בר"מ 3470-23 בר"מ 3470-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.4.2023 (ת"צ 10474-09-21, השופטת י' סרוסי).

2.מקורו של ההליך דנן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי ביום 9.9.2021 כנגד המשיבה, רשות המיסים. בתמצית יצוין כי בקשה זו נסבה בעיקרה על פרשנותו של סעיף 39א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, העוסק בניכוי הוצאות ריבית ריאליות, וזאת בקשר למכירתה של דירת מגורים שהושכרה.

3.מבלי להידרש לפירוט שאינו דרוש לענייננו, די לציין כי במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים לוותר על דיוני הוכחות ולפיכך ביום 26.3.2023 ניתן צו לסיכומים. בהמשך לכך, ביום 27.3.2023, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכים בתיק עד שתינתן הכרעה חלוטה בהליך ייצוגי אחר, העוסק בנושא קרוב, ומתנהל בבית המשפט המחוזי בפני מותב אחר (ת"צ 42666-01-20 חן נ' רשות המיסים) (להלן: עניין חן). זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שבאותו הליך ניתן כבר אישור לניהול התובענה כייצוגית.

4.בהחלטה שצוינה בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בעשותו כן, בית המשפט המחוזי ייחס משקל לכך שההליך בעניין חן נמצא בשלבים מקדמיים כך שעיכוב הליכים עד להכרעה חלוטה בו משמעו המתנה ארוכת שנים. זאת, חרף העובדה כי הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית מושא ההליך דנן נמצא בשלב הסיכומים. בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לטענת המבקשים כי אם לא יעוכב ההליך יקום חשש להכרעות סותרות, וציין כי ממילא בשלב זה כבר ניתנו הכרעות סותרות בנושא זה בערכאות הדיוניות.

5.בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים, בין היתר, כי טעמים של יעילות דיונית מחייבים את קבלת בקשתם. בהקשר זה טוענים המבקשים כי אין בסיס להערכתו של בית המשפט המחוזי שהכרעה חלוטה בעניין חן תינתן רק בעוד שנים רבות.

6.ביום 8.5.2023 הוריתי על הגשת תשובה מטעם המשיבה לבקשה, וזו הוגשה ביום 22.5.2023. בתשובתה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שאינה עומדת ברף המחמיר הדרוש כדי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטות דיוניות מובהקות. בנוסף, מציינת המשיבה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה בהדגישה, בין היתר, כי קבלת עמדת המבקשים תוביל לעיכוב משמעותי שלא לצורך. כל זאת בשים לב לשלב הדיוני שבו מצוי התיק דנן.

7.למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנן המבקשים הגישו בקשות למתן החלטה בעניינם, ובהן ציינו כי המועד שנקבע להגשת סיכומים בתיק הוא יום 4.6.2023.

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המקרה דנן נסב על דחיית בקשה לעיכוב הליכים, שהיא החלטה דיונית מובהקת באשר לניהול ההליך. עיקרון ידוע הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות מסוג זה, המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, כך שהתערבות בהן תעשה במקרים חריגים בלבד (ראו והשוו: רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פסקה 6 (17.1.2021); רע"א 3051/22 אבוט מעבדות רפואיות בע"מ נ' טוויטו, פסקה 7 (18.9.2022); רע"א 871/23 בוגופן בע"מ נ' פרי הגליל (תעשיות) בע"מ, פסקה 21 (29.5.2023)). על רקע זה, לא התרשמתי שהבקשה דנן נכנסת בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ודי בכך כדי לדחותה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נדרשה לכלל השיקולים הרלוונטיים ולא מצאתי כי המבקשים הרימו את הנטל להוכיח כי החלטתו חורגת באופן ניכר מהוראות הדין, או שיש בה כדי לגרום להם עיוות דין.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 שקלים.