסוי המסמכים על פני מסירתם לעיון (ראו לעניין זה: רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 19 (6.3.2013) (להלן: עניין בנק לאומי ); רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ , פסקה 10 (28.8.2016) (להלן: עניין תיאופילוס )). ואולם, אין בחובת סודיות אשר מוטלת על בעל דין כשלעצמה כדי להקים חיסיון או כדי לבסס מניה וביה קיומו של ערך נוגד אחר המצדיק חיסוי המסמך. ודוק, בפסיקתו של בית משפט זה הודגש שוב ושוב כי " סודיות לחוד וחיסיון לחוד" (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 66 (6.7.1995) (להלן: עניין בנק איגוד ); עניין יוחנן , בעמ' 107; עניין תיאופילוס , פסקה 32).

21.

משכך, וככל שלגישת חברת אזולאי היה מקום לאפשר לה להימנע ממסירת הסכם הפירוד לעיון, על אף הרלוונטיות של מסמך זה, היה עליה להוכיח כי הסכם הפירוד חוסה תחת חיסיון המוכר בדין או כי מסירתו לעיון עלולה להביא לפגיעה בערך נוגד אחר המצדיק חיסוי המסמך ( ראו: בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים , פ"ד סד(3) 11, 23 (2011); עניין בנק לאומי , פסקה 15 ). ואולם, חברת אזולאי כלל לא טענה לקיומו של חיסיון או ערך נוגד גובר אחר. אדרבה, לטענת חברת אזולאי סעיף הסודיות הוכנס להסכם הפירוד לבקשת מר גלזר, הוא בעל המניות הבלעדי כיום בגבעת שחמון, ומבחינתה אין כל מניעה כי גבעת שחמון תמסור את המסמך לעיון ביטלמן. זאת ועוד, גבעת שחמון מצידה כלל לא מצאה לנכון להשיב לבקשת רשות הערעור בהתאם להחלטתי מיום 23.12.2021, וממילא לא טענה לקיומו של חיסיון או ערך נוגד אחר הגובר על זכות העיון. בנסיבות אלו, ומשחברת אזולאי לא טענה בתשובתה כי הסכם הפירוד אינו מצוי בחזקתה (ומעיון בכתב ההגנה דומה כי היא אף הודתה שההסכם מצוי ברשותה), אין לי אלא לקבוע כי לא הייתה הצדקה שבדין להימנעותה של חברת אזולאי מלצרף את הסכם הפירוד לכתב ההגנה.

22.

אשר לטענתה של חברת אזולאי כי על ביטלמן היה לפנות לגבעת שחמון על מנת שזו תמסור את הסכם הפירוד לעיונה, הרי שראשית דומה כי ביטלמן אכן פנתה לגבעת שחמון בנושא זה. שנית , ובזה העיקר, השאלה האם ביטלמן פנתה במקביל גם לגבעת שחמון בדרישה לעיון בהסכם הפירוד אינה מעלה ואינה מורידה לעניין חובתה של חברת אזולאי למסור את המסמך לעיון במסגרת הליכי הגילוי. אעיר בעניין זה כי במסגרת הליכי הגילוי רשאי צד לבקש גילוי של מסמך שעותק ממנו כבר מצוי בידו (כגון כשצד אחד לחוזה, המחזיק בידיו עותק ממנו, מבקש לעיין בעותק החוזה המצוי בידי הצד האחר), ובוודאי שאין מניעה לבקש גילוי של אותו מסמך משני צדדים שונים (כמצב הדברים לפי טענת ביטלמן בענייננו) או לבחור לדרוש את גילויו מצד אחד בלבד מבין מספר צדדים המחזיקים בו (כמצב הדברים לפי טענתה של חברת אזולאי).

23.

בית המשפט קמא סבר כי בנסיבות המקרה דנן הסעד של מחיקת כתב ההגנה הוא חמור יתר על המידה. קביעה זו מקובלת עלי (ולמעשה, ביטלמן כלל לא ביקשה להשיג עליה לפניי), ואולם, משהגיע בית המשפט למסקנה זו, הרי שבהתחשב באמור לעיל, היה מקום שיורה לחברת אזולאי למסור את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן (וראו לעניין זה: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 432-431 (2015), שם הובעה העמדה כי במקרה הרגיל, וכאשר הסעד של מחיקת כתב טענות הוא דרסטי יתר על המידה, הסעד הראוי בגין הפרת החובה לצירוף מסמכים הנדרשים על פי דין לכתב טענות שהוגש, הוא מתן צו לעיון באותם המסמכים תוך הטלת הוצאות כבדות על בעל הדין שלא צרפם, כן השוו: רע"א 8278/08 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' לסרי , פסקה 6 (30.11.2008)). כך בפרט כאשר ביטלמן ציינה מפורשות, הן במסגרת הבקשה למחיקת כתב ההגנה והן בהזדמנויות נוספות, כי כסעד חלופי היא מבקשת להורות לחברת אזולאי על העברת הסכם הפירוד לעיונה. על רקע דברים אלו, מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ולהורות כאמור.

24.

סוף דבר : הערעור מתקבל איפוא. חברת אזולאי תעביר את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן ויתר הנתבעים בתוך 72 שעות ממועד מתן החלטה זו. חברת אזולאי תישא בהוצאותיה של ביטלמן בסך 12,000 ש"ח, ובהוצאות כל אחת מהמשיבות הפורמאליות שהגיבו לבקשת רשות הערעור (המשיבה הפורמאלית 2, המשיבים הפורמאליים 3 ו- 4, והמשיבים הפורמאליים 5 ו-6 בסכום של 2,000 ש"ח לטובת כל אחד (סה"כ 6,000 ש"ח לטובת המשיבים הפורמאליים).