רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ. זהבה קרטה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) מיום 14.12.06 בבר"ע 899/06, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) מיום 24.10.06 בת"א 5577/04.

ב.

(1) בתביעה שהגישה המבקשת בבית משפט השלום בחדרה (ת"א 5577/04) נטען, כי מכוח ערבותה של המבקשת לחשבון הבנק של המשיבים המתנהל בבנק דיסקונט בחדרה, שילמה היא את חובם בחשבון זה, ועל כן קמה לה זכות

חזרה כנגדם.

(2) ביום 22.10.06 פנתה המשיבה 1 (להלן המשיבה) לבית המשפט בבקשה להורות לבנק הבינלאומי הראשון (סניף אחוזה ברעננה) להמציא את "כלל הבטחונות שיש לבנק מכל מין וסוג שהוא, לרבות ערבויות בנקאיות ואח' מבנקים בחו"ל, ערבויות אישיות של מנהלי ובעלי מניות" הנוגעים למבקשת, החל משנת 1990 ועד למועד הגשת הבקשה. כן ביקשה המשיבה להורות לבנק דיסקונט (סניף חדרה) להמציא את דפי החשבון וצילומי המשיכות של המשיבה ובעלה (המשיב הפורמלי) משנת 1999 ועד שנת 2002.

(3) בהחלטה מיום 24.10.06 נעתר בית משפט השלום (השופטת אסיף) לבקשה. נקבע, כי "יש בסיס לטענות הנתבעת (המשיבה) לפיהן המסמכים הללו דרושים לה על מנת להוכיח את טענת ההגנה העיקרית שלה, ולפיה יש קשר אמיץ בין התובעת (המבקשת) לנתבע 1 (המשיב הפורמאלי; להלן המשיב), וכן כי התובעת היא שנטלה את ההלוואה בפועל ובשל כך אינה בגדר ערבה שחוזרת אל החייב העיקרי". בהסכמת בא כוח המשיבה, צומצמה התקופה המבוקשת למסירת המידע מן הבנק הבינלאומי באופן שהתקופה הרלבנטית תחל בשנת 1999.

(4) בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת (בר"ע 899/06) לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה בהחלטת סגנית הנשיא וסרקרוג מיום 14.12.06. נקבע, כי "הכלל הוא שערכאה דיונית, על פי סדרי הדין הרגילים מורה על גילוי מסמכים. אין מניעה כי הצו יופנה גם כלפי המבקשת ... כפי שהבהיר בית המשפט קמא בהחלטתו יש קשר אמיץ בין המבקשת לבין המשיב מס' 2 (המשיב הפורמלי)", ולפיכך "אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהליכים המתקיימים על ידי הערכאה הדיונית".

(5) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה, המתמקדת בעניין מסירת המידע מן הבנק הבינלאומי, נטען כי עניינה בשניים – ראשית, בשאלה האם ניתן להוציא צו אשר יחשוף סודות בנקאיים של צדדים שלישיים, שאינם חלק מן ההליך והם עלולים להיפגע מאותו צו; זאת, מבלי שניתנה להם הזדמנות להתגונן. נטען, כי לצורך אותה מטרה ניתן היה להסתפק באמצעים דיוניים דרסטיים פחות. לטענת המבקשת, אין במסמכים שעל המצאתם הורה בית המשפט, כדי ללמד על הקשר שבין המבקשת למשיב. שנית, נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נסמכה באופן שגוי על החלטתו של בית משפט השלום, שכן בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה על מנת להוכיח את הקשר בין המבקשת והמשיב, ולא – כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי – מפני שקשר כאמור אכן קיים; מה שהוגדר בפי בית משפט השלום כצורך של המשיבה "להוכיח את טענת ההגנה העיקרית שלה, ולפיה יש קשר אמיץ בין התובעת לנתבע", מוצג בפי בית המשפט המחוזי כך: "כפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטתו, יש קשר אמיץ בין המבקשת לבין המשיב מס' 2..." (הדגשה הוספה – א"ר). שאלות אלה, כך נטען, חורגות מעניינם של הצדדים ויש בהן כדי להשליך על ציבור רחב של מתדיינים. בנוסף נטען כי בית המשפט המחוזי כינה את ההליך גילוי מסמכים בשעה שהמדובר בהמצאת מסמכים, תוך מקורות שונים בתקנות סדר הדין האזרחי. לבסוף טוענת המבקשת, כי אף לגופם של דברים לא היה מקום להיעתר לבקשה, שכן אף אם יוכח קשר בין המבקשת למשיב, אין בכך כדי לסייע למשיבה.

ד.

