רע"א 3124/22 יינות ביתן בע"מ נ. עמית גנסין

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג ) מיום 4.4.2022 ב-ת"צ 46138-05-20. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט ליינות ביתן בע"מ ולמגה קמעונאות בע"מ (להלן: המבקשות ), להגיש תשובה מטעמן לבקשת אישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגדן עד ליום 15.5.2022; כך, אף על פי שהליך ייצוגי דומה תלוי ועומד נגד המבקשות בבית משפט אחר. יצוין כי ביום 17.5.2022 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע החלטה זו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בקבלת תשובת המשיבים. ואפרט.

2.

נגד המבקשות תלויות ועומדות שתי בקשות דומות לאישור תובענה כייצוגית, שהוגשו באותו יום בפער זמנים של כשעה בלבד, על ידי מבקשים שונים ובאי כוח מייצגים שונים. הבקשה הראשונה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה ביום 20.5.2020 שעה 12:41 (45943-05-20; להלן: הבקשה הראשונה ); הבקשה השנייה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 20.5.2020 שעה 13:28 (46138-05-20; להלן: הבקשה השנייה ) (יחדיו יכונו להלן: בקשות האישור ). הן בבקשה הראשונה הן בבקשה השנייה נטען שהמבקשות מוכרות מוצרי חמאה מיובאים במחירים גבוהים מהמותר, תוך הפרה של הוראות חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 וצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים לחלב ומוצריו), התשע"ט-2019. הבקשה השנייה היא ההליך שבו עסקינן, והיא הוגשה על ידי עמית גנסין (להלן: גנסין ). יצוין עוד כי שתי בקשות האישור הוגשו נגד שורה של משיבות פרט למבקשות, וגם בהיבט זה היתה קיימת מידה רבה של חפיפה בין ההליכים בעת הגשתם.

סמוך לאחר הגשתן של בקשות האישור, ביום 26.7.2020 הגיש גנסין בקשה לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק ) להעברת הדיון בבקשה הראשונה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שדן כאמור בבקשה השנייה (להלן: בקשת ההעברה ). יבואר כי גנסין הגיש את בקשת ההעברה לבית משפט השלום בתיק שבו נדונה הבקשה הראשונה, ולא בהליך המתנהל על ידו בבית המשפט המחוזי (הבקשה השנייה כאמור). הצדדים לבקשה הראשונה הגישו את תגובותיהם לבקשת ההעברה, וביום 8.10.2020 בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום (השופט א' סלאמה , נשיא). בהחלטה נקבע כי בנסיבות המקרה אין הצדקה לסטות מן הכלל שבסעיף 7(א) לחוק, שלפיו במקרה שבו קיימות בקשות אישור המעוררות שאלות דומות של עובדה או משפט יש להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית המאוחרת בזמן לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת בזמן. בית המשפט הוסיף וציין כי בקשות האישור הוגשו לערכאות בעלות סמכות עניינית שונה, ועל כן בכל מקרה לא ניתן להורות על העברת הדיון כמבוקש; וכן כי בקשת האישור הראשונה נמצאת בשלב דיוני מתקדם יותר מהבקשה השנייה, מאחר שכבר אושרו בה בקשות הסתלקות נגד כל המשיבות פרט למבקשות, וגם בשל כך אין להיעתר למבוקש. איש מהצדדים לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

3.

התוצאה של דחיית בקשת ההעברה היא שכיום מתנהלים נגד המבקשות שני הליכים ייצוגיים שאין חולק בדבר הדמיון הרב שביניהם. בבקשה הראשונה טרם הוגשה תשובה מאת המבקשות לבקשת האישור, והצדדים נתונים בהליך גישור (שתי בקשות לאישור הסדר פשרה נדחו על ידי בית המשפט, ונראה כי הצדדים עמלים על הגשת הסדר מתוקן). בבקשה השנייה נקצבו זה מכבר מועדים להגשת תשובות לבקשת האישור – ואולם בהגיע המועד להגשת תשובה מאת המבקשות, זו לא הוגשה ואף לא נתבקשה ארכה. בנסיבות אלה, גנסין הגיש בקשה להכריע ולקבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המבקשות; שאז המבקשות מצידן הגישו בקשה למחיקת הבקשה השנייה בשל קיומו של הליך דומה תלוי ועומד (להלן: בקשת המחיקה ). לאחר שנתקבלו התגובות לבקשת המחיקה, ניתנה החלטה קצרה ב"פיתקית" בזו הלשון:

