רע"א 4174-23 רע"א 4174-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה השופט י' שפסר) מיום 8.5.2023 בת"א 38022-11-22, בה התקבלה בקשת המשיבים לעיכוב הליכים.

הרקע לבקשה

1.המבקשת – גב' מיטל כהן, נישאה בשנת 2005 למר שי כהן (להלן: שי, וביחד עם המבקשת: בני הזוג). בחודש פברואר 2022 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה תביעה לישוב סכסוך נגד שי (י"ס 61838-02-22; להלן: הליך יישוב הסכסוך). הליך יישוב הסכסוך לא צלח, ובחודש יולי 2022 הגישה המבקשת נגד שי שלוש תביעות במסגרת הליך גירושין: תביעה בעניין מזון ומדור (תלה"מ 20145-07-22); תביעה בעניין ילדיהם הקטינים של בני הזוג (תלה"מ 26224-07-22); ותביעה רכושית (תלה"מ 3038-07-22) (שלוש התביעות יכונו להלן יחד: הליך הגירושין).

המשיבה 6 – חברת סטורג' דרופ טכנולוגיות אחסון בע"מ – היא חברה העוסקת בתחום האנרגיה הירוקה ובפרט בתחום אחסון האנרגיה (להלן: החברה). המשיבים 5-1 משמשים או שימשו בתקופה הרלוונטית לתובענה כדירקטורים בחברה (להלן: הדירקטורים; החברה והדירקטורים יכונו להלן יחד: המשיבים). שי משמש כמנכ"ל ודירקטור בחברה. בחודש יולי 2021 חתמה החברה על הסכם מיזוג עם חברה ציבורית, מדיוי תראפיוטיק בע"מ, בעקבותיו הפכה החברה לחברה ציבורית וכיום היא נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לאחר המיזוג, נרשמו על שם שי 5,948,827 ממניות החברה (להלן: המניות) אשר הופקדו בחשבון הבנק המשותף של בני הזוג.

2.עניינו של ההליך נושא בקשת רשות הערעור הוא בתביעה מיום 17.11.2022 שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נגד שי והמשיבים (להלן: תביעת המבקשת), בה טענה כי במהלך נישואיה לשי הקימו השניים במשותף את החברה. לטענתה היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי – קרי, 2,974,414 מניות, ויש לה זכויות הצבעה בכל המניות שבחשבון הבנק המשותף שלה ושל שי. כן היא טוענת כי הדירקטורים התעלמו באופן שיטתי מבקשותיה לתקן את מרשם החברה כך שישקף את מצבת הזכויות האמתית בה, ומדרישתה לדווח לציבור על היותה בעלת מניות מהותית ולדון במינויה לדירקטורית בחברה.

לפיכך, המבקשת עותרת בתביעתה כי בית המשפט יורה על רישומה כבעלים של 2,974,414 מניות; יחייב את החברה להכיר בה כבעלת זכויות ההצבעה במניות; יצהיר כי הדירקטורים הפרו את חובת הדיווח החלה עליהם מכוח דיני החברות ודיני ניירות ערך כשלא עדכנו את הציבור בדבר היותה בעלת מניות מהותית; ויורה לחברה למסור דיווח מידי לציבור בדבר טענותיה לבעלות באותן המניות. נוסף על כך עותרת המבקשת לקבלת פיצוי כספי בסך של 5,154,659 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי-רישום המניות על שמה, כשמשיקולי אגרה, הוגבל סכום הפיצוי הנתבע לסך של 2,600,000 ₪.

במאמר מוסגר יוער כי ביום 20.4.2022 ניתן בהליך יישוב הסכסוך צו איסור דיספוזיציה על מחצית מהמניות הרשומות על שם שי, לפיו עד להחלטה אחרת שי יימנע מלבצע כל פעולה המעבירה את הזכויות במניות לצד שלישי (להלן: צו איסור הדיספוזיציה).