(1) לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, חוששני שאין בידי לקבלה. המדובר בסוגיה שבניהול המשפט ודרכי הדיון, המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב: "אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתו של השופט על פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו" (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט , פ"ד כה(2) 441, 443 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - זוסמן); רע"א 1783/03 חסון נ' אפל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - ריבלין); ח' בן-נון הערעור האזרחי (2004) 257). הדברים נכונים מקל וחומר כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 4187/06 מועצה אזורית עמק הירדן נ' עזבון המנוח נאסר מג'יד (טרם פורסם); ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד

(תשנ"ט) 180

- 181). כמדיניות שיפוטית, התערבות בכגון דא סופה להרבות הליכים לאין שיעור בערכאות ערעור שניה ושלישית, והיא מן הסכנות שבנסיבות הישראליות מרובות ההתדיינויות רובצת תדיר לפתח ומן הדין להימנע אף מהן. על כן המדובר בהליך שאין לו מקום על פי ההלכות הנוהגות. אוסיף, כי גם לעיצומם של דברים לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

(2) אכן, לכאורה לא דק בית המשפט המחוזי פורתא אגב ריהטא בתיאור החלטתו של בית משפט השלום כקביעת "קשר אמיץ" בין המבקשת למשיב, להבדיל מהצורך להוכיח קשר כזה. הוא הדין באשר לתיאור הצו בצו לגילוי מסמכים. ואולם, אין בכך כדי לשנות במהות את מובנה של החלטתו של בית משפט השלום, בכל הנוגע לצורך של המשיבה להוכיח את מארג היחסים הרלבנטי בין המבקשת למשיב.

(3) אין חולק כי בנק חייב לשמור על סודיות במהלך עסקיו עם הלקוח (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי , פ"ד מז(5) 764, 771 - 772 (השופט א' גולדברג); ר' בן-אוליאל דיני בנקאות - חלק כללי (תשנ"ו) 107). חובה זו מעגנת מזה את זכות הפרטיות של הלקוח, ומזה מחזקת היא את האמון הנדרש ביחסיו של הבנק עם הלקוח. עם זאת, החסיון המוטל על המידע הבנקאי אינו מוחלט, והוא ניתן להסרה מקום שבו גילויו של המידע עדיף על הצנעתו בשל תרומתו לעשיית משפט צדק וחקר האמת (עניין סקולר , בעמ' 773; בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); א' שטיין "חסיון בנק-לקוח בדיני הראיות" משפטים כה (תשנ"ה) 45, 51 - 52). עוד נקבע, כי בסמכותו של בית המשפט להורות על מסירת מידע בנקאי גם מקום בו המידע המבוקש אינו נוגע לצד להליך, אולם הפעלתה של סמכות זו תהא "בנסיבות נדירות בלבד" ( עניין סקולר , בעמ' 774; ראו גם ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון , פ"ד מב(1) 563, 565 (השופט - כתארו אז - ש' לוין); בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית הנזכר, בפסקה 14). לא למותר להזכיר כי הבנק לא צורף כצד ואין אנו דנים בטענה מצדו שלו.

(4) בנידון דידן בתי המשפט הקודמים קבעו כי יש להתיר את המצאת המסמכים, שאם לא כן תיגרע יכולתה של המשיבה להוכיח את טענת ההגנה שהעלתה, ולא תתאפשר לה הגנה ראויה מפני תביעתה של המבקשת. טענת המשיבה באשר לזיקה בין המבקשת למשיב נתמכה בתצהיר, המעורר על פניו שאלות אשר טעונות בירור במארג היחסים. בית משפט השלום – שניהול הדיון מסור כאמור לשיקול דעתו בשבתו כערכאה דיונית – קבע כי המסמכים רלבנטיים לצורך בירור טענות המשיבה. עוד יצוין, כי הצעת המבקשת לפיה ניתן להסתפק בפתרון מידתי יותר, הועלתה כבר בבית משפט השלום, ונדחתה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.10.06 עמ' 1 שורות 13 - 16; עמ' 2 שורות 10 - 12), אך בית משפט השלום החליט את אשר החליט. אכן, אפשר שחלק מהבטחונות ניתנו למבקשת על-ידי צדדים שלישיים (הזרים להליך). ברם, בהחלטתו של בית משפט השלום נקבע כי "רשאית הנתבעת 2 (המשיבה) לזמן את העדים, והעדים יביאו עימם את המסמכים שפורטו בבקשה". כאמור, הבנק הבינלאומי אינו צד לבקשה, ומובן שאיני מביע דעה בשאלה, המסורה להכרעתו של בית משפט השלום בדיון, באשר למסמך פלוני או אלמוני שאינו נוגע לנשוא הסכסוך דנא והכרוך בצדדים שלישיים, אם ייטען בהקשר זה. לעת הזאת לא נגרמה פגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים.

ה.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.