רע"א 2203/07 אלי ארוך נ. כלל פיננסים ניהול בע"מ

1.

בין הצדדים בבקשה זו נפלה מחלוקת בנוגע לניהול תיק ניירות ערך שניהלו המשיבות עבור המבקשים. הסכסוך הועבר בהסכמת הצדדים להליך בוררות. לקראת סיום הליך הבוררות ביטלו המשיבות את הסכם הבוררות בטענה כי הופר על ידי המבקשים, והגישו המרצת פתיחה לבית המשפט בה ביקשו סעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם הבוררות והעברת הדיון בסכסוך לבית המשפט האזרחי. בקצרה אומר כי תובענה זו של המשיבות נדחתה, והחלטה זו הינה חלוטה כיום. המשיבות הגישו בקשה נוספת לביטול פסק הבורר בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בטרם המועד שנקבע לדיון בבקשה הגישו המשיבות מספר בקשות לדחיית מועד הדיון עד לאחר השלמת החקירה המשטרתית שנפתחה כנגד המבקש 1 (להלן: המבקש ) בהקשר להליכי הבוררות, ולחלופין לקיומו של דיון מקדמי וחקירת מצהירים לצורך מתן הוראות למשיבות בדבר תיקון בקשתם לביטול פסק הבורר. בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט. בקשה נוספת מטעם המשיבות להגשת תצהיר נענתה בחיוב על ידי בית המשפט.

ביום 22.10.06, ארבעה ימים טרם מועד הדיון הקבוע בתיק, פנו המשיבות בבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק בורר. לבקשתן צירפו המשיבות מעטפה חתומה אשר טענו לחיסיון תוכנה, ובה, לטענתן, העתקי מסמכים אשר הגיעו לידיהן המוכיחים את הטענות שהעלו המשיבות כנגד המבקש, לפיהן זייף המבקש ראיות שהוגשו לבורר ולפיכך פסק הבורר הושג במרמה. הבקשה הועברה לדיון בפני רשם בית המשפט המחוזי, כב' השופט ש' ברוך.

2.

לאחר דיון שהתקיים בפניו ביום 25.10.06 החליט הרשם לקבל את הבקשה. הרשם ציין את הקושי בפרוצדורה החריגה בה נקטו המשיבות, שבה מוגשת לבית המשפט מעטפה בעלת תוכן חסוי שאינה מוצגת לצד השני, וכן העלה את החשש שמדובר במהלך נוסף של המשיבות במאמציהן לדחות את מועד הדיון הקבוע בהליך העיקרי. עוד העיר הרשם כי ישנו קושי בלתי מבוטל נוכח הדרך בה השיגו המשיבות את המסמכים שבמעטפה, זאת במסגרת הסכם שערכו עם חברו הטוב של המבקש אשר מסר להן את המסמכים תמורת תשלום סכום של 21 מיליון ₪. עם כל זאת סבר הרשם כי למרות כל המכשלות הללו יש מקום להתיר למשיבות להוכיח טענותיהן שהן לטעמו טענות חמורות מאין כמותן, ולאחר העיון במסמכים סבר הרשם כי אכן מדובר בטענות כבדות משקל. הרשם קבע כי חסימת דרכן של המשיבות להוכיח את טענותיהן בהתבסס על טעמים פרוצדוראליים עלולה להביא לתוצאה קשה לפיה יאושר פסק בורר שיתכן והושג באמצעים פסולים. עם זאת התנה הרשם את התיקון בתשלום הוצאות בסכום של 50,000 ₪ והורה למשיבות, לאור חקירת המבקש במשטרה במהלך הימים הקרובים, להמציא את המסמכים שבמעטפה לידי פרקליטי המבקשים בתוך 7 ימים.

3.

