רע"א 3054/14 דנטל סנטר נ. חביב אריה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת צ'רניאק ) מיום 23.3.14 ברע"א 35973-01-14, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת

ערקובי ) מיום 29.12.13 בגדרי ת"א 19953-06-12. בית המשפט המחוזי דן בבקשת רשות הערעור כבערעור, קיבל את הערעור והורה על עיכוב ההליכים בבית משפט השלום מחמת קיומו של הליך אחר התלוי ועומד.

רקע

ב.

כעולה מן החומר שבתיק, ביום 12.6.12 הגישה המבקשת – שלפי הנטען בבקשה דנא עוסקת בשיווק מוצרים דנטליים – תביעה כנגד המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 19953-06-12). בתביעה זו נטען, כי משיב 1 (להלן המשיב ), שהועסק אצל המבקשת במשך 16 שנים, פעל – יחד עם משיב 2, אביו – לגזילת נכסיה של המבקשת ולעשיית הון לעצמו.

ג.

עוד עולה מן המסמכים שבתיק, כי ביום 26.7.12 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת ומנהליה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סע"ש 50440-07-12). בתביעה זו עתר המשיב לחייב את המבקשת לשלם לו סכומים שונים בגין פיצויי פיטורין, תשלום בעד שעות נוספות, הפרשי שכר, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע, פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ופיצוי בגין הפרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר. המבקשת ומנהליה הגישו – ביום 6.11.12 – תביעה שכנגד בבית הדין לעבודה, בה נטען כי המשיב הוציא את דיבתם רעה, וכי ביצע "עוולה של גזילת סוד מסחרי תוך הפרה בוטה של האמון שניתן בו" (סעיף 20). לפי הטענה, המשיב "הפעיל באופן עצמאי וגם תחת שמו של אביו עסק מתחרה תוך גניבת לקוחות התובעת [המבקשת – א"ר]" (סעיף 19).

ד.

ביום 19.11.13 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ההליך בבית משפט השלום, בנימוק כי בהליך המתנהל בבית הדין לעבודה "עולות סוגיות מהותיות אשר בהכרעה של בית הדין בהם יש בכדי להשפיע השפעה ישירה על העובדות בתיק דנא". בהחלטתו מיום 29.12.13 דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיכוב הליכים. נאמר, כי סוגית הגניבה והגזל היא אחת משלל סוגיות המתבררות בבית הדין לעבודה, ולא המרכזית שבהן, וכי משיב 2 – האב – אינו צד להליך בבית הדין לעבודה.

ה.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי (רע"א 35973-01-14). בפסק דין מיום 23.3.14 נעתר בית המשפט לבקשה, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. בפסק הדין נאמר, כי "נושא הגניבה הוא סוגיה מהותית בשתי התביעות כמו גם כלל הנסיבות האופפות את הארועים שבמחלוקת בשתי התביעות". נאמר, כי אין טעם ששני בתי משפט שונים ידונו במחלוקת שהרקע לה זהה, הן בהיבט של מניעת הכרעות סותרות הן בהיבט של מניעת הליכי סרק. עוד נאמר, כי אם יתברר שאין בסיס לתביעת הגזל כנגד המשיב, מאליו תתמוסס התובענה כנגד אביו (משיב 2).

הבקשה

ו.

מכאן הבקשה הנוכחית, שבה נטען, ראשית, כי אין עסקינן בגלגול שלישי הואיל ובבית המשפט המחוזי נהפכה התוצאה "ולמעשה זהו ערעור ראשון מבחינת המבקשת". לגוף הדברים נטען, כי בעלי הדין בשני ההליכים שונים, שכן האב אינו צד להליך בבית הדין לעבודה, כי עילת התביעה בכל הנוגע לפיצויי פיטורין שונה מן הפלוגתא של גניבה וגזל ומכל מקום היא חלק קטן מהתביעה בבית הדין, וכי התליית ההליך בבית משפט השלום תכביד על ההליך בבית הדין לעבודה.

הכרעה

ז.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים, ועיון בה מלמד כי היא תחומה לדל"ת אמותיו של המקרה. ככזו, במובהק אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף, כי – בניגוד לנטען בבקשה – בכך שבתי המשפט הקודמים הגיעו לתוצאות שונות אין כדי להוציא את העניין מגדרי ההלכות הנקוטות בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו, למשל, רע"א 8243/10 אברהם נ' עירית תל אביב-יפו (2010); רע"א 1584/13 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ (2013)). הדבר הגיוני כמדיניות שיפוטית, שאם לא תאמר כן, כל פסק דין של בית משפט שלום שנהפך בערעור בבית המשפט המחוזי יהא נתון לערעור בזכות בבית משפט זה, ואין הדבר מתקבל על הדעת; ככלל, לכל תיק שני ימיו השיפוטיים בזכות, ולא עוד.

ח.

גם לגוף הדברים קיים קושי להיעתר לבקשה. בית משפט, הדן בעניין מסוים, רשאי להורות על עיכוב הדיון עד להכרעה בהליך אחר, התלוי ועומד בפני ערכאה אחרת, ואשר מעורר שאלות דומות (ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 478). בבסיס סמכות זו ניצבים הרצון למנוע הכרעות סותרות, וכן "שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין" (רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (2006), השופט (כתארו אז) גרוניס)). לפי הפסיקה, " נדרש כי בשני ההליכים תידון סוגיה מהותית זהה, אם כי אין דרישה לחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים " (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב

(2011), השופט פוגלמן). הדברים נובעים מן השאיפה ליעילות ולהרמוניה גם יחד בבתי המשפט.

ט.

בענייננו, אין המבקשת חולקת כי בית הדין לעבודה צפוי לדון גם בסוגית הגזל והגניבה, שהועלתה על-ידיה. בדיון בבית הדין לעבודה ביום 2.9.13 הצהיר בא כוח המבקשת, כי בכוונתו לזמן עדים, בין היתר לקוחות וספקים של המבקשת, בנוגע לגניבה לכאורה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 17-16). ספק אם הצהרה זו עולה בקנה אחד עם טענתה הנוכחית של המבקשת, כי סוגית הגזל והגניבה בבית הדין לעבודה היא "מזערית ומשנית". יתירה מכך, הבקשה אינה מתייחסת לתביעה שכנגד שהגישה המבקשת בבית הדין לעבודה, בה – כמפורט מעלה – הגזל הנטען הוא אחד משני ראשי התביעה. בנסיבות אלה נראה, על פני הדברים, כי השיקולים העומדים בבסיס הסמכות לעכב הליכים מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד מטים את הכף לעיכוב ההליך בבית משפט השלום, כמות שנקבע בבית המשפט המחוזי. יש לזכור, כי "החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד הינה במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים" (רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (2013) פסקה 13, מפי השופט דנציגר), ואוסיף – לא כל שכן בגלגול שלישי. איני סבור, כי ענייננו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים.

כללם של דברים

י.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.