3.ביום 22.11.2022 הגיש שי בקשה לסילוק תביעת המבקשת נגדו על הסף, או לחלופין להורות על העברתה לבית המשפט לענייני משפחה שם מתנהל הליך הגירושין על כל הכרוך בו. זאת מטעמים של יעילות דיונית, חיסכון במשאבים ומניעת הכרעות סותרות. ביום 18.1.2023, לאחר דיון בבקשה, הורה בית משפט קמא על העברת תביעת המבקשת כנגד שי לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת חרף התנגדותה של המבקשת (תביעת המבקשת נגד שי שהועברה לבית משפט לענייני משפחה תכונה להלן: ההליך שפוצל).

בית המשפט קבע כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות עניינית להכריע בתביעת המבקשת נגד שי, שכן שי והמבקשת הם "בני משפחה" כהגדרתם בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995; ומשום שהסכסוך המשפחתי בין שי למבקשת "תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה בין השניים". כן קבע בית משפט קמא כי התביעה נגד המשיבים תמשיך להתנהל לפניו.

4.לאחר שהוחלט על פיצול ההליך, הגישו המשיבים ביום 2.4.2023 בקשה לדחיית תביעת המבקשת נגדם על הסף בשל היעדר סמכות ולאור קיומו של הליך אחר תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה. לחלופין, ביקשו המשיבים להורות על עיכוב התביעה נגדם "עד להכרעה בהליכים שבבית משפט לענייני משפחה" (להלן: בקשת המשיבים מיום 2.4.2023). בבקשה נטען כי כל טענות המבקשת בתביעתה נובעות מדרישתה לקבל בעלות במניותיו של שי בחברה מכוח יחסיהם כבני זוג נשואים. לגישת המשיבים, אין חולק כי לקביעת בית המשפט לענייני משפחה בהליך הגירושין ובהליך שפוצל תהיה השפעה מהותית על התביעה שהגישה המבקשת, ולכן ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי יביא לכפל דיונים.

כן טענו המשיבים כי הסעד המבוקש בתביעת המבקשת הוא בדיוק אותו הסעד המבוקש על ידיה בהליך הגירושין ובהליך שפוצל. לפיכך, ומאחר שלשם עיכוב הליכים אין צורך בחפיפה מוחלטת בין הפלוגתות העומדות להכרעה בשני ההליכים ודי בכך שבשניהם עומדת לדיון אותה הסוגיה ושבשניהם מבוקש אותו הסעד – אין מניעה להורות על עיכוב ההליכים.

המבקשת התנגדה לבקשה. היא טענה, בין היתר, כי אין זהות סעדים ואין כפילות בין ההליך בבית משפט קמא והליך הגירושין. זאת, משום שזכותה במניות החברה קמה מכוח בעלותה על פי אישור הבעלות במניות שבידיה, שהונפק לה על ידי הבנק (אישור זה יכונה להלן: אישור הבעלות); מכוח הוראות דיני החברות; ומכוח תקנון החברה. לטענתה, שאלת בעלותה במניות מובחנת משאלת החלוקה של כלל הנכסים של בני הזוג.

5.ביום 18.4.2023 התקיים דיון בבקשת המשיבים מיום 2.4.2023 לפני בית משפט קמא. במהלך הדיון עלתה האפשרות לפיה הצדדים יגיעו להסדר לעיכוב ההליכים עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בשאלת הזכאות למניות, והמבקשת התבקשה להודיע את עמדתה ביחס לכך. בהתאם לכך, הודיעה המבקשת ביום 23.4.2023 כי היא נכונה להגיע להסדר לעיכוב ההליכים, אך זאת בתנאי שבמהלך התקופה בה יעוכבו ההליכים תינתן לה אפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בנוגע לפעולות שיש בהן כדי להשפיע על זכויותיה כבעלת מניות בחברה, וזאת כדי להקטין את נזקיה. בפרט התייחסה המבקשת בהודעתה לאפשרות של גיוס הון לחברה שעלול לדלל את חלקה או לשנות מזכויותיה כבעלת מניות.

