רע"א 6726/19 סורייה שחאדה יאסין נ. בנק הפועלים בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט יונתן אברהם ) בת"א 25024-09-18 מיום 19.9.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת אשר כונתה על ידה " בקשה למתן צו להגשת ראיות" (להלן: "הבקשה להגשת ראיות" ).

1.

גב' סורייה שחאדה יאסין (להלן: " המבקשת ") ומר מוחמד עודתאללה (להלן: " מר עודתאללה ") הם הבעלים במשותף של שתי חלקות מקרקעין בנצרת, הידועות כחלקות 100 ו-101 בגוש 16519 (להלן: " החלקות "). בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק " או " המשיב ") מחזיק בשני שטרות משכנתא המתייחסים לחלקות, עליהם חתומים לכאורה המבקשת ומר עודתאללה כממשכנים (להלן: " שטרות המשכנתא "). שטרות המשכנתא מבטיחים על פי לשונם כל חוב לבנק של הממשכנים או של חברת ג'מבו לכל הבית בע"מ (להלן: " החברה ") – חברה המצויה בבעלות משותפת של משפחת המבקשת ומשפחתו של מר עודתאללה.

2.

ביום 1.2.2017 הגיש הבנק את שטרות המשכנתא למימוש בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ מס' 501098-02-17), וזאת בשל חוב בסך של כ-1.75 מיליון ש"ח בחשבון הבנק שניהלה החברה אצל המשיב (להלן: " חשבון הבנק "). בעקבות זאת, ביום 14.9.2018, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה למתן צו ארעי המורה על עיכוב הליך ההוצאה לפועל, ומספר ימים לאחר מכן הגישה המרצת פתיחה נגד הבנק, במסגרתה ביקשה שבית המשפט יצהיר על ביטול רישום המשכנתא שרשם הבנק על החלקות. ביום 10.10.2018 הגיש הבנק את תשובתו להמרצת הפתיחה.

3.

ביום 27.11.2018 פנתה המבקשת לבנק בבקשה לעיון במסמכים. בין יתר המסמכים, דרשה המבקשת כי הבנק ימציא לרשותה " דפי פירוט פעולות מלאים של

[חשבון הבנק]

למן מועד שנתיים לפני 'המשכנתא'... ועד היום" ו-" הסכמי הלוואות [בחשבון הבנק] נשוא בקשת הבנק למימוש המשכנתא " (ראו נספח ג' לבקשה להגשת ראיות) (להלן: " המסמכים המבוקשים "). לאחר כשבוע, ביום 5.12.2018, סירב הבנק לבקשה לעיון במסמכים בטענה כי אלו " דרושים לצורך בירור נושאים שכלל אינם מצויים במחלוקת ואינם רלוונטיים לתובענה דנן " (ראו נספח ד' לבקשה להגשת ראיות).

4.

ביום 10.12.2018 התקיים דיון קדם משפט במסגרתו החליט בית המשפט קמא להעביר את הדיון בתביעה ממסלול של המרצת פתיחה למסלול של סדר דין רגיל. עוד נקבע כי המבקשת תגיש את ראיותיה עד ליום 25.1.2019 והבנק יגיש את ראיותיו עד ליום 10.3.2019.

5.

ביום 25.3.2019 הגישה המבקשת בקשה לזימון עדים לצורך מסירת עדות אודות הפעילות בחשבון הבנק (להלן: " הבקשה לזימון עדים "). בין נימוקיה, טענה המבקשת כי העדות נדרשת מאחר שהבנק נמנע מלהגיש מסמכים אודות הפעילות בחשבון הבנק וההלוואות הקשורות אליו (סעיף 5 לבקשה לזימון עדים).

6.

הבקשה בה עסקינן, דהיינו הבקשה להורות לבנק להגיש את המסמכים המבוקשים, הוגשה לבית המשפט קמא רק ביום 6.9.2019, משמע כ-9 חודשים לאחר שסירב הבנק לבקשת המבקשת לעיין במסמכים אלו. במהלך תקופה זו הוגשו ראיות הצדדים, ובכלל זאת תצהירי עדות ראשית, התקיימו דיוני קדם משפט ונקבע דיון הוכחות ראשון בתיק ליום 24.9.2019.

