רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אם.אי. שותפות מוגבלת נ. מני ויצמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) בת"א 22899-03-17 מיום 15.12.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1, מני ויצמן (להלן ויצמן ) לעיכוב הליכים בתביעתו ובתביעה שכנגד אשר הגישו המבקשות – קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ וקוגיטו קפיטל אס.אם.אי, שותפות מוגבלת (להלן יחד: קוגיטו ).

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 8.9.2016 נחתם הסכם בין קוגיטו לבין הראל אחזקות – מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב בע"מ (להלן: הראל

אחזקות ), במסגרתו העמידה קוגיטו הלוואה לטובת הראל אחזקות לשם הקמת אצטדיון בעיר בת-ים עבור קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב (להלן בהתאמה: ההלוואה , הסכם

המימון , פרויקט

האצטדיון ו קבוצת

הכדורגל ). להלוואה האמורה ערבו ויצמן ואמיר גרוס כבירי (להלן: כבירי ). ביום 12.3.2017 הגיש ויצמן לבית המשפט המחוזי תביעה נגד קוגיטו למתן צו הצהרתי לפיו ערבותו להלוואה אשר הועמדה במסגרת הסכם המימון בטלה ומבוטלת מכוח הוראת סעיף 21(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, וזאת מחמת היותו "ערב יחיד", כמשמעו בסעיף 19 לחוק הערבות, ומאחר שההלוואה לא הוגבלה בסכום. כמו כן, תבע ויצמן את השבתם של 434,589 ש"ח, אשר שולמו לקוגיטו מכוח הערבות האמורה.

3.

קוגיטו הגישה מטעמה כתב הגנה ולצדו תביעה שכנגד נגד ויצמן ונגד דני אלקנתי (המשיב 2; להלן: אלקנתי ), לגביו נטען כי שימש כיועצו הכלכלי של ויצמן וכשלוחו. בכתבי טענותיה טענה קוגיטו, בין היתר, כי ויצמן איננו "ערב יחיד" כמשמעו של מונח זה בסעיף 19 לחוק הערבות, שכן הלה היה בעל עניין ונושא משרה "בפועל" בהראל אחזקות, וכן היה בעל עניין בפרויקט האצטדיון ובקבוצת הכדורגל, ואף שותף של הראל אחזקות בכל הנוגע להסכם המימון (ראו סעיף 19 סיפא לחוק הערבות). לפיכך, ביקשה קוגיטו כי ויצמן יחויב בפירעון ההלוואה ובתשלום רכיבים הנלווים לכך (להלן יחד: חוב ההלוואה ), וזאת מכוח ערבותו לפירעון כאמור (להלן: עילת הערבות ). לחלופין, טענה קוגיטו כי אף אם ייקבע כי ויצמן הוא אכן "ערב יחיד" וכי ערבותו בטלה, אזי יש לחייב אותו ואת אלקנתי ישירות בתשלום חוב ההלוואה. זאת, כך נטען, נוכח מצגים שהציגו השניים בפני קוגיטו בדבר היותו של ויצמן בעל עניין בפרויקט האצטדיון ובהראל אחזקות. בין היתר, נטען אפוא כי חיובם של ויצמן ואלקנתי עשוי לנבוע מהטעייתם את קוגיטו ומהפרת חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במשא ומתן ובביצוע הסכם המימון (להלן: עילות התביעה הישירות ; למען הנוחות, תביעתו של ויצמן והתביעה שכנגד יכונו להלן יחד: התביעה ).

4.

ויצמן הכחיש מצדו כי היה בעל עניין אישי בהראל אחזקות, נושא משרה בה או שותף לה.

5.

