רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ. אקו"ם- אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 62302-12-13 שניתנו על ידי כבוד השופט רם וינוגרד , מיום 4.4.2019 בעניין בקשת המבקשות לגילוי מסמכים, ומיום 17.4.2019 בעניין גילוי מסמך ספציפי וחסיון חלקים ממנו.

1.

אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ (להלן: "אקו"ם" ), היא המשיבה, מנהלת נגד מספר תחנות רדיו אזוריות, בהן המבקשות (להלן: "המבקשות" ), תביעה שעניינה שינוי הסדר התמלוגים הנהוג בין הצדדים. במסגרת ההליך המבקשות הגישו בקשה לגילוי מסמכים, אך ביום 4.4.2019 דחה בית המשפט קמא את בקשתן בשל שיהוי בהגשתה – קרוב לארבע שנים לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן, קרוב לארבעה חודשים לאחר שנקבע כי הצדדים יגישו ראיותיהם, וכחודש לאחר שהוגשו ראיות המשיבה, ומצא לדון רק במסמכים שנזכרו בתצהירי המשיבה או בחוות-הדעת שהוגשה מטעמה (להלן: "ההחלטה הראשונה" ). ביחס למסמכים אלו התקבלו חלק מבקשות המבקשות. בהחלטה מיום 17.4.2019 בית המשפט קמא נתן הוראה משלימה לעניין אחת מהוראותיו בהחלטה הראשונה, ובמסגרתה קבע כי השחרות בהסכם שאקו"ם הגישה יוותרו על כנן, למרות שנעשו מבלי שהוגשה בקשה לעניין זה ומבלי שהתקבל אישור בית המשפט. כך עשה לאחר שעיין בעותק לא מושחר של ההסכם, וקבע כי המחיקות בהסכם שהוגש למבקשות אינן נוגעות למחלוקות בין הצדדים (להלן: "ההחלטה השנייה" ).

2.

בבקשת רשות הערעור שלפניי המבקשות טוענות כי בית המשפט קמא שגה בהחלטותיו. דין הבקשה לעניין ההחלטה הראשונה להידחות על הסף, ומשכך לא ראיתי מקום להרחיב ביחס לנימוקים שהועלו לגביה. לעניין ההחלטה השנייה, המבקשות טוענות כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו משום שפעל בחריגה מכללי הפרוצדורה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי; למבקשות לא ניתנה אפשרות להביע עמדתן בנושא, אקו"ם לא הציגה נימוקיה להשחרה, ולא התקיים דיון בעניין.

3.

אשר לבקשת רשות הערעור ביחס להחלטה הראשונה, כאמור דינה דחיה. צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו" ), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון "

(סעיף 10 לצו). בין העניינים המנויים בפרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) מצויות בקשות שעניינן גילוי מסמכים, ובכך עוסקים שני מרכיבי ההחלטה הראשונה עליה מלינות המבקשות.

4.

את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלו יפים גם לענייננו.

5.

יודגש כי לא מצאתי שבקשת גילוי המסמכים שלפנינו מצויה בגדר החריג הקבוע בסיפא של סעיף 1(10) לצו, אשר מאפשר לדון בהחלטה בנוגע ל"גילוי מסמך פלוני". על פי פסיקת בית משפט זה, המונח "מסמך פלוני" לעניין הצו משמעו מסמכים ספציפיים על פי תקנה 113 לתקנות, אשר כוללת בגדרה גם בקשות לגילוי סוג מסוים של מסמכים (רע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 22 (24.4.2018); רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור , פסקאות 11–9 (1.7.2012) (להלן: "עניין שדורי פרסומת" )). אך גם בהרחבה זו אין כדי לסייע בידי המבקשות, שכן בכל הכבוד – אין עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. אבהיר עניין זה.

6.

כלל הוא כי אופי בקשה לגילוי מסמכים, שאלת היותה כללית או ספציפית, תבחן על פי אמות מידה מהותיות, דהיינו על פי טיב הבקשה ולא על פי כותרתה (עניין שדורי פרסומת , פסקה 9; רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד טולידאנו , פסקה 7 (21.3.2012)). בענייננו, למרות שהמבקשות מכנות את בקשתן "בקשה לגילויי מסמכים ספציפיים", עיון בבקשה מראה כי טיב הבקשה כללי, שלא לומר גורף. מדובר בבקשה הכוללת כ-12 סעיפים אשר בכל אחד מהם מתבקש היקף מסמכים רחב מיני ים. לדוגמא, סעיף 3 מונה כ-8 תתי סעיפים ובמסגרתם מתבקשים כל ההסכמים שאקו"ם ערכה עם גופי שידור ישראליים שונים, ובסעיפים 1 ו-2 מתבקשים דו"חות כספיים שאקו"ם שלחה או ערכה לאורך מעלה מ-20 שנים . וזאת רק על קצה המזלג. אכן, בקשה למסמכים ספציפיים יכולה שתהיה ביחס לסוג מסמכים, ויכולה אף להתייחס למספר סוגי מסמכים, אך עליה גם להיות ממוקדת ומצומצמת דיה (עניין שדורי פרסומת , פסקאות 10–11). במקרה דנן, הבקשה לגילוי מסמכים אינה ממוקדת, והצטברות המסמכים המבוקשים במסגרתה היא כה גורפת, שקבלתה כספציפית תרוקן מושג זה ממשמעות. ודוק, כשם שהצטברות של גרגרי חול יוצרת בשלב מסוים ערימה, כך גם הצטברות של בקשות פרטניות לגילוי מסמכים מסוימים יוצרת בשלב מסוים בקשת גילוי כללית – ויובהר: למרות שנתקשה מאד להגדיר מתי בדיוק נחצה הגבול, הרי שלרוב לא נתקשה כלל לומר בבטחה כי הגבול נחצה זה מכבר. כך הדבר בענייננו.

7.

בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה השנייה נוגעת לחיסיון מסמך ספציפי ולפיכך אינה מנויה בצו, ואולם, גם דינה להידחות. כידוע, שאלות ביחס לסדרי דין מצויות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בית משפט זה ימעט מהתערבות בו, אלא אם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת עיוות דין (רע"א 3389/12 פלוני נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 4 (5.8.2012); רע"א 624/11 המותרנות היוונית קתולית נ' נח'לה , פסקה 5 (15.3.2011)). בעניינו קיים לכאורה קושי בכך שבית המשפט קמא נתן החלטתו ביחס לחיסיון מבלי שטענת חיסיון הוגשה כדין, כפי שמתבקש בסעיף 119 לתקנות. ואולם, לא מצאתי כי פגם פרוצדורלי זה עולה כדי עיוות דין במקרה דנן. בית המשפט קמא עיין במסמך ונתן דעתו ביחס לרלוונטיות שלו למחלוקת בין הצדדים. משהדבר נעשה, ובשים לב לרוחב המחלוקת שבין הצדדים, ולמשך הזמן בו מתנהל ההליך, לא מצאתי כי יש בפגם זה כדי להצדיק את החזרת הגלגל לאחור תוך סרבול ההליך ועיכובו.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תשובת המשיבות, אינני עושה צו להוצאות.