רע"א 871-23 רע"א 871-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג) מיום 5.1.2023 בת"א 7681-01-18, בגדרה עוכב הדיון בהליך עד להכרעה בערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 48621-11-12 (ע"א 3126/22).

תמצית הרקע להליכים

1.בשנת 2006 רכשה המבקשת 1, חברת בוגופן בע"מ (להלן: בוגופן), את מניותיה של חברת מילוז (1989) בע"מ (להלן: מילוז), ובכך, הפכה המבקשת 2, חברת פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: פריניר), אשר החזיקה במניותיה של בוגופן, לבעלת השליטה במילוז. בשנת 2007 ניתן על-ידי בית הדין להגבלים עסקיים, צו מוסכם שהורה, בין היתר, על ניתוק כלל הקשרים העסקיים בין פריניר ומילוז, למעט שלוש עסקאות שהוחרגו מגדרי האיסור בצו (להלן: העסקאות המוחרגות). על רקע ההגבלות האמורות, מכרה בוגופן, בתחילת שנת 2010, את כלל מניותיה במילוז לחברת פרי הגליל (תעשיות) בע"מ, היא המשיבה בבקשה שלפניי (להלן: פרי הגליל). השתלשלות העניינים האמורה הניבה מספר תביעות הדדיות בין השחקניות השונות הפועלות בתעשיית העגבניות המעובדות, ומכאן ההתדיינות המשפטית המורכבת, המתנהלת זה שנים ארוכות.

להלן יפורטו עיקרי ההליכים הרלוונטיים לענייננו – תחילה יוצג ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 48621-11-12), ולאחריו יובאו תולדות ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 7681-01-18), בגדרו נתקבלה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

2.הרקע להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 48621-11-12) פורט לאחרונה בהחלטות בית משפט זה (ראו החלטתי מיום 22.11.2022 ברע"א 3759/22; החלטת השופטת ד' ברק-ארז מיום 29.5.2022 בע"א 3126/22; החלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 29.3.2021 ברע"א 1850/21). בתמצית ייאמר, כי ההליך נסוב על תביעה שהגישה פריניר נגד מילוז, ותביעה שכנגד שהגישה מילוז נגד פריניר, בוגופן ושישה נתבעים נוספים. התביעות עסקו בעיקרן במחלוקות הנוגעות לשלוש העסקאות המוחרגות שבוצעו בין פריניר למילוז; בהתחשבנות בנוגע לפעילות העסקית השוטפת ביניהן (להלן: החוב השוטף); וכן בטענות נוספות, ביחס לנזקים שלפי הנטען גרמה פריניר למילוז, עת הייתה פריניר בעלת השליטה במילוז, וביחס להפרות של דיני התחרות.

3.ביום 29.7.2020 ניתן פסק דין חלקי בהליך, ובו נקבע, בין היתר, כי בכל הנוגע לעסקאות המוחרגות, זכאית פריניר לסעדים כספיים שונים. אשר לטענות מילוז לנזקים שגרמה לה פריניר בתקופה בה מניותיה של הראשונה הוחזקו על-ידי בוגופן, אלו נדונו בפסק הדין תוך התייחסות לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ובסופו של דבר נקבע, כי מילוז לא הוכיחה נזקים אלו. באשר לחוב השוטף, הוצע לצדדים לגבש הסכמה בנושא, ונקבע כי בהעדר הסכמה יתאפשר להם להשלים טיעוניהם בסוגיה זו בלבד.

4.הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביום 9.12.2021 ניתן פסק דין משלים, בו נקבע בעיקרו של דבר כי העסקאות שעמדו בבסיס החוב השוטף נגועות באי-חוקיות ומשכך הן בטלות. כפועל יוצא, הורה בית המשפט המחוזי על השבה הדדית על פי עקרונות שהתווה בפסק הדין המשלים.

5.לבסוף, לאחר שנתגלעו מחלוקות באשר למשמעות קביעותיו של בית המשפט המחוזי ולאופן עריכת תחשיב החיובים הכספיים של מילוז כלפי פריניר, נחתמה ביום 10.4.2022 פסיקתה, אשר מורה למילוז לשלם לפריניר סך של 5,247,878.89 ₪. ביום 28.4.2022 חתם בית המשפט המחוזי על פסיקתה נוספת המורה למילוז לשלם לפריניר הוצאות משפט בסך 727,562 ₪.