המבקשים ערערו על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) והמשיבות ערערו על פסיקת ההוצאות נגדן. ביום 7.2.07 דחה בית המשפט את ערעורי שני הצדדים. לעניין ערעור המבקשים קבע בית המשפט, בהסתמך על החלטתו של כב' השופט גרוניס ברע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה (לא פורסם, 28.1.07), כי במסגרת בקשה לתיקון כתב טענות על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את הצורך בבירורן של כל העובדות השנויות במחלוקת על מנת שהאמת תצא לאור ובית המשפט יוכל לתת החלטה בהסתמך על מכלול הנתונים העובדתיים והמשפטיים הצריכים לעניין. לפיכך קבע בית המשפט שמשעלה בידי המשיבות לאשש את הטענה שהעלו בבקשתן המקורית באשר לזיופים, תיקונה של הבקשה היה צעד מתבקש, וראוי היה להיעתר לבקשה זו על-פי הכללים הידועים. בית המשפט ציין כי גם אם יש ממש בטענת המבקשים כי לא היה מקום להגיש מסמכים חסויים במסגרת בקשת תיקון הבקשה לביטול פסק הבורר, הרי שממילא היה ניתן להגיע לאותה החלטה על סמך תצהירו של מר אברמוביץ שצורף לבקשת התיקון.

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה דנן, ולאחר מכן אף קיבלו רשות להגיש את תשובתם לתגובת המשיבות. טענתם המרכזית של המבקשים מתמקדת בסוגיית קבלת ההחלטה על תיקון הבקשה על סמך מסמכים חסויים שלא הובאו לעיונם. לטענתם, לצד הגישה הליברלית המוצאת ביטויה בפסיקת בתי המשפט בהתרת תיקון כתבי טענות, עדיין קיימים זכויות ואינטרסים אחרים שיש להתחשב בהם, ובמקרה זה זכות הטיעון, זכות העיון, שקיפות והגינות ההליך המשפטי. לטענתם, האיזון בין האינטרסים במקרה זה היה צריך להוביל את בית המשפט לדחיית הבקשה. עוד הם טוענים כי המשיבות נקטו בפרוצדורה פלילית במהלך הליך אזרחי, לאחר שראו כי הפרוצדורה האזרחית אינה משיגה את מטרותיהן של המשיבות. לטענתם, לא היה מקום לקבל החלטה מיידית בעניין זה בשלב בו לא יכלו המבקשים להתגונן מפניה וכאשר אין מדובר בהחלטה דחופה כגון במסגרת סעד ביניים.

באשר לנימוקו של בית המשפט קמא כי היה ניתן לקבל אותה החלטה על בסיס תצהירו של מר אברמוביץ' מעלים המבקשים מספר טענות: ראשית, לטענתם, גם אם ניתן היה להגיע לאותה החלטה על סמך התצהיר אין בכך כדי למרק ולמזער את הפגיעה המשמעותית בזכויות המבקשים. שנית, לפני ההחלטה בבקשה לתיקון נדחו בקשות אחרות של המשיבות לדחות את מועד הדיון או ליתן הוראות לעניין הוספת פרטים ו/או תיקון בקשת הביטול, וזאת על בסיס מסמכים שונים, כולל תצהירו של מר אברמוביץ'. לפיכך לא ניתן היה לטענתם ליתן מאוחר יותר החלטה הפוכה במהותה על סמך תצהיר זה. שלישית, מהחלטתו של הרשם עולה, לטענת המבקשים, כי בפועל לולא המעטפה על החומר החסוי שבה היה דוחה הרשם את בקשת המשיבות.

המבקשים מעלים טענות פרוצדוראליות רבות נוספות, הנוגעות, בין היתר, לשאלות של התיישנות, העדר התייחסות לטענות שהעלו בפני הערכאות דלמטה, שינוי החלטות קודמות של בית המשפט מבלי שהוגש עליהן ערעור, העדר תצהיר לתמיכה במסמכים שהוגשו ועוד. כן טוענים המבקשים כי המשיבות מפעילות לחצים כבדים על המשטרה על מנת שתסייע להם במאבקן המשפטי כנגד המבקשים.

5.

