בר"מ 4918/17 עיריית תל אביב - יפו נ. דביר גלזר

בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ) מיום 24.5.2017 בת"צ 47350-10-15 (להלן: עניין מזרחי ) ומיום 25.5.2017 בת"צ 62971-03-15 (להלן: עניין גליזר ) אשר דחו את בקשות המבקשים לעיכוב הליכים בבקשות לאישור תובענה ייצוגית שהוגשו נגדן עד למתן הכרעה בעע"מ 2927/15 עיריית תל אביב-יפו נ' ליבוביץ ובעע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ (להלן ביחד: ערעור ליבוביץ ).

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט קמא

1.

במהלך השנים 2014-2012 הוגשו והתקבלו שלוש בקשות לאישור תובענה ייצוגיות נגד עיריית תל אביב-יפו (להלן: עיריית תל אביב ) ותאגיד המים של תל אביב (המבקש בבר"מ 5088/17 – ולהלן: מי אביבים )

בטענה כי הם אינם רשאים לגבות באופן אוטומטי את הוצאות הגבייה המקסימליות שניתן לגבות על פי תקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2010 (להלן: התקנות ) אלא רק את הוצאות הגבייה הישירות שבהן הן נושאות בפועל (ת"צ (מינהליים ת"א) 10343-03-13 ליבוביץ נ' עיריית תל אביב ; ת"צ (מינהליים ת"א) 21832-02-12

ליבוביץ נ' מי אביבים 2010 בע"מ ; ת"צ (מינהליים ת"א) 21899-02-12 ליבוביץ נ' עיריית תל אביב ; ולהלן ביחד: עניין ליבוביץ ). בראשית 2013 הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית בסוגיה דומה כנגד עיריית טבריה ועיריית אילת. בקשה זו נדחתה ביום 29.7.2013 בנימוק שלא ניתן לקבוע שחיוב בהוצאות האכיפה המרביות הקבועות בתקנות אינו סביר (ת"צ (נצ') 52061-01-13 אברהם נ' עיריית טבריה (29.7.2013) (להלן: עניין אברהם )). ביום 11.9.2013 הוגש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ראה: עע"מ 6192/13 ולהלן: ערעור אברהם )).

2.

ביני לביני, ובעוד ערעור אברהם מתנהל, נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין בעניין ליבוביץ אשר קיבל את התובענה הייצוגית נגד מי אביבים ועיריית תל אביב . בניגוד למה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין אברהם , בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע כי התקנות אינן מאפשרות לחייב באופן אוטומטי בהוצאות הגבייה המרביות הקבועות בהן וכי על הסכומים שבהם מחייבים תאגידי מים ורשויות בגין הוצאות גבייה להיות קשורים להוצאות הגבייה הישירות שבהן נשאו בפועל. עוד נקבע כי הוצאות גבייה שניתן לחייב בגינן אינן כוללות את עלויות כח האדם העוסק בהליכי גבייה. מנגד נקבע כי ניתן לחייב בגין עלויות ממשק למאגרי מידע, עלויות סליקה ועלויות מחשוב. מי אביבים ועיריית תל אביב ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן: ערעור ליבוביץ ) אך הטיפול בתיק זה עוכב עד למתן הכרעה בערעור אברהם .

3.

בסמוך לאחר מכן הוגשו שתי בקשות האישור העומדות במוקד ההליכים דנן. ביום 30.3.2015 הוגשה בקשת האישור בעניין גליזר נגד עיריית תל אביב ועיריית חיפה בה נטען כי הסכומים שהן גובות בגין הטלת "צו עיקול אלקטרוני" גבוהים מההוצאה הישירה שבה הן נושאות בגין ביצוע פעולה זו. ביום 25.10.2015 הוגשה בקשת האישור בעניין מזרחי נגד עיריית תל אביב ומי אביבים בהתבסס על אותן הטענות שהועלו בעניין ליבוביץ אך ביחס לתקופת השבה שונה. בעניין מזרחי נטען כי למרות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ליבוביץ , מי אביבים ועיריית תל אביב ממשיכות לגבות מחייבים סכומים העולים על הוצאות הגבייה הישירות והסבירות שלהן. הדיון בשתי בקשות האישור עוכב עד למתן הכרעה בערעור ליבוביץ אך לא ניתנה ארכה למתן הודעת חדילה.

