פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7013/15
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
דונל יעקב
נ ג ד
המשיב:
מועלם יחזקאל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בת"א 43961-04-14 מיום
16.9.2014 שניתנה על- ידי השופטת ע' רביד
בשם המבקש:
עו"ד משה קייקוב
בשם המשיב:
עו"ד תומר ח. הנריק ריטרסקי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת ע' רביד ) מיום 16.9.2015 בת"א 43961-04-14, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיב שלא לצרף חומרי חקירה (הקלטות ותמלול) במסגרת הגשת ראיותיו, ובה נקבע כי הללו לא יוגשו עד לאחר שהמבקש יגיש ראיותיו ויחשוף הגנתו.
2.
המבקש הוא הנתבע בהליך העיקרי, והמשיב הוא התובע, בתביעה שעניינה הסכם אופציה אשר התובע טוען שנכרת בין הצדדים. התובע הגיש בקשה לדחות את מועד חשיפתן של ראיות שונות עד לאחר חקירת הנתבע על ראיותיו, וזאת על יסוד ההלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: הלכת סוויסה ), אשר לפיה רשאי בית המשפט לסטות מהעיקרון הכללי של דיני גילוי הראיות – המשחק בקלפים פתוחים – וזאת כאשר הוא סבור שהדבר עלול לפגוע בחקר האמת או להוביל לשיבוש ראיות.
3.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה, והורה כי חומר הראיות המדובר יוגש לאחר שיגיש הנתבע את ראיותיו. בית המשפט סבר כי במקרה דנן מוצדק ליישם את החריג שנקבע בהלכת סוויסה , וזאת משום שהמחלוקת בין הצדדים היא "מחלוקת עובדתית בנושאי מהימנות" , ואינה מחלוקת משפטית, ועל כן יש לאפשר את דחיית העיון בראיות. עם זאת, בשל האיזון בין הצורך במשחק בקלפים פתוחים ובין הצורך להגן על ראיות התובע, נקבע כי מועד חשיפת הראיות הוא לאחר שהנתבע יגיש את ראיותיו ויחשוף את הגנתו. כמו כן נקבע בהחלטת בית המשפט, כי הנתבע יגיש ראיותיו עד ליום 1.11.2015.
4.
טענותיו של המבקש נסמכות על כמה אדנים: ראשית, טוען המבקש כי הצדדים כבר פרסו את גרסתם בכתבי הטענות ובמהלך הליכי הגילוי השונים, ועל כן אין חשש שהמבקש יציג את גרסתו באופן שקרי בשל חשיפת הראיות; שנית, טוען המבקש כי קיים חשש ממשי ל"בישולן" של ההקלטות; שלישית, טוען המבקש כי עיקר המחלוקת בתיק העיקרי היא מחלוקת משפטית ולא עובדתית; ורביעית, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא הצביע על נימוק פרטני המעלה חשש לשיבוש ראיות.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיב.
6.
כבר בהלכת סוויסה נקבע כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בנוגע לשימוש בסמכותו לקביעת מועדי הגשת ראיות, וערכאת הערעור תמעט מלהתערב בה:
"החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים" (עניין סוויסה , עמוד 527).
טעם הדבר הוא שהערכאה הדיונית היא המצויה בנבכי המשפט והיא האמונה על האיזון הראוי שבין הצורך לשחק בקלפים פתוחים ובין הצורך להגן על צד להליך מפני שיבוש ראיותיו. "החלטות דיוניות באופיין, הנוגעות לסדר ואופן הבאת הראיות, כמו גם שאלות בדבר מידת הרלוונטיות של ראיות, נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. רק במקרים חריגים, יתערב בית משפט זה, בהחלטות כגון דא" (רע"א 8057/03
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ע.ד.נ. גולן -עסקים 1989 בע"מ (10.12.2003)).
7.
משכך, על המבקש לנמק באופן פרטני מדוע ענייננו הוא אחד מאותם "מקרים נדירים" שבהם מוצדק להתערב בקביעתה של הערכאה הדיונית, ולא עלה בידו לעשות כן. טענותיו של המבקש כבר נשקלו על-ידי הערכאה הדיונית, וחזקה עליה כי בהחלטתה הביאה בחשבון את העובדה שעיקרי המחלוקת בין הצדדים כבר גובשו בכתבי הטענות, כמו גם את חששו של המבקש מפני "בישול" ראיות. אף קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה עיקר המחלוקת היא מחלוקת עובדתית בנושאי מהימנות הוסקה מכתבי הטענות ומנסיבות התיק, ואינני רואה מקום להתערב בה (וראו רע"א 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי , פסקה ח (7.11.2007)). עוד יצוין כי שיקול הדעת של בית המשפט בקביעת מועדי הגשת הראיות אינו מוגבל ל"נימוק פרטני" כפי שסבור המבקש, והוא רשאי לעשות כן כל אימת שהוא "סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת" (עניין סוויסה , עמוד 527), ומכיוון שבית המשפט המחוזי, המצוי בנבכי ההליך העיקרי, שוכנע בכך – אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.
8.
נוסף על האמור, ולא מעבר לצורך, אזכיר כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 16.9.2015. במסגרת החלטה זו עצמה נקבע כי הנתבע יגיש ראיותיו עד יום 1.11.2015. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 20.10.2015, ימים ספורים לפני המועד להגשת הראיות שקבע בית המשפט המחוזי, ולמעלה משלושים יום מיום מתן ההחלטה. הבקשה הוכתרה בכותרת "בקשת רשות ערעור בהולה מטעם המבקש" (ההדגשה במקור), והבהילות, כמובן, היא בשל חובתו של המבקש להגיש ראיותיו תוך מספר ימים.
9.
התנהלות זו של המבקש אינה התנהלות ראויה. למבקש שמורה אמנם הזכות לבקש את רשות הערעור תוך 30 יום (ובענייננו – בשל פגרת החג – עמד המבקש בגדרי לוחות הזמנים) אולם בית המשפט עשוי לקחת בחשבון את מועד הגשת הבקשה לעניין תוצאתה. כאשר המבקש מודע ללוח הזמנים שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, היה עליו להגיש את בקשתו בהקדם האפשרי, ולא להמתין לרגע האחרון ולבקש מבית משפט זה להתערב בלוח הזמנים שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי:
"כאשר קבוע דיון קרוב בערכאה הדיונית, חובה על בעל הדין המעוניין לתקוף החלטה שניתנה להזדרז ולהגיש בקשת רשות ערעור תוך זמן קצר ולא למצות את תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור" (דברי הנשיא
א' גרוניס ברע"א 262/08 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' אריק גולדיאן (27.1.2008)). נוסף על כך, הגשתה של הבקשה בעיתוי זה מעוררת ספק בכך שהחלטת בית המשפט המחוזי אכן פוגעת במבקש באופן קשה (השוו בר"מ 6918/06 וינברג נ' מדינת ישראל
(25.9.2006)).
10.
גם מטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות, והיא נדחית בזאת. משלא התבקשה תגובת המשיב, לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בחשון התשע"ו (22.10.2015).
ש ו פ ט