רע"א 8587/17 יעקב (יאשה) חאין נ. חברת החשמל לישראל בעמ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן ), מיום 27.9.2017, בת"א 46448-03-13, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לסילוק התביעה שהוגשה נגדו מחמת היעדר סמכות עניינית ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתובענה נגדו עד להכרעה בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה נגד משיבה 1.

הרקע לבקשה

1.

ביום 9.4.2017 הגישה חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל או המשיבה ) תביעה (מתוקנת) נגד המבקש והמשיבים 2-8, במרכזה פרשיית שוחד, מרמה ושחיתות מן החמורות שידעה מדינת ישראל. על פי המתואר בכתב התביעה, במסגרת פרשה זו שילמו חברת סימנס העולמית ( Siemens AG ) וחברת סימנס ישראל בע"מ (אשר יקראו ביחד להלן: סימנס ) שוחד בסך של מיליוני דולרים לעובדי החברה – נתבעים 1-6 בכתב התביעה, וביניהם המבקש (נתבע 4), על מנת שאלו יפעלו לקידום ענייניהן בחברת החשמל ויסייעו להן לזכות במכרזים מול חברת החשמל בסכומי עתק. התביעה, בסך כולל של כ-13.5 מיליון יורו, עוסקת בהשבת כלל הכספים שהועברו על ידי סימנס לנתבעים לצורך תשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל.

2.

על פי המתואר בכתב התביעה, המבקש כיהן בתפקיד סגן מנהל באגף הייצור של חברת החשמל משנת 1996 ועד לשנת 2002, אז מונה למנהל תחנות כוח באגף הייצור. בשנת 2004 מונה לתפקיד מנהל אגף הייצור ובשנת 2007 קודם לתפקיד סמנכ"ל פרויקטים הנדסיים. בשנת 2012 מונה לתפקיד ממלא מקום סמנכ"ל הייצור וההולכה והמשנה למנכ"ל חברת החשמל. בדצמבר 2014 פרש מתפקידו בחברת החשמל.

3.

במקביל לכתב התביעה האמור, ביום 2.5.2016 הוגש כתב אישום (מתוקן) נגד סימנס ושאר המעורבים בפרשה, ביניהם גם המבקש. ביום 9.3.2017 הודה המבקש במיוחס לו בכתב האישום והורשע בביצוע עבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. במסגרת הסדר הטיעון נידון המבקש ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל וחילוט מלוא סכום השוחד שקיבל. נקבע כי ריצוי העונש יידחה לתקופה של שנתיים ממועד מתן גזר הדין בשל נסיבות אישיות חריגות.

4.

במסגרת ההליך האזרחי מושא הדיון שלפנינו שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש ביום 3.7.2017 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. לחלופין ביקש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולחלופי חלופין ביקש להורות על עיכוב ההליכים נגדו, עד להכרעה בתביעה אחרת שהוגשה על ידו בבית הדין האזורי לעבודה (סע"ש 1548-07-17) שעניינה תשלום פיצויים המגיעים לו לאור סיום העסקתו אצל המשיבה. הודגש כי אחת מטענות ההגנה שנטענו בהליך האזרחי היא טענת קיזוז הנובעת מאותם סכומים המגיעים לו כפיצויים. בבקשתו טען כי עילת עשיית העושר, עילת הפרת החובה החקוקה ועילות הפרת האמון השונות המועלות כנגדו מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. בנוסף, הסכומים אותם קיבל שולמו לו כשוחד על מנת שיעשה שימוש בתפקידו כעובד החברה ואין מחלוקת שהכספים מושא התביעה נתקבלו אצלו בעת שהתקיימו בינו לבין חברת החשמל יחסי עובד-מעביד. באשר לעילת הרשלנות טען כי היא נטענה באופן סתמי וכוללני ויש לדחותה. ככל שתיוותר על כנה, נטען כי אין מנוס מפיצול הדיון בין התביעות המתנהלות בעילות השונות.

5.

בית המשפט המחוזי דן בשאלה האם מדובר בעניין המסור לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. בית המשפט עמד על ההלכה שנקבעה ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: עניין רוחם ) על פיה תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו, האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן עילת התביעה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; מבחן העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

6.

