רע"א 7306/20 עמי הרמן נ. החברה למוסדות חינוך ותרבות- נס ציונה בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.9.2020, בת"א 23431-06-20 (השופטת ה' סילש ), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הדיון בתביעה עד אשר יחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין בסע"ש 23772-06-20 החברה למוסדות חינוך ותרבות – נס ציונה בע"מ נ' פיאלקו , הנדונה לפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

2.

המשיבה, החברה למוסדות חינוך ותרבות נס-ציונה בע"מ (חל"צ) (להלן: החברה ), הגישה

ביום 9.6.2020 שתי תביעות – האחת , לבית הדין האזורי לעבודה, ובה נתבע אלכס פיאלקו, שכיהן כמנכ"ל החברה; והשניה , לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובה נתבעו המבקשים, עמי הרמן ושלמה חלימה, שכיהנו כדירקטורים בחברה. במוקד שתי התביעות עומד הסכם הפרישה של פיאלקו מעבודתו בחברה, שנחתם ואושר על-ידי הרמן וחלימה, ושבאמצעותו – לפי הנטען – שלשל פיאלקו לכיסו כ-1,000,000 ₪ שלא כדין. בכל אחת מהתביעות תבעה החברה את מלוא נזקה, כך שנתבקש סעד כספי בסכום זהה, כאשר התביעה נגד פיאלקו הוגשה בעילה של השבה, מאחר שהסכם הפרישה נעדר תוקף, בעוד התביעה נגד הרמן וחלימה נסמכת על עילות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות.

3.

נוכח הקשר בין התביעות, ביקשו הרמן וחלימה כי בית המשפט המחוזי יעכב את הדיון בתביעה נגדם, כך שזו תחודש בתוך 30 ימים לאחר שתוכרע התביעה נגד פיאלקו. ביום 17.9.2020 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה. בית המשפט היה ער לכך שאכן התביעות חולקות סוגיות משותפות, ואין זה רצוי שתינתנה בהן הכרעות סותרות. חרף זאת, עמד בית המשפט המחוזי על כך שאין זהות, לא בעילות התביעה ולא בבעלי-הדין, וכי התשתית הראייתית הנדרשת להכרעה בהן עשויה להיות שונה. כמו כן צוין, שלתרחישים שונים יש השלכות שונות על התביעה שלפניו. שכן, בין אם תידחה התביעה נגד פיאלקו ובין אם תתקבל, הדבר ידרוש דיון בהשלכה שיש לכך על התביעה בנדון דידן – והדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן האפשרות שהתביעה נגד פיאלקו תתקבל אך באופן חלקי. לבסוף הוטעם שעצם העובדה שלולא סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה היו נדונות התביעות במאוחד, אין בה כדי להצדיק את עיכוב הדיון בתביעה. על כן נקבע, כי האיזון בין מכלול השיקולים מטה את הכף לדחיית הבקשה לעיכוב ההליכים, וזאת "הגם שיכול ויידרשו התאמות מסוימות" .

מכאן הבקשה שלפַני.

4.

הרמן וחלימה סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה על עיכוב ההליכים עד אשר תוכרע התביעה נגד פיאלקו. לשיטתם, בשתי תביעות חלופיות עסקינן, שמאחר ובמרכזן עומד הסכם הפרישה של פיאלקו – רב בהן המשותף על השונה. מעבר לכך, משהצהירה החברה בתשובתה לבקשה לעיכוב הדיון בתביעה, כי הסעדים הכספיים הנתבעים בשתי התביעות הם "סעדים משלימים " , ברי שקבלת התביעה נגד פיאלקו במלואה עשויה לייתר את התביעה דנן. מכאן, שדיון מקביל בשתי ערכאות שונות באותה מסכת עובדתית אינו יעיל, ועלול להביא להכרעות עובדתיות סותרות.

5.

מנגד, טוענת החברה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, עילות התביעה השונות; העובדה שיש אך חפיפה חלקית בסוגיות העובדתיות שבמחלוקת; העדר הזהות בין הצדדים – כל אלה מובילים למסקנה כי יש לדון בתביעות בנפרד. כמו כן הודגש, כי על אף שיסוד התביעות באופן אישורו וביצועו של הסכם הפרישה של פיאלקו, הרי שבהינתן העדר הזהות בין הצדדים, ובהינתן שבית הדין לעבודה ידון מכוח סמכות נגררת בטענות על בטלות הסכם הפרישה, בגין אי-עמידתו בכללי אישור העסקאות הקבועים בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) – הרי שממילא לא יהיה בקביעותיו לגבי תוקף העסקה משום מעשה בית דין כלפי בית המשפט המחוזי. כמו כן, מטעימה החברה, כי בית המשפט המחוזי עמד על הקשר בין התביעות, ונוכח זאת הבהיר כי אפשר שיידרשו "התאמות מסוימות" באופן ניהול ההליך, במידת הצורך. אשר לטענת הרמן וחלימה שהחברה הצהירה כי הסעדים הנתבעים בתביעות משלימים זה לזה – מסבירה החברה כי אמנם איננה דורשת כפל פיצוי, אך אין בכך כדי לאיין את הצורך בבירור עובדתי נפרד של אחריות המבקשים, יחד ולחוד עם פיאלקו.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נקודת המוצא היא שעניינים דיוניים של עיכוב הליכים נתונים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וככלל ערכאת הערעור תתערב בהחלטות בכגון דא במקרים חריגים בלבד (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב , פסקה 6 (21.11.2011); רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן , פסקה 21 (18.5.2020)).

7.

ענייננו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים. אמנם, שתי התביעות נסובות לכאורה סביב אותו עניין – הסכם הפרישה של פיאלקו. אולם, לא שוכנעתי כי דיון מקביל בשתי תביעות יוביל בהכרח להכרעות עובדתיות סותרות, ולא כל שכן לחוסר יעילות דיונית. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין, ואף העיר כי הוא מודע היטב לקשר בין התביעות, וכי אפשר שהדבר יצריך התאמות דיוניות בהמשך. בנסיבות אלה, אינני מוצא כי נפל בהחלטתו פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותי.

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור

נדחית.

הרמן וחלימה ישאו בהוצאות החברה בסך של 5,000 ₪ .