רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ. האחים ישראל בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (השופטת ש' דותן) מיום 21.9.06 בע"א 2205/06, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (הרשם השופט ש' ברוך) מיום 9.5.06 בא' 1307/05, שבה נדחתה עתירת המבקשים לתקן את כתב התביעה שהגישו כנגד המשיבות.

ב.(1) ביום 2.3.05 הגישו המבקשים כתב תביעה כנגד המשיבות. לפי הנטען בכתב התביעה, המבקש 2 (להלן: המבקש ) - אזרח רומני שעסק בעבודות בניה באילת אצל המשיבה 1 – הרים ביום 3.3.98 שקי מלט שמשקלם כ- 50 ק"ג על פי הוראות הממונים עליו. תוך כדי הרמתם, חש המבקש כנטען כאב חד בגבו (להלן: האירוע הראשון ); ביום 6.3.98 אושפז המבקש בבית חולים, והשתחרר - כך נטען - ביום 13.4.98 כשהוא סובל מפרפלגיה תחתונה ואי שליטה בסוגרים. המשיבה 2 הכירה בכך שהתאונה היא "תאונת עבודה". ועדה רפואית מטעם המבקש 1 - המוסד לביטוח לאומי - קבעה כי למבקש דרגת נכות של 100%, ומשלמת לו מאז גמלאות, כנפגע תאונות עבודה. נטען, כי נזקו של המבקש היה נמנע אלמלא רשלנותם של המשיבות 1 - 2 והפרת חובותיהן החקוקות, ועל כן תובעים המבקשים פיצויים בראשי נזק שונים.

(2) ביום 22.11.05 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה, ובין היתר התבקשה תוספת אירוע שהתרחש, כנטען, ביום 3.4.98 או ביום 4.4.98 באתר בנייה באשדוד, שעה שבמהלך הרמתו של פיגום שמשקלו 30 ק"ג, חש המבקש כאבים עזים בגבו, דבר שהביא ביום 6.4.98 להבהלתו לבית החולים (להלן: האירוע השני ). בבקשת התיקון נטען, כי במהלך האירוע הראשון נגרם הנזק למבקש, ובאירוע השני חלה החמרה ממשית במצבו. המבקשים מנמקים את בקשת התיקון בכך שהמדובר באזרח זר שהקשר עימו אינו רציף, וכי רק ביום 11.11.05 - בפגישה שהתקיימה עם המבקש 2 ברומניה - הושלמה התמונה העובדתית.

(3) בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע, כי התובענה הוגשה יום לפני חלוף תקופת ההתיישנות, ובעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, חלף זה מכבר מועד התיישנותו של האירוע השני, נשוא הבקשה– ועל כן אין להתיר את הוספתו. נקבע כי המבקשים לא הוכיחו שאכן האירוע השני הוא בבחינת ממשיכו של הראשון ומהוה חלק אינטגרלי הימנו; היה עליהם ליצור תשתית עובדתית מינימלית המצביעה על קשר בין האירועים.

(4) ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, נדחה אף הוא. בית המשפט המחוזי קבע, כי מטרתה של בקשת התיקון היא לעקוף את חוק ההתיישנות; טענתם של המבקשים כי שני האירועים קשורים זה לזה, לא נתמכה בחוות דעת רפואית שעל פיה ניתן היה לקבל, ולוא לכאורה, את הטענה. בית המשפט דחה את טענת המבקשים לפיה הנספחים שצורפו לכתב התביעה כוללים בתביעתם גם את האירוע השני, שאליו מתיחס התיעוד הרפואי מאפריל 1998, וקבע כי על פי הדין על כתב התביעה לציין מפורשות את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה ואימתי נולדה, כמצוות תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אין מקום לדרוש מהמשיבים "לחפש רמזים לעילת התביעה ונסיבותיה בנספחים אלו או אחרים". בית המשפט התיר תיקונם של חלקים מכתב התביעה בהסכמת המשיבות. אשר לנסיבות האירוע הראשון, ככל שהמדובר בפירוט העובדתי קבע בית המשפט כי ניתן להרחיבו בתצהיר העדות, אך לא התיר תיקון כתב התביעה בהקשרו כדי להכשיר הכנסתו של התיקון השני בדרך זו.