4.

באוקטובר 2016 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשת אישור נוספת בטענה לחיוב ביתר בגין הוצאות גבייה שעוררה שאלות דומות לאלו שעמדו לדיון בערעור אברהם ובערעור ליבוביץ (ת"צ 28014-01-16). בית המשפט המחוזי האריך את המועד להגשת תשובה לבקשה עד למתן הכרעה בערעור ליבוביץ אך לא האריך את המועד להגשת הודעת חדילה. בעקבות זאת הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה וניתן צו ארעי המעכב את ביצועה (בר"מ 3369/16 מי גבעתיים מפעלי מים וביוב בע"מ נ' רובין (21.4.2016) ולהלן: עניין מי גבעתיים ). מספר חודשים לאחר מכן ניתן פסק דין בערעור אברהם אשר קבע כי רשויות ותאגידי מים אינם רשאים לגבות באופן אוטומטי את הוצאות הגבייה המרביות הקבועות בתקנות אלא רק את הוצאות הגבייה הישירות שבהן הם נושאים בפועל. בפסק הדין צוין כי אין מקום לקבוע מסמרות בשאלה מה ייחשב להוצאות גבייה ישירות שאותן ניתן לגבות מחייבים שכן שאלה זו עתידה להתברר במסגרת ערעור ליבוביץ . בהמשך לכך הוחלט למחוק את בקשת רשות הערעור בעניין מי גבעתיים מן הטעם שהתייתרה, ובקשה לעיון חוזר בהחלטת המחיקה נדחתה על ידי ביום 12.3.2017.

בהחלטה בבקשה לעיון חוזר נקבע כי די בפסק הדין שניתן בערעור אברהם על מנת שהמבקשות בעניין מי גבעתיים יוכלו להחליט באופן מושכל האם להגיש הודעת חדילה מטעמן.

5.

בעקבות מתן פסק הדין בערעור אברהם עתרו המבקשים בעניין גליזר ועניין מזרחי (המשיבים לבקשות רשות הערעור דנן – ולהלן: המשיבים ) להורות לעיריית תל אביב, מי אביבים ועיריית חיפה להשיב לבקשות האישור שהוגשו על ידם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות ודחה את בקשותיהן של עיריית תל אביב ועיריית חיפה להמשך עיכוב ההליכים בתיקים, בקבעו בעניין גליזר כי:

עמדת המשיב מקובלת עלי ואיני רואה צורך להכביר מילים בסוגית הארכת המועד להגשת תשובה לבקשות אישור, בה הכרעתי במספר תיקים העוסקים בשאלת החיוב האוטומטי בהוצאות גביה מקסימליות המותרות על פי חוק. די אם אפנה להחלטת השופטת א. חיות מיום 12.3.17 בבר"מ 3369/16-ח' [עניין מי גבעתיים ]. אם שם לא הוארך המועד למתן הודעת חדילה בעקבות פסק הדין מיום 26.2.17 בתיק עע"מ 6192/13 [ערעור אבהרם ] קל וחומר אין מקום לאפשר השהייה ועיכוב נוספים בהגשת תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אשר על כן איני רואה לנכון לשנות את החלטתי נושא הבקשה אולם ניתנת למבקשות שהות נוספת להגשת תשובה עד ליום 29.7.17.

מכאן בקשות רשות הערעור דנן.

טענות הצדדים

6.

עיריית תל אביב, עיריית חיפה ומי אביבים (להלן: המבקשים ) טוענים כי יש לעכב את ההליכים בעניין גליזר ועניין מזרחי עד למתן פסק דין בערעור ליבוביץ . לטענתם, הסוגיות המתעוררות בעניין גליזר ועניין מזרחי זהות לחלוטין לסוגיות העומדות להכרעה בערעור ליבוביץ ולפיכך לא יהיה זה יעיל לנהל את שני ההליכים במקביל. עוד נטען, כי אין בפסק הדין שניתן בערעור אברהם כדי להצדיק את החלטתו של בית המשפט קמא, שכן בפסק דין זה אין מענה לשאלה המרכזית המתעוררת בהליכים דנן והיא מה יכול להיחשב כהוצאות גבייה ישירות שניתן להשית על חייבים. בנוסף על כך נטען כי ההחלטה שניתנה בבקשה לעיון חוזר בעניין מי גבעתיים אינה רלבנטית לענייננו, שכן באותו מקרה ההליכים בבקשת האישור עוכבו עד למתן הכרעה בערעור ליבוביץ

והשאלה שעמדה לדיון היא האם יש להאריך גם את המועד להגשת הודעת חדילה עד למתן הכרעה בערעור. בענייננו, לעומת זאת, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ההליכים בעניין גליזר ועניין מזרחי יעוכבו עד למתן פסק דין בערעור ליבוביץ ואילו המועד להגשת הודעת חדילה לא יוארך.