בהחלטה מאותו היום ציין בית משפט קמא כי בהינתן הצו לאיסור דיספוזיציה שניתן בהליך יישוב הסכסוך על מחצית מניותיו של שי, הוא אינו " יורד לסוף דעתה" של המבקשת. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי ככל שתתקבל בקשת המשיבים לעיכוב ההליכים, הרי שההליך יעוכב ולא יהיה מקום לקיים עוד התדיינות בדרך של הגשת בקשות מקבילות בתיק. לבסוף נתן בית המשפט למבקשת שהות לשקול שוב את עמדתה, ולהודיע האם היא עומדת על סירובה לעיכוב ההליכים.

ביום 27.4.2023 הודיעה המבקשת כי אם המשיבים יסכימו לצו מניעה הדומה בנוסחו לצו איסור הדיספוזיציה שהוטל על שי בהליך יישוב הסכסוך, היא לא תתנגד לעיכוב ההליך. המשיבים הודיעו שהם אינם מתכוונים לקבל על עצמם את ההגבלות שהוטלו על שי בצו איסור הדיספוזיציה.

לאור האמור, ניתנה ביום 8.5.2023 החלטת בית משפט קמא בבקשת המשיבים מיום 2.4.203.

החלטת בית משפט קמא

6.בית משפט קמא קיבל את בקשתם החלופית של המשיבים לעיכוב ההליכים עד להכרעה בשאלת זכאות המבקשת במניות, אשר תידון בהליך שפוצל.

נקבע כי לדיון ולהכרעה בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה יש השפעה ישירה ומהותית על תביעת המבקשת בהליך המתנהל לפני בית משפט קמא, ויש בהם כדי להשליך על שאלת חלוקת מניות החברה בין המבקשת לבין שי, ועל אופן רישום המניות הנובע מכך. כן נקבע כי עיכוב ההליכים ימנע הכרעות סותרות.

בית המשפט הוסיף וציין שתביעתה של המבקשת אינה עוסקת בדרישה שהמשיבים או החברה יקצו לה מניות נוספות בחברה, אלא בדרישה להורות לחברה לתקן את מרשמיה ולרשום אותה כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי. בבסיס עניין זה עומדת סוגיית חלוקת הרכוש בין המבקשת ובין שי – סוגיה שנדונה, כאמור, בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר יש לה השפעה לא מבוטלת על התביעה דנן. כך, אם ידחה בית המשפט לענייני משפחה את דרישת המבקשת לרישום המניות על שמה, ממילא לא תוכל המבקשת להורות לחברה או למשיבים לתקן את מרשם בעלי המניות. מנגד, אם יורה בית המשפט לענייני משפחה על קבלת הבקשה, הרי שממילא תהיה חייבת החברה לפעול בהתאם לקביעות בית המשפט ולתקן את מרשם בעלי המניות בהתאם.

בית משפט קמא קבע גם כי כלל הסעדים המבוקשים בתביעה דנן – הכרה במבקשת כבעלת זכויות הצבעה במניות הרשומות כיום על שם שי; הצהרה כי הנתבעים הפרו את חובת הדיווח החלה עליהם; וחיובם בפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם למבקשת בשל אי-רישום המניות על שמה – מבוססים על ההחלטה העקרונית בדבר זכויותיה של המבקשת במניות, החלטה שעתידה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך הגירושין וההליך שפוצל.

בית המשפט אף התייחס בהחלטתו לטענת המבקשת לפיה אין זהות בין הצדדים בשני ההליכים. הוא קבע כי אין בכך כדי לשנות ממסקנתו, שכן די בכך שההכרעה בהליך אחד עשויה לסייע בהכרעה בשאלות תלויות ועומדות בהליך הנוסף כדי להורות על עיכוב הליכים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת

