רע"א 1785/16 הרש צבי ווינר נ. ישראל קרויס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) מיום 22.2.2016 בה נדחתה בקשת המבקש לזימון עדים ועל החלטתו מיום 29.2.2016, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע דיספוזיציה בבניין בירושלים, עד להכרעה בתביעה שהגיש המבקש באשר לבעלותו בחלקים ממנו.

1.המשיב 4 – בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) הוא נושה מובטח של המשיב 1 (להלן: קרויז ), ורשומה לטובתו משכנתא מדרגה ראשונה על זכויות בשלוש דירות בבניין ברחוב חוני המעגל בירושלים (להלן: הבניין ). בעניינו של קרויז מתנהלים הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר (מחוזי ירושלים) 930-03-14) ובשל אי פירעון חובותיו מבקש הבנק לממש את 3 הדירות באמצעות המשיב 5 ואילו הנאמן לנכסיו של קרויז מבקש לממש את יתרת הדירות. לטענת המבקש, דודו של קרויז, בשנת 1986 יעץ לו קרויז לרכוש מפלונים זכויות ב-2250 חלקים בלתי מסוימים מתוך 15,120 בבניין וכן זכויות דיירות מוגנת בדירה בקומה הרביעית, בה הוא מתגורר עם רעייתו במהלך חודשי הקיץ (להלן: הדירה שבמחלוקת ). זכויותיו של המבקש לא נרשמו מעולם, ולטענתו נודע לו במקרה כי קרויז רימה אותו וכחודשיים לאחר שנמכרו לו הזכויות, זכויותיו נמכרו בשנית לקרוב משפחה אחר של קרויז (להלן: רולינצקי ) ונרשמו על שמו. אלא שביום 29.6.2014 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי רולינצקי הוא "איש קש" וקרויז הוא למעשה הבעלים של הזכויות בבניין למעט דירה שעל הזכויות בה רשומה הערת אזהרה לטובת המשיבים 2 ו-3 (בע"ק 27330-09-12). על כן, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי להצהיר כי הוא הבעלים ב-2250 חלקים בלתי מסוימים מתוך 15,120 בבניין וכן כי יש לו זכות לדיירות מוגנת בדירה שבמחלוקת. עוד הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה האוסר על ביצוע דיספוזיציה בדירות עד להכרעה בתביעה. המבקש טען, בין היתר, כי הבנק נהג בחוסר תום לב, שכן לא בדק לעומק את הזכויות בבניין בהינתן העובדה כי ההלוואה הוענקה לקרויז, אך בעל הזכויות הרשומות בבניין היה רולינצקי. יצוין, כי תחילה הגיש המבקש את התביעה והבקשה למתן צו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי מרכז אשר נתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, אך לאחר מכן קבע בית המשפט המחוזי מרכז כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

2.ביום 29.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) את הבקשה. אשר לסיכויי התביעה קבע בית המשפט כי עוצמת הטענות שמפנה המבקש כלפי הבנק היא "נמוכה מאוד", שכן הוא לא העלה נסיבות או עובדות אשר היו עשויות לעורר אצל הבנק חשד כי דבר מה בנוגע לרישום בלשכת המקרקעין אינו כשורה, בפרט

בהינתן העובדה כי מאז שנת 1986 המבקש לא נרשם כבעל זכויות בבניין, לא נרשמה לטובתו הערת אזהרה והוא אף לא מתגורר בבניין דרך קבע. בית המשפט קבע, אפוא, כי טענות המבקש כלפי הבנק מבוססות בעיקר על השערות שלא הוצג לביסוסן ולו קצה חוט. בנסיבות אלו ובאין תשתית ראשונית המעלה טיעון ראוי לבירור בדבר פעולה או מחדל של פקיד הבנק שהעניק את ההלוואה לקרויז או של השמאי מטעם הבנק, הוסיף וקבע בית המשפט כי לא ראה מקום להיעתר לבקשת המבקש לחקור אותם. אשר למאזן הנוחות

קבע בית המשפט כי נקודת המוצא היא שלבנק יש זכות קניינית רשומה ביחס לזכויות בנכס ומנגד למבקש התקשרות חוזית שיש לגביה "סימן שאלה רציני" אם הקנתה לו זכות החורגת מדיירות מוגנת. הבנק מצידו שינה את מצבו לרעה ונתן הלוואה, בין היתר, בהיעדר רישום הערת אזהרה לטובת המבקש ואילו המבקש אינו מתגורר בדירה ואף ציין כי הוא ממעט להשתמש בה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק וככל שהתביעה תתקבל בסופו של דבר, ניתן יהיה לפצות את המבקש בכסף על זכויותיו הנטענות בבניין. בית המשפט דחה, אפוא, את הבקשה, ביטל את הצו הארעי וחייב את המבקש בהוצאות בסך 5000 ש"ח הן למנהל המיוחד של קרויז והן לבנק.

