רע"א 1850/21 מילוז (1989) בע"מ נ. פריניר (הדס 1987) בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת תמר אברהמי ) בת"א 48621-11-12 מיום 14.1.2021, שעניינה המתווה הדיוני להמשך הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד המתנהלת מזה קרוב לעשור בין הצדדים. המדובר בהתדיינות מורכבת, שבמרכזה שתי חברות הפועלות בתחום העגבניות המעובדות: המבקשת – מילוז (1989) בע"מ (להלן: מילוז ), והמשיבה 1 – פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: פריניר ).

2.

להלן אסקור, בתמצית שבתמצית, את העובדות הרלוונטיות להבנת בקשת רשות הערעור בה עסקינן:

א.

בתקופה שבין שלהי שנת 2006 לחודשים פברואר-מרץ 2010 הייתה פריניר בעלת השליטה במילוז, באמצעות חברה קשורה – בוגופן בע"מ (המשיבה 2. להלן: בוגופן ). בעקבות זאת, ניתן על ידי בית הדין להגבלים עסקיים (להלן: בית הדין ) ביום 2.5.2007 צו מוסכם המורה כי " כל הקשרים העסקיים בין פריניר ומילוז ינותקו לאלתר " (להלן: הצו המוסכם ). עם זאת, במהלך התקופה האמורה ניתנו על ידי בית הדין אישורי החרגה מהצו המוסכם ביחס לשלוש עסקאות שנערכו בין פריניר לבין מילוז (להלן: העסקאות המאושרות ).

ב.

במהלך הרבעון הראשון של שנת 2010 מכרה בוגופן את מניותיה במילוז לחברת פרי הגליל (תעשיות) בע"מ. בעקבות זאת חדלה פריניר להיות בעלת השליטה במילוז.

ג.

בין הצדדים התעוררו מחלוקות הנוגעות לביצוען של שלוש העסקאות המאושרות, וכן ביחס להתחשבנות השוטפת ביניהן. עקב כך, הגישה פריניר לקראת סוף שנת 2012 תובענה שעניינה הפרות נטענות ביחס לשתיים מהעסקאות המאושרות ויתרת זכות שעומדת לה, לשיטתה, בהתחשבנות השוטפת בין החברות. מילוז דחתה את טענות פריניר בתובענה, והגישה תביעה שכנגד הכוללת טענות להפרות ביחס לעסקה המאושרת השלישית, לעניין החוב השוטף, וביחס לנזקים שנגרמו לה לטענתה במהלך התקופה בה נשלטה מילוז על ידי פריניר מחמת הפיכתה ל"כלי בידיה של פריניר".

ד.

בהחלטה מיום 12.7.2016 הורה בית המשפט קמא על פיצול הדיון לשני חלקים: בשלב הראשון, תבחן "סוגיית ההתחשבנות", שעניינה הטענות השונות שהעלו הצדדים בנוגע לביצוען של העסקאות המאושרות ולהתחשבנות השוטפת ביניהם (ללא התייחסות להשלכות האפשריות של "סוגיית ההגבלים"), וכן שאלת הנזק ב"סוגיית ההגבלים"; בשלב השני, וככל שהדבר יידרש, תבחן "סוגיית ההגבלים" וטענות נגזרות ממנה (להלן: החלטת הפיצול ).

ה.

בעקבות החלטת הפיצול הביאו הצדדים את ראיותיהם ביחס לנושאים שנקבע שידונו בשלב הראשון, וביום 29.7.2020 ניתנה לגביהם "החלטה ופסק דין חלקי" (להלן: פסק הדין החלקי ). תורף פסק הדין החלקי הוא כדלהלן:

1)

מילוז הפרה את התחייבויותיה ביחס לשתי העסקאות המאושרות לגביהן נתבעה, בכך שלא סיפקה מוצרים שתמורתם שולמה, והיא חייבת בגין כך לפריניר סכומים של 4,018,562 ש"ח ביחס לעסקה האחת, ו-38,953 ש"ח בגין העסקה השנייה (להלן: הפרות מילוז ); לעומת זאת נדחו טענות מילוז ביחס לעסקה השלישית, משנקבע כי הרכיב לגביו תבעה (רכיב "הקוביות") בוטל בהסכמה;