6.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב הגישו מילוז ופריניר ערעורים, התלויים ועומדים לפני בית משפט זה (ע"א 3126/22, להלן: הערעורים).

ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד

7.הרקע להליך מושא בקשת רשות הערעור, המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פורט אף הוא בהחלטת בית משפט זה (החלטת השופט נ' סולברג מיום 14.2.2021 ברע"א 7909/20), ולהלן יובאו אך העובדות הצריכות לעניין. ההליך נסוב על העסקה במסגרתה מכרה בוגופן את כלל מניותיה של מילוז לפרי הגליל, בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם שנכרת בין השתיים (להלן: הסכם המכר). בגדר הסכם המכר האמור נקבע כי בטרם תעביר פרי הגליל לבוגופן את מלוא התמורה הכספית המוסכמת, תעמוד לה הזכות לערוך למילוז בדיקת נאותות – וכי ככל שיימצאו פערים בין מצבה של מילוז כפי שהוצג לה לבין מצבה בפועל, יעודכן סכום התמורה על פי מנגנון הפחתה מוסכם.

ואכן, פרי הגליל ערכה בדיקת נאותות למילוז, ומצאה לשיטתה פערים משמעותיים בין המצגים שהוצגו לה בעת ההתקשרות בעסקה לבין מצבה של מילוז בפועל. בהמשך לכך, העבירה לבוגופן רק חלק מן התמורה הכספית המוסכמת על פי הסכם המכר.

8.בוגופן ראתה בכך משום הפרה יסודית של הסכם המכר, ושלחה לפרי הגליל הודעה על ביטולו. בוגופן הוסיפה ופנתה לבית המשפט המחוזי מרכז בהמרצת פתיחה, בה עתרה להצהיר כי פרי הגליל הפרה את ההסכם הפרה יסודית, כך שביטול ההסכם על-ידה נעשה כדין, ולהורות על השבה הדדית (ה"פ 28150-08-10; להלן: המרצת הפתיחה). פרי הגליל מצידה הגישה בקשה לעיכוב ההליכים, לנוכח קיומה של תניית בוררות מוסכמת, ולפיה כל סכסוך בין הצדדים בנוגע למנגנון ההפחתה יתברר בבוררות. ביום 22.4.2011 הבקשה נעתרה וההליך הועבר לדיון לפני בורר.

9.ביום 9.11.2017 ניתן פסק הבוררות, ובו נקבע כי פרי הגליל הייתה רשאית להפחית סכום מסוים מהתמורה המוסכמת, הנמוך מזה שהופחת בפועל (להלן: פסק הבוררות). יצוין כי פרי הגליל הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות, שנדחתה בפסק דין מיום 5.11.2018 (סגנית הנשיא י' שבח, הפ"ב 72620-01-18). בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה אף היא (החלטת השופט ד' מינץ מיום 6.2.2019 ברע"א 8627/18).

10.ביום 3.1.2018 הגישה בוגופן לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעתה בת"א 7681-01-18, הוא ההליך מושא הבקשה שלפניי. במסגרת התביעה עתרה בוגופן לחייב את פרי הגליל בתשלום סך 9,787,546 ₪ – שהם לשיטתה סך הכספים שהופחתו שלא כדין, ולמעשה יתרת התמורה שלא שולמה בגין העסקה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מן המועד בו היה על פרי הגליל לשלמה.

פרי הגליל מצידה הגישה תביעה שכנגד, נגד בוגופן, פריניר, וכן נגד המבקשים 8-3 (לשם הנוחות, החלטה זו תתייחס למבקשים יחדיו כבוגופן). בתביעתה, טענה פרי הגליל בעיקרו של דבר כי בוגופן הציגה במסגרת המשא ומתן וההתקשרות בעסקה לרכישת מילוז מצגי שווא תרמיתיים, הנוגעים לפעילותה של מילוז ולמצבת נכסיה. במסגרת הסעדים שנתבקשו, עתרה פרי הגליל להצהיר כי הסכם המכר בוטל כדין ולהורות על השבה הדדית "בשווי", וכן לפסוק לה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התנהלותה של בוגופן בסך כולל של 30,000,000 ₪ (לצרכי אגרה).