(5) מכאן בקשת הרשות לערער.

ג.המבקשים אינם חולקים כי ביום הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה אכן חלף מועד התיישנותו של האירוע השני, אך מעלים מקבץ טיעונים אשר על פיהם לטענתם ראוי להתיר את תיקון כתב התביעה: נטען, כי העובדות והנספחים לכתב התביעה – המהוים חלק ממנו והבסיס למפורט בו - כוללים את אירוע הנזק השני ומועדו, וההשמטה ה"טכנית" של האירוע השני היא בבחינת טעות סופר. נטען כי בית המשפט המחוזי עשה שימוש בתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי שלא בהקשרו הרגיל, שכן יש לבחון את התקנה לאור הטעמים שעומדים בבסיס טענת ההתיישנות. עוד נטען, כי ככלל מאפשרים הפסיקה והדין ככל שניתן תיקון כתבי תביעה, וכי הנזק שנגרם למבקש במהלך האירוע הראשון החמיר באירוע השני, דהיינו, אין האירוע השני בחינת עילת תביעה חדשה אלא פרט נוסף מעילת התביעה שנולדה באירוע הראשון. נטען, כי אכן עולה השאלה הראייתית של הקשר בין האירועים, אך ראוי שזו תתברר במסגרת התיק העיקרי, וכל שיש להראות בבקשה בשלב זה הוא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לטענה שהאירועים קשורים, וכי קיימת הסתברות שזו תתקבל במסגרת התיק העיקרי. למצער עותרים המבקשים להתיר להם לשנות פרטים ביחס לאירוע הראשון, הרשלנות ומועדי האשפוז.

ד.(1) אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה נדונה בפני שתי ערכאות, וזו המתכונת שמאפשר הדין בזכות. כנודע, הרשות לגלגול ערעורי נוסף נשקלת במשורה, ומוגבלת למקרים שבהם מתעוררות שאלות בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, ושחשיבותם חורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128 מפי מ"מ הנשיא – כתארו אז - שמגר). בקשת רשות הערעור שבפני איננה נופלת בגדרן של אלה.

(2) לעיצומם של דברים: תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, קובעת:

"ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

...

(5) העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה".

"הדיבור 'עילת התובענה' משתמע להרבה פנים" (ע"א 203/63 עזבון ברנשטיין נ' עורות בע"מ , פ"ד יח (1) 306, 311). בהקשרו הנוכחי הוגדר כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי ( מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995), סעיף 276 בעמ' 345 (להלן: זוסמן )), ודבר זה הריהו בבחינת "הלב של כתב התביעה" ( זוסמן , סעיף 110 בעמ' 133). על פי התקנה, על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ובפרט כאשר עניינה עוולת רשלנות, כבמקרה דנא, שבה נדרשת הקפדה יתירה בתיאור העובדות והתאריכים הרלבנטיים, כך "שלא יהא לנתבע ספק, מפני מה עליו להתגונן" ( זוסמן , סעיף 111 בעמ' 135; וראו תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי הנדרשת לפרטים ותאריכיהם). אכן, למועדים ייחס מחוקק המשנה חשיבות; ראו הדיבור "אימתי נולדה" העילה, כלשון תקנה 9(5). והנה בכתב התביעה דנא לא בא זכרו של האירוע השני. אין לקבל את העולה מטענת המבקשים, כי המשיבים יבינו ויבנו בעצמם עילה חדשה, ויחברו אחת לאחת פיסות מידע הפזורות במסמכים – שעה שהמבקשים עצמם לא עשו כן מתחילה. אין צד להתדיינות לעומתית אמור לעשות את מלאכת יריבו. משלא כללו המבקשים מפורשות את האירוע נשוא הבקשה בכתב התביעה, אין להם להלין על הצד שכנגד. אין המדובר בטעות סופר, אלא דומה שהמבקשים נחפזו להגיש את התביעה בטרם תיפול חרב ההתישנות, ורק לאחר מכן הובהרו להם דברים במפגש עם המבקש. התביעה אמנם הוגשה ממש בערבו של יום ההתישנות, כך שאף בתנאים הלא פשוטים של תובע המצוי בארץ זרה, היה מקום לשרטט במועד את מלוא התמונה, תוך הידרשות לתאריכים של התיעוד הרפואי שבין השאר נסמכים עליהם המבקשים עתה.

