פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
488/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
יגאל אלנקרי
נ ג ד
המשיבה:
א.ה נווה טל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 11.12.2014 בתיק
הפ
010411-09-14
בשם המבקש:
עו"ד תומר ח. הנריק
ריטרסקי
בשם המשיבה:
עו"ד שי צוקרמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' אלמגור ) מיום 11.12.2014 בה הוחלט לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש המבקש נגד המשיבים.
1.
המשיבה היא חברה המבקשת לבצע פרויקט תמ"א 38 בבניין ברחוב נווה יהושע ברמת גן (להלן:
הפרויקט והמקרקעין בהתאמה ). המבקש רכש מהמשיבה בחודש אוגוסט 2010 את דירת הגג בפרויקט וכן את מלוא זכויות הבנייה על גג הבניין (להלן: ההסכם מ-2010 ). לטענת המבקש, הוא מילא אחר חיוביו ושילם למשיבה את התמורה הנדרשת לפי ההסכם אולם היא מצידה הפרה את ההסכם, בין היתר, מכיוון שבכוונתה לבנות על גג הבניין שזכויות הבנייה בו נמכרו למבקש. בחודש יוני 2013 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המשיבה במסגרתה עתר למתן צו שיאסור עליה לבצע דיספוזיציה במקרקעין וכן עתר "לחייב אותה לקדם את הקמת הפרויקט ולהעמיד לו ערבות חוק מכר כחוק" (להלן: תובענת המבקש ). ביום 7.1.2014 הוציא בית המשפט המחוזי, לבקשת המבקש, צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה במקרקעין בכפוף להפקדת בטוחות שונות ובהן ערבות בנקאית מטעם המבקש בסך 300,000 ש"ח. שנה לאחר מכן, בחודש יוני 2014, הגישו בעלי הזכויות במקרקעין תובענה נגד המשיבה ונגד המבקש ובה ביקשו להצהיר כי ההסכם בינם לבין המשיבה בוטל כדין וכי יש להורות למשיבה למחוק את הערות האזהרה שנרשמו לטובתה במסגרת ההסכם עמם (להלן: תובענת הדיירים ). בחודש ספטמבר 2014 הגישה המשיבה תובענה נגד המבקש וביקשה להצהיר כי ההסכם מ-2010 הופר על-ידי המבקש ובוטל כדין (להלן: תובענת המשיבה ).
2.
תובענת המבקש ותובענת המשיבה נדונים בפני אותו המותב ובד בבד עם הגשת התובענה נגד המבקש, ביקשה המשיבה לדחות את שמיעת ההוכחות בתובענת המבקש, שהיה קבוע לחודש ספטמבר 2014 ולאחד את הדיון בה עם הדיון בתביעה שהגישה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, קיים במועדו את הדיון בתובענת המבקש והורה לצדדים להגיש את סיכומיהם. הבקשה לאחד את הדיון בתובענה שהגישה המשיבה עם הדיון בתובענת המבקש, נדחתה אף היא ובהחלטתו מיום 17.9.2014 ציין בית המשפט כי הדיון בתובענת המבקש הסתיים וכי התרשמותו היא כי הגשת התובענה בחלוף זמן ממושך לאחר הגשת תובענת המבקש בצירוף הבקשה לאיחוד הדיון, מעידה על חוסר תום לב מצד המשיבה. המבקש מצידו הגיש ביום 22.9.2014 בקשה להתליית הדיון בתובענת המשיבה בשל "הליך תלוי ועומד" וכחודש לאחר מכן הגיש את הסיכומים בתובענה שלו. המשיבה לא שקטה על שמריה והגישה לבית המשפט בחודש דצמבר 2014 בקשה לעיכוב ההליכים בשתי התובענות –תובענת המבקש והתובענה שלה - עד להכרעה בתובענת הדיירים. טענתה העיקרית של המשיבה הייתה שאם תתקבל תובענת הדיירים ממילא יבוטל הפרויקט, והיא לא תוכל לבנות את דירת המבקש. עוד טענה המשיבה כי ניהול התובענות במקביל מקים חשש לניהול הליך מיותר וכי מכל מקום הצדדים לא יינזקו מעיכוב ההליכים בתובענות שכן על פי החלטת מוסדות התכנון מתן היתר הבנייה מותנה במסמך מוסכם או החלטת בית המשפט לפיהם המבוקש בהיתר "תואם להחלטת בית המשפט ולהסכמות". בית המשפט קיים דיון בתובענת המשיבה ביום 3.12.2014, במסגרתו נדונה גם הבקשה לעיכוב ההליכים בשתי התובענות. לאחר אותו הדיון הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן החלטה בבקשה שהגיש הוא להתליית ההליכים בתובענת המשיבה, והוסיף כי המשיבה הגישה בקשה לעיכוב שתי התובענות במסגרת התובענה שהוגשה נגדו והדגיש כי אם תגיש בקשה כזו גם במסגרת התובענה שהגיש הוא יגיב עליה. למחרת היום, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את בקשת המשיבה והורה על עיכוב ההליכים בשתי התובענות בקובעו כי תוצאות הדיון בתובענת הדיירים אכן עשויות לייתר את הדיון בשתי התובענות שבפניו וכן כי הועדה המקומית לתכנון ולבניה התנתה את מתן היתר הבניה בהחלטה שיפוטית ועל כן אין מקום להמשיך ולדון בשתי התובענות כל עוד לא ניתן פסק דין חלוט בתובענת הדיירים.
