רע"א 4368-23 רע"א 4368-23

לפניי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) מן הימים 13.4.2023, 18.5.2023 ו-28.5.2023 בפש"ר 32687-04-10. במוקד הבקשה, כפי שיבואר להלן, עומדת החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2023 ולפיה תמו הליכי הגילוי המוקדם שהתקיימו במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 1 (להלן: הנאמן) נגד החייב, הוא המשיב הפורמלי 2, והמבקשים. בגדרי ההחלטות המאוחרות נדחתה בקשת המבקשים לביטול החלטה זו, וכן נדחתה בקשתם לעיון חוזר.

הרקע לבקשה

1.בשנת 2010 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב. במהלך שנת 2011, התקשר החייב עם המבקשת 1 (להלן: פנחס פיגומים) בהסכם לשיתוף פעולה עסקי בפרויקט לשיפוץ ובניית תנורים עבור חברת רותם אמפרט נגב בע"מ (להלן בהתאמה: רותם ו-הפרויקט). שיתוף הפעולה הסתיים לאחר שנתיים על רקע מחלוקות כספיות שנתגלעו בין הצדדים. בשנת 2014 הוכרז החייב פושט רגל, והמשיב 1 מונה כנאמן על נכסיו.

במסגרת הליך פשיטת הרגל, הגיש הנאמן ביום 8.12.2019 בקשה למתן הוראות, בגדרה ביקש לחייב את החייב, וכן את המבקשים, פנחס פיגומים ובעל מניותיה היחיד המשמש גם כמנהלה, לשלם לקופת הכינוס סך של כ-1.76 מיליון ₪. בבקשתו טען הנאמן כי המבקשים חבים לחייב סכום זה בגין חלקו בפרויקט; וכי ככל ששילמו את חובם לחייב במהלך הליכי הכינוס, יש לחייבם לשלמו לקופת הכינוס מכוח עוולת הרשלנות ועוולת התרמית (להלן: הבקשה למתן הוראות). יוער, כי המבקשים התנגדו לבירורה של תביעת הנאמן בדרך של בקשה למתן הוראות, במובחן ממסלול של תביעה רגילה, ואולם התנגדותם נדחתה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישו בעניין זה (רע"א 2324/22 פנחס פיגומים 88 בע"מ נ' עו"ד פדר אופיר, המנהל המיוחד (14.11.2022)).

הבקשה שלפניי עוסקת בהליכי הגילוי המוקדם שהתקיימו במסגרת הבקשה למתן הוראות. אציין כי הליכים אלה אוחזים מספר רב של בקשות והחלטות, אשר לענייננו אין צורך לפרט את כולן, ולהלן יתוארו בתמצית רק אלה הרלוונטיות לבקשה.

השתלשלות האירועים הרלוונטית והחלטותיו של בית המשפט המחוזי

2.אם כן, ביום 13.1.2022 שלחו המבקשים לנאמן דרישה להמצאת תצהיר גילוי מסמכים כללי, וכן תצהיר "גילוי מסמכים ספציפי" בו פורטו, ב-18 סעיפים שונים, שורה של קבוצות מסמכים נדרשים, בהן: העתקים של כל הדוחות שהגיש החייב בתיק, כל המסמכים שמסר החייב לנאמן מאז פתיחת הליכי פשיטת הרגל, כל ההתכתבויות ביניהם, כל פרוטוקול חקירה של החייב ושל כל גורם אחר שהנאמן חקר בקשר לתיק זה, כל ההתכתבויות שבין הנאמן לרותם, העתק כל תשלום ששילם החייב, העתק תביעות החוב שהוגשו לתיק וההכרעות בהן, העתק יומן הנאמן המתעד פגישות בינו לבין החייב ועוד. ביום 7.2.2022 השיב הנאמן לדרישת הגילוי הספציפית, תוך שהעלה טעמים שונים שבגינם אין להיענות לדרישה, ובכלל זאת העדר רלוונטיות של עיקר המסמכים, וחסיונם של מיעוטם מכוח סעיף 18ג(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