11.ביום 9.9.2019 הגישה בוגופן בקשה לסילוק התביעה שכנגד של פרי הגליל על הסף, מחמת מעשה בית דין שמקורו בפסק הבוררות; מחמת מניעות הנובעת מטענות סותרות שטענה פרי הגליל בהליך המרצת הפתיחה ובהליך הבוררות; וכן מחמת היעדר עילה והיות התובענה בלתי מפורטת וטורדנית. כן ביקשה למחוק סעיפים בכתב ההגנה של פרי הגליל בעילות דומות.

12.בהחלטה מיום 11.10.2020 נדחתה בקשת בוגופן לסילוק התביעה שכנגד על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי היקף וטיב הטענות שהועלו במסגרת הבקשה והתשובה לה מצביע כי מקומן להתברר במסגרת ההליך לגופו – לאחר בירור עובדתי ובשים לב למכלול ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. בתוך כך, צוין כי אין עוררין שפסק הבורר מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, אם כי השלכתו על ענייננו שנויה במחלוקת ומהווה שאלה פרשנית שיש להכריע בה במסגרת ההליך. עוד נקבע כי אף טענות בוגופן לסתירות בין טענות פרי הגליל בהליך הנוכחי לבין טענותיה בהליכים קודמים מקומן להתברר בהמשך ההליך, ובפרט משעה שעל פניו, גם בוגופן שינתה את קו הטיעון שלה מאז פתחה בהליך המרצת הפתיחה.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בהחלטה נוספת שניתנה באותו היום נדחתה גם בקשת פרי הגליל לסילוק תביעת בוגופן על הסף, וכי בקשה לרשות לערער על החלטה זו נדחתה אף היא (החלטת השופט נ' סולברג מיום 14.2.2021 ברע"א 7909/20).

13.יוזכר, כי ביני לביני, ביום 29.7.2020, ניתן פסק הדין החלקי בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 48621-11-12).

14.בהמשך לאמור, הגישה בוגופן ביום 11.4.2021 בקשה לתיקון כתב ההגנה לתביעה שכנגד שהגישה פרי הגליל. בפתח הבקשה צוין, כי הבקשה הוגשה "לאור החלטות ופסק דין חלקי שניתנו לאחר הגשת כתבי ההגנה המקורי[י]ם על ידי בית המשפט העליון בבר"ע 7909/20 ועל ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק 48621-11-12 (להלן: "תביעת פריניר-מילוז"), ויש בהם להקנות למבקשים טענות של "מעשה בית דין" ו/או טענות מניעות והשתק".

15.בהסכמת פרי הגליל, בהחלטה מיום 20.9.2021, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 4.10.2021, טענה בוגופן, בין היתר, כי:

"פסק הדין החלקי מהווה מעשה בית דין ביחסים שבין הצדדים בהליך זה לענייננו, בשל קירבה משפטית בין מילוז לבין פרי הגליל [ובין] בוגופן לבין פריניר. בעיקר חשובות לעניין בקשה זו הקביעות הבאות שנקבעו בפסק הדין החלקי, הן לעניין המשמעות של פסק הבוררות, הן ביחס לשווי עסקי ירידת ערך ו"לנזקים" שנגרמו לפרי הגליל לטענתה" (סעיף 72.9 לכתב ההגנה המתוקן).

בתוך כך פורט כי:

"72.10. בית המשפט [המחוזי בתל אביב] קיבל את חוו"ד המומחה מטעם פריניר כי גם אם חלה ירידה בביצועי מילוז בתקופה בה הייתה זו בבעלות בוגופן, ירידה זו השתקפה במלואה במחיר ששילם בעל השליטה הנוכחי במילוז (פרי הגליל) עבור מניותיה ודרישת הפיצוי בתביעה שכנגד היא דרישה כפולה לגבי אותו נזק (סעיף 146 לפסק הדין).

