רע"א 6262/21 עלי נעאמנה נ. מוטי בן ארצי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא, השופט רון סוקול ) בפר"ק 46327-02-14 מיום 30.8.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו לגילוי ועיון במסמכים המצויים בחזקת בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיב 3. להלן: בנק לאומי ) ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (המשיב 4. להלן: בנק דיסקונט , וביחד: הבנקים ).

1.

המבקש, מר עלי נעאמנה, היה בעל השליטה בחברת בני מוסטפה נעאמנה בע"מ אשר עסקה בייצור ובשיווק של בטון וטיט, וכן בהפעלת תחנות דלק (להלן: החברה ). ביום 3.9.2013 ניתן, לבקשת החברה, צו להקפאת הליכים בעניינה לשם גיבוש הסדר נושים. ואולם, חרף מתן הצו המבוקש, הניסיונות להגיע להסדר לא צלחו, וביום 4.12.2013 בוטל הליך ההקפאה.

2.

בהמשך, ביום 23.2.2014 הגישו נושים של החברה, חברת פ.א.י. שיקום מחצבות הצפון בע"מ וצבי בלסקי חברה להובלה (1993) בע"מ (להלן: הנושים יוזמי הפירוק ), בקשה למתן צו לפירוק החברה מכוח סעיפים 257(4) ו-257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. ביום 1.4.2014 ניתן צו לפירוק החברה, ולבקשת הנושים יוזמי הפירוק מונה בא-כוחם, עו"ד מוטי בן ארצי, כמפרק הזמני של החברה (המשיב 1. להלן: המפרק ). עוד יצוין כי למפרק הוגשו 32 תביעות חוב מטעם הנושים של החברה בסך כולל של 6,258,399 ש"ח, וביניהן תביעות חוב של בנק לאומי ושל בנק דיסקונט.

3.

ביום 17.5.2020 הגישו המבקש ובנו, מנהל נעאמנה (להלן ביחד: המבקש ובנו ), בקשה לגילוי ועיון במסמכים, במסגרתה התבקש בית המשפט קמא להורות לבנק לאומי להמציא שורת מסמכים הנוגעים לחשבונות הבנק של החברה, וזאת בטענה כי בנק לאומי גבה מהחברה כספים ביתר, מעבר לסכום החוב של החברה כלפיו (להלן: הבקשה מיום 17.5.2020 ). המסמכים שנתבקשו כללו, בין היתר, את דפי פירוט חשבון הבנק על שם החברה החל מיום 1.1.2011 ועד ליום 17.5.2020.

ביום 18.5.2020 הגיש המפרק תגובה לבקשה. בתגובתו, ביקש המפרק מבית המשפט קמא לדחות את הבקשה, וזאת הן משום שהמבקש ובנו חסרי מעמד בתיק (שכן הסמכות הבלעדית לבדיקת תביעות החוב של החברה שמורה למפרק עצמו), והן מכיוון שבנק לאומי, כלפיו מתבקש הסעד, לא צורף כמשיב לבקשה.

4.

בחלוף מספר חודשים, ולמרות שהבקשה טרם הוכרעה, הגישו המבקש ובנו ביום 22.9.2020 בקשה מחודשת לגילוי ועיון במסמכים (להלן: הבקשה לעיון במסמכים ), במסגרתה התבקש בית המשפט קמא להורות לבנק לאומי, וכן לבנק דיסקונט, להמציא את אותם המסמכים שהעיון בהם נתבקש בבקשה מיום 17.5.2020, וזאת כיוון שהבנקים, כך נטען, מחזיקים שלא כדין בלמעלה ממיליון ש"ח השייכים לחברה ולבעלי מניותיה, ובכלל זאת למבקש. בהעדר תגובה של המפרק לבקשה, ביום 25.10.2020 הורה בית המשפט קמא למפרק לפנות לבנקים ולהמציא את המסמכים שהתבקשו (להלן: ההחלטה מיום 25.10.2020 ), והמסמכים אכן הועברו לידי המבקש ובנו.

5.