המשיבות טוענות בתגובתן כי אין מקום להתערב במסגרת הליך זה בהחלטה פרוצדוראלית שגרתית לתיקון כתבי טענות. לטענתן, הערכאות דלמטה יישמו את ההלכה הפסוקה לפיה התכלית העיקרית בבקשות מעין אלו הינה הוצאתה של האמת לאור, מתוך נקודת מוצא ראויה לפיה לא יתכן לדון בהליך המתנהל בין הצדדים מבלי להידרש לטענות הזיוף והמרמה שהעלו המשיבות כנגד המבקש, טענות המטילות עננה כבדה על ההליך כולו. עוד טוענות המשיבות כי כיום המסמכים שהיו במעטפה החתומה חשופים בפני המבקשים, ועם זאת לא טוענים המבקשים כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים לבקשה לביטול פסק הבורר. המשיבות מבהירות כי המהלך הפרוצדוראלי בו נקטו היה כורח הנסיבות, שכן מחד הוזהרו על ידי המשטרה לא לחשוף את המסמכים מחשש לשיבוש מהלכי משפט, ומנגד לוח הזמנים חייב אותן להציג בפני בית המשפט את המסמכים על מנת לשמור על זכויותיהן.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהונח בפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית וכללית המצדיקה דיון במסגרת ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכך, בענייננו מדובר בהחלטות פרוצדוראליות גרידא אשר שיקול הדעת בהן נתון לערכאה הדיונית, ואשר, ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן, ודאי לא במסגרת גלגול שלישי, וזאת אף אם היא סבורה כי היה ראוי לנקוט בדרך דיונית אחרת, אלא אם נגרם לטעמה עיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)). דברים אלו אמורים גם בבקשות לתיקון כתב טענות (ראו למשל רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ' האחים ישראל בע"מ (לא פורסם, 17.12.06)).

7.

טענתם המרכזית של המבקשים נוגעת לפרוצדורה בה נהגו המשיבות בהגישן מסמכים לעיונו של בית המשפט בלבד לצורך קבלת החלטה בבקשתן לתיקון הבקשה לביטול פסק הבורר. אכן, אין חולק כי מדובר במהלך חריג אשר יש בו משום פגיעה בזכות הגילוי והעיון של המבקשים. עם זאת, כפי שמסכימים אף המבקשים, זכויות אלו אינן אבסולוטיות ויש לאזן ביניהן ובין, במקרה זה, האינטרס בגילוי האמת והחשש משיבוש הליכי משפט (ראו רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(1) 515 (1999); רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון (לא פורסם, 16.3.04)). האיזון בין השיקולים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואני לא מוצאת כי יש צורך להתערב באיזון זה.

8.

אעיר כי אף לגופו של עניין ישנם שיקולים רבים שתומכים באיזון לטובת חקר האמת במקרה זה מול הפגיעה הנטענת בזכויות המבקשים: ראשית, מדובר באיזון שנעשה במסגרת בקשה לתיקון כתב טענות. כידוע, לבקשות מעין אלו נוהג בית המשפט להיענות כל עוד יש בתיקון בכדי להביא בפני בית המשפט את השאלות אשר באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין (ראו תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יש לזכור כי מדובר בשלב מקדמי ביותר בהליך שבין הצדדים, ולפיכך יוכלו המבקשים להתמודד עם הטענות שהוספו לבקשה וכן עם המסמכים שהוגשו במהלך ההליך עצמו. מכאן שאין פגיעה מהותית בזכויותיהם של המבקשים. שנית, הפגיעה בזכות הגילוי של המבקשים היא זמנית ומצומצמת. כיום גלויים המסמכים בפני המבקשים לאחר שהוסר החשש לשיבוש הליכי משפט. כמו כן, אף במהלך הדיון בבקשה לתיקון ידעו המבקשים מהו תוכנם הכללי של המסמכים שהוגשו בפני בית המשפט ואילו טענות הם אמורים לבסס, כך שלא נשללה מהם לחלוטין יכולת ההתגוננות בפני בקשת המשיבות. המבקשים לא הצביעו על