72.11. המומחה מטעם בי[ת] המשפט, הביע עמדתו כי מבחינה כלכלית, מחיר העסקה בו נמכרה מילוז לפרי הגליל אמור לשקף את ערכה של החברה וכי טענות לגבי נזקים פרמננטיים של אובדן שווי עסקי היו אמורות להשתקף במחיר זה. המומחה ציין, כי הבין שמתנהלת בוררות בין בוגופן ופרי הגליל לגבי מחיר העסקה, וככל שיש טענות לגבי אובדן שווי עסקי, הוא מסיק, כי הבוררות היא המקום לבררן – בית המשפט, בתביעת פריניר-מילוז, קיבל טענה זו.

72.12. בית המשפט, בתביעת פריניר-מילוז, דחה טענת מילוז, כי הנחת המומחה שטענות לגבי אובדן שווי עסקי אמורות להתברר בבוררות שבין בוגופן לפרי הגליל – שגויה או אינה נכונה, משום שמדובר בעילה ונזק של החברה (מילוז) להבדיל מעילה ונזק של בעל מניותיה (בוגופן בעבר, פרי הגליל כיום)."

ובהמשך:

"72.16. [...] [ב]פסק הדין החלקי, קבע בית המשפט כי מילוז (פרי הגליל) לא כימתה את נזקיה ולא תקנה כתב כתבי טענותיה, ולא פרטה את הנזקים ביחס לעילות התביעה השונות ואין די בכך כדי להוכיח את ה"נזקים" להם טענה מילוז. כך גם פעלה פרי הגליל, במסגרת התביעה שכנגד דנן [...]" (השיבושים במקור).

בהמשך כתב ההגנה המתוקן, הציגה בוגופן ביתר פירוט את הממצאים הרלוונטיים של המומחה מטעם בית המשפט שמונה בהליך המקביל, אשר לשיטתה מצביעים כי לא נגרם למילוז נזק בתקופה בה הייתה בבעלות בוגופן, וכי מכל מקום, אף אם נגרם נזק, פרי הגליל לא היא שנשאה בו – וטענה כי "בית המשפט בתביעת פריניר-מילוז קיבל את חוות דעת המומחה!!!" (ראו: סעיפים 196-195 לכתב ההגנה המתוקן).

16.ביום 4.12.2022 התקיים דיון, שבמהלכו נדונה, בין היתר, הרלוונטיות של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ושל הערעורים שהוגשו עליו, להכרעה בהליך הנוכחי. במהלך הדיון טען בא-כוח בוגופן כי "פסק הדין של השופטת אברהמי רלוונטי למחלוקת כאן [...] יש ממצאים בפסק הדין של כב' השופטת אברהמי לגבי הער[כ]ת השווי של מילוז, גם לגבי העובדה שבעצם פרי הגליל/מילוז היא אותה חברה בעצם, אחד מעלה ואחד מוריד, ולכן התביעה בתיק שם הייתה בעצם כפל פיצוי [...] בעצם פרי הגליל קיבלה פיצוי מלא במסגרת הליך הבוררות על כל התביעות שלה, לכן התביעה הנוספת שהגישה בתיק בפני כב' השופטת אברהמי הייתה בקשה לכפל פיצוי. היא נדחתה. כאן בפני בית המשפט, מדובר באותה תביעה של הנתבעת לכפל פיצוי בגין השווי לכאורה של מילוז" (עמ' 33-32 לפרוטוקול הדיון). עם זאת, הוסיף בא-כוח בוגופן כי הוא "בטוח שלא צריך לעכב את ההליך כאן" עד להכרעה בערעורים. בא-כוח פרי הגליל מצדו טען כי "להכרעת העליון בערעור על פסק הדין של כב' השופטת אברהמי אין רלוונטיות למחלוקת פה, מאחר והטענה שלנו כאן [היא] שהטעו את פרי הגליל לגבי מחזור המכירות של מילוז בכל הקשור לאותן עסקאות בהיקף 20 מיליון ₪ לפריניר, שבדיעבר התברר לנו שהן הלוואות בעלים ולא עסקאות אמיתיות" (עמ' 34 לפרוטוקול הדיון). בהקשר זה ציין בא-כוח פרי הגליל כי העובדה שהעסקאות האמורות היו הזרמות בעלים של פריניר למילוז אינה שנויה במחלוקת.

