רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. ששון מרון

1.המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש (להלן – "הבנק") ואחרים בגין לשון הרע בעקבות כתבה שפורסמה בעתון "גלובס" בה תואר כמי שפוטר מהבנק בעקבות אי סדרים כספיים. בתצהיר גילוי מסמכים שהגיש לא ציין המשיב קיומן של קלטות שיחות אותן קיים עם עובדי הבנק. הבנק ביקש גילוי הקלטות. כב' הרשם ע. אזר קיבל את בקשת הבנק והורה על מסירת הקלטות לעיון אולם הורה כי העיון יתאפשר רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הבנק. הנמקתו לכך היתה כי בכך יושג איזון בין מימוש הערך של זכות העיון לבין האינטרס שבקבלת גרסתו העובדתית של הבנק בתצהירי עדויות ראשיות בלא שזו תושפע מהקלטות. לפיכך קבע כי בנסיבות הענין יש הצדקה לדחות את מועד העיון בקלטות עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, כאמור.

2.הבנק ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. עיקר הנמקת בית המשפט של ערעור (כב' השופטת ש. דותן) נסמך על הטעם העיקרי כי ערכאת ערעור לא בנקל תתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, וכי לגוף הענין אין מקום להתערב בהחלטה שנתקבלה מן הטעם שמחד, אין בה כדי לפגוע בהגנת הבנק, ומאידך יש בה כדי להבטיח הליך של גילוי אמת.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש הבנק בקשת רשות ערעור זו. עיקר בקשתו נסמכת על הטענה כי הילכת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב, (פד"י נה(1) עמ' 515) לא תחמה את גידרם של המקרים בהם, יש להעניק חסיון זמני להצגת מסמכים על דרך דחיית העיון בהם, וכי יש לחרוג מכלל ה"קלפים הפתוחים" רק במקרים חריגים בהם קיים חשש ממשי לשיבוש ראיות, ותנאים אלה אינם מתקיימים כאן. עוד נטען כי אין להעניק סעד חריג של חסיון זמני מקום בו אין פערי מידע בין הצדדים, ולא כל שכן מקום בו נשוא החסיון הזמני הוא תיעוד שיחות בין בעלי הדין להבדיל מראיה חסויה שנאספה על ידי צד שלישי. בענין זה ניתן, על פי הטענה, סעד חריג מבלי שהראיות החסויות נבחנו ומבלי שהונחה תשתית כלשהי לקיום חשש לתיאום ושיבוש עדויות באם העיון בקלטות יותר לאלתר.

4.אין מקום לבקשת רשות ערעור זו, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מתייתרת. נושא הבקשה נדון בשתי ערכאות ואין מקום לדון בו בערכאה שלישית, משאין הוא מעורר שאלה בעלת אופי כללי המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

יתר על כן, המדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני, הנתונה דרך כלל לשיקול דעתו של שופט הערכאה הדיונית (רע"א 8057/03 בנק לאומי נ' ע.ד.נ. גולן – עסקים 1989 בע"מ). אין בהחלטת כב' הרשם משום סטייה מאמות המידה שנקבעו בפרשת סוויסה, המבקשות לאזן במקרים מתאימים בין זכותו של בעל דין לגילוי מלא ולאלתר של כל חומר הראיות לבין ערך גילוי האמת במשפט באמצעות הנחת תשתית ראייתית ראשונית שאינה מושפעת מחומר ראיות שטרם נחשף. הצדק עם ערכאת הערעור באומרה כי ההחלטה בדבר דרך האיזון נתונה בעיקרה לערכאה הדיונית ובית משפט של ערעור לא יטה להתערב בה אלא במקרים נדירים.

נסיבות ענין זה אינן מצדיקות התערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר סברה כי דחיית העיון בקלטות עד לאחר הגשת תצהירי הבנק תשרת את מטרת גילוי האמת בכך שהיא תנטרל השפעה אפשרית שלהן על גרסאותיהם הבסיסיות של עדי הבנק. ממילא, אין ענין זה מצדיק מתן רשות ערעור בערכאה שלישית (השווה רע"א 10551/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' אבוטבול).

הבקשה לרשות ערעור נדחית ועמה הבקשה לצו עיכוב ביצוע ההחלטה שבערעור.