"המשיבות 4-5 (להלן: המבקשות) יגישו כתב תשובה לבקשת האישור עד 15.5.22.

טענות הצדדים שמורות להם.

התסבוכת שנוצרה לא משרתת דבר.

מוצע לכל הצדדים, המבקשים בבקשות האישור השונות והמשיבות 4-5 לחשוב על פתרון דיוני יצירתי".

החלטה זו היא שבמוקד בקשת רשות הערעור; והמבקשות חוזרות על טענותיהן בבקשת המחיקה, שלפיהן לא יעלה על הדעת כי הן יידרשו לנהל את הגנתן באותה סוגיה ממש לפני שתי ערכאות שונות. משכך מבוקש בבקשת רשות הערעור כי אורה על העברת הדיון בבקשה השנייה לבית משפט השלום שדן בבקשה הראשונה, ולחלופין על מחיקת הבקשה השנייה.

4.

כפי שציינתי לעיל, יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף בלא תשובה מאת המשיבים. אבהיר כבר בפתח הדברים כי אין מקום לניהול שני הליכים ייצוגיים שונים נגד המבקשות, המושתתים על אותה עילת תביעה, בשתי ערכאות שונות. זו הנחת המוצא הגלומה בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, שנועד למנוע כפל התדיינות ופסיקות סותרות בבתי המשפט. על "מחירן" של החלטות סותרות כבר נאמר כך:

"מצב בו בית המשפט מדבר בשתי לשונות אינו מצב רצוי (ראו ע"פ 3427/91 שכיב אבו סלאח נ' מדינת ישראל, תק-על 93(3) 444). מצב זה יש בו כדי לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט וליצור חוסר יציבות, חוסר וודאות וחוסר יעילות בהליך המשפטי". (ע"א 3073/03

"החקלאי" באר יעקב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מזרחי , פסקה 13 (12.7.2004)).

דומה שהדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בהליך ייצוגי, שאז לא פעם נדרשים בית המשפט והצדדים להשקיע משאבים בלתי מובטלים בהתדיינות.

5.

במקרה זה – לאחר שבקשת ההעברה שהגיש גנסין נדחתה על ידי בית משפט השלום, איש מהצדדים לא נקט בהליך מתאים על מנת להסדיר את הכפילות הדיונית שנוצרה, וזה כשנתיים מתנהלים במקביל שני הליכים דומים בשתי ערכאות שונות. בהליך שלפניי מלינות המבקשות על גנסין שלא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת ההעברה, ואף לא הגיש בקשה חדשה לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות; אך באותה מידה ניתן להפנות טרוניה זו נגד המבקשות עצמן, שנראה כי אף עשו דין לעצמן וקידמו הליכי פשרה בבקשה הראשונה בעוד הן נמנעו מלמלא אחר ההחלטה שהורתה להן להגיש תשובה לבקשה השנייה. רק לאחר שגנסין ביקש לאשר את הבקשה השנייה כתובענה ייצוגית בשל אי הגשת התשובה, הגישו המבקשות מצידן את בקשת המחיקה – ובכך יש על פני הדברים טעם לפגם. זאת לא רק משום השיהוי המשמעותי שבו הוגשה בקשת המחיקה, אלא גם מפני שנראה כי יש בה משום ניסיון לעקוף את המנגנון הקבוע בסעיף 7 לחוק, המהווה את דרך המלך לטיפול במצבים שבהם הוגשו לבתי משפט שונים הליכים ייצוגיים המעוררים שאלות דומות של עובדה ומשפט.