3.
מכאן הבקשה שלפניי בה טוען המבקש כי אין להמתין להכרעה בתובענת הדיירים עד להכרעה בתובענה שהגיש, בהינתן העובדה שהגיש סיכומים בתובענה וכן בהינתן העובדה שהסעדים אותם ביקש - כי המשיבה תימנע מעשיית דיספוזיציה במקרקעין וכן כי תעמיד ערבות חוק מכר - אינם קשורים בתובענת הדיירים. המבקש מוסיף כי ביטול אפשרי של ההסכם בין המשיבה לבעלי הזכויות במקרקעין אף מחדד את חשיבות העמדת ערבות חוק מכר על ידה, בפרט משום ששילם לה את מלוא התמורה על פי ההסכם מ-2010. עוד טוען המבקש כי המשיבה מפרה את צו המניעה הזמני וכי שגה בית המשפט המחוזי כשהחליט מיוזמתו לעכב תובענה שלא הוגשה בה הבקשה ומבלי שביקש את תגובתו לכך. המבקש מוסיף וטוען כי ביקש מבית המשפט להבהיר את החלטתו, אולם בית המשפט לא נדרש לבקשה וכך גם להליכים בהם נקט לפי פקודת בזיון בית משפט.
4.
המשיבה מתנגדת לבקשה. היא שבה וטוענת כי יש להכריע תחילה בתובענת הדיירים, שכן אם זו תתקבל וההסכם עמם יבוטל, היא לא תבצע את הפרויקט ולכן ההליכים בינה ובין המבקש יתייתרו ולכל היותר יהיה צורך לדון במחלוקות כספיות בינה ובין המבקש. המשיבה מוסיפה כי ההליך השני בו יש לדון הוא התובענה שהגישה, וזאת מכיוון שאם ייקבע כי היא ביטלה כדין את החוזה עם המבקש, אין צורך להכריע בתביעתו. בנסיבות אלו, כך טוענת המשיבה, עיכוב ההליכים יחסוך זמן שיפוטי ומשאבים. עוד טוענת המשיבה כי לא הפרה את צו המניעה, כי המבקש זנח את בקשת הביזיון שהגיש והיא מבהירה כי בניגוד לטענת המבקש, בית המשפט שמע את טענותיו בנוגע לעיכוב ההליכים בשתי התובענות בדיון שהתקיים ביום 3.12.2014.
5.
דין הבקשה להידחות. ככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה קמא בשאלה שהיא דיונית באופיה, הנוגעת לעיכוב הדיון בהליך המתקיים בפניה עד להכרעה בהליך אחר הדן בשאלות דומות (ראו ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 478 (1975); רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' Kia Motors Corporations , פיסקה 16 (27.6.2012) ; רע"א 3054/14 דנטל סנטר נ' אריה , פיסקה ח' (22.5.2014)). עוד נפסק כי לצורך עיכוב ההליכים אין נדרשת זהות מוחלטת בין כל העניינים הנדונים וכי על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות (ראו רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב , פיסקה 6 (21.11.2011) והאסמכתאות שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 543-542 (מהדורה אחת עשרה, 2013).
6.
המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים יוצאי דופן המצדיקים סטייה מן ההלכה שפורטה לעיל. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, תובענת הדיירים שהמבקש והמשיבה הם צד לה, מעוררת שאלות המשיקות לשאלות המתעוררות בשתי התובענות האחרות והכרעה בה צפויה להשפיע על שתי התובענות ואולי אף לייתר את הדיון בהן. די בטעם זה על מנת להצדיק את עיכוב ההליכים שעליו הורה בית המשפט המחוזי. טרוניית המבקש כי הבקשה לא הוגשה במסגרת התובענה שהגיש אלא במסגרת תובענת המשיבה, אין בה ממש. כפי שעולה מטענות המבקש, הוא הבין ב"זמן אמת" כי בקשת המשיבה מתייחסת גם לתובענה שהגיש, הוא התייחס לכך בתגובתו ואף ניתנה לו הזדמנות להגיב לגוף הבקשה בדיון שהתקיים ביום 3.12.2014. מכל מקום, טענות המבקש בעניין זה אינן מועילות לו משום שלגופם של דברים הצדק עם המשיבה ככל שהדבר נוגע לעיכוב ההליכים. אשר לטרוניית המבקש בדבר הפרת צו המניעה הזמני. הבקשה דנן אינה האכסניה המתאימה לדון בטענות אלו, וטענותיו בעניין זה שמורות לו.
הבקשה נדחית, אפוא.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד'
בניסן התשע"ה (24.3.2015).
ש ו פ ט ת