ביני לביני, ביום 19.3.2017 ניתן צו פירוק נגד הראל אחזקות, וביום 12.9.2019 – לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים בתביעה וכשבועיים ומחצה לפני דיון ההוכחות הראשון בה – הגישו מפרקיה של הראל אחזקות תביעה כספית נגד גורמים שונים, וביניהם ויצמן (להלן: תביעת המפרקים ). בתביעה האמורה נטען, בין היתר, כי יש לחייב את ויצמן בתשלום חובותיה של הראל אחזקות, מכוח היותו בעל עניין ונושא משרה "בפועל" בחברה זו. את טענותיהם בדבר מעמדו האמור של ויצמן בהראל אחזקות ביססו המפרקים גם על מעורבותו בחתימת הסכם המימון, שעל בסיסה עתרו הם לחייב את ויצמן בהשבת חובה של הראל אחזקות לקוגיטו.

6.

ביום 22.9.2019 הגיש ויצמן לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכים בתביעה עד למתן פסק דין בתביעת המפרקים. בבקשה נטען כי הטענות המועלות בתביעת המפרקים באשר ל"מערכת היחסים שבין ויצמן לבין הראל אחזקות" הן זהות לטענות המועלות על-ידי קוגיטו במסגרת הגנתה מפני התביעה ובתביעה שכנגד. כן נטען כי יש לבכר את בירורן של הטענות האמורות במסגרת תביעת המפרקים תחילה, שכן הללו ערכו חקירה מקיפה אשר העלתה תשתית ראייתית נרחבת שלא תעמוד במלואה בפני בית המשפט הדן בתביעה. נטען עוד כי קוגיטו הגישה תביעת חוב במסגרת הליך הפירוק של הראל אחזקות; כי טענותיה נגד ויצמן מהוות חלק מתביעת המפרקים; וכי אם טענות אלה תתקבלנה, אזי ייתכן שקוגיטו תיפרע את חוב ההלוואה במסגרת תביעת המפרקים ובכך יתייתר הדיון בתביעה. נוכח האמור, נטען כי יש לעכב את הדיון בתביעה מטעמים של יעילות דיונית ועל מנת למנוע הכרעות סותרות, וזאת למרות שמועד הגשת התביעה קדם למועד בו הוגשה תביעת המפרקים.

בנוסף, ויצמן טען כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת עיכוב ההליכים בתביעה, שכן עיכוב זה לא יפגע בקוגיטו. נטען כי בא-כוחה של קוגיטו מונה ככונס נכסים על נכסים שונים אשר שועבדו להבטחת פירעון ההלוואה, ושוויים עולה באופן ניכר על שווי התביעה שכנגד. עוד נטען כי קוגיטו קיבלה סכומי כסף רבים מתוך קרן החוב – בין אם במימוש שעבודים כאמור, ובין אם בסכומי כסף שהעביר לה ויצמן לפנים משורת הדין; וכי היא עתידה להוסיף ולהיפרע משעבודים נוספים המצויים בידיה.

7.

קוגיטו התנגדה בתשובתה לעיכוב ההליכים בתביעה וטענה, בין היתר, כי ויצמן אינו רשאי לטעון לעיכוב כאמור מחמת "הליך תלוי ועומד", שכן מדובר בטענת הגנה אשר ניתנת להיטען על-ידי נתבע בלבד, בעוד שויצמן הוא אשר תבע את קוגיטו. עוד נטען כי יש לדחות את בקשתו של ויצמן, שכן הצדדים לתביעה ולתביעת המפרקים אינם זהים, וזו האחרונה אף עוסקת בסוגיות שונות מאלה הנדונות בתביעה. מכל מקום, נטען כי עיכוב הליכים אפשרי רק ביחס להליך המאוחר מבין השניים – הוא תביעת המפרקים, ולא ביחס לתביעתו של ויצמן המתנהלת במשך למעלה לשנתיים. קוגיטו טענה גם כי ויצמן היה מודע מזה זמן רב לטענות המפרקים נגדו, ולכן היה עליו לטעון לעיכוב הליכים בשלב מוקדם יותר.

עוד טענה קוגיטו כי יש לדחות את טענותיו של ויצמן בדבר מאזן הנוחות, וכי תביעת המפרקים עשויה להימשך מספר שנים, בעוד שהדיון בתביעה מתנהל זמן רב. נטען, אפוא, כי עיכוב ההליכים בתביעה ימנע מקוגיטו להיפרע את חוב ההלוואה מויצמן במשך תקופה ארוכה, ויסב לה נזק בלתי הפיך. כמו כן, נטען כי אין בסיס לטענתו של ויצמן כי על קוגיטו למצות אפשרויות נוספות העומדות לרשותה לגביית חוב ההלוואה, בטרם תגבה את סכומי הכסף אשר ויצמן חייב לה מכוח ערבותו.