במקרה זה, חברת החשמל ביססה את תביעתה על עילות התביעה הבאות: התעשרות שלא כדין בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ); הפרת חובות אמון כלפי חברת החשמל מכוח דיני אמונאות; רשלנות בהתאם לסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ); תרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין; הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודת הנזיקין. בית המשפט בחן את סוגיית סמכותו לדון בתביעה ביחס לכל אחת מהעילות האמורות. באשר לעילות בדבר התעשרות שלא כדין והפרת חובות אמון, נקבע כי הגם שאין מחלוקת כי מדובר בתביעה שבין מעביד לעובד – אין עילת התביעה כלפי המבקש עילה ביחסי עבודה. מדובר בתביעה העוסקת בתשלומי שוחד ששולמו למבקש על ידי צדדים שלישיים באמצעות מתווכים לשוחד. הגם שהמבקש היה אכן עובד של המשיבה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לא עלתה כל טענה על ידי הצדדים לפיה הכספים שולמו לו במסגרת יחסי העבודה. בית המשפט קבע כי יש לאבחן בין עניין זה לבין עניין רוחם , שם השתמשה עוֹבדת בדיווחים שהם חלק מעבודתה על מנת לבצע פעולות מעילה וטענה כי ההטבות שהיא נטלה שלא כדין הגיעו לה במסגרת תנאי עבודתה. בענייננו לעומת זאת, המבקש אינו יכול להישמע בטענה דומה. המבקש אף טען בכתב הגנתו כי קיבל את הכספים על רקע היכרות אישית ולא במסגרת ניצול תפקידו כעובד חברת החשמל. כלומר, התקיימות יחסי עבודה בין חברת החשמל לבין המבקש היא שולית למחלוקת מושא התביעה.

7.

באשר לעוולות הרשלנות והתרמית צוין כי עוולות נזיקיות אלו הוצאו במפורש מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. באשר לעוולת הפרת חובה חקוקה הוזכר כי מדובר בעילת תביעה ייחודית לבית הדין לעבודה אך זאת בתנאי שהינה "בקשר לסכסוך עבודה". מאותם הנימוקים שפורטו לעיל נקבע כי בענייננו לא מדובר ב"סכסוך עבודה" בין עובד למעבידו ועל כן נמצא לבסוף שכל עילות התביעה נגד המבקש מצויות בסמכות בית המשפט המחוזי. לפיכך נקבע כי דינה של הבקשה, על כל חלקיה, להידחות.

טענות המבקש

8.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא מדובר בסכסוך הנובע מיחסי עבודה. בהתאם להוראות חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה ) ולהלכה הנוהגת, סכסוך שבין עובד למעסיקו, הנובע מיחסי העבודה ביניהם, הוא סכסוך המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. אין גם חולק כי בתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. בנוסף, בכתב התביעה טוענת חברת החשמל כי הכספים שולמו לנתבעים ובכלל זה המבקש בעת ששימשו עובדים בחברת החשמל, על מנת שיפעלו לקידום ענייניהן של סימנס בחברת החשמל. גם חובות האמון הנטענות הן חובות הנובעות במישרין מקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים למחלוקת. העובדות המולידות את עילת התביעה הן עובדות שקשורות כולן למערכת היחסים בין חברת החשמל כמעסיקה לבין המבקש כעובד, ולכן ברור שהעילה נובעת מיחסי עבודה.

9.

לשיטת בית המשפט המחוזי, מאחר שהכספים מושא התביעה לא הועברו למבקש על ידי חברת החשמל, מדובר בתובענה שאינה נובעת מיחסי העבודה שבין הצדדים. אלא שלטענת המבקש, השאלה הרלוונטית אינה מי העביר את הכספים למבקש בפועל, אלא מה הייתה מטרת העברת הכספים, ומה המעשים המיוחסים למבקש בעקבות קבלתם. הכספים שולמו למבקש על מנת שיפר את יחסי האמון בינו לבין מעסיקתו ועל מנת שיגרום לה נזק. על פי הנטען בכתב התביעה ועל פי פסק הדין הפלילי שניתן בעניינו ושחברת החשמל מסתמכת עליו, הכספים הועברו למבקש על מנת שיבצע כלפיה מעשי מרמה והפרת אמונים, תוך כדי ביצוע פעולה "הקשורה בתפקידו" כעובד של המשיבה. המבקש קיבל את הכספים על רקע עבודתו בחברת החשמל ועל כן אין ספק כי מדובר בתביעה הנובעת מיחסי עבודה בין הצדדים. בית המשפט המחוזי שגה אפוא כשלא נתן כל משקל לעילה הנטענת, ולסיבה בגינה שולמו הכספים למבקש, על פי הנטען בכתב התביעה. המבקש מדגיש כי המבחן לקיומה של סמכות עניינית לבית הדין לעבודה נלמד על פי מהות עילת התביעה, כפי שזו נלמדת מכתב התביעה עצמו, ולעתים על פי זהות הצדדים, כאשר הגדרת עילות התביעה נעשית בידי התובע. על כן לטענתו שגה בית המשפט כשהתעלם מהנטען בכתב התביעה.

