רע"א 6570/19 פלוני נ. פלוני

1.

בשנת 1963 נערכה עסקה במקרקעין, אשר כעולה מהחומר שלפניי, לא הושלמה ברישום. לימים, בשנת 2000, המשיבים 2-1, יורשיהם של הרוכשים בעסקה המקורית, מכרו את זכויותיהם הלא רשומות בקרקע למשיבים 4-3. הואיל והמשיבים 2-1 לא היו רשומים כבעלי הזכויות, לא עלה בידי האחרונים להשלים את העסקה ברישום. על רקע זה פנו המשיבים לבעלי הזכויות הרשומים בקרקע, רובם יורשי הצד המוכר בעסקה המקורית. מרביתם הסכימו לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר שיאפשר להעביר את הזכויות. לעומתם, הנתבע 8 – הוא המבקש לפנינו – העביר חלק מהזכויות במקרקעין על שמו על סמך צוואה, אשר בתביעת המשיבים נטען כי היא אינה כשרה. על רקע זה תבעו המשיבים לבטל את רישום הזכויות על שם המבקש, ולהורות על רישום כל הזכויות בקרקע על שמם. לבקשת המשיבים, ביום 21.10.2018 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס ) צו מניעה זמני (להלן: צו המניעה ) האוסר על הנתבעים כולם ובהם המבקש לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. צו המניעה הוארך בהסכמת המבקש ביום 28.11.2018.

2.

בהחלטה מיום 27.5.2019 התברר כי ישנה אי התאמה בין הצוואה המקנה לכאורה למבקש את חלקו במקרקעין לבין צו הקיום שניתן על אותה צוואה הקובע יורשות אחרות. על רקע זה, ביום 10.6.2019 הורה בית המשפט כי "יבהירו התובעים [המשיבים כאן – ע' פ'] מדוע אינם נוקטים בהליך של תקיפה ישירה של צו קיום הצוואה. בית המשפט שוקל לעכב את ההליכים בתיק זה לתקופה של 6 חודשים כדי לאפשר לתובעים למצות הליך זה" (ההדגשה הוספה – ע' פ'). לאחר קבלת תגובת המשיבים והמבקש, ביום 13.6.2019 קבע בית המשפט כך (ההדגשות הוספו – ע' פ'):

"בשים לב לכך שהבקשה לביטול צו קיום הצוואה [...] קבועה לדיון בבית הדין השרעי [...] ובהתחשב בכך שככל שהבקשה לעיל תתקבל, תבוטל צוואת המנוחה [...] אני מורה על הפסקת התובענה למשך 5 חודשים. תקופת עיכוב ההליכים נקבעה גם בהתחשב בעובדה שממילא בית המשפט מצוי בימים אלו בחופשת שבתון ואף מצויים אנו בסיפה של פגרת בית משפט. הודעת התובעים באשר להתקדמות ההליך בבית הדין השרעי תוגש עד ליום 6.9.2019, שאם לא כן, אורה על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש ללא התראה נוספת".

3.

לאחר הדברים האלה, לבקשת המשיבים, ובעקבות הודעתם כי מרבית הנתבעים חתמו על ייפוי כוח המאפשר לבא כוח המשיבים להעביר את זכויותיהם במקרקעין למשיבים (להלן:

ייפוי הכוח ), הורה בית המשפט ביום 3.7.2019 על צמצום צו המניעה כך שיחול על המבקש בלבד (להלן: צמצום צו המניעה ). המבקש ביקש לבטל החלטה זו, אך זו נדחתה לבסוף. בהחלטה מיום 21.7.2019 קבע בית המשפט כי אין בסיס להיעתר לבקשה, וכי המבקש עצמו מסכים כי צמצום הצו אינו פוגע בו. עוד ציין בית המשפט כי טענותיו של המבקש בנוגע לזיוף ייפוי הכוח לא הוכחו, וממילא אין בהן כדי להצדיק את דחיית בקשת המשיבים לצמצום צו המניעה שלכתחילה התבקש על ידם.

4.

בהמשך לאמור ביקשו המשיבים ליתן פסק דין נגד נתבעים 7-1 בהיעדר הגנה. ביום 1.8.2019 קיבל בית המשפט את הבקשה, וקבע כי יחתום על פסיקתא מתאימה בהמשך. עוד באותה החלטה צוין כי:

"תוגש פסיקתה לחתימתי [...] ביחס לנתבעים 7-1 בקשר עם זכויותיהם הרשומות של המנוחים [...] אזכיר כי ביחס לנתבעים 10-8 [...] הוריתי על הפסקת התובענה למשך 5 חודשים. הואיל [...] והדיון בבקשה לביטול צו קיום הצוואה [...] בבית הדין השרעי נדחה ליום 11.11.2019, אני מאריכה את תקופת הפסקת התובענה כנגד הנתבעים 10-8 לחודש נוסף. ניתנת ארכה להגשת הודעת התובעים באשר להתקדמות ההליך בבית הדין השרעי עד ליום 26.11.19, שאם לא כן, אורה על מחיקת התובענה כנגד הנתבעים 10-8 מחמת חוסר מעש ללא התראה נוספת".