טענות שהיו יכולים להעלות במהלך הדיון בבקשה, לו ראו כבר אז את המסמכים, אשר היו משנות את התוצאה אליה הגיע הרשם. שלישית, הטענות שביקשו המשיבות להוסיף לבקשתן לביטול פסק הבורר הינן, כפי שציין הרשם, טענות חמורות שוודאי שיש בהן להשפיע, אם יתבררו כנכונות, על ההליך כולו, וישנה חשיבות רבה, לאור אופיין ומהותן, לקיים בירור בהן בפני בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי. רביעית, יש להתחשב בכך שלמעשה היו נתונות המשיבות בין הפטיש לסדן- הן היו מעוניינות כי טענותיהן בדבר זיופים יתבררו במסגרת בקשת ביטול פסק הבורר, אך לצורך כך היה עליהן להגיש מסמכים אשר לו גילו אותם למבקשים היו עלולים להיות מואשמים בשיבוש הליכי משפט. המבקשים לא העלו דרך אחרת בה היו יכולות המשיבות לנקוט על מנת לא לפגוע בזכויותיהן להעלות טענות השנויות במחלוקת בין הצדדים וזאת מבלי לשבש הליכי משפט. טענתם היחידה של המבקשים הינה כי היה ניתן להשהות את ההחלטה בעניין עד למועד בו היה ניתן לחשוף את החומר החסוי בפני המבקשים. טענה זו לא הועלתה בפני הרשם, ואף להיפך. המבקשים טענו בפני הרשם כי המשיבות הגישו בקשתן זמן מועט מדי לפני הדיון שנקבע בבקשה העיקרית לביטול פסק הבוררות. אף הרשם סבר כך וחייב את המשיבות בגין מחדל זה בהוצאות גבוהות. נראה כי יעילות הדיון וזכויותיהן הדיוניות של המשיבות יכולות היו להצדיק מתן החלטה באותו מועד, וזאת למרות קיומו של החומר החסוי, בהתחשב במועד הדיון הקרב ובדחיית בקשתם לדחיית מועד דיון זה. מכל מקום, בהתחשב בכך שלמבקשים לא נגרם עיוות דין, כאמור, איני סבורה כי בחירתו של הרשם ליתן החלטה באופן מיידי ולא לחכות לחשיפת החומר מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. לבסוף, אני סבורה כי למרות טענות המבקשים ניתן להסתמך אף על נימוקו של בית המשפט המחוזי לפיו היה ניתן להגיע לאותה תוצאה על סמך תצהירו של מר אברמוביץ' ללא עיון במסמכים שהוגשו במעטפה הסגורה.

9.

לסיום אדגיש את חשיבותו של ערך גילוי האמת כעיקרון יסוד של המערכת המשפטית. ודאי כי לעיקרון זה יש חריגים, כאשר עומדים על הפרק ערכים חשובים אחרים, אך אלו הם היוצאים מן הכלל הבאים ללמד על הכלל עצמו. עמד על כך המשנה לנשיא מ' אלון:

"מן הראוי שיושם דגש על עקרון יסוד שבמערכת המשפט והשיפוט, עיקרון שמעצם מהותו הוא תשתיתה של מדיניות משפטית, והוא - חובתו היסודית והראשונית של בית המשפט לגלות את האמת העובדתית שבפרשת הדברים שבפניו ולפסוק על-פיה ולאורה את האמת המשפטית...

הייתי מוסיף ואומר, שבדרך כלל עשיית צדק מחייבת הערכת האמת מעל לכל שיקול אחר, ורק במקרים יוצאים מן הכלל ניתן להעדיף שיקולים ערכיים אחרים על פני הערכת האמת וגילויה" (ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 197, 259, 261 (1984)).

מכל הנימוקים הללו, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיבות בסך של 8,000 ₪.