עע"מ 345/18 מג.ע.ר. בע"מ נ. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ

1.

המשיבה פרסמה מכרז מסגרת למתן שירותי גבייה לרשויות המקומיות (שג/26/2016). המבקשת הגישה עתירה מינהלית שבמסגרתה ביקשה לקבוע במכרז מנגנון ברור ביחס לתעריפי הוצאות האכיפה וכן מנגנון לשיפוי הקבלן במקרה של הפחתה עתידית בתעריפים. הרקע לעתירה הוא חוסר ודאות לגבי המצב המשפטי בעניין ההוצאות שניתן להשית על החייב בגין הליכי גבייה ( ערעור תלוי ועומד ב-עע"מ 2748/15 מי אביבים נ' ליבוביץ (ראו החלטה מיום 20.12.2017 ולפיה נתבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה ; והשוו גם: בג"ץ 4113/13 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' שר הפנים (החלטה מיום 15.11.2017); בר"מ 4918/17 עיריית תל אביב-יפו נ' גלזר (החלטה מיום 2.11.2017) ).

2.

בפסק דין מיום 3.1.2018, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ק' ורדי ) את העתירה. נקבע כי נוכח חוסר הוודאות המשפטית, העותרת מנסה "לגלגל" את הסיכון ואת האחריות לרשויות המקומיות, אך המשיבה לא חייבת להיעתר לכך והמציעות במכרז צריכות לשקלל בעצמן את הסיכונים שהן נוטלות. הוסבר כי "כללי המשחק" הם ברורים, וחברות הגבייה רשאיות לגבות מהחייבים את ההוצאות שהוצאו בפועל, עד לתעריפים שנקבעו וייקבעו על פי דין. בנוסף, חברות הגבייה רשאיות להגיש הצעה שכוללת דרישת עמלות מהרשות המקומית. עוד צויין, כי במסגרת המכרז הובהר כי אם יחול שינוי משמעותי ביישום הוראות הדין בנושא "גביית הוצאות אכיפה", ניתן יהיה לקצר את תקופת המכרז. לפיכך נדחתה העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאות משפט.

3.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, ולצידו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, היא הבקשה שלפניי.

במסגרת הבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, משום שהמכרז לוקה באי חוקיות בולטת. המבקשת העלתה טענות שונות, ובין היתר: פסק הדין מעביר סמכויות שלטוניות לחברות הגבייה; המכרז לוקה בחוסר בהירות ואינו מאפשר להגיש הצעה בצורה מושכלת; חוסר הבהירות עומד בסתירה לנוהל שנקבע בעניין מכרזי מסגרת; המכרז קובע "מחירי תקרה" שלא מאפשרים למציע לשקלל את מלוא הסיכונים; המשיבה לא יצרה מנגנונים חלופיים שיש בהם כדי לרכך את הקושי במצב הקיים, ובפרט מנגנון של שיפוי לטובת הזוכה במקרה של שינוי עתידי בתעריפים. המבקשת סבורה כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, משום שדחיית הבקשה תוביל לבחירת זכיינים "בהליך מכרזי פסול, בלתי חוקי ובלתי סביר בעליל", ולמבקשת עצמה ייגרם נזק כבד. לעומת זאת, אם הבקשה תתקבל והמכרז יוקפא, רשויות מקומיות עדיין יוכלו לפרסם מכרזים באופן עצמאי, שלא באמצעות מכרז מסגרת.

4.

דין הבקשה להידחות אף בלי צורך בתגובה.

מקובלת עליי טענתה של המבקשת כי "המצב המצוי אינו רצוי". ברם, אין בכך כדי "להקפיא", מיניה וביה, את פעילות הגבייה ברשויות המקומיות, ומכל מקום ההליך הנוכחי אינו המסגרת המתאימה לדון בכך. המצב אינו אופטימלי, אך המבקשת ויתר המציעות רשאיות לפעול כהבנתן במסגרת מכרז המסגרת והמכרזים שיבואו בעקבותיו. השאלה אם קיים פגם מהותי בכך שהנטל שנוצר כתוצאה מחוסר הוודאות מוטל על כתפי המציע (ולא על הרשות), תידון במסגרת הערעור גופו, ובשלב זה אינני רואה בכך עילה לעכב את המכרז. גם מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה, משום שלא השתכנעתי כי המשך ההליך המכרזי יגרום נזק כלכלי למבקשת או למציע אחר. עד להכרעה בערעור, המבקשת רשאית להפעיל את שיקול דעתה בהתאם לתנאי המכרז ולפרמטרים הידועים כיום, ולכלכל את צעדיה בהתאם, כמו יתר המציעים. בין היתר, היא רשאית להציע עמלות גבוהות שיפצו אותה על הסיכון הפוטנציאלי, ואם עודנה סבורה כי המכרז "מסוכן מדי", מובן כי איננה חייבת להגיש הצעה.

5.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.