בתום הדיון ציין בית המשפט המחוזי כי למעשה התיק בשל לשמיעת הוכחות, אולם קבע כי בטרם יועבר לשמיעת הוכחות, ראוי לוודא כי הסוגיה שנדונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אין בה כדי להשליך על ההליך הנוכחי, זאת על מנת להימנע מהכרעות סותרות. משכך, הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש בכתב את עמדתם הסדורה בעניין.

17.ביום 2.1.2023 הגישו הצדדים את עמדותיהם בסוגיה. בוגופן שבה על עמדתה, ולפיה אין מקום לעיכוב ההליכים. בתוך כך, טענה כי לערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב לא תהיה השפעה על ההליך הנוכחי, וכי מכל מקום, פסק הדין מהווה מעשה בית דין המחייב את הצדדים כבר בעת הזו, כך שיש להמשיך בבירור ההליך בהסתמך עליו – ורק מקום בו ערכאת הערעור תשנה ממצאיו, יהיה מקום לבחון את השלכות השינוי על ההליך הנוכחי. עוד נטען כי ממילא יש להשתיק את טענותיה הרלוונטיות של פרי הגליל בהליך הנוכחי בשל קיומם של מעשי בית דין שמקורם בהליך הבוררות, או בשל טענות סותרות שטענה בהליכים המקבילים, כך שכלל לא מתעורר בענייננו חשש של ממש להכרעות סותרות. על כן, נטען כי עיכוב ההליכים יגרום לבוגופן עינוי דין שאינו מוצדק.

פרי הגליל מצידה הודיעה כי לאחר בחינה מחודשת של מכלול החומרים, היא סבורה כי להכרעה בערעורים עשויה להיות השפעה על ההליך הנוכחי, לנוכח חפיפה בין ההליכים, בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, הצביעה פרי הגליל על ההפניות של בוגופן לפסק הדין החלקי בכתב ההגנה המתוקן לתביעה שכנגד, בכל המתייחס לטענה כי הירידה שחוותה מילוז בביצועיה במהלך תקופת שליטת פריניר גולמה במלואה במחיר העסקה, ועל טענותיה להשתקי פלוגתה הקמים נגד פרי הגליל מכוחו. שנית, פרי הגליל טענה כי הקביעות באשר לחבותה של מילוז כלפי פריניר רלוונטיות לבירור טענות פרי הגליל בכתב תביעתה שכנגד, באשר למצגים שהציגה בוגופן ביחס למצבה הכלכלי של מילוז. לנוכח האמור, הותירה פרי הגליל את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת בית המשפט המחוזי.

18.בהחלטה מיום 5.1.2023 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בתביעה עד להכרעה בערעורים בקובעו:

"בדיון שהתקיים בפני ביום 4/12/22 טענו התובעת בוגופן והנתבעים שכנגד כי פסק הדין של השופטת אברהמי רלוונטי למחלוקת כאן וציינו כי הקביעות בהכרעה של אברהמי רלוונטיות למחלוקת כאן והן כרגע בהליך ערעורי. עם זאת, הגם שפסק הדין הנ"ל מהווה מעשה בית דין בין הצדדים שבפני, לשיטתם, וכך גם טענו בעמדה שהגישו לאחר הדיון, אין מקום לעכב את ההליך כאן עד להכרעה בערעורים.

הנתבעת והתובעת שכנגד פרי הגליל מסכימה לכך שקיימת אפשרות לרלוונטיות של הקביעות שינתנו בערעורים להכרעות בתיק זה, ולכן הותירה את ההחלטה לגבי עיכוב ההליכים לש[י]קול דעת בית המשפט.

נוכח מכלול המחלוקת בין הצדדים בהתחשב בהליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים או צדדים קרובים להם, לטעמי נכון יותר לעכב את ההליך שבפני עד להכרעה בערעורים על פסק הדין שניתן בתיק 48621-11-12 כדי לייעל את ההליך ולמנוע כל אפשרות לגלגול נוסף של ההליך שבפני, לאחר שתינתן החלטה בערעורים, וכן כדי למנוע כל אפשרות או חשש להכרעה סותרת. לטעמי, טעמים אלה גוברים על טענת בוגופן לעינוי דין."

