רע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ. רשות מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט י' שפסר ) מיום 19.6.2015 לפיה עוכב בירורה של תובענה שהגיש המבקש עד להכרעה בעתירה המתבררת בבית משפט זה בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 3835/15).

ההליך בבית המשפט המחוזי

1.

בחודש מארס 2015 הגיש המבקש, קיבוץ ניר אליהו (להלן: הקיבוץ ) לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה נגד המשיבה. כעולה מהמרצת הפתיחה (שצורפה כנספח ב' לבקשה), סובל הקיבוץ ממצוקה כלכלית לנוכח חובות בהיקף רב וכן ממצוקה דמוגרפית המתבטאת ביחס נמוך בין מספר החברים בגיל העבודה לעומת החברים בגיל הפרישה, והוא החליט לקלוט חברים חדשים בעלי כושר עבודה שיזרימו לקיבוץ הכנסות חדשות. לצורך ביצוע הליך הקליטה גיבש הקיבוץ תכנית להקמת בית מגורים לכל אחת מהמשפחות הנקלטות, כדלקמן: המשפחות הנקלטות תממנה את בניית בית המגורים בקיבוץ וסכום המימון ייחשב כהלוואה לקיבוץ; הזכויות הקנייניות בבית המגורים תהיינה של הקיבוץ ולמשפחה הנקלטת תישמר הזכות להתגורר בבית המגורים; למשפחה לא תהיה זכות קניינית בבית; אם המשפחה תבחר לעזוב את הקיבוץ, סכום ההלוואה שהעניקה לקיבוץ יושב לה.

2.

עוד טען הקיבוץ בהמרצת הפתיחה כי המשיבה, רשות מקרקעי ישראל, מסרבת לחתום על היתרי הבניה ובכך מסכלת את הליך קליטת החברים. כן נטען כי המשיבה מסרבת לחתום גם על היתרי בניה הנוגעים למבני מגורים קיימים. הנימוק לכך, לטענת הקיבוץ, הוא כי המשיבה סבורה בטעות כי הקיבוץ מבקש לבצע מהלך של "שיוך דירות", קרי הקניית זכויות במקרקעין מהקיבוץ לחבר, והוא מפנה בהקשר זה להחלטות המשיבה ובהם החלטתה מיום 25.2.2014. בעקבות הדברים הללו הגיש הקיבוץ את המרצת הפתיחה ובה עתר להצהיר כי הליך הקליטה שהוא מבצע אינו "שיוך דירות"; להורות למשיבה לקיים את ההסכם שנחתם בין הצדדים; ולחתום על הבקשות שהוגשו להיתרי הבניה וכן על אלה שתוגשנה.

הבקשה לעיכוב ההליכים וההחלטה בה

3.

בטרם השיבה להמרצת הפתיחה, הגישה המשיבה מצדה בקשה לעיכוב ההליכים בה. כעולה מעותק הבקשה שצורף כנספח ג' לבקשה שלפני, טענה המשיבה כי ביום 2.6.2015 הגישה התנועה הקיבוצית אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: התנועה הקיבוצית ) עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 3835/15) בה נתקפה מדיניות המשיבה בנוגע למתן היתרי הבניה במסגרת ה"שיוך חוזי". המשיבה טענה אפוא כי העתירה עוסקת "באותו עניין ממש" ולכן ההכרעה בבג"ץ עשויה לייתר את הדיון בתובענה. הקיבוץ מצדו התנגד לבקשה וטען בין היתר כי קיימת דחיפות לברר את התובענה לנוכח מצבו; כי הוא אינו צד לעתירה שהוגשה; וכי עניינה של העתירה אינו זהה לעניינה של התובענה.

4.

בהחלטתו מיום 19.6.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט ציין כי המחלוקת בעיקרה היא האם המהלך שמבצע הקיבוץ הוא לקליטת חברים חדשים כפי שטוען הקיבוץ או במהלך של שיוך דירות כעמדת המשיבה, וכי לטענת הקיבוץ עניינו נבדל מקיבוצים אחרים כיוון שההסכם בינו ובין הנקלטים שולל העברת זכויות קנייניות לידיהם. בית המשפט קבע כי המבחן למתן עיכוב הליכים בתביעה פורש בהרחבה כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין הנושאים הנדונים בשני ההליכים, ודי שבשני העניינים עומדת שאלה מהותית דומה. לענייננו קבע בית המשפט כי אמנם הקיבוץ אינו צד פורמלי לעתירה, אך במוקד העתירה עומדת השאלה שבמחלוקת בין הצדדים וכי שני ההליכים מעלים עניינים זהים ולכל הפחות שאלות דומות. כך, ציין בית המשפט כי בתובענה ובעתירה נתקפת החלטת המשיבה מיום 25.2.2014 הקובעת כללים הנוגעים לכלל הקיבוצים בין אם קיבלו החלטה על השיוך ובין אם לאו. בית המשפט הוסיף כי התנועה הקיבוצית מאגדת בעתירתה כמעט את כל הקיבוצים בישראל ובכללם הקיבוץ דנן וכי אין ספק שפסיקת בית משפט זה בעתירה עשויה לייתר את הדיון או לכל הפחות לצמצמו באופן משמעותי, וזאת אף לנוכח מיהות העותרת ותכליתה של ההחלטה בקביעת כללים ברורים לכלל הקיבוצים.

5.