7.המבקשת טוענת כי בית משפט קמא שגה כשקבע שאופן חלוקת הרכוש שייקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה ישליך על ההכרעה בתביעתה. לגישתה, השאלה המתעוררת בתביעתה היא האם כיום, כל עוד לא ניתנה הכרעה אחרת על ידי בית המשפט לענייני משפחה, עומדת לה הזכות להירשם כבעלת מניות בחברה מכוח אישור הבעלות; והאם מכוח אישור הבעלות עומדת לה גם הזכות לפעול במניותיה. לטענת המבקשת, זוהי סוגיה שונה לחלוטין מזו המצויה בפני בית המשפט לענייני משפחה, שכן היא משתייכת באופן מובהק לדיני התאגידים. המבקשת טוענת כי לא יתכן שהחלטה עתידית בנוגע לשאלת חלוקת הרכוש בין בני הזוג תאפשר למשיבים ולחברה למנוע ממנה מראש לעשות שימוש במניות שבבעלותה. כן היא טוענת כי היה ובית המשפט יקבע שהיא אכן בעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי, הרי שהדבר לא ימנע קביעה עתידית של בית המשפט לענייני משפחה לפיה יש לחלק את המניות באופן שונה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאחר שתביעתה כוללת גם דרישה לפיצוי כספי, הרי שבכל מקרה יהיה צורך להידרש לטענותיה נגד המשיבים. זאת בין אם ייקבע בסופו של דבר בהליך הגירושין כי שי יהיה הבעלים של המניות, ובין אם ייקבע כי הבעלות במניות תועבר אליה או תחולק בין שי לבינה. מאחר ששאלת הנזק שנגרם לה כלל לא נוגעת להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר חלוקת הרכוש בין הצדדים וממילא יהיה צורך להמשיך ולבררה – אין כל הצדקה לעכב את בירור התובענה.

כן עומדת המבקשת בבקשתה על התשתית המשפטית שעמדה בבסיס ההחלטה, וטוענת כי היא אינה מתאימה לסוגיה שבפנינו. המבקשת מדגישה כי מהפסיקה עולה שיש לבחון את הזהות או הדמיון בין עילות התביעה בהליכים השונים באופן מהותי, וכי אין די באפשרות מעורפלת ובלתי-מבוססת של השלכה כלשהי מהליך אחד למשנהו כדי להצדיק את עיכוב ההליכים, וקל וחומר מקום בו אין מדובר באותם הצדדים בשני ההליכים.

טענות המשיבים

8.המשיבים מתנגדים לבקשת רשות הערעור וטוענים כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, אשר ניתנה לאחר שבית המשפט העמיק בטענות הצדדים, קיים דיון בנוכחותם ואף ביקש מהם טיעונים נוספים בכתב.

9.לשיטת המשיבים, הסעד לו עותרת המבקשת בתביעתה הנוכחית, זהה לסעד שהתבקש על ידיה בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, ברי כי להכרעת בית המשפט לענייני משפחה תהיה השפעה מהותית על התביעה דנן. המשיבים מדגישים כי לאחר הפיצול של תביעת המבקשת נגד שי והעברתה לבית המשפט לענייני משפחה, יוצא כי בית המשפט לענייני משפחה יידרש להכריע בדיוק באותה העילה הניצבת בפני בית משפט קמא.

עוד טוענים המשיבים כי בית משפט קמא אינו יכול להכריע בשאלות הנוגעות לטענות המבקשת לבעלות במניות מבלי להידרש לשאלת איזון המשאבים בין בני הזוג, שאלה המצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה.

10.המשיבים מתייחסים בתשובתם גם לטענות המבקשת בתביעתה לגופן. הם טוענים כי החברה לא הייתה מוסמכת לבצע שינוי במרשם בעלי מניותיה ככל שהדבר נוגע למניות הרשומות כיום על שם שי. זאת כיוון שהמניות המונפקות אינן קניינה של החברה כי אם של בעלי המניות המחזיקים בהן. כך, נטען כי בהסכם המיזוג שנחתם בחודש יולי 2021 הוקצו המניות באופן אישי ושמי לשי, ואין בסמכות החברה לשנות את חלוקתן בניגוד להסכם; כי אין לחברה סמכות לשנות את ההחלטה של האסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה אשר קבעו כי המניות יוקצו באופן שמי ופרטני לשי; וכן כי אין לה סמכות להפר את הוראות חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 ואת תקנון הבורסה, המסדירים את אופן רישום המניות במרשם בעלי המניות על שם החברה לרישומים.

