רע"א 1583/22 אביטל רינה חייט נ. סנסוליק בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר מנחם רניאל ) בת"א 33508-01-20. האחת, מיום 3.2.2022, עניינה בקשת המבקשת לגילוי מסמכים ודחייה של מועד דיון ההוכחות שנקבע. השנייה, מיום 24.2.2022, עניינה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים בבית משפט קמא, בנוגע לאופן שמיעת העדויות הראשיות ולדחייה של מועד ההוכחות בהתאם לכך. בנוסף, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ולדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע בבית משפט קמא.

1.

ביום 14.1.2020 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כספית נגד המשיבות, על סך של 4,030,145 ש"ח. ההליכים המקדמיים בין הצדדים התפרשו על-פני חודשים רבים, וביום 26.12.2021 קבע בית המשפט קמא כי המועד הנדחה להשלמת הליכי גילוי המסמכים חלף, ועל כן קבע את התיק לדיון הוכחות. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, ועוד באותו היום היא הגישה בקשה לגילוי מסמכים ולדחיית מועד ההוכחות בתיק (להלן: הבקשה הראשונה ).

2.

ביום 3.2.2022 ניתנה החלטת בית משפט קמא, אשר דחתה את הבקשה הראשונה. בהחלטתו, בית המשפט קמא שב וקבע כי המועד להגשת בקשה בנוגע להליכים מקדמיים חלף. עוד נפסק כי הבקשה לגילוי מסמכים לא נתמכה בתצהיר, וכי המבקשת לא ביססה את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים על ידה לבירור התביעה. יצוין כי בקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת ביום 24.2.2022 נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא, בנמקו כי לא הועלו בה טענות חדשות, אשר לא נטענו קודם לכן.

3.

במקביל, ביום 24.2.2022, הגישו הצדדים לבית המשפט קמא בקשה שכותרתה " בקשה להבהרה ולחילופין בקשה מוסכמת לקביעת מועדים להגשת תצהירים " ובה ביקשו הצדדים כי בית המשפט יבהיר מהם המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, וככל שלא נקבעו מועדים כאמור התבקש בית המשפט קמא לאשר את הסכמת הצדדים להגשת תצהירים ולדחות את מועד דיון ההוכחות בהתאם (להלן: הבקשה השנייה ) .

4.

עוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה השנייה, בה הובהר כי לא יוגשו בתיק תצהירי עדות ראשית, ותחת זאת יעידו העדים בעל-פה במועד שנקבע לשמיעת הראיות. כמו כן, צוין בהחלטה כי אם רצון הצדדים בהגשת תצהירים, הם יכולים להסכים לכך, ובלבד שיוותרו על זכותם לחקירה נגדית, מבלי להודות בנכונות גרסת העדים. זאת, תוך הסכמה שבית המשפט יכריע בתביעה, לרבות בסוגיית מהימנות העדים, בפסק דין מנומק, על בסיס התצהירים וסיכומי הטענות שיוגשו אליו.

5.

בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בהחלטותיו. ביחס להחלטה בבקשה הראשונה מעלה המבקשת טענות בקשר עם מועד הגשת הבקשה לצו לגילוי מסמכים, היעדר צורך בצירוף תצהיר, מידת הרלוונטיות של המסמכים שהתבקשו וכן ביחס להסכמת המשיבה למסירת המסמכים. באשר להחלטה בבקשה השנייה, טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט קמא יוצרת למשיבה יתרון דיוני בלתי סביר ובלתי הוגן, ומדגישה את העובדה שעסקינן בבקשה שהוגשה בהסכמת הצדדים – עובדה המחזקת, כך לטענת המבקשת, את חוסר סבירות החלטת בית משפט קמא שלא להיעתר לה. כפי שיובהר להלן דינן של הטענות ביחס לשתי ההחלטות

להידחות על הסף.

6.

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009

(להלן: הצו ), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון " (סעיף 1(10) לצו). כיום יש לראות את ההוראה כהפניה לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ((להלן: תקסד"א החדשות ) . ראו סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; רע"א 7472/21 ברודו נ' גולן גילד (29.11.2021) ). בין העניינים הללו מצויות בקשות שעניינן גילוי מסמכים, שאינן בגדר " גילוי מסמך פלוני " (ראו תקנה 57 לתקסד"א החדשות), ובכך עוסקת ההחלטה שעוסקת בבקשה הראשונה, עליה מלינה המבקשת.

7.

באשר לבקשה השנייה, הצו מורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות, למעט החלטה בעניין מתן עדות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכלל זה בהיוועדות חזותית " (סעיף 1(6) לצו). כמו כן מורה הצו כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים " (סעיף 1(1) לצו). בהחלטות מסוגים אלה עוסקת ההחלטה בבקשה השנייה, עליה מלינה המבקשת.

8.

את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

9.

דברים אלה יפים גם לענייננו. עסקינן בבקשות הנופלות באופן מובהק לגדרי הצו. הבקשה הראשונה עניינה בקשה לגילוי מסמכים בהיקף רחב, ולא ניתן לראות בה בקשה ממוקדת ומצומצמת דיה על מנת שניתן יהיה להתייחס אליה כבקשה " לגילוי מסמך פלוני " (השוו: רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ, פסקה 6

(11.6.2019)). ואכן, זולת אמירה כללית לפיה הבקשה אינה כלולה בצו, לא הבהירה המבקשת בבקשה לפניי מדוע אין המדובר בבקשה לגילוי מסמכים כללי. עניינה של הבקשה השנייה הוא באופן הגשת עדויות, עניין הנתון ממילא לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ומכל מקום – נכנס במובהק לגדרי הצו.

10.

בשולי הדברים, ראיתי לנכון לציין כי ההתניה שיצר בית המשפט קמא בהחלטתו השנייה איננה במקומה. מכוח תקנה 67 לתקסד"א החדשות הערכאה המבררת רשאית לקבוע כי שמיעת ראיות בתיק שמתנהל לפניה, כולה או חלקה, תתנהל בדרך של שמיעת עדויות בעל-פה, וזאת גם אם הצדדים מעדיפים שהעדויות הראשיות תוגשנה באמצעות תצהיר. ואולם, הכרעה בעניין זה צריכה להינתן על בסיס שיקולים ענייניים, שהמרכזיים בהם מנויים בתקנה 67(א) לתקסד"א החדשות (היקף הראיות; מורכבות התביעה; טיב הסכסוך; התרומה לגילוי האמת; יעילות הדיון וכיו"ב), ובאופן שאינו קשור לזכות הצדדים לחקירה נגדית (זכות המעוגנת בתקנה 67(ג) לתקסד"א החדשות), שעל חשיבותה עמד בית משפט זה פעמים רבות (ראו למשל: רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ , פ"ד נג(3) 26, 35-32 (1998)). דרישה מהצדדים כי יוותרו מראש על זכותם לחקירה נגדית, וזאת כתנאי לקבלת בקשתם המוסכמת כי העדויות הראשיות ימסרו בכתב, מעוררת קושי עיוני (המדובר בדרישה לוויתור על זכות לחקירה נגדית ביחס לעדויות ראשיות שטרם הוגשו), ועלולה ליצור מראית עין בלתי רצויה. לפיכך ראוי להימנע ממנה.

11.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.