5.

ביום 3.9.2019 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטותיו מיום 21.7.2019 ומיום 1.8.2019. אגב כך נדחתה טענת המבקש כי

על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), משמעות ההחלטה מיום 13.6.2019 על הפסקת התובענה הוא מחיקתה, וכי לפיכך בית המשפט לא היה מוסמך לדון ולהכריע במועד מאוחר יותר בבקשת המשיבים לצמצם את צו המניעה. בית המשפט הבהיר כי "התביעה הופסקה למשך 5 חודשים ולא נמחקה", וכי גם בתקופה זו מוסמך בית המשפט ליתן החלטות בעניין סעדים זמניים. כן צוין כי אף אם לכתחילה הופסקה התובענה נגד הנתבעים כולם ולא רק נגד המבקש, הרי שיש לראות בהחלטות שניתנו לאחר מכן כשינוי של החלטה זו, כך שהפסקת התובענה תחול רק ביחס למבקש. מכל מקום, למבקש אין מעמד ביחס להפסקת התובענה כלפי נתבעים אחרים, וממילא הוא עצמו הסכים כי צמצום צו המניעה אינו פוגע בו. בדומה, נראה כי אין סיכוי ממשי להתנגדותו של המבקש למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים. נקבע כי הפסיקתא הרלוונטית תיחתם לאחר יום 6.10.2019 על מנת לאפשר למבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט זה. יצוין כי מעיון ב"נט-המשפט" נראה כי טרם ניתנה פסיקתא כאמור.

6.

מכאן הבקשה שלפניי המכוונת להחלטות מיום 21.7.2019 ומיום 1.8.2019, שבצדה הוגשה בקשה לעכב את ביצוען של ההחלטות האמורות. המבקש חוזר על טענתו כי לפי תקנה 154, דין הפסקת התובענה כדין מחיקתה, ולכן מעת שהורה בית המשפט על הפסקת התובענה, לא היה מוסמך להוסיף ולדון בה. עוד סבור המבקש כי החלטת בית המשפט על הפסקת התובענה התייחסה לתביעה כולה, לרבות כלפי נתבעים אחרים, ולכן גם אין זה בסמכות בית המשפט לתת פסק דין בעניין הנתבעים האחרים. כן נטען כי בית המשפט לא התייחס כראוי לטענותיו בנוגע לצמצום צו המניעה ולזיוף ייפוי הכוח כמפורט לעיל, והכריע בנוגע אליהן לפני שלמבקש ניתנה הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו.

7.

דין הבקשה להידחות. אשר לטענות המבקש בדבר צמצום צו המניעה, הלכה היא כי רשות לערער על החלטה שניתנה בערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים תינתן במשורה ורק במקרים שבהם יש בדחיית הבקשה כדי לגרום למי מהצדדים נזק בלתי הפיך או להשפיע באופן מהותי על זכויותיהם (רע"א 1785/16 ווינר נ' קרויס , פסקה 6 (5.12.2016)). לא כך בענייננו, שכן עצם צמצום צו המניעה – להבדיל מנתינתו לכתחילה – אינה פוגעת במבקש, שאף הסכים כי כך הדבר לפני בית המשפט המחוזי. ויובהר, משמעות צמצום הצו היא כי יתר הנתבעים אינם מנועים מדיספוזיציה בזכויותיהם שלהם בנכס, בעוד שהמבקש מנוע מלעשות כן בזכויותיו שלו. לפיכך, צמצום הצו כשלעצמו לא הרע את מצבו של המבקש בהשוואה למצב הקודם. אין אפוא בסיס ליתן רשות לערער בעניין זה על פי אמת המידה האמורה.

8.