2)

ביחס להתחשבנות השוטפת נקבע כי הגם שאף לפי הכרטסת של מילוז, היא חייבת לפריניר סכום של 1,134,000 ש"ח (להלן: החוב השוטף ), הרי שקיים קושי להכריע בעניין זה, לאור טענת מילוז שחלק מהחיובים מקורם בעסקאות בלתי חוקיות ובטלות;

3)

לא הוכחו הנזקים הנטענים על ידי מילוז ב"סוגיית ההגבלים".

ו.

משניתנה ההחלטה בשלב הראשון התעוררה מאליה השאלה אילו סוגיות, אם בכלל, ידונו בשלב השני של הדיון, ואילו ראיות וטיעונים יגישו הצדדים בעניין זה. הצדדים הגישו בקשות בעניין זה (להלן: הבקשות בעניין המשך הדיון ), התקיים דיון במעמד הצדדים והושלמו טיעונים בכתב, ולאחר שניסיון להגיע להבנות לא עלה יפה, נתן בית המשפט קמא את ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי לאור הקביעה שמילוז לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בגין הטענות ב"סוגיית הגבלים", הרי שהמשך הדיון בה עשוי להיות רלוונטי בשני הקשרים בלבד:

ראשית , לעניין החוב השוטף, נטען על ידי מילוז כי הוא נובע מעסקאות שבוצעו בין הצדדים בניגוד לצו החוסם, אשר יש לראותן כעסקאות בלתי חוקיות שדינן בטלות (לשיטתה של מילוז, התעלמות מעסקאות אלה מביאה לכך שיש לה יתרת זכות בסך של כ-1.5 מיליון ש"ח בהתחשבנות בין הצדדים). בית המשפט קבע כי מדובר אומנם בהרחבת חזית, אך מאחר שאין זו דרכו של בית המשפט להתעלם מטענות אי חוקיות, סבר כי יש מקום לאפשר ליבון נוסף של הנושא. המתווה הדיוני עליו הורה בעניין זה הוא כלהלן: פריניר תוכל להגיש "ראיות משלימות אך ורק להחלטות שניתנו ומתירות לצדדים (חרף הצו המוסכם) להתקשר בעסקאות שבבסיס ההתחשבנות ביניהם". ככל שיוגשו ראיות כאלה, ובכפוף לתוכנן, תינתן למילוז אפשרות להתייחס אליהן (להלן: המתווה לעניין החוב השוטף ).

שנית , לעניין הפרות מילוז, הרי מאחר שמדובר בתביעות המתייחסות לעסקאות שניתן להן אישור בית הדין, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לטעון שהן בלתי חוקיות כשלעצמן. לפיכך, ובשים לב לנטען בכתב ההגנה מטעם מילוז, הטענות שנותר לבחון הן שמערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה כשל ספק ולקוח, אלא "יחסי ניצול חד צדדיים" במסגרתם "פריניר ביצעה הלכה למעשה עסקאות עם עצמה", וזאת לצורך הגשמת רצונה כבעלת שליטה (סעיפים 114, 117 ו-119 לכתב ההגנה מטעם מילוז). לעניין זה סבר בית המשפט קמא כי בשלב זה, ובהינתן עמדת פריניר כי גם אם יתקבלו טענות מילוז בכתב ההגנה, אין בכך כדי להשפיע על חבותה בגין הפרות מילוז, הרי שיש להניח את העובדות הנטענות בסעיפים הללו בכתב ההגנה כנכונות, ואין טעם לאפשר הבאת ראיות לגביהן. לפיכך מצא לנכון לאפשר לצדדים רק השלמת טיעון ביחס לעניינים אלה.

4.