10.

המבקש מוסיף כי אין יסוד להבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין עניין רוחם לבין ענייננו. בעניין רוחם נקבע בבירור כי בתי המשפט הכלליים נעדרים כל סמכות לדון בעילת עשיית עושר או הפרת חובות אמון, כאשר מדובר במערכת יחסים שבין עובד למעסיק. לטענת המבקש, להבחנה שערך בית המשפט המחוזי אין כל עיגון בפסק הדין שניתן בעניין רוחם . עוד שגה בית המשפט כאשר התעלם מן העובדה שלא ניתנה כל התייחסות מצד המשיבה לטענת המבקש כי העילה מכוח יחסי אמון מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין. בהיעדר התייחסות, חזקה על חברת החשמל כי היא מסכימה לנטען.

11.

בהינתן האמור טוען המבקש כי מן הראוי ליתן לו רשות לערער על מנת שלא יתנהל הליך סרק בפני ערכאה שאינה מוסמכת לדון בו. מדובר במקרה מובהק שבו לבקשת הביניים השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, שכן מדובר בערעור על החלטה בבקשה לדחייה של ההליך על הסף ולחלופין – להעברת הדיון לערכאה המוסמכת. הותרת הדיון בבית המשפט המחוזי, תוך דחיית ההכרעה בשאלת הסמכות עד לסוף ההליך, עלולה להביא למצב שבו דיון שלם בעניינו של המבקש יתנהל לפני ערכאה נטולת סמכות. זאת ועוד, היות שההליך המקביל שהגיש המבקש בבית הדין לעבודה מוסיף להתקיים כסדרו, יש לאחדו בהקדם האפשרי עם הדיון בתביעת חברת החשמל, לצורך הכרעה בטענת הקיזוז שהעלה המבקש בכתב הגנתו. קבלת רשות הערעור תביא לחסכון זמן שיפוטי, למניעת דיון כפול וסרבול הליכי המשפט.

דיון והכרעה

12.

עיון בטענות המבקש ובהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

13.

ככלל, הרשות לערער על "החלטה אחרת" של הערכאה הדיונית תינתן אך במקרים חריגים בהם שוכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה תשפיע באופן מכריע על זכויות הצדדים או תוביל לניהולו של הליך מיותר או שגוי מיסודו (רע "א 1706/ 14 בן אהרון נ' בן דוד (20.7.2014); רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק (23.4.2013); רע"א 4382/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' רוטשילד (30.4.2009)). עם זאת, שאלת סמכותו העניינית של גוף שיפוט להידרש לנושא המובא לפניו חייבת להיקבע בטרם יחל בדיונים לגופו של עניין, ואין להמתין בעניין זה להתקדמות המשפט או לסיומו ( רע"א 8118/15 מפעלי ים המלח בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב (12.6.2016); רע"א 7776/00 חיג'אזי נ' חיג'אזי (31.1.2001)). על כן צודק המבקש כי יש להכריע בסמכותו של בית המשפט עובר לקיום הדיון העיקרי בעניינו. ברם, לגופו של עניין אין מקום לתת למבקש רשות ערעור, שכן צדק בית המשפט המחוזי כאשר לא שעה לבקשת המבקש לדחות את התביעה נגדו בשל חוסר סמכות עניינית.

14.