3.מכאן הבקשה דנן בה טוען המבקש כי לכל הפחות היה על בית המשפט לקבוע כי זכותו בבניין עדיפה על זכויותיו של קרויז ועוד הוא טוען כי הבנק התרשל בעת רישום המשכנתא באופן העולה כדי חוסר תום לב מצידו ומצדיק את העדפת זכויות המבקש על זכויות הבנק. אשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממכירת הבניין אינו בר פיצוי. המבקש מוסיף ומלין על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.2.2016 שלא לזמן את פקיד הבנק והשמאי לחקירה.

4.המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. הבנק טוען, בין היתר, כי המבקש נמצא בקשר עם קרויז והגיש את התביעה במטרה לסייע לו בהליך פשיטת הרגל ולמנוע את מכירת הדירות בבניין. הנאמן לנכסיו של קרויז טוען כי המבקש העלה את הטענות בדבר זכויותיו בבניין במסגרת הליך פשיטת הרגל ועל כן הוא הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה בשל הליך תלוי ועומד ולעיכוב הליכים לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. עוד טוען הנאמן כי בהינתן העובדה שלקרויז תביעות חוב בהיקף של 83 מליון ש"ח ואילו המבקש רכש לגרסתו את הדירה שבמחלוקת ל"השקעה", מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. בשולי הדברים מלין הנאמן על התנהלותו של המבקש אשר נוקט בהליכים כפולים, ואף הגיש את תביעתו תחילה לבית המשפט המחוזי מרכז, יום אחד בלבד לאחר שבקשה שהגיש לעכב את מסירת החזקה בבניין לידי הנאמן נדחתה בהליך פשיטת הרגל המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים.

5.למען שלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת הבקשה עתר המבקש למתן צו ארעי האוסר על המשיבים לערוך דיספוזיציות בבניין. בקשה זו נדחתה ביום 17.4.2016. עוד יצוין כי נוכח הודעת הנאמן על הגשת הבקשה לסילוק על הסף של תביעת המבקש ולעיכוב הליכים, נקבע כי על הנאמן להודיע עד ליום 1.7.2016 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לסילוק על הסף. לאחר שהחלטה כאמור לא ניתנה, התבקש הנאמן למסור את דבר ההחלטה לבית המשפט המחוזי וניתנו לו מספר ארכות להגשת ההודעה. ביום 13.11.2016 הודיע הנאמן כי טרם שובץ מותב בבית המשפט המחוזי לדון בהליך העיקרי ולא ניתנה החלטה בבקשותיו. נוכח חלוף הזמן, התבקש המבקש להודיע האם הוא עומד על בקשתו וביום 28.11.2016 הודיע המבקש כי הוא מבקש שבית המשפט יכריע בה. עוד ראוי לציין כי ביום 28.11.2016 הודיע הנאמן שההליך העיקרי נושא הבקשה דנן נמחק בשל חוסר מעש, ועתר למחיקת הבקשה. ביום 1.12.2016 נמחקה הבקשה דנן, אך עוד באותו יום הודיע המבקש כי בית המשפט המחוזי הבהיר כי מחיקת ההליך נעשתה כלפי המשיבים 2 ו-3 בלבד, ועתר לדון בבקשה לגופה.

6.דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה ומושרשת היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראו, למשל, רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. המבקש לא הביא טעם של ממש מדוע מימוש הדירות יסב לו נזק בלתי הפיך, בהינתן העובדה שהוא אינו מתגורר בבניין ואף לא רשם את זכויותיו הנטענות מזה כ-30 שנה. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בקובעו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. אשר לטענות המבקש בדבר דחיית בקשתו לזימון פקיד הבנק והשמאי לחקירה, מקובלים עליי נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקש יישא בהוצאות הנאמן לנכסי המשיב 1 בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 4 ו-5 בסך 15,000 ש"ח.