רע"א 7844/20 פלוני נ. הרשות להגנת עדים - מדינת ישראל

1.

ענייננו בתביעה אזרחית לפיצוי כספי, שהוגשה נגד המשיבות, הרשות להגנת עדים ומשטרת ישראל, בטענה כי הן נושאות באחריות למותם של בני משפחתם של המבקשים (להלן: המנוחים ). הואיל והתיק חסוי לציבור, הרקע העובדתי יובא אך בתמצית שבתמצית, ושמות הצדדים יהיו חסויים.

2.

עוד בטרם הוגשה התביעה האזרחית, הגישה מדינת ישראל כתב אישום נגד האחראים, לכאורה, למותם של המנוחים. על כן, עם הגשתה של התביעה האזרחית מצד המבקשים, הגישה המדינה מצדה בקשה לעיכוב הליכים בתביעה האזרחית, ובקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעמה, עד אשר יוכרע התיק הפלילי, או למצער עד אשר תסתיים פרשת התביעה בו. זאת בנימוק שניהול התיק האזרחי במקביל לתיק הפלילי עלול לפגוע ו'לזהם' את ההליך הפלילי, בפרט בהינתן שחלק מהמבקשים נמנים על עדי התביעה שם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה, והורה על עיכוב ההליכים בתיק עד תום פרשת התביעה בתיק הפלילי, ולמדינה הורה כי תגיש הודעת עדכון בעניין התקדמות ההליכים הפליליים עד ליום 31.8.2021.

מכאן הבקשה שלפַני.

3.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, וכי לא היה מקום להורות על עיכוב ההליכים. לדידם, ההחלטה אינה מבוססת על תשתית עובדתית כלשהי, כאשר המשיבות לא צרפו תצהיר לתמיכה בבקשתן, ולא התקיים דיון בנוכחות הצדדים לפני בית המשפט. עוד נטען, כי כלל לא הוברר בהחלטה כיצד תיפגע תקינות ההליך הפלילי מחמת עדויותיהם של חלק מהמבקשים. המבקשים עומדים על כך שעיכוב ההליכים פוגע בזכותם לגישה לערכאות ולקניין, באופן בלתי-מידתי. לטענתם, ניתן היה לקבוע הסדרים דיוניים שיפחיתו מפגיעה זו, דוגמת שינוי סדר מתן עדות העדים בתיק הפלילי, או דיון תחילה בסוגיית הנזק בתיק האזרחי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבות. הלכה פסוקה היא שעניינים של עיכוב הליכים במשפט מסורים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ובאלה לא תתערב ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים (רע"א 7306/20 הרמן נ' החברה למוסדות חינוך ותרבות - נס ציונה בע"מ , פסקה 6 (22.11.2020)). הגם שאין לכחד כי ענייננו כואב, מעיק וקשה – אין הוא בא בקהל אותם מקרים חריגים. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שבחן את הבקשה לעיכוב הליכים על-פי אמות המידה שנקבעו בדין, ולאחר שנתן דעתו על נסיבות העניין ולקשר בין התיקים. בהקשר זה, סבורני כי הגם שבקשת המדינה לא נתמכה בתצהיר, אף אם יש בכך משום פגם דיוני שפגע בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים – ואיני נוטע מסמרות בעניין, אין בכך כדי להביא למסקנה כי יש לבטל את ההחלטה (ראו: רע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל , פ"ד סז(1) 353, 392-391 (2014)). לא מצאתי פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, על כל פנים, לא פגם כזה שבגינו דרושה התערבותי.

5.

אכן, ניתן להבין לליבם של המבקשים, שברצונם למצוא בהקדם האפשרי מזור למכאובם; כשברי הוא כי פיצוי כספי אינו אלא תרופה חלקית בלבד לצער שחוו, ולקשיים שוודאי הם עדיין חווים. בהתחשב בכך, אמליץ לב"כ המשיבות לשוב ולשקול את עמדתם עם התקדמות התיק הפלילי, אולי לא יהיה צורך להמתין עד 31.8.2021; ולעדכן את בית המשפט המחוזי בהתאם, כדי לקדם את הדיון בתביעה האזרחית, ככל הניתן, לכשיתאפשר.

6.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.

בנסיבות, ומשלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.