8.

בתגובתו לתשובת קוגיטו הוסיף ויצמן וטען כי הבקשה מטעמו הוגשה כשבוע לאחר המועד בו הוגשה תביעת המפרקים, וכי לא ניתן היה להגישה לפני כן בהיעדר "הליך תלוי ועומד" המצדיק את עיכוב ההליכים בתביעה. כן נטען כי די בקיומה של שאלה מהותית דומה הנדונה בתביעה ובתביעת המפרקים כדי להצדיק את עיכוב ההליכים בענייננו, וזאת חרף היעדרה של זהות מוחלטת בין הצדדים להליכים אלה והסוגיות הנדונות בגדרם. נטען עוד כי טענת קוגיטו לפיה ויצמן אינו רשאי לטעון לעיכוב הליכים בשל היותו תובע בהליך הנדון אינה נכונה משפטית, וכי מכל מקום, ויצמן אף משמש כנתבע בתביעה שכנגד.

9.

ביום 29.10.2019 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי, ובהחלטה שניתנה במהלך דיון זה (להלן: ההחלטה הראשונה ) קבע בית המשפט המחוזי כי השאלה העיקרית בה נדרש הוא להכריע במסגרת התביעה היא שאלת מעמדו של ויצמן כבעל עניין או כנושא משרה בהראל אחזקות. כן צוין כי שאלה זו עתידה להתברר אף בפני בית המשפט אשר ידון בתביעת המפרקים, שלפניו תיפרש תשתית עובדתית נרחבת בכל הנוגע להראל אחזקות, ומשכך ראוי כי הוא אשר יכריע בסוגיה האמורה. לפיכך, נקבע כי הדיון בתביעה יעוכב בכל הנוגע לעילת הערבות ובאשר לשאלת היותו של ויצמן "ערב יחיד". יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי אין מניעה להמשיך ולברר את טענותיה של קוגיטו באשר לעילות התביעה הישירות. צוין אמנם כי הצדדים נחלקו בדבר האפשרות להבחין בין בירורן של עילות התביעה האמורות, ואולם, נקבע כי הליך ההוכחות שנקבע לאותו היום יתקיים, וככל שבית המשפט המחוזי ימצא לנכון, הוא יורה על עיכובו של הליך זה בהתאם להתפתחות החקירה.

10.

הדיון נמשך, אפוא, ובא-כוחה של קוגיטו החל בחקירתו של העד הראשון מטעמה (להלן: העד ). ברם, במהלך החקירה האמורה התרשם בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להבחין בין הסוגיות הנוגעות למעמדו של ויצמן בהראל אחזקות (הרלוונטיות לעילת הערבות) לבין אלה העוסקות בהתנהלותו בכל הנוגע להסכם המימון (ואשר רלוונטיות לעילות התביעה הישירות). משכך, הורה בית המשפט המחוזי על הפסקת הדיון ואִפשר לצדדים להגיש השלמות טיעון בסוגיית עיכוב ההליכים.

11.

בהשלמת הטיעון מטעמו טען ויצמן כי אין כל נפקות לטענותיה של קוגיטו נגדו במסגרת עילות התביעה הישירות, בין היתר מאחר שהוא לא מהווה צד להסכם המימון. ויצמן טען, אם כן, כי לקוגיטו לא עומדת כל עילת תביעה נגדו מלבד עילת הערבות, וכי בירורה של זו האחרונה מחייב הכרעה בסוגיית מעמדו בהראל אחזקות – סוגיה אשר נדונה בהרחבה בתביעת המפרקים, ומצדיקה אפוא את עיכוב ההליכים בתביעה.

12.