לבסוף טוענים המשיבים כי פלט הבנק אותו מכנה המבקשת "אישור הבעלות" אינו בהכרח מציג את הדברים לאשורם, וכי היו בעבר מקרים בהם קבע בית המשפט כי רישום, אפילו כזה שנעשה על ידי גוף סטטוטורי (ולא כל שכן כאשר מדובר בגוף פרטי כבנק), אינו מתיישב עם העובדות, והורה לכן לתקן את המרשם. המשיבים מוסיפים כי אישור הבעלות מהווה רק הוכחה לכך שהמניות מצויות בחשבון הבנק המשותף למבקשת ולשי. לגישתם, הבעלות המשותפת של שניהם בחשבון הבנק כשלעצמה אינה מעניקה למבקשת זכויות בנכסים הנמצאים בחשבון זה.

דיון והכרעה

11.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת התשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, ככלל תמנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות דיוניות-ניהוליות של הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים (ראו רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פסקה 6 (21.11.2011)). החלטה בדבר עיכוב הליכים היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי שותפות מוגבלות נ' ויצמן, פסקה 20 (18.5.2020) (להלן: עניין קוגיטו); רע"א 488/15 אלנקי נ' א.ה נווה טל בע"מ, פסקה 5 (24.3.2015)). כפי שיובהר להלן, אינני סבורה שהמקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

12.הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" מקנה לערכאה הדנה בעניין מסוים סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב הדיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות (ראו רע"א 5385/10 מגן נ' אופק א.אחזקות (2005) בע"מ, פסקה 3 (21.9.2010)). הרציונל העומד בבסיס דוקטרינה זו הוא כפול – מניעת הכבדה מיותרת על היריב; ומניעת הכבדה מיותרת על בית המשפט (ראו רע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 483 (1975) (להלן: עניין אל-עוקבי)). נוסף על כך, ניהול דיונים מקבילים בשאלה מהותית זהה עלול לגרום לתוצאה הבלתי רצויה שבה יגיעו שני בתי משפט שונים לתוצאות הפוכות באותו העניין (ראו רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS, פסקה 16 (27.6.2012)).

לאור הרציונלים הללו, נקבע בפסיקת בית משפט זה כי כדי לבחון אפשרות של עיכוב ההליכים, על בית המשפט לשקול בין היתר את זהות הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים; זהות בעלי הדין; וכן שיקולי יעילות דיונית וחיסכון במשאבים (ראו למשל רע"א 8758/29 בלאו ושות' נ' בורנשטיין, פסקה 8 (3.2.2021); עניין קוגיטו, בפסקה 21). עוד נקבע כי אין הכרח שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים שעשויים להתעורר בשתי התובענות, והדרישה העיקרית היא שבשתי התובענות תעמוד לדיון אותה הסוגיה המהותית (ראו עניין אל-עוקבי, בעמ' 481).

13.בענייננו, הורה כזכור בית משפט קמא בהחלטתו מיום 18.1.2023 על פיצול תביעת המבקשת נגד שי והעברתה לבית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, נקבע כי תביעת המבקשת נגד המשיבים תוסיף להתנהל לפני בית משפט קמא. בבקשת המשיבים מיום 2.4.2023 הם טענו כי ניהול תביעת המבקשת כנגדם במקביל לניהול ההליך שפוצל יוביל ל"כפל דיון". בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור קבע בית משפט קמא כי ההליך יעוכב "עד לאחר בירורה של תביעת מיטל נגד שי, שהועברה לבית המשפט לענייני משפחה", קרי עד להכרעה בהליך שפוצל; או עד להכרעה בשאלת זכאות המבקשת במניות במסגרת הליך הגירושין.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור כנגד החלטת בית משפט קמא בדבר עיכוב ההליך, מתייחסות רק לשוני הקיים בין ההליך המתנהל כנגד המשיבים לפני בית משפט קמא ובין התביעה הרכושית המתנהלת במסגרת הליך הגירושין. לטענת המבקשת, אין מקום להורות על עיכוב ההליך, שכן השאלה הניצבת במרכזו – האם יש לה כיום זכות להירשם כבעלת מניות – היא שאלה שונה מהשאלות העומדות במרכז התביעה הרכושית בהליך הגירושין, הנוגעות לאופן בו יש לחלק את כלל הנכסים של בני הזוג במסגרת הליכי איזון המשאבים.