מכאן הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשת רשות הערעור

19.בבקשה שלפניי שבה בוגופן על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי. בתוך כך מדגישה בוגופן כי אמנם טענה כי לממצאיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר מצויים בהליך ערעורי, יש רלוונטיות להליך הנוכחי – אולם כי הרלוונטיות נוגעת אך לטענות שממילא מנועה פרי הגליל מלהעלות, משאלה עומדות בסתירה חזיתית לטענות אותן העלתה בהליכים קודמים. כן נטען כי גם אם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מקים מעשי בית דין המחייבים את הצדדים, אין בעובדה שזה אינו חלוט כדי להשפיע על כוחו המחייב כמעשה בית דין בהליך שבענייננו ולהביא לעיכוב ההליך. לפי הטענה, רק במקרה בו תשנה ערכאת הערעור את ממצאיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהיה מקום לבחון בדיעבד את השלכות פסק הדין בערעור על ההליך הנוכחי. עוד מלינה בוגופן על כך שבית המשפט המחוזי העדיף את עמדתה המאוחרת של פרי הגליל, ולפיה עשויה להיות רלוונטיות לערעורים להליך דנן, חלף העמדה שהביעה במעמד הדיון מיום 4.12.2022, וטוענת כי למעשה בית המשפט החליט מיוזמתו על עיכוב ההליכים. לנוכח האמור, בוגופן טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי מקפחת את זכותה לקדם את הדיון בתביעתה, ללא כל הצדקה לכך.

דיון הכרעה

20.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתיקי בתי המשפט הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

21.ענייננו בהחלטה המורה על עיכוב הדיון בתביעה, שהיא החלטה דיונית מובהקת הנוגעת לאופן ניהול ההליך. הלכה מושרשת היא כי החלטות מעין אלו מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וכי התערבות ערכאת הערעור בהן שמורה למקרים חריגים (ראו: רע"א 9001/14 עוז מ.א.ה בע"מ נ' Asseco Poland S.A, פסקה 5 (22.2.2015) (להלן: עניין עוז מ.א.ה); רע"א 1377/14 לאוניד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.5.2014) (להלן: עניין לאוניד); רע"א 3336/19 פלוני נ' סייוואק בע"מ, פסקה 6 (10.9.2019); רע"א 225/16 פולק נ' קבוצת א' דורי בע"מ, פסקה 5 (4.5.2016)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

22.כידוע, בית משפט מוסמך להורות על עיכוב הדיון בהליך העומד לפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות, אם סבר כי הדבר יביא לייעול הדיון, לחיסכון בזמן שיפוטי, או למניעת הכרעות סותרות (ראו למשל: רע"א 5385/10 מגן נ' אופק א. אחזקות (2005) בע"מ, פסקה 3 (21.9.2010); עניין עוז מ.א.ה; עניין לאוניד, בפסקה 7-6), והוא רשאי להורות כן מיוזמתו, אף ללא הסכמת הצדדים. בבואו ליתן החלטה המורה על עיכוב הליכים, שומה על בית המשפט לבחון מן העבר האחד את טיב השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים ואת מידת החפיפה ביניהם, ומן העבר השני, את זכותם של בעלי הדין לקדם את ההליך ולקבל את יומם בבית המשפט. זאת על מנת לאמוד את המידה בה עיכוב ההליכים יקדם שיקולים של יעילות דיונית, מניעת הליכי סרק ומניעת הכרעות סותרות (והשוו למשל: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, כט(2) 477, 481 (1975); רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 9 (11.2.2019) (להלן: עניין קוזליק)).