7.

המשיבים טוענים מנגד כי לאחר מתן פסק הדין בערעור אברהם אין עוד טעם בעיכוב ההליכים בעניין גליזר ובעניין מזרחי . לטענתם, די בפסק הדין שניתן בערעור אברהם

על מנת שניתן יהיה להשיב לבקשות האישור בעניין גליזר ובעניין מזרחי וניהול הליכים אלו במקביל לערעור ליבוביץ

יביא לחידוד הסוגיות שבמחלוקת וייעל את הדיון. עוד טוענים המשיבים כי החלטה בעניין מי גבעתיים רלבנטית לענייננו ונכון עשה בית המשפט קמא בהסתמכו עליה. זאת, כך נטען, משום שהרציונל שמאחוריה הוא כי לאחר מתן פסק הדין בערעור אברהם, אין עוד טעם לעכב הליכים בבקשות אישור המעוררות סוגיות דומות. בנוסף על כך נטען כי עיכוב ההליכים בעניין גליזר ובעניין מזרחי לא יגרום נזק למבקשים ומנגד יקשה על ניהול ההליך ויזיק לקבוצה המיוצגת. לבסוף מכחישים המשיבים כי היה קיים הסכם דיוני בין הצדדים ומכל מקום, כך נטען, בית המשפט אינו כבול בהסכם דיוני אליו הגיעו הצדדים והוא רשאי להחליט לקדם את ההליכים בבקשות האישור גם בניגוד להסכמתם.

דיון

8.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

9.

בקשות האישור בעניין גליזר ובעניין מזרחי מעוררות סוגיות זהות לסוגיות העומדות להכרעה בערעור ליבוביץ . על כן, ההכרעה הצפויה בערעור

ליבוביץ עשויה לייתר את הדיון בבקשות האישור הללו ולמצער לצמצם במידה משמעותית את גדר המחלוקת בהן. בנסיבות אלו לא יהיה זה יעיל לדון בבקשות האישור בעניין גליזר ובעניין מזרחי במקביל לערעור ליבוביץ ויש לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעור זה (ראו: רע"א 5385/10 מגן נ' אופק א.אחזקות (2005) בע"מ (21.9.2010); רע"א 5847/17 אוניברסיטת חיפה נ' סאבר , פסקה 4 (21.8.2017)). פסק הדין שניתן בערעור אברהם אין בו כדי לשנות ממסקנה זו. כמפורט לעיל, לא הוכרעה בפסק דין זה השאלה המרכזית העומדת להכרעה בערעור ליבוביץ ובהליכים דנן והיא - מה ייחשב להוצאות גבייה ישירות שניתן להשית על חייבים. משכך, פסק הדין בערעור אברהם אינו מייתר את הצורך לעכב את ההליכים בעניין גליזר ובעניין מזרחי . עוד אציין כי בעניין מי גבעתיים דובר על החלטה שלא להאריך את המועד להגשת הודעת חדילה עד למתן הכרעה בערעור ליבוביץ ולא על החלטה שלא לעכב את ההליך הייצוגי עד למתן הכרעה בערעור זה. לפיכך, בצדק טוענים המבקשים כי אין להבין מההחלטות שניתנו בעניין מי גבעתיים כי יש לקדם את ההליכים בעניין גליזר ובעניין מזרחי טרם שניתנה הכרעה בערעור ליבוביץ .

אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטותיו של בית המשפט קמא שלא לעכב עוד את ההליכים בעניין גליזר ובעניין מזרחי מבוטלות. הדיון בשתי בקשות האישור האמורות יעוכב עד למתן הכרעה בערעור ליבוביץ . למען הסר ספק, יובהר כי אין באמור להאריך את המועד למתן הודעת חדילה מטעם המבקשים.

אין צו להוצאות.