מילוז מצאה לנכון להגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה דיונית זו, כאשר טענתה המרכזית היא שהשילוב בין החלטת הפיצול לבין ההחלטה דנן יצר "'תקלה' קשה, שגרמה וגורמת לפגיעה קשה ביותר [ויתכן חסרת תיקון] בזכויותיה הדיוניות והמהותיות של מילוז", וזאת מאחר שהיא מונעת ממנה את האפשרות להביא ראיותיה ביחס ל"סוגיית ההגבלים". כן נטען בבקשת רשות הערעור, כי לא ניתן להסתפק בהשלמת טיעון לצורך הכרעה בטענות שהועלו ביחס להפרות מילוז, אלא נדרש להביא ראיות בעניין זה. לבסוף סבורה מילוז כי בית המשפט קמא טעה כשקבע כי טענותיה בעניין אי חוקיות עסקאות שבבסיס החוב השוטף הן בגדר הרחבת חזית.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתגובה. ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור היא החלטה דיונית מובהקת, הנוגעת לאופן ניהול ההליך השני של התובענה, וזאת לאחר שניתן לגביה פסק דין חלקי. אין צורך לומר, כי בעניין זה, מסורה לערכאה המבררת פררוגטיבה דיונית רחבה (ראו: רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו , פסקאות 9-8 (4.5.2015); רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ (28.6.2020) ). כך, במיוחד כשמדובר בהליך המצוי בשלב מתקדם, וכאשר ממילא שמורה לצדדים זכות הערעור על פסק הדין הסופי.

6.

זאת ועוד, בלב בקשת רשות הערעור עומד רצונה של מילוז לקיים דיון ראייתי ביחס ל"סוגיית ההגבלים" גופה. רצונה הוא כי יוגשו ראיות, ייחתמו תצהירים, ייחקרו מצהירים וייכתבו סיכומים אשר ינתחו ויבהירו כיצד התנהלה בתקופה בה הייתה מצויה בשליטתה של פריניר. ואולם, לבעל דין אין זכות מוקנית לכך שכל סוגיה עובדתית שהוא מעוניין לקיים לגביה דיון הוכחות תבורר בבית המשפט (להרחבה על תפקידו של השופט כ"אדמיניסטראטור שיפוטי" ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 182 (מהדורה שניה, 2008)). על מנת שיקויים בירור משפטי במחלוקת עובדתית, נדרש שההכרעה בה תהיה דרושה לצורך הכרעה בתביעה שהונחה לפתחו של בית המשפט. בית המשפט קמא גיבש מתווה דיוני שתכליתו ליעל את הדיון המשפטי, ולהימנע, ככל הניתן, מהצורך לשמוע ראיות ולהכריע בסוגיות שאינן דרושות לצורך מתן פסק הדין בתיק. כך, למשל, הוא הקדים, באופן שאינו שגרתי, את הדיון בשאלת הנזק מ"סוגיית ההגבלים" לדיון בעצם קיום ההפרות ב"סוגיית ההגבלים", וזאת מאחר שבהעדר נזק מוכח אין טעם לקיים דיון בשאלת ההפרה הנטענת, ומתוך הערכה כי הדיון בשאלת ההפרה עשוי להיות מורכב, ממושך, ומעל לכל זאת, מיותר (למהלך דומה ראו פסק דיני בבית המשפט המחוזי: ת"צ (מרכז) 44192-11-15 הרפז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסק דין המאשר בקשת הסתלקות ניתן ביום 10.4.2018)). משנמצא על ידי בית המשפט קמא כי אכן לא הוכח נזק מ"סוגיית ההגבלים", פשיטא כי לא ראה צורך להמשיך לדיון ב"סוגיית ההגבלים" במסגרת התביעה שכנגד.

7.

ההחלטה בה עסקינן מבקשת למצות את רוח המתווה הדיוני האמור, דהיינו ניסיון לייעל את הדיון השיפוטי באמצעות עקיפת הצורך בבחינת "סוגיית ההגבלים" לגופה. בכך לא מצאתי כל פגם, נהפוך הוא. אם יתברר כי ניתן להכריע בתובענה ללא כניסה לביצה הטובענית של בירור עובדתי של טענות בתחום דיני התחרות (שנקראו, בעת הגשת התובענה, דיני הגבלים עסקיים), יועיל הדבר הן לחסכון בזמן שיפוטי והן להפחתת הוצאות הצדדים, אשר בתיק כזה יש חשש כי יהיו משמעותיות מאוד. שאלת המפתח, היא האם ניתן לעשות כן מבלי לקפח את זכויות הצדדים.