7.

ביום 19.9.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה, מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וזאת מבלי שניתנה כל הצדקה לכך. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי מאחר שהצדדים כבר הגישו לבית המשפט את ראיותיהם ודיון ההוכחות הראשון מצוי בפתח, קבלת הבקשה תביא לשיבוש מהלך הדיון.

8.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. להשלמת תמונת הדברים יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 10.10.2019, כאשר ביום 6.10.2019 הסתיימו דיוני ההוכחות ובית המשפט קמא הורה לצדדים על הגשת סיכומים בתיק.

9.

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי המסמכים המבוקשים נזכרו בכתב התשובה שהגיש הבנק להמרצת הפתיחה, ומשכך עומדת לה לשיטתה זכות לעיון בהם ולהעתקתם בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות "). כן נטען כי אין מדובר בבקשה לגילוי מסמכים אלא בבקשה "להגשת ראיות", כפי שמכנה אותה המבקשת, ולכן לא חלות עליה מגבלות הזמנים הקבועות בתקנה 120 לתקנות. משכך שגה בית המשפט עת קבע כי המבקשת השתהתה בבקשתה. המבקשת הוסיפה כי בתי המשפט הרחיבו את זכות העיון וההעתקה כלפי בנקים, גם מקום בו הבקשה הוגשה בתום שלב ההליכים המקדמיים, ולכן היה על בית המשפט קמא לקבל את בקשתה. בשולי הדברים טוענת המבקשת כי נאלצה להגיש את הבקשה היות ובית המשפט קמא נמנע מלתת החלטה בבקשה לזימון עדים (סעיף י' לבקשת רשות הערעור), וכי הבקשה לזימון עדים "[] מהווה העתקה זהה לבקשה להגשת הראיות " (סעיף 29 לבקשת רשות הערעור).

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. המבקשת מכנה את בקשתה " בקשה למתן צו להגשת ראיות ", ובכך מנסה לבדל אותה מבקשה לעיון במסמכים. ואולם, המבקשת עצמה מכירה בכך שבקשתה היא למעשה בקשה לעיון במסמכים, אותה היא מבססת על תקנה 114 לתקנות (ראה סעיף 29 לבקשת רשות הערעור), והדבר עולה גם מנימוקיה של המבקשת המתמקדים בחובת הגילוי ובזכות לעיון במסמכים (ראו, למשל, סעיפים 39-38 ו-41 לבקשת רשות הערעור). כידוע, בית משפט זה ממעט להתערב במסגרת בקשות רשות ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, לרבות החלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים (רע"א 2042/09 דוידוביץ' נ' פקיד שומה חיפה , פסקה 4 (6.7.2009); רע"א 3584/12 Geller

נ' בן ימי , פסקה 7 (8.6.2012)). זאת למעט מקרים חריגים, אשר ענייננו אינו נמנה עמם.

11.

אומנם בית משפט זה קבע לא פעם כי נקודת המוצא היא עקרון הגילוי, ואולם כנגד עקרון זה עומדים שיקולים נוספים, לרבות יעילות ההליך. בית המשפט נדרש לאזן בין השיקולים הללו בהתאם לנסיבות העניין (ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196-195 (2002)). במקרה דנן, לא מצאתי כי האיזון שערך בית המשפט קמא הוא בלתי סביר באופן המצדיק התערבות. המבקשת השתהתה מאד בהגשת בקשת הגילוי, יהיה הבסיס הנורמטיבי שביסודה אשר יהיה, והגישה אותה לבסוף לבית המשפט קמא רק חודשים רבים לאחר שהבנק דחה את פנייתה לעיון במסמכים, לאחר הגשת מכלול הראיות לתיק בית המשפט, וזמן קצר טרם דיוני ההוכחות שנקבעו מבעוד מועד. המבקשת לא הציגה טעם של ממש המצדיק שיהוי זה, ובית המשפט אף נענה לבקשה לזימון עדים – בקשה שהוצדקה על ידי המבקשת, בין השאר, בסירוב הבנק למסור את המסמכים המבוקשים. פשיטא כי אין זהו המקרה החריג בו ראוי לסטות ממדיניות אי-ההתערבות בפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת.

12.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.