בהמשך, ביום 3.2.2021 הגיש המבקש בקשה למתן צו משלים לגילוי ועיון במסמכים (להלן: הבקשה למתן צו משלים ). במסגרת הבקשה, ציין המבקש כי שכר את שירותיו של מומחה מטעמו, אשר בדק את המסמכים שנתקבלו מכוח ההחלטה מיום 25.10.2020, לשם בחינת התנהלות הבנקים בעניינה של החברה. לפיכך, נטען כי לצורך מיצוי בדיקתו של המומחה וקבלת תמונה מספקת בדבר הכספים אשר, לגישת המבקש, נגבו ביתר על ידי הבנקים מהחברה, נדרש עיון במספר מסמכים נוספים המצויים בחזקת הבנקים, וביניהם, דפי ריכוז יתרות מהימים 31.12.2011, 31.12.2012 ו-31.12.2013 ודפי פירוט חשבון הבנק של החברה החל מיום 1.1.2012 ועד למועד איפוס היתרות בחשבון על ידי העברת החוב לטיפול משפטי.

6.

ביום 28.2.2021, ומשטרם נתקבלה החלטה בבקשה, שב המבקש והגיש פעם נוספת את הבקשה למתן צו משלים. ביום 16.3.2021 הגיש המפרק את התנגדותו לבקשה זו. המפרק טען כי הבנקים, בהיותם נושים של החברה, הגישו תביעות חוב נגד החברה לתיק הפירוק, וכי הסמכות לבדוק תביעות אלה בהליך הפירוק נתונה למפרק עצמו, ולא למבקש. עוד נטען כי המבקש אינו משתף פעולה עם המפרק, וכי הוא לא המציא אף מסמך לבדיקת המפרק הנוגע לתביעות החוב שהוגשו מטעם הבנקים נגד החברה. ביום 17.3.2021 קבע בית המשפט קמא כי בשלב זה אין מקום ליתן צו כלשהו, וככל שיהיה בכך צורך, הבקשה תישקל בשנית.

7.

חרף זאת, ביום 22.3.2021 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון במסמכים הנזכרים בבקשה למתן צו משלים, ובהמשך, משלגישת המבקש גם בקשה זו לא זכתה למענה מספק, ביום 19.7.2021 שב והגיש, בפעם הרביעית במספר, בקשה לעיון באותם המסמכים, והפעם במסגרת בקשה למתן הוראות (להלן: הבקשה למתן הוראות ).

למען שלמות התמונה יצוין כי בבקשה למתן הוראות עתר המבקש גם להעברת המפרק מתפקידו, וזאת לאחר שבקשה קודמת שהגיש להעברת המפרק מתפקידו נדחתה ביום 12.11.2020 על ידי בית המשפט קמא, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו, נדחתה גם היא על ידי בית משפט זה (ראו: רע"א 8315/20 נעאמנה נ' עו"ד בן ארצי (21.1.2021)).

8.

בנק לאומי הגיש את התנגדותו לבקשה למתן הוראות, במסגרתה טען כי הסמכות לבדוק את תביעות החוב נתונה למפרק, וכי ביום 24.5.2021 המפרק כבר אישר את תביעת החוב של הבנק. עוד טען הבנק כי המבקש לא הגיש ערעור על הכרעה זו של המפרק, וזאת למרות שההכרעה התקבלה כחצי שנה לאחר שהבנק המציא לבא-כוח המבקש את המסמכים שנתבקשו ואותרו על ידי הבנק. גם המפרק סבר כי יש לדחות את הבקשה, תוך שנטען כי תביעות החוב כלפי הבנקים הוכרעו זה מכבר ועל כן הן חלוטות. עוד נטען כי אין בדין כל הליך מקביל לבדיקת תביעות חוב על ידי המפרק, ולכן ככל שלמאן דהוא ישנם נתונים הנוגעים לתביעות חוב כלפי החברה, הוא מוזמן להפנותם למפרק. בנק דיסקונט לא הגיש תגובה לבקשה.

9.

