בר"מ 4918/17 עיריית תל אביב - יפו נ. דביר גלזר

1.המשיב בבר"מ 4918/17 והמשיבה 1 בבר"מ 4921/17 ובבר"מ 5088/17 (להלן ביחד:

המשיבים ) הגישו בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית חיפה, עיריית תל אביב-יפו וחברת המים של עיריית תל אביב-יפו (להלן: המבקשות ) בטענה כי הן אינן רשאיות לגבות באופן אוטומטי את הוצאות הגבייה המקסימליות שניתן לגבות על פי תקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות), התשע"א-2010 (להלן: התקנות ) אלא רק את הוצאות הגבייה הישירות שבהן הן נושאות בפועל.

2.בתגובה לבקשות האישור טענו המבקשות כי השאלות העקרוניות שהן מעוררות עתידות להיות מוכרעת בעע"מ 2927/15 (להלן: עניין ליבוביץ' ) ולפיכך יש לעכב בהן את ההליכים עד למתן פסק דין בערעור זה. בית המשפט קמא (כב' השופט ד"ר ק' ורדי ) נעתר לבקשות באופן חלקי והתיר למבקשות להשיב לבקשות האישור לאחר שיינתן פסק הדין בעניין ליבוביץ' . עם זאת קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להאריך את המועד להגשת הודעות חדילה על ידי המבקשות וקצב מועדים להגשת הודעות כאמור. יצוין כי המבקשות בחרו שלא להגיש הודעות חדילה.

3.ביום 26.2.2017 ניתן פסק דין בעע"מ 6192/13 (להלן: עניין שרה אברהם ) בו ניתנה הכרעה עקרונית באחת מהשאלות המרכזיות שמעוררות בקשות האישור שהגישו המשיבים. בעקבות זאת, פנו המשיבים לבית המשפט קמא בבקשה להורות למבקשות להשיב לבקשות האישור. המבקשות התנגדו לבקשה, אך חרף התנגדותן קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת ש' אלמגור ) כי אין עוד מקום לעכב את ההליכים בבקשות האישור והורה למבקשות להשיב להן.

4.המבקשות הגישו בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא ועמן בקשות לעיכוב ביצוע. לטענתן, השאלות המתעוררות בבקשות האישור שהגישו המשיבים זהות לחלוטין לשאלות העתידות להיות מוכרעות בעניין ליבוביץ'

ולפיכך אין טעם טוב לקדם את ההליכים בבקשות האישור עד שלא תינתן הכרעה בהליך זה. עוד טוענות המבקשות כי דחיית הבקשות לעיכוב ביצוע עלולה לייתר את בקשות רשות הערעור ואף מטעם זה יש להיעתר להן. המשיבים טוענים מנגד כי הסיכוי להתערבות בהחלטותיו של בית המשפט קמא נמוך וכי לא ייגרם למבקשות נזק של ממש מדחיית הבקשות לעיכוב ביצוע. כמו כן טוענים המשיבים כי המבקשות כלל אינן רשאיות לבקש לערער על החלטותיו של בית המשפט קמא ואף מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע. הטעם המרכזי לכך הוא שדחיית הבקשות לעיכוב ביצוע עלולה לייתר במידה רבה את בקשות רשות הערעור ומנגד לא ייגרם למשיבים נזק של ממש מעיכוב קצר של ההליכים בבקשות האישור. לפיכך, ומבלי שאדרש לסיכויי בקשות רשות הערעור, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט קמא מיום 24.5.2017 ומיום 25.5.2017 עד להכרעה בבקשות רשות הערעור שבכותרת.

4.עוד אני מורה כי בר"מ 4918/17, בר"מ 4921/17 ובר"מ 5088/17 יידונו במאוחד וכי על המשיבים להשיב לבקשות רשות הערעור האמורות עד ליום 24.8.2017. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשות. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תשובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך.

5.החלטתי מיום 26.6.2017 בבר"מ 4921/17 מבוטלת.