מכל מקום, בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על בקשת המחיקה ולמעשה היא טרם נדונה לגופה כלל – ודי בכך כדי להביא לדחייתה של בקשת רשות הערעור. אין מקום שערכאת הערעור תדון ותכריע כערכאה ראשונה בסוגיה דיונית מובהקת הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, טרם שעלה בידי ערכאה זו לעשות כן.

למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להוסיף מספר הערות בסוגיה העקרונית שהתעוררה.

6.

המנגנון שבסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות הוא כאמור דרך המלך לטיפול במצב שבו תלויים ועומדים שני הליכים ייצוגיים המעוררים שאלות עובדתיות או משפטיות דומות. על פי סעיף 7(א) לחוק, הכלל הוא שבית משפט שדן בבקשת האישור המאוחרת בזמן רשאי להורות על העברת הדיון בהליך למותב הדן בבקשת האישור הקודמת בזמן. אולם לבית משפט נתון שיקול דעת גם בעניין זה, ובנסיבות מסוימות עשויה הבקשה המאוחרת לגבור על הקודמת בזמן (לדוגמאות ראו: ע"א 7413/21 חפץ נ' Facebook Ireland Limited , פסקה 7 (17.5.2022)).

מקום שבו הליכים ייצוגיים דומים מתנהלים בערכאות בעלות סמכות עניינית שונה, כבענייננו, עלולים להתעורר קשיים בהפעלת המנגנון שבסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. בפרט, העברת הליך ייצוגי מבית משפט מחוזי לבית משפט שלום טומנת בחובה הגבלה של סכום הפיצוי לקבוצה לגבול סמכותו של בית משפט השלום – והדבר עלול בנסיבות מסוימות לפגוע בטובתם של חברי הקבוצה. סוגיה זו טרם זכתה לליבון בפסיקתו של בית משפט זה, ולא זה המקרה לעשות כן – משהערכאה הדיונית טרם נדרשה כאמור לטענות הצדדים בנדון לגופן. מבלי לקבוע מסמרות, אציין רק כי על פני הדברים אני שותפה לעמדה שלפיה סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות אינו שולל על הסף העברת דיון בהליכים ייצוגיים בין ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה; וכי כך מתבקש בשים לב לתכליתו של המנגנון שבסעיף 7 ושל המוסד הייצוגי בכללותו (ראו למשל החלטת השופטת מ' נד"ב ב-ת"צ 20018-08-21 ארביב נ' גרי (19.10.2001)).

יש לחזור ולהדגיש גם בהקשר זה, שכמי שאמונה על ניהולו של ההליך הייצוגי נדרשת הערכאה הדיונית לקבוע כיצד נכון וצודק יהיה לנהל את הדיון בהליך הייצוגי שלפניה – זאת לאורן של התכליות שביסוד החוק, שיקולי יעילות וטובת הקבוצה (ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי , פסקה י"א (18.1.2012)). בתוך כך, ייתכנו מקרים שבהם יגיע בית משפט לידי מסקנה כי לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשת אישור הנחזית על פניה כ"מנופחת" ומופרזת מבחינת הערכת הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה, ולפיכך אין חשש לפגיעה בטובת הקבוצה כתוצאה מהעברת הדיון לבית משפט שלום. אפשרות נוספת היא שבית המשפט המחוזי ימצא כי בבקשת האישור אוחדו באופן מלאכותי מספר הליכים נגד משיבות שונות לכדי הליך אחד, כאשר סכום התביעה נגד כל אחת מהמשיבות בנפרד אינו עובר את גבול הסמכות העניינית של בית משפט השלום. בנסיבות מעין אלה כבר הורה בית המשפט המחוזי בחיפה כי בקשת אישור שנדונה לפניו תועבר לבית משפט השלום שם התנהלו הליכים דומים; ולאחר שבקשת האישור הובאה לפניו הורה בית משפט השלום על פיצולה כך שתוגש בקשת אישור נפרדת נגד כל אחת מהמשיבות, ועל איחוד כל אחד מההליכים עם בקשת אישור דומה שכבר היתה תלויה ועומדת (ת"צ 5559-07-20 כיאל נ' מועצה מקומית ג'דידה-מכר , החלטות מיום 1.3.2021, 9.3.2021 ו- 18.3.2021). שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בהקשר זה הוא רחב עד מאוד, ולעיתים דרושה חשיבה "מחוץ לקופסא".