3.ביום 8.11.2022 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה (שכותרתה, משום מה, "תגובת המשיבים") להורות לנאמן לגלות להם את המסמכים שפורטו בדרישת הגילוי הספציפית. הבקשה נדונה בדיון שקיים בית המשפט המחוזי ביום 13.11.2022, ובהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבעו מועדים להגשת תגובת הנאמן לבקשה ולהגשת תשובה לתגובה מטעם המבקשים. ביום 13.12.2022 הגיש הנאמן תגובה לבקשה, בה טען, כטענת סף, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ביחס למועדים שקבע בית המשפט. לגופו של עניין טען, כי המבקשים מנסים לבצע "מסע דיג" נרחב באמצעות דרישה כללית וגורפת למסמכים החורגים מן המחלוקת שבין הצדדים, מסרבלים את ההליך, מכבידים על הנאמן שלא לצורך, ופוגעים בצדדים שלישיים פגיעה מיותרת ובלתי מידתית. המבקשים טענו מנגד כי אין לקבל את טענת הסף שהעלה הנאמן, וכי המסמכים המבוקשים רלוונטיים ודרושים להגנתם. ביום 1.2.2023 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה ולפיה "מטעמי זהירות אבקש את עמדת הכנ"ר לשאלות הנוגעות לגילוי מסמכים שלטענת הנאמן אמורים להיות חסויים, בתוך 20 יום". עמדת הכנ"ר לא הוגשה.

4.ביני לביני, ביום 31.1.2023 הגישו המבקשים בקשת גילוי נוספת, נגד רותם, בגדרה ביקשו להורות לרותם להמציא להם, בין היתר, העתק של כל ההסכמים והזמנות העבודה שבינה לבין חברת יעקבי התזת בטון בע"מ (להלן: יעקבי), בשנים 2011-2010 ומשנת 2014 עד היום. יעקבי, כך לפי טענת המבקשים, היא חברה עמה עמד החייב בקשרים עסקיים בתקופת היותו תחת הליך כינוס. בהחלטה שניתנה בבקשה זו ביום 1.2.2023, נתבקשו המבקשים להבהיר את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים למחלוקת העולה מן הבקשה למתן הוראות. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי רותם הודיעה, בתגובה לבקשה אחרת, כי אין לה התנגדות להמצאת מסמכים בכפוף לחתימת המבקשים על הסכם סודיות. לפיכך, נתבקשו המבקשים להסדיר מול רותם את הסכם הסודיות כאמור, ולהגיש עדכון בעניין זה בתוך 20 יום. בהחלטה אחרת מיום 13.2.2023 הורה בית המשפט המחוזי, שוב, כי המבקשים יעדכנו בנושא זה, "שכן לגופו של עניין יש לסיים את נושא הליך גילוי המסמכים". ביום 14.2.2023 עדכנו המבקשים כי פנו לרותם בנושא וכי הם ממתינים לחתימה על הסכם סודיות ולהעברת המסמכים. בהמשך לכך, בהחלטה שניתנה באותו יום, נתבקשו המבקשים לעדכן כשהנושא יסתיים, "כדי שנתקדם".

5.ביום 9.3.2023 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת בה נתבקשו המבקשים להודיע האם הושלמו הליכי העיון מול חברת רותם, בתוך 10 ימים. כן נתבקש הנאמן להודיע בתוך פרק זמן זה האם פנה ליעקבי לקבלת עמדתה בשאלה האם ניתן לחשוף בפני המבקשים הסדר חסוי שערך עמה הנאמן (בנושא זה ראו גם את ההחלטות מיום 22.1.2023 ומיום 13.2.2023). יצוין, כי באותו יום ניתנה החלטה נוספת בה נתבקשו הצדדים להודיע "האם נותר איזה נושא פתוח" עד ליום 15.4.2023. ביום 19.3.2023 הגיש הנאמן הודעה בה ציין כי בית המשפט המחוזי הסיר עוד ביום 28.12.2017 את החיסיון מהסכם הפשרה שנחתם בינו לבין חברת ת.ד חסיני אש וחומצה בע"מ, ובנסיבות אלה, דומה כי הצורך בפנייה ליעקבי מתייתר. בכל מקרה, עדכן הנאמן כי פנה לב"כ יעקבי בעניין, וזה הודיעו כי לא ידוע ליעקבי על הסכם עם הנאמן הקשור אליה, ולפיכך אין לה התנגדות להסרת חסיון לגבי הסכם כזה. באותו יום, 19.3.2023, נתן בית המשפט המחוזי החלטה ולפיה "יואיל ב"כ פנחס פיגומים להודיע בתוך 10 ימים אם הסתיים נושא המסמכים, בכל הנוגע לחברת יעקובי, לאור הודעה זו".

6.משהמבקשים לא הגישו כל הודעה, נתן בית המשפט המחוזי החלטה ביום 13.4.2023 – היא ההחלטה המרכזית שבמוקד הבקשה שלפניי – ולפיה: "משלא הוגשה כל תגובה מטעם פנחס פיגומים אני קובעת כי נושא המסמכים הושלם". כן קבע בית המשפט המחוזי מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ומועד לדיון, ביום 28.9.2023.