קוגיטו הוסיפה וטענה כי התביעה שכנגד אינה עוסקת במעמדו של ויצמן כנושא משרה בהראל אחזקות, אלא רק בעסקה הספציפית בגדרה נחתם הסכם המימון, ובהתחייבותו של ויצמן לשמש כערב במסגרת הסכם זה. נטען, אם כן, כי אין הצדקה שטענת ה"ערב היחיד" אשר העלה ויצמן להגנתו תביא לעיכוב בירורה של התביעה כולה. עוד נטען בהקשר זה כי בתביעת המפרקים ייבחן מעמדו של ויצמן כנושא משרה בהראל אחזקות לפי דיני החברות, ואילו הפרכת הטענה

בדבר היותו "ערב יחיד" דורשת אך הוכחה כי הוא היה "בעל עניין" כמשמעו בסעיף 19 לחוק הערבות, או הציג את עצמו כבעל עניין כאמור – סוגיה אשר לא תידון כלל בתביעת המפרקים. עוד עמדה קוגיטו על טענותיה בדבר עילות התביעה הישירות, וכן על מצגים שונים שהציג בפניה ויצמן לאחר חתימת הסכם המימון, המאשרים לטענתה את ערבותו לפירעון ההלוואה. לטענת קוגיטו, טענות אלה הן חלופיות לעילת הערבות, ותעמודנה בעינן אף אם ייקבע כי ערבותו של ויצמן בטלה.

13.

בהחלטה מיום 1.12.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא לשנות מהחלטתו הראשונה בדבר עיכוב ההליכים בתביעה, וכי הנימוקים להחלטתו זו יישלחו לצדדים בהמשך (להלן: ההחלטה השנייה ).

14.

ואכן, בהחלטה מיום 15.12.2019 פירט בית המשפט המחוזי את הנימוקים להחלטה הראשונה ולהחלטה השנייה, והורה על עיכוב ההליכים בתביעה עד להכרעה בתביעת המפרקים, ולמצער, עד להכרעה בדבר מעמדו של ויצמן בהראל אחזקות "באופן אשר ישליך על טענת 'הערב היחיד' שלו". בתוך כך, צוין כי הלכה למעשה, קוגיטו אינה חולקת על כך שסוגיית מעמדו של ויצמן בהראל אחזקות תידון בהרחבה במסגרת תביעת המפרקים; שסוגיה זו "קריטית" לשם בחינת הטענה בדבר היותו "ערב יחיד" להלוואה; ושהמסכת העובדתית והמשפטית הרלוונטית לבחינת הסוגיה האמורה זהה בתביעה ובתביעת המפרקים. משכך נקבע, כאמור, כי יש לעכב את ההליכים בתביעה, וזאת משיקולים של יעילות דיונית. עוד נקבע כי אין הכרח בהקשר זה בקיומה של זהות מלאה בין הצדדים לשני ההליכים הנדונים או בין העניינים המתבררים בגדרם; וכי שיקולי היעילות מצדיקים את עיכוב ההליכים בתביעה למרות שזו הוגשה לפני תביעת המפרקים.

אשר לעילות התביעה הישירות קבע בית המשפט המחוזי כי עסקינן בעילות משניות גרידא לעילה העיקרית המועלית בתביעה שכנגד – היא עילת הערבות, וכי בשלב זה ניתן להן משקל רק לנוכח הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה. נוכח האמור, נקבע כי לא יהא זה יעיל להמשיך ולדון רק בעילות התביעה הישירות, שכן אם אלה תידחנה יידרש קיומו של הליך הוכחות נוסף באשר לעילת הערבות. מכל מקום, הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי במסגרת הדיון שהתקיים לפניו ביום 29.10.2019 הוא התרשם כי הלכה למעשה, לא ניתן להפריד בין בירור עילת הערבות לבין בירורן של עילות התביעה הישירות.

עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה אמנם לטובת קוגיטו, וזאת נוכח השלב המתקדם בו מצוי הדיון בתביעה, לאור היקפה הנרחב של תביעת המפרקים, וכן מאחר שעסקינן בהלוואה בשיעור גבוה אשר ניתנה לפני זמן רב. חרף האמור, נקבע כי שיקולי היעילות הדיונית גוברים בענייננו על שיקולי מאזן הנוחות. זאת, בייחוד משקוגיטו פועלת זה מכבר באפיקים אחרים לשם גביית חוב ההלוואה, ואף גבתה אי-אילו סכומי כסף מתוך החוב האמור; וכן נוכח הנזקים אשר עלולים להיגרם לויצמן אם יימנע ממנו להציג את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית להוכחת מעמדו בהראל אחזקות (להלן: ההחלטה השלישית ).

15.

קוגיטו הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה השלישית – היא הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה דנן ביקשה קוגיטו רשות לערער אף על יתר ההחלטות אשר ניתנו בסוגיית עיכוב ההליכים, שכן לטענתה, עסקינן בהחלטות השלובות זו בזו.

הבקשה דנן

16.

בבקשתה שבה קוגיטו, בעיקרו של דבר, על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי חובותיו של ויצמן מכוח הסכם המימון אינם נדונים כלל בתביעת המפרקים, וכמוהם גם הטענה בדבר היותו "ערב יחיד". נטען, אפוא, כי אין בדיון הרחב המתקיים בתביעת המפרקים בדבר מעמדו של ויצמן בהראל אחזקות כדי להצדיק את עיכוב התביעה העוסקת אך במעמדו כ"בעל עניין" לפי חוק הערבות, ובכל הנוגע לעסקת המימון בלבד. קוגיטו שבה וטוענת גם כי עומדות לה עילות תביעה נוספות וחלופיות נגד ויצמן, העומדות בעינן אף אם ייקבע כי הערבות בטלה. נטען עוד כי מבין התביעה ותביעת המפרקים – התביעה היא ההליך המוקדם, הקונקרטי והפשוט להוכחה מבין השתיים, ואף מצויה בשלב דיוני מתקדם יותר. כן נטען כי עיכוב ההליכים למשך זמן רב וללא בטוחה כספית לפירעון חוב ההלוואה, יסב לקוגיטו נזקים כלכליים כבדים.

17.

בתשובתו לבקשת רשות הערעור סומך ויצמן ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי ושב אף הוא, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בפני הערכאה קמא. עוד נטען כי קוגיטו הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה הראשונה, ובקשה זו נמחקה מאחר שהוגשה באיחור. משכך, נטען כי ההחלטה הראשונה הפכה לחלוטה ולא ניתן לבקש רשות לערער עליה במסגרת הבקשה דנן.

18.

אלקנתי הגיש אף הוא תשובה לבקשת רשות הערעור, וטען כי יש לדחות את הבקשה דנן – מבלי שנימק עמדתו זו.

דיון והכרעה

19.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אציין עוד כי לא ראיתי מקום להכריע בשאלה האם קוגיטו זכאית לבקש בשלב זה רשות ערעור על ההחלטות אשר קדמו להחלטה השלישית, שכן מכל מקום, לא מצאתי להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי בסוגיית עיכוב ההליכים בתביעה.

20.

בראש ובראשונה, יצוין כי החלטה בדבר עיכוב הליכים היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק, הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואשר לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 488/15 אלנקרי נ' א.ה נווה טל בע"מ , פסקה 5 (24.3.2015); רע"א 1767/16 דליאור יהלומים בע"מ נ' LIFE

DIAMOND CUTTING WORKS (PTY) LTD , פסקה 7 (8.5.2016) (להלן: עניין

דליאור )). לא מצאתי כי המקרה שלפניי בא בגדר מקרים חריגים אלה, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

21.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי דין הבקשה דנן להידחות אף לגופם של דברים. כידוע, הסמכות להורות על עיכוב הליכים מחמת קיומו של "הליך תלוי ועומד" נועדה לקדם יעילות דיונית, למנוע הליכי סרק והכרעות סותרות, ולחסוך במשאבי הצדדים ובמשאבים שיפוטיים. על רקע זה, נקבע כי בבחינתה של בקשה לעיכוב הליכים יאזן בית המשפט בין מגוון שיקולים וביניהם זהות הסוגיות אשר נבחנות בהליכים הנדונים, זהות בעלי הדין, מאזן הנוחות ושיקולי יעילות כמבואר לעיל (ראו: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב , פסקה 6 (21.11.2011); עניין דליאור , שם; רע"א 8587/17 חאין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה 17 (30.11.2017); רע"א 538/19 אילוז נ' חברת א. ד. ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ , פסקה 10 (11.3.2019) והאסמכתאות שם).