גם בטענות המבקש בנוגע למשמעותה של "הפסקת" התובענה אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער. אכן, לו היה מורה בית המשפט על הפסקת התובענה לפי תקנה 154, משמעות הדבר הייתה כי התביעה נמחקה; וכי על המשיבים להגיש תביעה חדשה לצורך המשך הדיון בפלוגתאות שבין הצדדים:

"הפסקת תובענה על-פי הוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [...] כמוה כמחיקת תובענה, במובן זה שבשני המקרים ניתן לשוב ולהגיש תובענה חדשה באותה עילה ולא ניתן יהיה לטעון להשתק עילה (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון פ"ד מו(3) 738 (1992)). אלא שכאשר מדובר במחיקת תובענה, הדבר נעשה, ככלל, בניגוד לרצון התובע, שהמחיקה נכפית עליו, בדרך כלל לבקשת הנתבע. כאשר התובע הוא המעוניין להפסיק את הדיון בתובענה שהגיש, תרופתו היא לבקש מבית המשפט שיתיר לו להפסיק את תביעתו במסגרת הוראת תקנה 154 לתקנות. הפסקת התובענה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. השיקול המרכזי אותו ישקול בית המשפט, כשהוא בוחן בקשת תובע להתיר לו להפסיק את התובענה, הוא, באיזו מידה ההפסקה תפגע בנתבע ואינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. כך יתכן, כי במהלך הדיון בתובענה הראשונה רכש הנתבע יתרון כלשהו וכל מטרתו של התובע בהפסקת התובענה, היא לגרום לביטולו של אותו יתרון (ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה פ"ד מה(3) 690 (1991))" (רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי , פסקה 6 (8.7.2012)).

9.

ואולם, בענייננו, מהקשר הדברים ברור לגמרי כי בית המשפט הורה על עיכוב ההליכים בתובענה ולא על הפסקתה עקב קיומו של הליך המתנהל במקביל בבית הדין השרעי שבו צפויה להיות מוכרעת שאלה המשפיעה במישרין על זכויות המבקש ועל הצורך בעצם המשך ניהול ההליך בעניינו (רע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקאות 9-8 (17.8.2015)). ניכר כי תכליתה של ה"הפסקה" היה להמתין עד להכרעת בית הדין השרעי הצפויה להשפיע במישרין על שאלת זכויותיו של המבקש במקרקעין, ובהתאם על עצם הצורך בהמשך ניהול ההליך לפני בית המשפט בענייננו. הדברים מוצאים ביטוי ברור גם בהחלטות בית המשפט. כך, כבר בהחלטה מיום 10.6.2019, טרם הורה על "הפסקת התביעה", גילה בית המשפט דעתו כי הוא שוקל לעכב את ההליכים לתקופה בת 6 חודשים עד להכרעה בבית הדין השרעי. שנית, בהחלטה מיום 13.6.2019, מיד לאחר שהורה על הפסקת התובענה לתקופה בת חמישה חודשים, הוסיף בית המשפט, כמצוטט לעיל, כי " תקופת עיכוב ההליכים " האמורה בת חמשת החודשים נקבעה גם בהתחשב בשיקולים שנמנו שם (וראו בהתאם גם החלטה מיום 1.8.2019 על דחייה נוספת מטעם זה). רביעית, נקבע ביום 13.6.2019 כי אם המשיבים לא יעדכנו באשר להתקדמות ההליכים בבית הדין השרעי, בית המשפט יורה על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש, דבר המעיד על כך שבית המשפט סבר כי יהיה צורך במחיקת התובענה ולא כי זו כבר נמחקה. לבסוף, באותה החלטה נקבע כי התובענה תמשיך להתברר בתום 5 חודשים, ולא נקבע כי על המשיבים יהיה להגיש תובענה חדשה, כמתחייב לכאורה מתקנה 155 לתקנות במקרה של הפסקת תובענה. מן האמור עולה כי יש לקרוא את החלטת בית המשפט מיום 13.6.2019 כהחלטה על עיכוב ההליך התלוי ועומד לפניו עד להכרעת בית הדין השרעי בשאלת תוקף צו קיום צוואה, ולא כהחלטה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות (והשוו לרע"א 7110/13 מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ' החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ , פסקה 8 (19.12.2013); רע"א 1562/13 בית חולים סורוקה נ' פלוני , פסקה 10 (16.5.2013)). אכן, מוטב היה לו בית המשפט היה מקפיד בבחירת המינוח המתאים בהחלטתו ביום 13.6.2019. ואולם, משהוברר כי מדובר בהחלטה שעניינה עיכוב ההליך בלבד, הרי שהכלל הוא כי ערכאת תמעט להתערב בהחלטה דיונית מסוג זה הנוגעת לאופן ניהול ההליך (רע"א 488/15 אלנקרי נ' א.ה נווה טל בע"מ , פסקה 5 (24.3.2015)). לפיכך, גם בטענות המבקש בהקשר זה אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.