רע"א 9001/14 עוז מ.א.ה בע"מ נ. Asseco Poland S.A

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו (כב' השופטת ד' אבניאלי), בה נתקבלה בקשת המשיבים להורות על עיכוב הליכי התובענה שהגישו נגדם המבקשים.

1.

המבקשת 1 היא חברה פרטית אשר החזיקה בשרשור בחלק ממניותיה של חברה בשם גרנות ונצ'ורס בע"מ (להלן: גרנות ). המבקש 2 הוא בעל מניותיה של המבקשת 1, והוא מכהן כדירקטור ויו"ר דירקטוריון בחברת גרנות . עוד נספר כי ההחזקה של המבקשת בשרשור בחברת גרנות נעשתה באמצעות חברה בשם BBOOK . מחצית ממניותיה של BBOOK

הוחזקו בידי המבקשת, ומחציתן הנותרת הוחזקו בידי גרנות . יוצא אפוא שגרנות החזיקה בעקיפין במניותיה שלה.

המשיבה 1 (להלן: Asseco ) היא חברה ציבורית אשר התאגדה בפולין, והמשיב 2 הוא בעל השליטה בה.

2.

בשנת 2011 התנהל משא ומתן בין המבקשים למשיבים לרכישת 52% ממניות המבקשת. לו היה ההסכם מתבצע, היתה Asseco

הופכת לבעלת אחזקות ב גרנות , ולפי האמור בכתב התביעה שהגישו המבקשים לבית משפט קמא, Asseco והמבקשת היו הופכות לבעלות שליטה משותפת ב גרנות .

חרף טיוטת ההסכם שגיבשו הצדדים, עסקה זו לא יצאה לבסוף אל הפועל, והמבקשים הגישו לבית משפט קמא תביעה בגין הפרת חוזה, בה עתרו לסעד של אכיפה ופיצויים. בין הצדדים ניטשת מחלוקת האמנם הבשילה הטיוטה לכדי הסכם מחייב.

3.

המשיבים הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ההליך, בעקבותיה נתקבלה ההחלטה מושא הבקשה דנן.

בקשת המשיבים לעיכוב ההליך התבססה על החלטה שיפוטית שניתנה לגבי הזכויות ב גרנות במסגרת הליך אחר, כמפורט להלן.

על פי המתואר בהחלטתו של בית משפט קמא, ביום 20.10.2013, במסגרת הליכי פשיטת רגל שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) בעניינו של אדם בשם שארל עמאר וחברה בשם BHCO , הוצאו מידיהם של המשיבים כ-50% מהזכויות ב גרנות והועברו לנאמנים שמונו לפושט הרגל. זאת, לאחר שנקבע שהחזקת המניות העקיפה של גרנות בעצמה, יסודה בהענקה אסורה מאת פושט הרגל. המשיבים פנו אפוא לבית משפט קמא, וטענו כי תביעתם של המבקשים מהווה ניסיון לבצע עיסקה שבמסגרתה התחייבה המבקשת 1 למכור את מה שנשלל ממנה בהליך הפש"ר. נציין כי על החלטת בית משפט של פשיטת רגל הוגש ערעור לבית משפט זה, בין היתר על ידי המבקשת (ע"א 8147/13, להלן: הערעור ).

3.

בית משפט קמא נעתר לבקשה לעיכוב ההליך, לאחר שקבע כי בבסיס שני ההליכים – התביעה בבית משפט קמא והערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון – עומדת שאלת הזכויות ב חברת גרנות , וברי כי ההכרעה בערעור צפויה להשליך על התביעה אשר עיכובה מבוקש. עוד נקבע כי אף שאין זהות בנושאים המהותיים הנדונים בשני ההליכים ולא קיים דמיון בסעדים שנתבקשו בהם, אין בכך כדי להוות שיקול מכריע. בית המשפט הורה אפוא על עיכוב ההליך עד שיוברר סופית נושא הזכויות בחברת גרנות בהליך פשיטת הרגל, תוך שהוא מוסיף כי ניתן יהיה לבקשת את החזרת התיק לרשימת התיקים הנדונים, בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

דומה כי טענתם העיקרית של המבקשים מופנית נגד אמירתו של בית משפט קמא, אשר בדונו בהשפעה הצפויה של ההכרעה בערעור על התביעה שלפניו, ציין כי "אם תקוים החלטת בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר, הרי למשיבים [למבקשים כאן – י"ע] לא תהיה עוד זכות למכור את כל המניות ולאכוף את ביצועה של עסקת גרנות" (עמ' 4 להחלטה). לטענת המבקשים, אמירה זו היא בבחינת קביעה אפריורית השוללת מהם את האפשרות לתבוע סעדים בגין הפרת הסכם הרכישה, לרבות פיצויים, ככל שיידחה ערעורם על החלטת בית משפט של פשיטת רגל. עוד מעלים המבקשים שורה של טענות, ביניהן כי המשיבים העלו טענות סותרות; כי הם נהנים מפירות הפרתם; כי לא קיימת זהות בנושאים המהותיים הניצבים במרכז כל אחד מן ההליכים; כי לנוכח טענת המשיבים בכתב הגנתם לפיה לא נכרת כלל הסכם לרכישת המניות, אין מניעה לברר את התביעה; וכי אף אם יתקבל הערעור, אין בכך כדי להשפיע על זכותם העקרונית לתבוע אכיפה, ולמצער פיצויים בגין הפרת ההסכם.

מנגד, המשיבים טוענים, בין היתר, כי לא ייגרם למבקשים כל נזק אם יעוכב ההליך; כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו הדיונית של בית משפט קמא; וכי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב.

5.

דין הבקשה להידחות.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, לא מצאתי נימוק משכנע מדוע אי היענות לבקשתם עלולה להוביל לאחת מן התוצאות המוזכרות בלשון הסעיף. אם לא די בכך, הרי שהחלטה המורה על עיכוב הדיון בתובענה היא " במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים" (רע"א 1377/14 לאוניד נ' מדינת ישראל (1.5.2014), פסקה 4 והאסמכתאות שם). לא עלה בידי המבקשים להסביר מדוע מקרה זה נכנס בגדרם של חריגים אלו.

6.

אכן, יש טעם מסוים בטענת המבקשים כי לא היתה מניעה להמשיך ולברר את התביעה, שהרי אף אם יידחה ערעורם התלוי ועומד בבית משפט זה, לא יהיה בכך כדי לשלול מהם את האפשרות להמשיך ולנהל את תביעתם נגד המבקשים ולתבוע את הסעדים המתאימים בגין הפרת החוזה (לשיטתם). ואולם, כפי שצוין, מרחב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בהחלטות הקשורות בסדרי ניהול התובענה הוא רחב, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות. בנוסף, הדיון בערעור קבוע ליום 21.5.2015, כך שהעיכוב המדובר אינו צפוי אפוא להתארך, ודומה כי יש בכך כדי להקהות עוקצה של ה"פגיעה" שהמבקשים סובלים כתוצאה מהעיכוב, אם בכלל.

לבסוף, למקרא החלטתו של בית משפט קמא, דומני המבקשים רואים צל הרים כהרים

בכל הקשור לאמירתו כי ככל שיידחה ערעורם בהליך הפש"ר, לא תעמוד להם עוד זכות למכור את כל המניות ולאכוף את ביצועה של עסקת גרנות . ברי כי בית משפט קמא לא התכוון להביע עמדה השוללת מן המבקשים את זכות התביעה, אלא אך ציין כי דחיית ערעורם תסכל את האפשרות לאכוף את עסקת המכירה, והדברים ברורים.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסך 10,000 ₪.