7.

במקרה שלפניי – כאשר נדרש בית משפט השלום לבקשת ההעברה שהגיש גנסין, דעתו הייתה כי בנסיבות המקרה אין מקום לסטות מהכלל המקנה עדיפות להליך הראשון בזמן, ובראש ובראשונה משום כך דחה את הבקשה. מדובר בהחלטה חלוטה, שאינה עומדת לבחינתה של ערכאה זו. עם זאת יצוין, כי נראה שבית משפט השלום נתפס לכלל טעות שעה שיצא מנקודת הנחה שלפיה בכל מקרה לא ניתן להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי רק משום שמדובר בערכאה בעלת סמכות עניינית שונה. עוד יצוין, כי ככל שבמקרה מסוים יש מקום להעברת דיון בין שתי ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה, נראה כי ככלל יש עדיפות להעברת ההליך המתנהל בבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, על פני העברת ההליך שבבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום. כך, על מנת שלא להגביל את סכום התביעה לגבול סמכותו העניינית של בית משפט השלום. בית המשפט שדן בבקשת העברה לא שקל שיקול זה, חרף היותו שיקול רלוונטי.

ואולם העיקר לענייננו הוא שלאחר שנדחתה בקשת ההעברה שהוגשה במסגרת הבקשה הראשונה, שומה היה על הצדדים לנקוט בהליך לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות גם במסגרת הבקשה השנייה. כפי שכבר הובהר אין מקום לנהל שני הליכים ייצוגיים דומים לפני ערכאות שונות; ובוודאי שאין מקום לעשיית דין עצמי בעניין זה כפי שעשו המבקשות, על דרך של אי הגשת כתב תשובה לבקשה השנייה. אוסיף ואציין בהקשר זה, כי ככל שימצא בית המשפט המחוזי כי אין מקום להעברת הדיון בבקשה השנייה לבית משפט השלום הדן בבקשה הראשונה, ולא מן הנמנע כי זה המצב, לא יהיה בכך משום סוף פסוק. אחת האפשרויות, למשל, היא עיכוב ההליכים בבקשה השנייה עד להכרעה בבקשה הראשונה. כידוע, לערכאה הדיונית נתונה סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב בירורה של תובענה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד שבו מתבררת שאלה מהותית דומה (רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן , פסקה 21 (18.5.2020); רע"א 3336/19 פלוני נ' סייוואק בע"מ , פסקה 6 (10.9.2019)). וכך ביארה השופטת ט' שטרסברג-כהן זה מכבר:

"סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. אם נכונים הדברים לגבי הליכים רגילים, קל וחומר כך לגבי הליכי תובענות ייצוגיות לרבות בקשות לאישורן, באשר לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה" (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (28.1.2002)).

דברים אלה שנאמרו קודם לחקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות יפים גם במקרה שבו אין בכוחו של המנגנון שבסעיף 7 לספק פתרון יעיל למצב שבו שני הליכים דומים מתנהלים בשתי ערכאות שונות. ואולם ראשון ראשון ואחרון אחרון. ראשית יש לפנות למנגנון שבסעיף 7 לחוק; רק ככל שיימצא כי מדובר במקרה חריג שבו יש לסטות מדרך המלך ולהימנע מהעברת הדיון למותב שדן בבקשת האישור המוקדמת, יש לתור אחר פתרונות אחרים שמחוץ לארגז הכלים של סעיף 7. בקשת המחיקה לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם דרישה זו.

8.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תשובות לבקשת רשות הערעור, אין צו להוצאות.