רע"א 8057/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ע.ד.ן. גולן-עסקים 1989 בע"מ

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן עמי) לפיה נדחתה בקשה למנוע מהמשיבים להציג ראיות.

המבקש הגיש תובענות כנגד המשיבים, אשר מצידם הגישו תובענות כנגדו. התביעות מתבררות יחדיו בפני בית המשפט המחוזי. עיקר המחלוקת בין הצדדים בדיון זה נסובה סביב חובם הנטען של המשיבים למבקש. במסגרת קדם משפט, הוסכם על הצדדים, ולהסכמתם ניתן תוקף של החלטה, לפיה, ראשית, תידון תקפותם של הסכמים בהם ויתרו המשיבים על טענותיהם כנגד חובם, ורק אחר כך, יידונו טענותיהם אלה של המשיבים לגופן. המשיבים טוענים כי הסכמי הויתור הינם בטלים מפאת אי חוקיותם, או לחלופין, בשל כפייה ועושק.

במהלך הדיון בחלקו הראשון של המשפט, הציגו המשיבים ראיות הנוגעות למערכת יחסיהם עם המבקש עוד בטרם נחתמו הסכמי הויתור. ראיות אלה נועדו להראות את הפסול, כביכול, בהתנהגות המבקש, שהביא ליצירת חובם של המשיבים. למעשה, מרבית טענות אלה, מתייחסות לטענות המשיבים כנגד עצם חובם. המבקש ביקש למנוע הצגתן של ראיות אלה, בטענה כי הן נוגעות לעניינים שאמורים, לפי ההסדר הדיוני שבין הצדדים, להידון רק בחלקו השני של המשפט. בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש. בית המשפט קבע כי תוקפם של ההסכמים, עניינו, בין היתר, בנסיבות שהביאו לחתימתם, ועל כן יש להתיר את שמיעת הראיות. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר התיר את הצגתן של ראיות תוך חריגה מהחלטתו בדבר פיצול הדיון. המבקש סבור כי טענות המשיבים נשוא בקשה זו אינן רלוונטיות לבירור שאלת תקפות הסכמי הויתור, בהתייחסן לארועים שארעו שנים רבות טרם נחתמו ההסכמים.

המשיבים 1 עד 4 תומכים בהחלטת בית המשפט קמא. הם סבורים כי אין הם יכולים להוכיח את טענותיהם בדבר אי חוקיות ההסכמים מבלי לתאר את האווירה ששררה בין הצדדים קודם לחתימתם. גם המשיב 5 תומך בהחלטת בית המשפט קמא, אך מטעם אחר. הוא מציין שלא נכח בישיבת קדם המשפט בה הוסכם על ההסדר הדיוני, ולכן, כך הוא מדגיש, כלל אינו כפוף להסדר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. החלטות דיוניות באופיין, הנוגעות לסדר ואופן הבאת הראיות, כמו גם שאלות בדבר מידת הרלוונטיות של ראיות, נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. רק במקרים חריגים, יתערב בית משפט זה, בהחלטות כגון דא. המקרה שבפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אין בטענות המבקש כדי לשכנע שבית המשפט קמא נדרש לשאלות אשר לאחד מן הצדדים לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליהן. בית המשפט התיר את שמיעתן של עדויות, אשר מתארות את מערכת היחסים בין הצדדים, ואשר בית המשפט סבר, כי ייתכן שיש להן נגיעה לשאלת תוקף ההסכמים. כל עוד בית המשפט קמא אינו מכריע בעניינים אשר ההכרעה בהם נקבעה לשלב השני של המשפט, וכל עוד שלמבקש יתאפשר להביא ראיותיו בקשר לעניינים אלה בהמשך הדיון, אין עילה להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 עד 4 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 5 בסך 5,000 ש"ח.