בע"מ 9016/07פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ה' חטיב, ז' הווארי וב' ארבל) שלא לאפשר למבקש להגיש ראיות נוספות במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט ס' ג'יוסי), אשר קבע כי המשיבה הינה בעלת מחצית הזכויות בדירת מגורים הרשומה על שמו של המבקש.

1.

המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, במסגרתה ביקשה שיינתן סעד הצהרתי לפיו הינה ידועתו בציבור של המבקש ובעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים הרשומה על שמו (להלן: הדירה ). בית המשפט קיבל את התביעה והעניק למשיבה את הסעד המבוקש. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, במסגרתו הגיש בקשה להבאת ראיות נוספות - תלושי משכורת שלו, מסמך המעיד לטענתו על חוב של המשיבה וצילום של מרפסת הדירה.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור. כך, קבע בית המשפט כי המבקש לא הצליח להראות שלא היה יכול לגלות את הראיות נשוא הבקשה בשקידה סבירה עובר למתן פסק הדין. כמו כן, מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין תחושת הצדק אינה מחייבת להתיר את הוספת הראיות, מאחר ולא נראה כי הן תוכלנה להשפיע על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר היותם של הצדדים ידועים בציבור ובאשר לתחולת חזקת השיתוף על הדירה. זאת, לאור העובדה כי קביעות אלו נסמכו על שורה של ממצאים עובדתיים, לרבות עדותו של המבקש עצמו, אשר אין בראיות נשוא הבקשה כדי לפגום בהם.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

לטענת המבקש, דחיית הבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד לתכליתו של סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, המאפשר לערכאת הערעור להתיר הצגת ראיות חדשות, ככל שהדבר דרוש לבירור הסכסוך בין הצדדים בשלב הערעור. לדבריו, לא הציג את הראיות נשוא הבקשה בפני הערכאה הדיונית כתוצאה ממשבר נפשי עמוק אליו נקלע במהלך ניהול ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר בגינו לא עלה בידו לאתרן. בנוסף, טוען הוא כי דחיית הבקשה פוגעת בסיכויי הערעור שהגיש, שכן יש בראיות החדשות כדי לסתור טענות שונות של המשיבה. כך למשל, טוען הוא כי תלושי המשכורת שלו יוכלו להפריך את טענת המשיבה כי הוא לא השתכר וכי נטל תשלומי החזר הלוואת המשכנתא נפל עליה. עוד טוען המבקש כי מאחר ופסק הדין מקנה למשיבה זכויות בדירת מגוריו ישנה חשיבות ממשית בבירור טענותיו לאשורן.

4.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בנקל בהחלטות ביניים שניתנות במסגרת ניהול ההליך, ובפרט כאשר אלו עוסקות בענייני הבאת ראיות, הנתונים מטבעם לשיקול-דעתה של הערכאה הדנה בעניין (ראו למשל: רע"א 8057/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ע.ד.ן. גולן – עסקים 1989 בע"מ (לא פורסמה, 10.12.2003); ע"א 4151/99 בריל נ' בריל , פ"ד נה(4) 709, 719 (2001)). לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות התערבות בהחלטת בית המשפט בטרם נסתיים המשפט גופו. בית המשפט המחוזי בחן במסגרת החלטתו את התנאים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לעניין הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה ומצא כי אלו אינם מתקיימים בענייננו. לא מצאתי להתערב כי יש להתערב במסקנתו זו, המוצדקת גם לטעמי מהטעמים שפורטו על-ידו (ראו לעניין זה למשל: בע"מ 1913/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסמה, 16.10.2005); בע"מ 8818/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסמה, 29.3.2006)). אוסיף, כי למבקש עומדת האפשרות להשיג על החלטה זו במסגרת רשות ערעור על פסק הדין הסופי שיינתן בערעורו, ככל שיראה בכך צורך.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, מתייתר הדיון בבקשת המבקש לעכב את מתן פסק הדין בערעור עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור הנוכחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.