8.

בהחלטתו בחן בית המשפט קמא את הטענות שהעלתה מילוז ביחס להשלכות של סוגיית ההגבלים על הדיון בחוב השוטף מזה, ועל הדיון בהפרות מילוז מזה.

ככל שמדובר בחוב השוטף, קבע בית המשפט קמא מתווה דיוני המבקש לערוך בירור עובדתי של טענת מילוז כי הוא נובע מעסקאות בלתי חוקיות. מילוז סבורה כי מתווה זה מקפח את זכויותיה הדיוניות, ואולם לא התרשמתי כי יש ממש בטענותיה. הנחת המוצא של המתווה לעניין החוב השוטף היא כי כל חיוב שלא נבע מעסקה מאושרת הוא, לכאורה, חיוב פסול (והשוו גם להצעת בית המשפט בפסקה 94 לפסק הדין החלקי), ועל כן ביקש בית המשפט בהתחלה מפריניר לספק ראיות המלמדות כי החיובים חוקיים, בניגוד להנחת מוצא זו. עוד הבהיר בית המשפט כי למילוז תינתן הזכות להתייחס לראיות אלה, ככל שיוגשו. קשה לראות מדוע מלינה מילוז על מתווה מסוג זה, היוצא דווקא מנקודת ההנחה הנוחה מבחינתה.

ככל שמדובר בהפרות מילוז, הרי שבית המשפט סבר, בעקבות עמדת פריניר, כי קיימת אפשרות להכריע בהשלכה שיש ל"סוגיית ההגבלים" עליהן, כפי שנטענה בכתב ההגנה, על בסיס העובדות להן טענה מילוז בכתב ההגנה. לפיכך איפשר לצדדים בשלב זה רק השלמת טיעון, ולא הורה על הגשת ראיות ביחס ל"סוגיית ההגבלים". גם בכך אינני רואה כל טעם להתערבות ערכאת הערעור. ככל שישתכנע בית המשפט בעמדת פריניר לפיה ל"סוגיית ההגבלים" אין השלכה על ההכרעה בהפרות מילוז, הרי שלמילוז יתאפשר לתקוף הכרעה זו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. לעומת זאת, ככל שייקבע כי יש לטענות ב"סוגיית ההגבלים" השלכה על הפרות מילוז, הרי שבית המשפט יכריע בדינן של הפרות מילוז על סמך העובדות שנטענו על ידי מילוז (ככל שפריניר תיתן הסכמתה לכך), או שיידרש לקבל החלטה האם לאפשר בכל זאת שמיעת ראיות ביחס למחלוקות העובדתיות שיתגלו במסגרת השלמת הטיעון. בכל מקרה, לא יהיה בכך כדי לקפח את זכויותיה הדיוניות של מילוז.

9.

הסוגיות האחרות שהועלו בבקשת רשות הערעור נוגעות רובן ככולן לפרשנות (המצמצמת יתר על המידה לשיטת מילוז) שנתן בית המשפט קמא לנטען בכתב ההגנה. ביחס לבירור החוב השוטף, הרי שלאור המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא, לפיה יש מקום לברר את הנושא למרות שהוא מהווה לשיטתו הרחבת חזית, אין לכך רבותא. ביחס להמשך בירור הפרות מילוז, הרי שממילא ניתנה למילוז הזכות להשלמת טיעון, כך שמדובר בנושא לגביו טרם ניתנה החלטה סופית על ידי בית המשפט קמא. בין כך ובין כך, אין הצדקה להתערבות בית משפט של ערעור בשלב זה.

10.

סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות. מאחר שלא התבקש מענה, אין צו להוצאות.