7.בהמשך לכך, ביום 23.4.2023, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה לביטול החלטה מיום 13.4.23 שנתנה ללא נוכחות הצדדים". בבקשתם טענו, בין היתר, כי יש במתן ההחלטה משום פגיעה בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות, שעה שטרם הוכרעה בקשתם לגילוי מסמכים מהנאמן, ועת הם ממתינים לעדכון מרותם בנוגע לחתימה על הסכם סודיות ולהעברת המסמכים. המבקשים טענו כי בהחלטה מיום 19.3.2023 נתבקשו להעביר לבית המשפט המחוזי הבהרה הנוגעת להסכם החסוי, בהתייחס להודעת הנאמן בעניין יעקבי, וכי לעניין דרישת הגילוי מן הנאמן לא נדרשה כל הבהרה, ובקשה אחרונה זו טרם הוכרעה. לאור האמור, טענו המבקשים כי יש לבטל את ההחלטה מיום 13.4.2023 ולהכריע בבקשת הגילוי שהגישו נגד הנאמן, וכן בבקשת הגילוי שהגישו נגד רותם לאחר קבלת עדכון נוסף בעניין זה.

8.לאחר קבלת תגובת הנאמן, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לביטול ההחלטה. בהחלטתו מיום 18.5.2023 – שאף בעניינה הוגשה הבקשה שלפניי – ציין בית המשפט המחוזי, כי בהתאם לדין יש למצות את נושא ההליכים המקדמיים בצורה יעילה ומהירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי ההליכים המקדמיים בענייננו אחזו בקשות ותגובות רבות, נוהל דיון ממושך בנושא וניתנו החלטות מנומקות, לרבות "בנושא רותם והמסמכים החסויים", וניתנה למבקשים האפשרות לחתום על הסכם סודיות ולקבל את המסמכים. למרות זאת, המבקשים לא נתנו כל הסבר מדוע השתהו ומה מונע קבלת המסמכים. נקבע כי המבקשים, אף שנדרשו להגיש הבהרה, לא הגישו כל הבהרה או התייחסות להחלטה המפורשת בה התבקשה הודעתם בנושא סיום ההליכים המקדמיים. אשר על כן, משעה שהדיון בנושא זה התקיים עוד בנובמבר 2022, ולאור מכלול ההחלטות בתיק, קבע בית המשפט המחוזי כי הגיעה העת להיכנס לגופו של עניין ולדון בבקשה למתן הוראות.

9.המבקשים סרבו להשלים גם עם החלטה זו, וביום 28.5.2023 הגישו "בקשה לעיון חוזר", שאף היא נדחתה בהחלטה מאותו היום – היא ההחלטה השלישית והאחרונה עליה נסבה הבקשה שלפניי – בה נקבע כי: "העוב[ד]ה שה[מבקשים] לא טרחו להגיש הודעה הינה נושא המצוי באחריותם הבלעדית. אין מקום לעיון מחדש".

תמצית טענות המבקשים

10.בבקשה שלפניי שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי, ובראשן הטענה כי בקשת הגילוי שהגישו נגד הנאמן טרם הוכרעה, ולכן החלטת בית המשפט המורה על סיום הליכי הגילוי מקפחת את זכויותיהם ופוגעת בהגנתם. בהקשר זה, מוסיפים המבקשים וטוענים כי הדבר נוגד אף את החלטתו של בית משפט זה ברע"א 2324/22, אשר קבעה כי בירור בקשת הנאמן בדרך של בקשה למתן הוראות יכלול ניהול הליכי גילוי ועיון. כן טוענים המבקשים כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 18.5.2023, אין כל החלטה המורה להם להודיע כי הסתיימו ההליכים המקדמיים. המבקשים עותרים לפיכך לביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2023, וממילא לביטול ההחלטות מן הימים 18.5.2023 ו-28.5.2023, ומבקשים להורות לבית המשפט המחוזי להכריע בבקשת הגילוי שהגישו נגד הנאמן, ולקבוע כי הליך הגשת תצהירי העדות הראשית יידחה עד לאחר השלמת הליכי הגילוי.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה וכן במכלול ההליכים שנוהלו בתיק בית המשפט, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

12.הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה. הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר ההחלטות עוסקות בנושא גילוי ועיון במסמכים, אז שמורה התערבותה של ערכאת הערעור רק למקרים חריגים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו: רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 9 (28.6.2020) (להלן: עניין שופרסל); רע"א 1739/19 מרגלית ש.א רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (1.4.2019); רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' וטשטיין, פסקה 5 (4.2.2020) (להלן: עניין כהן)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

