פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
3369/16 - ח'
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשות:
1.
מי גבעתיים מפעלי מים וביוב בע"מ
2. מעיינות השרון בע"מ
3. עירית באר שבע
4. עיריית חולון
נ ג ד
המשיבים:
1.
צבי רובין
2. עופר גרינפלד
3. אהרון קמחי
4. חוה גליזגר
בקשה לעיון חוזר מיום 7.3.2017
בשם המבקשות 3-1:
עו"ד גידי
פרישטיק; עו"ד דוד שחור; עו"ד קרן אבוהרון
בשם המבקשת 4:
עו"ד מיה זיסמן
שנצר; עו"ד אירית אמיגה
בשם המשיבים:
עו"ד שלומי
אבני; עו"ד ערן פלסר; עו"ד דביר גליזר
החלטה
1.המשיבים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות בטענה כי הן מחייבות ביתר בגין הוצאות גבייה. לטענתם, המבקשות אינן רשאיות לגבות באופן אוטומטי את הוצאות הגבייה המקסימליות שניתן לגבות על פי תקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות), התשע"א-2010 (להלן: התקנות ) אלא רק את הוצאות הגבייה הישירות שבהן הן נושאות בפועל. בתגובה לבקשת האישור טענו המבקשות כי השאלה העקרונית שהיא מעוררת עתידה להיות מוכרעת בעע"מ 6192/13 ובעע"מ 2927/15 ולפיכך יש לעכב את ההליכים בבקשת האישור " עד לסיום ההליכים בעע"מ 6192/13 ... ו/או לחלופין עד לסיום ההליכים בעע"מ 2927/15 ... " (מב/1).
2.בית המשפט קמא התיר למבקשות להגיש את תגובתן לבקשת האישור עד למתן הכרעה בעע"מ 2927/15 אך לא האריך את המועד להגשת הודעת חדילה מטעמן עד למתן הכרעה כאמור. לפיכך, הגישו המבקשות את בקשת רשות הערעור דנן בה טענו כי אין באפשרותן לקבל החלטה מושכלת בשאלה האם להגיש הודעת חדילה מטעמן עד שלא תינתן הכרעה עקרונית בסוגיה המשפטית שאותה מעוררת בקשת האישור שהגישו המשיבים.
3.ביום 26.2.2017 ניתן פסק דין בעע"מ 6192/13 ובו נקבע כי אין מקום לאפשר לרשויות לגבות באופן אוטומטי את הוצאות הגבייה המקסימליות שניתן לגבות על פי התקנות אלא רק את הוצאות הגבייה הישירות שבהן הן נושאות בפועל. בעקבות זאת, ביום 2.3.2017, קבעתי כי בקשת רשות הערעור התייתרה והוריתי על מחיקתה.
4.המבקשות הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו בטענה כי פסק דין שניתן בעע"מ 6192/13 אמנם הכריע בשאלה העקרונית המתעוררת בבקשת האישור שהגישו המשיבים, אך לא הכריע בשאלה מה ייחשב להוצאות גבייה ישירות שניתן לחייב בגינן. לפיכך, סבורות המבקשות כי גם לאחר מתן פסק הדין בעע"מ 6192/13 הן אינן יכולות להחליט באופן מושכל האם להגיש הודעת חדילה מטעמן ורק לאחר שיינתן פסק דין בעע"מ 2927/15 יהיה באפשרותן לעשות כן. על כן טוענות המבקשות כי לא היה מקום למחוק את בקשת רשות הערעור.
4.לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתי מיום 2.3.2017. לדידי די בפסק הדין שניתן בעע"מ 6192/13 על מנת שיהיה באפשרותן של המבקשות להחליט באופן מושכל האם להגיש הודעת חדילה מטעמן. יתר על כן, כמפורט לעיל, טענתן העיקרית של המבקשות הייתה כי יש לעכב את הליכים בבקשת האישור עד למתן פסק דין בעע"מ 6192/13 ואילו הטענה לפיה יש לעכב את ההליכים בבקשה עד למתן פסק דין בעע"מ 2927/15 נטענה באופן חלופי בלבד וגם מטעם זה לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתי. לפיכך, כאמור, בקשת רשות הערעור התייתרה ודינה להימחק.
ניתנה היום, י"ד
באדר התשע"ז (12.3.2017).
ש
ו פ ט ת