ואולם, אף לו היה מדובר בשתי שאלות שונות שאינן כרוכות זו בזו, אין בכך להצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור. זאת משום שממילא בהתאם להחלטת בית משפט קמא, ההליך נושא בקשת רשות הערעור יעוכב עד להכרעה בשאלת הזכאות של המבקשת במניות, ולא עד להכרעה בהליך הגירושין כולו על כל השאלות המתעוררות בו לעניין איזון המשאבים. משכך, השאלה שיש לבחון אותה בשלב זה איננה האם יש זהות בין השאלות המתעוררות בהליך המתנהל לפני בית משפט קמא ובין הליך הגירושין בכללותו, אלא האם התביעה המתנהלת לפני בית משפט קמא מעוררת סוגיות דומות לאלה העומדות לפני בית המשפט לענייני משפחה בבואו להכריע בשאלת זכאות המבקשת במניות; והאם הסעדים המבוקשים בשני ההליכים הם זהים או למצער דומים במידה המצדיקה את עיכוב ההליכים בתביעה דנן עד לבירורו. כפי שאבהיר להלן, אני סבורה שהתשובה לשאלה זאת היא חיובית.

14.עיון בכתב התביעה (טרם פיצולו) מלמד כי כל טענותיה של המבקשת והסעדים המבוקשים על ידיה – הן אלה המכוונים כנגד המשיבים בלבד והן אלו המכוונים כלפי המשיבים ושי יחדיו – נוגעים כולם לשאלת זכויותיה של המבקשת במניות הרשומות כיום על שם שי. עוד עולה כי הטעם בשלו המבקשת טוענת לזכויות במניות אלה, נעוץ במערכת היחסים של המבקשת ושל שי. כך, המבקשת טוענת כי "בני הזוג הקימו את החברה במשותף והשקיעו בה את כל מרצם והונם" ובשל כך היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהמניות (סעיף 24 לכתב התביעה).

בעקבות ההחלטה על פיצול התביעה נגד שי והעברתה לבית המשפט לענייני משפחה, נוצר מצב בו אותה השאלה בדיוק – על הטענות הנטענות ביחס אליה והסעדים המבוקשים בגינה – עומדת גם לפני בית משפט קמא. מאחר שמדובר באותה הסוגיה, מובן כי ההכרעה שתתקבל ביחס אליה בתיק אחד תשפיע על ההליך השני ואולי אף תייתרו.

כך למשל, אם ייקבע במסגרת ההליך המתנהל לפני בית המשפט לענייני משפחה כי המבקשת אינה זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי, כי אז לא יהיה ככל הנראה טעם להידרש לסעד המבוקש על ידיה בהליך המתנהל בפני בית משפט קמא, לפיו המשיבים יתקנו את רישומי החברה וירשמו אותה כבעלת מניות. ספק אם יהיה גם טעם לדון בשאלה האם המשיבים הפרו את חובת הדיווח החלה עליהם בכך שלא עידכנו את ציבור בעלי המניות שהמבקשת היא בעלת מניות מהותית בחברה. באותו אופן, אם בית המשפט לענייני משפחה יקבע כי המבקשת אכן זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי, יהיה בכך כדי להשליך על ההכרעה בעילות ובסעדים בהליך המתנהל לפני בית משפט קמא.

15.אכן, הצדדים בשני ההליכים אינם אותם הצדדים – שהרי ההליך המתנהל לפני בית המשפט לענייני משפחה מתנהל כנגד שי בעוד שתביעת המבקשת בבית משפט קמא מתנהלת כנגד המשיבים, אולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. גם אם אין זהות מוחלטת בין הצדדים בשני ההליכים, די בכך שהעילות הניצבות במרכז שני ההליכים; העניינים הנדונים בהם; והאינטרסים של בעלי הדין בהליכים אלה הם זהים, כדי להצדיק את העיכוב (ובהקשר זה ראו רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, פסקה 3 (28.1.2002) (להלן: עניין קפלן)). זאת בעיקר כאשר דרישת המבקשת להירשם כבעלת המניות בהליך בבית משפט קמא, נגזרת מהזכויות להן היא טוענת בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.