בענייננו, טוענת בוגופן כי אין מקום לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעורים, בהיעדר השלכה של הכרעה זו על בירור ההליך דנן, וכי העיכוב האמור פוגע בזכותה לקדם את בירור תביעתה ללא כל הצדקה. עם זאת, כפי שעולה מעיון בתיק בית המשפט, בוגופן עצמה כרכה טענותיה בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. כך, לאחר שניתן פסק הדין החלקי ביום 29.7.2020, תיקנה בוגופן את כתב הגנתה לתביעה שכנגד, והוסיפה טענות מפורטות להשתקי פלוגתה הקמים נגד פרי הגליל, שמקורם בפסק הדין החלקי (וראו למשל סעיפים 196-195 לכתב ההגנה המתוקן לתביעה שכנגד). בוגופן שבה על טענותיה למעשה בית דין בעמדה שהציגה לפני בית המשפט המחוזי בנוגע לשאלת עיכוב ההליכים, ואף בבקשה שלפניי.

ואכן, נפסק לא אחת כי עצם האפשרות כי ממצאים בהליך אחד יקימו מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתה אשר ישמש כטענת הגנה בהליך מקביל, עשויה להצדיק עיכוב ההליכים בהליך המקביל (והשוו: רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פסקה 9 (6.11.2013); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקאות 12-10 לפסק הדין של השופט י' דנציגר (11.7.2013); עניין קוזליק, בפסקה 9). קיומם של השתקים אף עשוי להשפיע על היערכות הצדדים לניהול ההוכחות בתיק. בנסיבות אלה, משנמצא כי בוגופן היא זו שתולה טענותיה בהליך הנוכחי בקביעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ומשעה שתלויים ועומדים ערעורים על פסק הדין לפני בית משפט זה, לא מצאתי להתערב בהחלטה המורה על עיכוב ההליכים בהליך עד להכרעה בערעורים.

23.בוגופן טוענת כי הממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, כל עוד אלה לא נהפכו על-ידי ערכאת הערעור, מהווים מעשה בית דין, ועל כן, כך להשקפתה, נכון היה להמשיך בבירור ההליך בהסתמך על היותו של פסק הדין שריר וקיים. ואולם, העובדה כי ניתן להפעיל פסק הדין כמעשה בית דין בין צדדים בעלי קרבה משפטית אף בטרם הפך לחלוט, אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור על פסק הדין; זאת על מנת למנוע הליכי סרק, להביא לחיסכון בזמן שיפוטי ולייתר את הצורך בבחינה מחודשת של השלכות ההכרעה בהליך המקביל, ככל שערכאת הערעור תשנה מממצאיה של הערכאה הדיונית. הדבר אך ממחיש את שנקבע לא אחת – כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת (וראו: נינה זלצמן מעשה בית דין 255-254 (1991); ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, מב(1) 541, פסקה 8 לפסק הדין של השופט ג' בך (1988); כן ראו: שם, בפסקה 3 לפסק הדין של השופט ש' לוין)). כאמור, בנסיבות ענייננו, לא מצאתי להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בהפעילו סמכות זו במקרה דנן.

24.ולבסוף, בוגופן טוענת כי פרי הגליל מושתקת מלטעון את מרבית טענותיה בהליך הנוכחי, וזאת בשל טענות סותרות שהעלתה בהליך הבוררות ובהמרצת הפתיחה, כמו גם בשל מעשה בית דין שמקים פסק הבורר. על כן, לטענת בוגופן, יש לדחות טענותיה של פרי הגליל על הסף באופן שייתר מראש את הצורך לבחון את השלכות קביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב על ההליך הנוכחי. אלא שההחלטה שלא להכריע בטענות אלו של בוגופן כטענות סף, כי אם לבררן במסגרת ההליך לגופו, אינה עניינה של הבקשה שלפניי. טענות אלו של בוגופן הועלו לפני בית המשפט המחוזי באכסניה הדיונית המתאימה, היא הבקשה לסילוקה על הסף של התביעה שכנגד או מקצתה – ונדחו על-ידו בהחלטה מיום 11.10.2020, עליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. משנקבע זה מכבר כי מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת ההליך לגופו, אין מקום לשוב ולהעלותן כטענות סף המבקשות לייתר את הדיון בחלק מן המחלוקות שבין הצדדים.

25.בשולי הדברים יוער כי נכון לעת הזו, הדיון בערעור קבוע ליום 14.12.2023, כך שניתן לומר, בזהירות המתבקשת, כי לעיכוב ההליכים בתביעה יש מועד סיום בעתיד הנראה לעין.

26.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.