רע"א 5385/10 דני מגן נ. אופק א.אחזקות (2005)בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' בנימיני), אשר הורה על עיכוב הליכים בתובענה ייצוגית עד להכרעה בערעורים התלויים ועומדים בפני בית משפט זה.

2.

ביום 21.2.2010 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין רכישת מניות בהצעת רכש כפויה. במסגרת התובענה, עתר המבקש לקבלת סעד הערכה בהתאם לסעיף 338 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - החוק ). לפי הסעיף רשאי בית המשפט לקבוע, כי התמורה שניתנה עבור המניות בהצעת רכש מלאה לפי סעיפים 336(ג) ו-337(א) לחוק הייתה פחות משוויין ההוגן של אותן המניות. כבר עתה יצוין, כי המבקש תמך את התובענה בחוות דעת במסגרתה חושב השווי ההוגן של המניות בשיטת ה- DCF

"היוון תזרים מזומנים" (להלן - שיטת DCF ). שיטה זו הינה אחת מהשיטות הנוהגות לחישוב שוויין ההוגן של מניות. לאחרונה קבע בית משפט זה, בדעת רוב, כי שיטת DCF הינה השיטה המתאימה לחישוב שווי הוגן של מניות לפי סעיף 338 לחוק (ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 28.12.2009) (להלן - עניין עצמון )). ביום 2.5.2010 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב זמני של ההליכים בתובענה עד להכרעה בשני ערעורים התלויים ועומדים בפני בית משפט זה, אשר הדיון בהם אוחד (רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן ; רע"א 7820/07 נאות אביב בע"מ נ' הרשקוביץ' (יכונו להלן יחד - הערעורים )). מדובר בהליכים בתובענות ייצוגיות בהם מתעוררת השאלה כיצד יוערך שוויין ההוגן של מניות, כאמור בסעיף 338 לחוק. ביום 25.4.2010 נקבע, כי הדיון בערעורים יישמע בפניי הרכב מורחב של שבעה שופטים. זאת, נוכח מורכבות הסוגיה ובהתחשב בפסיקה שניתנה בנושא. יוער, כי טרם נקבע מועד לדיון בערעורים. ביום 9.6.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים והורה על עיכוב ההליכים בתובענה הייצוגית עד להכרעה בערעורים. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים מצאתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כל בית משפט מוסמך, כעניין שבשיקול דעת, להורות על עיכוב דיון בהליך העומד בפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות. בענייננו, עומד בית משפט זה לדון בהרכב מורחב בשאלה מהי הדרך לחישוב שוויין ההוגן של מניות לפי סעיף 338 לחוק. אכן, כפי שטוענים המבקשים, שאלה זו הוכרעה לאחרונה בפסק הדין בעניין עצמון, אשר תומך לכאורה בשיטת החישוב שהציגו המבקשים . ואולם, נראה כי במסגרת הדיון בערעורים תידון גם הלכת עצמון. בנוסף, בערעורים מתעוררות שאלות נוספות שהינן בעלות השפעה על ההליך דנא. כך למשל, מתעוררת שאלה בדבר הדרך בה תוגדר הקבוצה לצורך הגשת תביעה ייצוגית לפי סעיף 338 לחוק. צפוי, כי להכרעה שתינתן על ידי הרכב שופטים מורחב של בית משפט זה תהיה השפעה מכרעת על ההליך דנא. כך למשל, אם תיקבע שיטת חישוב שונה משיטת ה- DCF לשוויין ההוגן של מניות יש להניח כי המבקש עצמו יעתור לתקן את התובענה. בנסיבות העניין, כאשר צפוי בית משפט זה להכריע בשאלות העומדות ביסוד התובענה נשוא ההליך דנא, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על עיכוב ההליכים. בכך יהיה כדי לחסוך זמן שיפוטי, לייעל את הדיון בתובענה ולהימנע מניהול הליכי סרק. בפרט אמורים הדברים, משמדובר בהליך של תובענה ייצוגית, שהינו הליך מורכב (ראו, רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (לא פורסם 28.1.2002)). אכן, סביר כי תחלוף תקופה לא קצרה עד שתיפול הכרעה בערעורים. עם זאת, משהעניין נשקל לא רק מבחינתם של בעלי הדין הישירים והעקיפים אלא גם מבחינת ההיבט המערכתי, אין מנוס מן המסקנה שלא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

4.

עוד יוער, כי אין לקבל את טענת המשיבים לפיה דין בקשה זו להידחות על הסף נוכח האמור בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן - הצו ). לא ניתן לומר, כי החלטה בדבר עיכוב הליכים בתובענה הינה בגדר "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועד דיון" (סעיף 1(1) לצו) או בגדר "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך" (סעיף 1(4) לצו).

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים בסך 10,000 ש"ח.