בית המשפט הוסיף, כי הואיל ושני ההליכים התלויים ועומדים נובעים עקרונית ממערכת עובדתית זהה, לא רצוי לקיים דיון כפול שעשוי להוביל לקביעות סותרות ויש למנוע בזבוז זמן והכבדה מיותרת על הצדדים ועל בית המשפט. בהינתן כללי כיבוד הערכאות, נקבע, ראוי כי בית המשפט יסיג עצמו מלדון בסוגיה עקרונית העומדת לדיון בבית משפט זה והוסיף כי אינו מתעלם ממצוקת הקיבוץ וכי הוא מקווה שהעניין יוכרע בהקדם ויסב לקיבוץ רווחה. בית המשפט קיבל אפוא את הבקשה והאריך את המועד להגשת כתב התשובה לתובענה וזאת בתוך 30 ימים מהכרעה בעתירה.

תמצית נימוקי הבקשה

6.

הקיבוץ טוען כי העתירה והתובענה מעלות סוגיות נפרדות: בעוד העתירה תוקפת את מדיניותה הכללית של המשיבה לעניין שיוך הדירות, עניינה של התובענה ביישום המדיניות בכל הנוגע לקיבוץ ובאכיפת ההסכם והנוהג שחלים בין הצדדים. מכל מקום טוען הקיבוץ שקיימת דחיפות בבירור התובענה לנוכח מצבו הכלכלי והדמוגרפי הקשה, שצפוי ללכת ולהחריף. בהתאם טוען הקיבוץ כי עיכוב בירור התובענה עד להכרעה בעתירה – שהוגשה רק לאחרונה – עשוי לגרום לו נזק בלתי הפיך, ולעומת זאת המשיבה אינה צפויה להינזק מבירור התובענה. הקיבוץ מוסיף וטוען כי אינו צד לעתירה ולכן אינו כבול לקביעות במסגרתה, וכי התובענה אינה מורכבת וכי ניתן לסיים את בירורה בהקדם ולאחר קיום דיון אחד בלבד. הקיבוץ מוסיף כי פעמים רבות קובע בית המשפט העליון הלכות חדשות בזמן שתלויים ועומדים תיקים בפני הערכאה הדיונית, שבירורם לא מעוכב בשל כך, ולכן לא צפוי להיגרם נזק למי מהצדדים.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

8.

בית המשפט המחוזי החליט לעכב את התובענה שלפניו לנוכח עתירה תלויה ועומדת שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ. לעניין זה כבר נפסק לא אחת כי בידי הערכאה הדיונית נתון שיקול דעת אם להורות על עיכוב ההליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות (ראו למשל: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב , פיסקה 6 (21.11.2011) (להלן: עניין דובק ); רע"א 3054/14 דנטל סנטר נ' אריה , פיסקאות ח'-ט' (22.5.2014)).

כפי שציינתי בעבר, תכליתו של הכלל "עניין תלוי ועומד" ( Lis Alibi Pendens ) היא בראש ובראשונה למנוע ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי אך גם למנוע הכבדה מיותרת על הצד שכנגד

(ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ , פיסקה 13 (19.2.2013); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ , פיסקה 10 (11.7.2013) ).

9.

יתר על כן, הדרישה היא שבשני ההליכים תידון סוגיה מהותית זהה להבדיל מחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים (ראו ע"א 9/75

אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 477, 481 (1975)).

במסגרת הפעלת שיקול דעתו אם לעכב את ההליך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים: זהות השאלות השנויות במחלוקת; זהות בעלי הדין; יעילות הדיון; חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי; מניעת הכרעות סותרות; נוחות בעלי הדין; הכרעה מהירה ומאזן הנוחות

(ראו עניין

דובק , שם; רע"א 488/15

אלנקרי נ' א.ה. נווה טל , פיסקה 5 (24.3.2015)).

10.

במקרה שלפני, לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שהחליט לעכב את הדיון עד להכרעה בעתירה שהוגשה לבית משפט זה וכי ההחלטה מוצדקת גם לגופה. בית המשפט המחוזי מצא כי התובענה והעתירה מעלות לכל הפחות שאלות דומות וכי בשני ההליכים עומדת השאלה במחלוקת, וזאת בהתחשב גם בכך שבשני ההליכים נתקפת מדיניות המשיבה כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתה מיום 25.2.2014. מסקנה זו מקובלת עלי. עוד יצוין בהקשר זה כי שני ההליכים מצויים בראשיתם, וכי הכרעה בעתירה עשויה להשפיע על ניהול התובענה ואף בנסיבות מסוימות לייתר את בירורה. מהאמור לעיל עולה טעם ממשי לעכב את בירור תובענת הקיבוץ עד להכרעה בעתירה וזאת משיקולי יעילות ומניעת הכרעות סותרות. אשר לטענת הקיבוץ לפיה הוא אינו צד לעתירה; אציין כי בית המשפט נתן דעתו לכך שהעותרת היא התנועה הקיבוצית המאחדת כמעט את כל הקיבוצים בישראל ובהם הקיבוץ וכי מהות ההחלטה הנתקפת מחילה כללים אחידים ביחס לכלל הקיבוצים. על כן איני סבור שטענה זו מטה את הכף לטובתו.

11.

סיכומם של דברים, משאיני סבור שיש לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לא אוכל לקבל את הבקשה. עם זאת אוסיף בשולי הדברים, כי שותף אני גם לתקוותו של בית המשפט המחוזי כי העתירה תתברר ותוכרע בהקדם.

12.

סיכומו של עניין, הבקשה נדחית. לא נתבקשה תגובה ועל כן אין צו להוצאות.