העיקרון הבסיסי לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה" (עניין רוחם , פסקה 27). כאמור, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, על מנת לברר האם סמכות הדיון מסורה לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה יש לבחון קיומם של שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעביד); עילתו של הסכסוך ביחסי עבודה; זיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא מתקיים בענייננו התנאי השני הדורש כי עילת התביעה תהא ביחסי עבודה. סכסוך שעילתו ביחסי עבודה הוא סכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיקו או מן הדין בתחום העבודה. המקור העיקרי למענה על השאלה מהי עילתו של הסכסוך, הוא כתב התביעה, למרות שייתכן שבמקרים מסוימים יידרש בית המשפט לצורך בחינת שאלת הסמכות גם לעובדות הנטענות בכתבי הטענות האחרים (להרחבה ראו: עניין רוחם, פסקאות 40-42).

15.

המסקנה העולה מעיון בכתבי הטענות במקרה זה היא, כי על אף שאכן היה המבקש עובד חברת החשמל בזמנים הרלוונטיים, הכספים אותם קיבל לא שולמו לו במסגרת יחסי העבודה שלו עם חברת החשמל. כך נלמד למשל מסעיף 37.1 לכתב הגנתו של המבקש, בו נטען כי "הכספים שהתקבלו (אצל המבקש – ד.מ.) מהנתבע 7 היו על רקע ההיכרות אישית בין הצדדים... הנתבע (המבקש – ד.מ) מעולם לא ניצל את תפקידו בחברת החשמל או היטה תוצאות מכרז זה או אחר לאור קבלת הכספים". גם בבקשה שלפנַי לא הוכיח המבקש את טענתו לפיה הכספים שולמו לו על מנת שיבצע פעולה "הקשורה בתפקידו". זאת ועוד, ועל אף שגדרי המחלוקת שבין הצדדים נקבעו בכתבי הטענות ואין מקום לעניין זה לרעות בשדות זרים, מעיון בכתב האישום שהוגש נגד המבקש ניתן ללמוד כי המבקש נחשב לסמכות מקצועית בתחום החשמל באגף הייצור, ובמסגרת תפקידו היה מעורב באפיון מכרזים שונים ובקביעת הדרישות מן הספקים המתמודדים במכרזים. בתמורה לסכומי הכסף שקיבל, הוא נהג להעביר לסימנס מידע מסווג בנוגע להליכי ההתקשרות מול חברת החשמל בהם השתתפה סימנס. בין היתר העביר המבקש מידע על הצעות המתחרים ועל עמדת חברת החשמל ביחס אליהן. היינו, גם על פי האמור בכתב האישום לא ניתן להגדיר את מעשיו כ"קשורים לתפקידו", כפי שתואר לעיל. על כן שונה ענייננו מעניין רוחם , ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי גם הדיון בעילות התביעה בדבר התעשרות שלא כדין, הפרת חובות אמון והפרת חובה חקוקה – מצויות בסמכותו. על אלו יש להוסיף כי אין מחלוקת בכך שעוולת הרשלנות ועוולת התרמית הוצאו במפורש מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה).

16.

בשולי הדברים אציין כי העברתו של הדיון לבית הדין לעבודה גם לא תמנע את פיצול ההתדיינות בתובענה, שכן ההתדיינות מול שאר הנתבעים תימשך כך או כך בבית המשפט המחוזי. על כן, גם טענות המבקש באשר לחסכון זמן שיפוטי ומניעת סרבול הליכי המשפט אינן עומדות לו.

17.

גם באשר לסוגיית עיכוב ההליכים לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלטה על עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד הינה החלטה שבשיקול דעת, ובשל אופייה הדיוני, תימנע ערכאת הערעור לרוב מלהתערב בה. החלטה כאמור מושפעת ממגוון שיקולים ובהם זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות וכן השאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את השני (רע"א 1573/16

הרט נ' חברת אורג'ניקס (24.5.2016); רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (21.11.2011)). במקרה זה, מידת הזהות בין הסוגיות הנתונות במחלוקת אינה רבה. תביעתו של המבקש בבית הדין לעבודה עניינה בזכויות המגיעות לו לטענתו בגין סיום העסקתו, ואילו עניינה של התביעה דנן בהשבת סכומי השוחד ששולמו לו. על כן, גם לאחר שיתנהל ההליך בבית הדין לעבודה, לא יהיה בכך כדי לייתר את הדיון בעניינו. עוד יש לציין בהקשר זה כי אין הצדקה לעכב דווקא את ההליך המתקיים לפני בית המשפט המחוזי ולא את ההליך המתקיים כאמור בבית הדין לעבודה.

18.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.