16.כזכור המבקשת אף טענה כי אין הצדקה בעיכוב ההליך משום שממילא יהיה צורך להידרש בהמשך לתביעה הכספית שהגישה לבית משפט קמא בגין הנזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מאי-רישום המניות על שמה. גם בטענה זו אינני סבורה כי יש כדי לשנות ממסקנתי שלעיל.

כפי שנקבע זה מכבר בפסיקת בית משפט זה, בית המשפט מוסמך להורות על עיכוב הליכים גם במצב בו פסק הדין בהליך האחר לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק, ובלבד שיהיה בו כדי לצמצם אותן ולסייע בהכרעה בשאלות התלויות ועומדות בהליך המעוכב (ראו עניין קפלן, בפסקה 4). בענייננו, כפי שהובהר לעיל, קביעות שייקבעו בבית המשפט לענייני משפחה בסוגיית זכאות המבקשת במניות, ישליכו על תביעת המבקשת נגד המשיבים והחברה בבית משפט קמא. לקביעות אלה עשויה להיות השפעה לא רק ביחס לשאלה המרכזית הניצבת במרכז שני ההליכים – האם המבקשת זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי – אלא גם ביחס לכל הסוגיות הנוספות הנגזרות משאלה זו.

כך גם בקשר לתביעה הכספית, שכדי להכריע בה ובשאלה האם למבקשת אכן נגרם נזק כתוצאה מאי-רישום המניות על שמה, בית המשפט עשוי להידרש לשאלה האם המבקשת אכן זכאית או הייתה זכאית לבעלות במניות. מכאן שגם אם הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בשאלת זכאות המבקשת במניות לא תייתר לחלוטין את הדיון בתביעת המבקשת נגד המשיבים לעניין הפיצויים בגין הנזק הנטען, הרי שהיא תצמצם את גדרי המחלוקת ותסייע להכריע בה, ודי בכך כדי להצדיק את עיכוב ההליכים.

17.טענה נוספת שהועלתה בתביעת המבקשת ובבקשת רשות הערעור היא כזכור שהמבקשת זכאית להירשם כבעלת מניות בחברה מכוח אישור הבעלות. גם טענה זו אינה משנה את המסקנה שלעיל ואיננה מעידה על כך שהשאלות המתעוררות בשני ההליכים הן שונות באופן השולל את ההצדקה לעכב את ההליך. עיון בכתבי הטענות שהוגשו בהליך בבית משפט קמא מלמד כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת מהותית בדבר זכויותיה של המבקשת במניות הרשומות על שמו של שי, ולא מחלוקת רישומית-טכנית גרידא בדבר נפקותו של אישור הבעלות וביחס לשאלה האם הוא מחייב את החברה לשנות את הרישום במרשם בעלי המניות.

בהקשר זה יודגש כי אישור הבעלות ניתן בהסתמך על חשבון הבנק המשותף של בני הזוג, ששאלת נפקותו עדיין טעונה הכרעה. יתר על כן, מרשם בעלי המניות מהווה אך "ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו" (סעיף 133(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999), ויהיה על בית המשפט לברר את שאלת הבעלות מבחינה מהותית. כאמור, את הבירור הזה אין טעם לערוך בנפרד, פעמיים, בשתי ערכאות נפרדות.

18.כן עולה מטענות המבקשת כי היא חוששת מהחלטות שעשויות להתקבל בחברה בפרק הזמן שיחלוף עד שייקבעו זכויותיה במניות. יובהר כי עיכוב ההליך איננו שולל את האפשרות של המבקשת לפעול בהקשר זה – בין אם בבית המשפט לענייני משפחה ובין אם בהליך אזרחי – ככל שהיא תהיה סבורה כי קיים צורך בכך. מובן כי אינני מחווה דעה ביחס לבקשה אפשרית שתגיש המבקשת בעתיד, בקשה שתתברר על ידי בית המשפט המוסמך בהתאם לשיקול דעתו.

19.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בגין בקשת רשות ערעור זאת בסך של 5,000 ₪.