(3) תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות (הדגשה הוספה – א"ר).

הלכה מקדמת דנא היא, כי על בית המשפט בבואו לדון בבקשת רשות לתיקונו של כתב תביעה, לבחון היש בתיקון כדי להאיר את הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים ותו לא, או שמא מוסיף התיקון עילת תובענה חדשה ועימה מחלוקות חדשות ( זוסמן , סעיף 276 בעמ' 344). אמנם, כאמור, לדיבור 'עילת התובענה' פנים אחדות. אך גם לשיטה שעילת התובענה על פי תכלית ההתישנות, היא בעלת "הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (ע"א 728/79 קירור נ' אלחפיז זייד , פ"ד לד(4) 126, 131 (השופט – כתארו אז – ש' לוין); ע"א 203/63 עזבון ברנשטיין נ' עורות בע"מ , הנזכר, בעמ' 311 ; זוסמן סעיף 277 בעמ' 346), אין בכך כדי להושיע את המבקשים. אכן צוין, כי במקרה של בקשת תיקון לפי תקנה 92 "אין טעם להקפיד על העילה, שכן תובע שלא קיבל רשות לתקן, יוכל להגיש תובענה אחרת, והנתבע לא ייבנה מכך שרשות לתקן לא ניתנה" ( זוסמן , עמ' 352, ה"ש 51). אולם במה דברים אמורים? במקרה "רגיל", ולא כאשר מצטרפת לכך עילת ההתישנות. בנידוננו אין להתיר את תיקון כתב התביעה, שהרי עסקינן במעשה נפרד, שמועד התיישנותו חלף, והרי "הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי" (ע"א 728/79 קירור נ' עבד אלחפיז זייד , הנזכר, שם ; ע"א 203/63 עזבון ברנשטיין נ' עורות בע"מ , שם (השופט - כתארו אז – זוסמן)), וכפי שמציין זוסמן בספרו בסעיף 284 בעמ' 351: "המבחן... הוא זה: האם מעניק מתן רשות לתקן לתובע-המבקש יתרון שלא ישיג אם יוגש כתב תביעה חדש?" ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8) 145-143; וכן רע"א 6064/90 סאסי נ' יקבי ארזה, פ"ד מה(3) 130, 132, שם הותר תיקון כיוון שהשאלה שבמחלוקת לא השתנתה (השופט – כתארו אז – לוין), מה שאין כן בענייננו. וכפי שמציין זוסמן (ה"ש 51 בעמ' 352), "לצורך חוק ההתישנות אין צידוק לפרשנות מרחיבה על מנת לזהות תביעה אחת עם תביעה אחרת".

(4) כאמור, המבקשים מנסים להציג את משאלתם כתיקון טעות סופר, שלגביה עולה מדברי השופט זוסמן בפרשת ברנשטיין (עמ' 312), כי ניתן לתקנה גם לאחר תקופת ההתישנות; אך לאמיתם של דברים אין עסקינן בטעות סופר, אלא בעניין מהותי.

(5) עלי להוסיף: המבקש עצמו זוכה לתגמולי הביטוח הלאומי. לכן אין המדובר בעוול ובמצב של חוסר כל. ואשר למבקש 1, הביטוח הלאומי, המשלם למבקש קצבה מזה זמן רב, דומה שהיה ראוי כי הדברים ייבדקו בו במועדם והתביעה תוגש ביישוב הדעת, וכך יכול היה להימנע לכאורה, המצב שאליו נקלע התיק.

(6) נוכח כל אלה אין בידי להיעתר לבקשה.