רע"א 8243/10אבנר אברהם נ. עיריית תל אביב יפו

לפניי בקשת רשות ערעור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט והשופטים י' שנלר ו-ד"ר ק' ורדי )

בע"א 2141/09 ובע"א 2223/09 מיום 13.10.2010, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה ונדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ע' ברקוביץ ) בתא"ק 14767/05 מיום 17.8.2009. בנוסף הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

עובדות והליכים קודמים

1.

המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה לפינוי וסילוק יד משטחי מקרקעין המהווים חלק מחלקות 34-26 ו-44 בגוש 6152 בכפר שלם, תל-אביב-יפו והמשמשים על ידי המבקש לגידול חיות (להלן: המקרקעין ), כאשר המבקש ובני משפחתו אינם מתגוררים במקרקעין. המשיבה טענה כי המקרקעין מהווים שטח שייעודו ציבורי וכי המבקש מחזיק בהם שלא כדין ובניגוד להסכמת הבעלים. המבקש חלק על עצם זכותה של המשיבה להגיש את התביעה נגדו וכן טען להחזקה רבת שנים במקרקעין.

2.

בית משפט השלום דחה את טענות המבקש בדבר היעדר מעמדה של המשיבה להגיש את התביעה נגדו וכן נדחו טענותיו לגבי זכויותיו הנטענות במקרקעין. לפיכך קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה והורה לנתבע לפנות ולסלק ידו מן המקרקעין. עם זאת דחה בית משפט השלום את התביעה בכל הנוגע לחלקה 44 בגוש 6152 (להלן: חלקה 44 ). שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, כאשר המשיבה טענה כי מן הדין היה לקבל את התביעה גם לעניין חלקה 44 ואילו המבקש טען כי היה מקום לדחות את התביעה כולה.

3.

בית המשפט המחוזי החליט לקבל את ערעורה של המשיבה ולדחות את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הצביע על כל זכות במקרקעין וכי אין מקום לאבחן בין חלקה 44 לבין שאר המקרקעין, כאשר תביעת המשיבה כלל לא הייתה בעילה של פלישה טרייה, נימוק שעמד בבסיס דחיית התביעה לגבי חלקה 44 על ידי בית משפט השלום. בעניין כוחה של המשיבה להגיש את התביעה, הצטרף בית המשפט המחוזי לנימוקיו של בית משפט השלום וקבע כי למשיבה הייתה סמכות להגיש את התביעה, הן מכוח בעלותה באחת החלקות, הן מכוח ייפויי כוח שונים שבידה והן מכוח חלות תב"ע 460 על גוש 6152 והיות המשיבה זכאית להירשם כבעלים של המקרקעין, המהווים שטחים ציבוריים. מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

במסגרת הבקשה חוזר המבקש וטוען כי המשיבה לא הייתה מוסמכת להגיש את התביעה נגדו, לרבות טענה בדבר העדר כשרותו של אחד מייפויי הכוח שהציגה המשיבה. כן טוען המבקש כי המקרקעין נשוא הבקשה אינם מהווים שטחים ציבוריים וכי בהקשר זה התעלם בית המשפט המחוזי מפסק דינו של בית משפט השלום מיום 9.7.2009 בהליך אחר נגד המבקש (ת"פ 1057/05), בו נקבע כי לא הוכח שתב"ע 460 חלה על גוש 6152, בו מצויים המקרקעין. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מהחלטה של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) הנוגעת להליכי הפינוי בכפר שלם ומהחלטה של בית משפט השלום (בעניין שאינו נוגע למבקש), במסגרתה נקבע כי על המינהל לנהל משא ומתן עם כל מחזיק התופס שטחים המיועדים לדרכים או לשטחי ציבור בכפר שלם. בנוסף טוען המבקש כי טענות שונות שהועלו על ידו בבית המשפט המחוזי לא זכו להתייחסות וכן כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מקביעותיו של בית משפט השלום לעניין חלקה 44.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

6.

כידוע, ככלל לא ייעתר בית משפט זה לבקשת רשות ערעור מקום בו מדובר בבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין, אלא בנסיבות שבהן מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה כאמור , על אף ניסיונו של המבקש להציג כך את פני הדברים. מדובר במחלוקת פרטנית העוסקת בנסיבות ספציפיות הרלוונטיות לצדדים בבקשה שלפניי. המבקש אף לא הסביר כיצד ישפיע עניינו על "כל ההליכים בכפר שלם".

ויודגש, אין בעובדה כי בית המשפט המחוזי התערב בהכרעתו של בית משפט השלום, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור [ראו: רע"א 4024/06 קינן נ' הירשברנד , פסקה ז

(לא פורסם, 28.1.2007); רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 10 (לא פורסם, 21.7.2010)].

7.

דין טענותיו של המבקש להידחות גם לגופן. מרבית הטענות הועלו על ידי המבקש כבר בבית המשפט המחוזי ונדחו על ידו, הן מן הטעם שחלקן הועלו לראשונה בהליך הערעור והן לגופן. וכך קבע בית המשפט המחוזי בהקשר לטענות המרכזיות שמעלה המבקש בבקשתו:

"זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שלנתבע ניתנה הזדמנות עוד בקדם המשפט בהחלטת בית משפט קמא מיום 10/1/06 לשטוח את מלוא טענותיו לגבי יפויי הכוח, והסמכות של העיריה לתבוע ולהגיש בקשה מתאימה באשר לכך. ברם, הוא בחר שלא לעשות כן אלא לטעון חלק מטענותיו לראשונה בערעור (כמו שתב"ע 460 אינה חלה על גוש 6152) תוך העלאת טענות 'מן הגורן ומן היקב' ואף לא נמנע מלטעון כי יפוי הכח מטעם היועץ המשפטי, חשוד כמזוייף, כלפי היעדר סמכות לעיריה וזאת בזמן, כאמור, שאינו מצביע זכות במקרקעין, כאשר רשות חינם, לא כל שכן רשות ציבור לא יכולה כלל להיות בלתי הדירה... ואם הנתבע היה בר רשות הרי רשות זו בוטלה." (עמוד 7 לפסק הדין)

הנמקתו של בית המשפט המחוזי נראית לי מבוססת ואיני סבור כי קיימת הצדקה, בנסיבות העניין, להתערב בקביעותיו.

8.

גם טענתו של המבקש בנוגע לכך שבית המשפט המחוזי לא התייחס בפסק דינו לכל אחת מטענותיו בערעור, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. בית משפט אינו מחוייב להתייחס בפסק דינו "לכל תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין" [ראו והשוו: ע"א 84/80 ,

ע"א 89/80 קסאם נ' קסאם , פ"ד לז(3) 60, 70 (1983); ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר , פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל

(לא פורסם, 23.3.2008); החלטתי ברע"א 318/10 לוי נ' אורן , פסקה 31 (לא פורסם, 2.2.2010); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר , פסקה 34 לפסק דיני (לא פורסם, 4.3.2010)]. בית המשפט המחוזי התייחס לטענות שנראו לו מהותיות ורלוונטיות להכרעה בערעור ובנסיבות המקרה דנן לא נפל בהכרעתו פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

9.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. משדחיתי את בקשת רשות הערעור, ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משלא נדרשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.