עוד נקבע בפסיקה כי אין הכרח שתתקיים זהות מוחלטת בין בעלי הדין בהליכים הנדונים (ראו: רע"א 3459/19 אלבז נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה 10 (31.7.2019); והשוו: רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן , פסקאות 4-3 (28.1.2002)), ואף לא נדרשת חפיפה מלאה בין הסוגיות הנדונות בגדרם (ראו: עניין אילוז , שם). די, אפוא, בכך שהליכים אלה עוסקים בסוגיה מהותית משותפת, אשר ההכרעה בה במסגרת אחד מהם עשויה להשליך על היקף הדיון שיידרש במשנהו. עוד יצוין כי אמנם לרוב יעוכב ההליך אשר הוגש ראשון בזמן, ברם סוגיית הקדימות עשויה לסגת מפני שיקולי יעילות, אשר קידומם מצדיק ככלל את עיכוב "התובענה שיכולה להיות מושפעת מהתובענה האחרת" (ראו: רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ , פסקה 10 (6.11.2013); עניין אלבז , שם).

22.

יישום ההלכות שלעיל על ענייננו, מוליך למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בתביעה. זאת, מאחר שתביעת המפרקים אכן עוסקת בהרחבה בסוגיית מעמדו של ויצמן בהראל אחזקות (ראו פרק ג לתביעת המפרקים), ועיון בתביעה מלמד כי במסגרת בירורה של סוגיה זו תיבחנה, בין היתר, ערבותו של ויצמן להלוואה וכן מעורבותו בהסכם המימון (ראו למשל פרק ג7 לתביעת המפרקים). הנה כי כן, בירור מעמדו של ויצמן במסגרת תביעת המפרקים ישליך בסבירות גבוהה אף על ההכרעה בעילת הערבות שבתביעה, ובתוך כך, על שאלת היותו של ויצמן "ערב יחיד" להלוואה. על רקע זה, התשתית הראייתית הנרחבת אשר עתידה לעמוד בפני בית המשפט הדן בתביעת המפרקים מצדיקה את עיכוב ההליכים בתביעה דווקא, וזאת, כאמור לעיל, מחמת שיקולים של יעילות דיונית, ועל מנת למנוע הליכים משפטיים מיותרים והכרעות סותרות. שיקולי היעילות האמורים גוברים במקרה דנן על היעדר זהות מוחלטת בין הצדדים והסוגיות הנדונות בתביעה ובתביעת המפרקים, וכן על העובדה שהתביעה הוגשה במועד הקודם להגשתה של תביעת המפרקים.

23.

אשר לעילות התביעה הישירות יצוין כי בית המשפט המחוזי היה נכון להתיר את המשך ניהול הליך ההוכחות לגביהן, ואולם, התרשם בעקבות חקירת העד כי לא ניתן להבחין בין בירורן של עילות אלה לבין בירורה של עילת הערבות. לא מצאתי להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי, הנסמכת על התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית ממהלך החקירה – התרשמות בה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

24.

אציין עוד כי לא נעלמו מעיני שיקולי מאזן הנוחות, אשר כפי שציין בית המשפט המחוזי, נוטים במידה מסוימת לטובת הימנעות מעיכוב הליכים בענייננו. ברם, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה אף על-פי כן מצדיקים שיקולי יעילות את עיכוב ההליכים, כמו גם בקביעתו בדבר האפשרויות הנוספות העומדות לרשות קוגיטו לשם גביית חוב ההלוואה – ואשר מקהות במידת מה את עוקץ פגיעתו של עיכוב ההליכים במקרה דנן.

25.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.