ביום 30.8.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן הוראות. בהחלטתו, עמד בית המשפט קמא על כך שהבקשה למתן הוראות לא מבחינה בין המסמכים שכבר נמסרו למבקש על ידי הבנקים בהתאם להחלטה

מיום 25.10.2020, לבין מסמכים נוספים שטרם נמסרו ועשויים להיות רלוונטיים. לפיכך, סבר כי די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. יחד עם זאת, בית המשפט קמא הוסיף כי ככל שהמבקש סבור כי יש בסיס לטענותיו נגד הבנקים, עליו לפרט טענות אלו ולהגיש בקשה המתייחסת רק למסמכים ולמידע החסרים. כן ציין בית המשפט קמא כי " בטרם הגשת בקשות לבית המשפט לקבלת מסמכים לצורך העברתם למומחה שנשכר על ידי המבקש, ראוי כי המבקש יתייצב אצל המפרק עם מלוא המידע והמסמכים שבידו על מנת שהמפרק יוכל לשקול האם יש מקום לפעול כנגד מי מהבנקים למימוש זכויות של החברה ".

למען שלמות התמונה, יצוין כי בהחלטתו דחה בית המשפט קמא גם את בקשת המבקש להעברת המפרק מתפקידו.

10.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי הבקשה למתן הוראות לא מבחינה בין מסמכים שכבר נמסרו לבין מסמכים נוספים שעשויים להיות רלוונטיים, וזאת מאחר שלדידו הבקשה למתן הוראות מתייחסת אך ורק למסמכים נוספים שלא נמסרו. עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המבקש לא פירט את טענותיו נגד הבנקים, שכן לגישת המבקש, טענות אלו פורטו בכל הבקשות שהגיש בעניין, וכי לאחר שמלוא המידע והמסמכים ימסרו אליו, יהיה ביכולתו להעלות את טענותיו באופן ברור ומגובש אף יותר.

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

12.

כידוע, החלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות במתחם האחריות ושיקול הדעת המסור לערכאה המבררת, ולמעט במקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן. כלל זה חל ביתר שאת ביחס להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים, אשר בהן תתערב ערכאת הערעור אך במקרים בהם ההחלטה איננה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו: רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 9 (28.6.2020); רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' עו"ד וטשטיין , פסקה 5 (4.2.2020); רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (17.11.2019)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

13.

בענייננו, הטעם המידי שניתן על ידי בית המשפט קמא לדחיית הבקשה נעוץ כאמור בהיעדר ההבחנה בין מסמכים שהומצאו לידי המבקש בעקבות ההחלטה מיום 25.10.2020 לבין מסמכים שלא נתבקשו בעבר וממילא לא הומצאו. המבקש גורס כי בקשתו מתייחסת רק למסמכים שטרם נתבקשו ונמסרו לידו. ואולם, עיון בבקשה למתן הוראות מעלה כי נזכרו בה מסמכים אשר הופיעו גם בבקשה לעיון במסמכים. דוגמה לכך היא החפיפה הקיימת בין דפי פירוט החשבון של החברה אשר התבקשו בבקשה למתן הוראות, לבין דפי פירוט החשבון שהתבקשו בבקשה לעיון במסמכים. לפיכך, החלטתו של בית המשפט קמא לפיה נדרש שהבקשה למתן הוראות תבחין בין מסמכים שנמסרו למבקש לבין מסמכים נוספים שטרם נמסרו אליו, דהיינו שלא להטיל על בית המשפט את הנטל לבור מוץ מבר, מצויה עמוק במתחם שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בניהול ההליך שבפניה, וככזו אינני רואה מקום להתערב בה.

14.

יתרה מכך: בית המשפט קמא לא סתם את הגולל על בקשתו של המבקש, אלא השאיר בהחלטתו פתח להגשת בקשה חדשה, אשר תוגבל למסמכים שטרם נמסרו, וזאת לאחר שהמבקש יציג למפרק את טענותיו, כשהן מגובות במלוא המידע והמסמכים שבידו, על מנת לאפשר לו לשקול האם לפעול נגד מי מהבנקים למימוש זכויות החברה. בכך ביקש לתת מענה לקושי הקיים בהגשת בקשות לגילוי מסמכים על ידי המבקש, כפי שהוא עולה מתגובות המפרק ובנק לאומי. ואולם, המבקש בחר שלא לפעול בדרך שהוצעה על ידי בית המשפט קמא, וחלף זאת הגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי. על כך יש להצטער. להבא, טוב יעשה המבקש אם ימצה תחילה את האפשרויות העומדות לפניו במסגרת החלטות הערכאה הדיונית, בטרם יפנה בבקשה לסעד מבית משפט של ערעור.

15.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקש ישלם לקופת הפירוק הוצאות בסכום של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא נתבקשו תגובות.