13.כידוע, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה, על מנת להגיע לחקר האמת. ואולם – אל מול עקרון הגילוי ניצבים שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון, וביניהם יעילות ההליך והתנהלותם של הצדדים (ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002); רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים, פסקה 11 (17.11.2019)). בהקשר זה, עמד בית משפט זה לא פעם על הצורך בתחימת היקפם ומשכם של הליכי הגילוי המוקדם, לבל יהפוך השלב המקדמי לעיקר, ונימצא מתעכבים ב'פרוזדור לטרקלין' יתר על המידה. ככל שבעל דין משתהה בקידום הליכי הגילוי, רשאית הערכאה הדיונית לקצוב לו מועדים לסיומם, ואף "לומר 'עד כאן', ולהורות על הגשת תצהירי עדות ראשית אף אם לא נסתיימו הליכי הגילוי המוקדם" (ראו: רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' anton hubner gmbh, פסקה 3 (16.10.2013); רע"א 3655/22 כפריס אן.די.סי בע"מ נ' מרכז מכרות היהלומים בע"מ, פסקה 18 (18.8.2022); עניין כהן, בפסקה 6).

14.כך הדבר בענייננו. כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שפורטה, הליכי הגילוי המוקדם בבקשה למתן הוראות התארכו, כאשר דיון בנושא זה התקיים עוד בחודש נובמבר 2022. בית המשפט המחוזי נתן בהקשר זה שורה של החלטות, והדגיש לא פעם, לאורך הדרך, את הצורך בסיום ההליכים המקדמיים והתקדמות לעבר בירור הבקשה למתן הוראות לגופה. המבקשים אף התבקשו מפורשות, בניגוד לטענתם, לעדכן האם נותר נושא פתוח בסוגיית הגילוי – ולא עשו כן בסד הזמנים שנקצב. לכך יש לצרף גם את השתהותם בעניין החתימה על הסכם הסודיות וקבלת המסמכים מרותם, וזאת חרף החלטות רבות המורות להם לקדם את העניין ולעדכן את בית המשפט, מבלי שניתן כל טעם לעיכוב הממושך. בנסיבות אלה, פעל בית המשפט המחוזי במסגרת הפררוגטיבה הדיונית הנתונה לו, עת שקבע בעקבות מחדלם של המבקשים באי-הגשת ההודעות הנדרשות כאמור, כי תם הליך הגילוי המוקדם וכי יש להתקדם מן 'הפרוזדור לטרקלין', ולהגיש תצהירי עדות ראשית. בנסיבות שתוארו, לא ראיתי להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי, המצויה בליבת שיקול הדעת הרחב המסור לו בעניינים דיוניים הנוגעים לגילוי ועיון. ממילא, אין להתערב גם בהחלטותיו המאוחרות של בית המשפט המחוזי הדוחות את הבקשה לביטול החלטה זו, ואת הבקשה לעיון חוזר שהוגשה בעניינה.

15.בשולי ההחלטה אעיר, כי לאור אופייה של הבקשה לגילוי ספציפי שהגישו נגד הנאמן, ספק אם עומדת למבקשים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור בעניינה. סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), קובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". בהקשר זה עמדה הפסיקה על ההבחנה בין בקשה לגילוי מסמכים כללי, שלגביה לא תינתן רשות ערעור, ובין בקשה לגילוי מסמכים ספציפי, שלגביה אפשר שתינתן רשות ערעור; כאשר נקבע כי הבחנה זו תיעשה על פי אמות מידה מהותיות. כך, החלטה בבקשת גילוי גורפת ורחבת היקף, המתייחסת למספר רב של סוגי מסמכים, תבוא בגדר הכלל ולא בגדר החריג לו, גם אם זו הוכתרה כ"בקשה לגילוי ספציפי", ולא תינתן לגביה רשות ערעור (ראו למשל: עניין שופרסל, בפסקה 12). בענייננו, המדובר בבקשת גילוי המחזיקה 18 סעיפים, המפרטים כל אחד סוג אחר של מסמכים בלשון כללית וגורפת – וראו את התיאור לעיל בסעיף 2 להחלטתי (והשוו: רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ, פסקה 6 (11.6.2019)). במצב דברים זה, דומה כי ההחלטה בדבר דחיית בקשת הגילוי של המבקשים, המשתמעת מהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר סיום הליכי הגילוי – באה בגדרי הכלל ולא בגדרי החריג.

16.מכל מקום, ומן הטעמים שפורטו, דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.